שינויים

כוחם העיקרי של התאגידים נובע מתי יכולות: האחת היא היכולת למתג באופן חזק שטרם נראה כמוהו ולהשתלט על המרחב הפסיכולוגי. השנייה היא היכולת לנייד את פעולתם לכל מדינה על גבי הגלובוס. לטענתי שתי יכולות אלו מובילות במרבית המדינות שבהן פועלים התאגידים למותו הוודאי של השוק המשוכלל.

כוחם העיקרי של התאגידים נובע מתי יכולות: האחת היא היכולת למתג באופן חזק שטרם נראה כמוהו ולהשתלט על המרחב הפסיכולוגי. השנייה היא היכולת לנייד את פעולתם לכל מדינה על גבי הגלובוס. לטענתי שתי יכולות אלו מובילות במרבית המדינות שבהן פועלים התאגידים למותו הוודאי של השוק המשוכלל.

כיום מותגים בין לאומיים הם לב הנוף הצרכני. אם נסתכל ממש כאן אצלנו נוכל למנו בקלות את קוקה-קולה, מקדונדלס, נסטלה, ברגרקינג, זארה, נייקי, קדס, ליוויס, לי-קופר, מייקרוסופט, HP ועוד רבים אחרים שקצר הדף מלהכיל. באמצעות הגב הכלכלי האיתן שלהם ובאמצעות היכולת להעביר את היצור למקומות זולים מרוחקים ולקבלני משנה ועל ידי קניית חברות ישראליות (נסטלה), יכולים התאגידים להציע את מוצריהם במחירים נמוכים משמעותית מתוצרת השוק המקומי כאשר בו זמנית הם מוציאים החוצה את מקומות העבודה הדרושים לייצור מוצריהם. כמה ממוצרי החברות הנ"ל מיוצרים בישראל (שהיא מקרה מיוחד בתחום המזון עקב הכשרות)? כמה מהייצור בישראל נשאר בידי בעליו המקוריים וכמה נתון היום בתוך חברות שהן מיזוגים?

כיום מותגים בין לאומיים הם לב הנוף הצרכני. אם נסתכל ממש כאן אצלנו נוכל למנו בקלות את קוקה-קולה, מקדונדלס, נסטלה, ברגרקינג, זארה, נייקי, קדס, ליוויס, לי-קופר, מייקרוסופט, HP ועוד רבים אחרים שקצר הדף מלהכיל. באמצעות הגב הכלכלי האיתן שלהם ובאמצעות היכולת להעביר את היצור למקומות זולים מרוחקים ולקבלני משנה ועל ידי קניית חברות ישראליות (נסטלה), יכולים התאגידים להציע את מוצריהם במחירים נמוכים משמעותית מתוצרת השוק המקומי כאשר בו זמנית הם מוציאים החוצה את מקומות העבודה הדרושים לייצור מוצריהם. כמה ממוצרי החברות הנ"ל מיוצרים בישראל (שהיא מקרה מיוחד בתחום המזון עקב הכשרות)? כמה מהייצור בישראל נשאר בידי בעליו המקוריים וכמה נתון היום בתוך חברות שהן מיזוגים?

לאוזן בלתי מיומנת ימשמעו הטענות האלו במקרה הטוב כבכיינות. הרי מה הבעייה בחברה או אדם המצליחים בעיסקיהם ומוכרים לבסוף במחירים זולים? הרי התחרות טובה לצרכן(!). פרידמן ושאר האסכולה הכלכלית מגדירים שוק חופשי כשוק בו לאף אחד מיחידות את היכולת להשפיע השפעה ממשית על המחירים. כך מגדיר גם סמאולסון, מאבות הכלכלה המודרנית. בספרו תורת הכלכלה כותב סמואלסון: "מתחרה בלתי משוכלל הוא כל המוכר או קונה מוצרים בכמויות ששיעורן עשוי להשפיע על מחיר המוצרים". סמואלסון ממשיך ואומר כי לפי הגדרה זו כמעט ואין גורם כלכלי שהוא משוכלל לחלוטיין ולכן אין למעשה שוק משוכלל לחלוטין. אך עדיין ניתן לטעון כי שוק שבו מאה מוכרים וקונים קרובים בגודלם הוא שוק משוכלל יותר מזה המצויים בו עשרה מוכרים וקונים, או מזה שבו מאה מוכרים וקונים אך מעטם ענקים ורוב זעירים ובינוניים. חקר מצבים כאלה מכונה 'כלכלה דואלית'. נתונים סטטיסים גלויים מצביעים כי במשקים קפיטליסטיים הקיף הפעילות היחסי של מספר פירמות מצומצם גדול באופן משמעותי לעומת שאר הפירמות והיחידים. הקבוצה הראשונה מכונה הכלכלה הגדולה – ושאר המשק הכלכלה הקטנה. בישראל למשל, חמש קבוצות בעלות מחזיקות ביותר מ -60% מהנכסים במשק, לפי שווי כספי.

