47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 1:
שורה 1: − + שורה 9:
שורה 9: + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + +
אין תקציר עריכה
'''מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום''' הוא ספר מאת [[שמשון ביכלר]] ו[[יהונתן ניצן]] על אליטות הכלכליות והפוליטיות בישראל ובארה"ב, על תאגידי הנפט והנשק העולמיים. הספר מביא תאוריה כלכלית של המחברים לגבי קבוצה קטנה של פירמות ובעלי הון המשתמשים בכוחם כדי להשפיע על פוליטיקאים לשם ניהול מדיניות נוחה להם.
'''מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום''' הוא ספר מאת [[שמשון ביכלר]] ו[[יהונתן ניצן]] על אליטות הכלכליות והפוליטיות בישראל ובארה"ב, על תאגידי הנפט והנשק העולמיים. הספר מביא תאוריה כלכלית של המחברים לגבי קבוצה קטנה של פירמות ובעלי הון המשתמשים בכוחם כדי להשפיע על פוליטיקאים לשם ניהול מדיניות נוחה להם.
פרקי הספר:
==פרקי הספר:==
* פרק ראשון - הכלכלה הפוליטית בישראל מעין מבוא קצר
* פרק ראשון - הכלכלה הפוליטית בישראל מעין מבוא קצר
* פרק שני - הון ותהליך הצבר ההון. נסין לשבור את הדואליות בין כלכלה לפוליטיקה. ביקורת על תאוריות ההון בתורה הנאו קלאסית ובאוריה המרקסית. תאוריה מוסדית של פריון חברתי וכוח פוליטי (בהתבסס על [[טורסטין וובלן]]), שיעור רווח נורמלי. הרחבת הצבר מול העמקת הצבר.
* פרק שני - הון ותהליך הצבר ההון. נסין לשבור את הדואליות בין כלכלה לפוליטיקה. ביקורת על תאוריות ההון בתורה הנאו קלאסית ובאוריה המרקסית. תאוריה מוסדית של פריון חברתי וכוח פוליטי (בהתבסס על [[טורסטין וובלן]]), שיעור רווח נורמלי. הרחבת הצבר מול העמקת הצבר.
* פרק שישי - קואליצית הנשק והנפט במזרח התיכון. ההטיה הצבאית בארה"ב, עליתה ושקיעתה של קואליציית הנשק והנפט במזרח התיכון. מדיניות ארה"ב במזרח התיכון1967-1991
* פרק שישי - קואליצית הנשק והנפט במזרח התיכון. ההטיה הצבאית בארה"ב, עליתה ושקיעתה של קואליציית הנשק והנפט במזרח התיכון. מדיניות ארה"ב במזרח התיכון1967-1991
* פרק שביעי - ממשקיעים זרים להון טרנס לאומי . משקיעים זרים ומשקיעים מוסדיים. הכלכלה החדשה. משקיעי "תהליך השלום", עסקי התקשורת החדשים. קפטליזם טרנסלאומי וטכנולוגיה ישראלית. סוף הדרך: הצבר עולמי והתרוששות מקומית.
* פרק שביעי - ממשקיעים זרים להון טרנס לאומי . משקיעים זרים ומשקיעים מוסדיים. הכלכלה החדשה. משקיעי "תהליך השלום", עסקי התקשורת החדשים. קפטליזם טרנסלאומי וטכנולוגיה ישראלית. סוף הדרך: הצבר עולמי והתרוששות מקומית.
==קואליצית הנשק והנפט==
הפרק השישי בספר מוקדש לתאור של מה שהמחברים מכנים "קואליציית הנשק והנפט".
=== הטיה צבאית. תיאוריות אלטרנטיביות ===
בתת-פרק א' של הפרק השישי סוקרים המחברים תיאוריות רדיקליות שונות הקושרות בין משברים בקפיטליזם אל הנטיה של מעצמות קפיטליסטיות להתפשטות צבאית וכלכלית.
על פי תאוריות אלו, נטיה זו מובילה את המעצמות ל"ניהול מדיניות חוץ תוקפנית; זו מסבכת אותן במרוצי חימוש מתישים, במעורבות בסכסוכים ברחבי העולם, ולעיתים אף במלחמות עולמיות." (עמ' 307)
ראשית, המחברים מאזכרים את רעיונותיהם של כותבים מתחילת המאה כמו הובסון, [[לנין]], והילפרדינג בדבר חסכון יתר כבסיס לאימפריאליזם, ועודף כושר ייצור כגורם להתפשטות צבאית. לאחר מכן מתייחסים המחברים לזרם 'ההון המונופולי' מהאסכולה ה[[נאו מרקסיסטית]].
כותבי זרם זה טענו כי לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] פני הקפיטליזם השתנו, לנוכח מדיניות של תעסוקה כמעט מלאה באירופה המערבית, עליה בשכר הראלי וברמת החיים ונסיגה מתמדת מהקולוניות שנכבשו במאה ה 19. הכותבים סוקרים עבודות של אסכולת 'ההון המונופולי' שמנסה להסביר את השפע והצמיחה חסרת המשברים כמעט שאיפיינו את משקי המערב בשנות החמישים והשישים.