לאוזן בלתי מיומנת ימשמעו הטענות האלו במקרה הטוב כבכיינות. הרי מה הבעייה בחברה או אדם המצליחים בעיסקיהם ומוכרים לבסוף במחירים זולים? הרי התחרות טובה לצרכן(!). פרידמן ושאר האסכולה הכלכלית מגדירים שוק חופשי כשוק בו לאף אחד מיחידות את היכולת להשפיע השפעה ממשית על המחירים. כך מגדיר גם סמאולסון, מאבות הכלכלה המודרנית. בספרו תורת הכלכלה כותב סמואלסון: "מתחרה בלתי משוכלל הוא כל המוכר או קונה מוצרים בכמויות ששיעורן עשוי להשפיע על מחיר המוצרים". סמואלסון ממשיך ו/אומר כי לפי הגדרה זו כמעט ואין גורם כלכלי שהוא משוכלל לחלוטיין ולכן אין למעשה שוק משוכלל לחלוטין. אך עדיין ניתן לטעון כי שוק שבו מאה מוכרים וקונים קרובים בגודלם הוא שוק משוכלל יותר מזה המצויים בו עשרה מוכרים וקונים, או מזה שבו מאה מוכרים וקונים אך מעטם ענקים ורוב זעירים ובינוניים. חקר מצבים כאלה מכונה 'כלכלה דואלית'. נתונים סטטיסים גלויים מצביעים כי במשקים קפיטליסטיים הקיף הפעילות היחסי של מספר פירמות מצומצם גדול באופן משמעותי לעומת שאר הפירמות והיחידים. הקבוצה הראשונה מכונה הכלכלה הגדולה – ושאר המשק הכלכלה הקטנה. בישראל למשל, חמש קבוצות בעלות מחזיקות ביותר מ -60% מהנכסים במשק, לפי שווי כספי.

כאשר תאגיד על לאומי נכנס לשוק מקומי, בין אם זהו שוק הצריכה ובין אם זהו שוק העבודה, השוק נעשה פחות משוכלל באופן ממשי. כניסתו של שחקן חזק ביותר המסוגל לנייד את הפעילות הכלכלית שלו ובעזרת עורף בין לאומי להציע שטף מוצרים במחירים נמוכים משמעותית הופכת את השוק לשוק בלתי משוכלל בעליל, והפעם לא עקב התערבות הממשל אלא עקב היוזמה הפרטית. כאשר לעובדה זו נוסף כוח העצום של המיתוב המאפשר לצמצם את אפשרויות הבחירה על ידי פריסת חסות על מה שהיה פעם המרחב הציבורי והנפשי.למשל כאשר הופעות של רוב האמנים המרכזיים בארץ מתקיימות בכפר המוזיקה של קוקה-קולה. ישראל היא עדיין שוק קטן ומוגן יחסית, ותופעות מיתוג אכזריות עדיין לא ניכרות בה, על אף שניתן בהחלט להבחין בעליה בכמות הפרסומות אליהן אנו נחשפים. לדוגמאות לגבי מה שכבר קרה המקומות אחרים ומתגלגת אל עבר פתחנו מומלץ לפנות ל- No Logo של נעמי קליין בהוצאת בבל.

כאשר תאגיד על לאומי נכנס לשוק מקומי, בין אם זהו שוק הצריכה ובין אם זהו שוק העבודה, השוק נעשה פחות משוכלל באופן ממשי. כניסתו של שחקן חזק ביותר המסוגל לנייד את הפעילות הכלכלית שלו ובעזרת עורף בין לאומי להציע שטף מוצרים במחירים נמוכים משמעותית הופכת את השוק לשוק בלתי משוכלל בעליל, והפעם לא עקב התערבות הממשל אלא עקב היוזמה הפרטית. כאשר לעובדה זו נוסף כוח העצום של המיתוב המאפשר לצמצם את אפשרויות הבחירה על ידי פריסת חסות על מה שהיה פעם המרחב הציבורי והנפשי.למשל כאשר הופעות של רוב האמנים המרכזיים בארץ מתקיימות בכפר המוזיקה של קוקה-קולה. ישראל היא עדיין שוק קטן ומוגן יחסית, ותופעות מיתוג אכזריות עדיין לא ניכרות בה, על אף שניתן בהחלט להבחין בעליה בכמות הפרסומות אליהן אנו נחשפים. לדוגמאות לגבי מה שכבר קרה המקומות אחרים ומתגלגת אל עבר פתחנו מומלץ לפנות ל- No Logo של נעמי קליין בהוצאת בבל.