התזה המרכזית של זרם זה שנוסחה על ידי [[פול סוייזי]] ו[[פול באראן]] היא שהקפיטליזם המונופוליסטי אינו סובל מבעיה של נפילת שעור הרווח (בניגוד לתחזיתו של מרקס לגבי הקפיטילזם התחרותי), אלא דווקא מבעיה של 'נטיית העודף לעלות'.
לאחר יצירת רווח כספי גדל והולך למונופולים יש בעיה של "תת ביקוש", כלומר אפיקי ההשקעה החדשים שלהם חסומים על ידי "תת צריכה" מצדם של השכירים. על פי אסכולת ההון המונופולי, כדי למנוע משברי מיתון וכדי "להטמיע את העודף" ולמנוע גלישה לעבר מיתון ואבטלה בנוסח שנות השלושים, המדינה מייצרת הוצאות . הוצאות ממשלתיות אזרחיות מאיימות (על פי אסכולת ההון המונופולי ועל פי הכותבים) על ההגמוניה של ההון והעסקים, ולכן ההטמעה העיקרית של העודף תעשה על ידי הגדלת ההוצאות הצבאיות. הכינוי שניתן להסדר מוסדי זה על ידי [[דיויד גולד]] הוא 'הקואליציה הקיינסיאנית'.
הכותבים מזכירים את תחזיתו של [[שיגאטו צורו]] משנת 1961 לפיה ממשל ארה"ב יתקשה שלא להכנס למצב מלחמה בעתיד, כדי להצדיק את העליה המתמשכת של ההוצאה הבטחונית מסך התוצר הלאומי. לאחר מכן מוזכרת עבודתו של [[ג'יימס אקונור]] שהוצאות הבטחון הגבוהות אינן קשורות לבעיות הצמיחה והתעסוקה של כלל המשק האמריקאי, אלא לבעיות הרווחיות של 'הסקטור המונופולי' או 'הכלכלה הגדולה'.
לאחר מכן מוזכרת עבודתו של [[מיכאל קלצקי]] משנות ה-60. לפי קלצקי, הקשר הינו דו כיווני, כלומר לא רק שיש קואליציה של תאגידים חזקים המשפיעים על הממשל לכיוון של מדיניות חוץ תוקפנית והגדלת ההוצאות הצבאיות, אלא גם שמדיניות זו תגרום ל"הטיה צבאית", כלומר מרכז הכובד של המשק האמריקני יוטה מעסקים בעלי אוריינטציה אזרחית אל עבר עסקים צבאיים.
=== הטיה צבאית בארה"ב ===
בתת פרק ב' של הפרק השישי, מנסים המחברים להראות כי קלצקי צדק וכי קיימת הטיה צבאית בארה"ב (לפחות בין שנות השישים לשנות התשעים של המאה העשרים). המחברים בוחרים 4 קריטריונים להכללת תאגיד בתוך קבוצת "הגרעין הבטחוני" של פירמות נשק בארה"ב. הראשון הוא הופעת התאגיד ברשימת 100 הספקים הגדולים של משרד ההגנה. השני הוא הופעתם ברשימת 500 הפירמות התעשתיות המובילות של פורצ'ן על פי גודל המכירות . הקריטריון השלישי הוא שהמכירות הבטחוניות של תאגידים אלה להיות חלק משמעותי מסך כל מכירותיהם.
קבוצת התאגידים העונים על 3 הקריטריונים הראשונים כוללת 20-25 תאגידים גדולים. הקריטריון הרביעי הוא זמינות הנתונים הכספיים ויציבות יחסית בביצועים החשבונאיים לאורך זמן. קריטריון זה מצמצם את הקבוצה ל16 תאגידים.
המחברים מציינים שקשה להעריך בצורה ישירה עד כמה תאגידים אלו תלויים בתקציבי ההגנה. לדוגמא בגלל אי פיצול הרווח של תאגידים אלו בין מכירות צבאיות או אזרחיות, או בגלל שעורי רווח שונים בין המכירות לשוק האזרחי ובין המכירות למשרד ההגנה. תחת זאת, החוקרים טעונים שאם אכן יש הטיה צבאית אזי מיקומם היחסי של תאגידים מקבוצת 'הגרעין הבטחוני' בתוך הכלכלה הגדולה (500 התאגידים המובילים ברשימת פורצ'ן) יעלה במרוצת השנים.
המחברים מוצאים כי בשנת 1967, כאשר הוצאות הבטחון של מלחמת ויטנאם היו קרובות לשיאן, קבוצת הגרעין תפסה 5.1% מכלל הרווחים של הכלכלה הגדולה וכי תאגיד טיפוסי של קבוצת הגרעין הרוויח פי 1.6 מהרווח הממוצע של תאגיד גדול. לאחר ירידה בשני המדדים האלו בתקופת קיצוץ ההוצאה הצבאית בתקופת ניקסון - פורד ישנה עליה מהירה בתקופת רייגן ועליה ממותנת לאחר מכן. ב1991 קבוצת הגרעין כולה רשמה אחוז רווח של 9.2% מכלל הכלכלה הגדולה, ורווח ממוצע של פי 2.9 בממוצע לאותה תקופה. מסקנת המחברים היא כי עוצמתה היחסית של קבוצת תאגידי הנשק עלתה, דווקא לאחר הנסיגה מויטנאם.
===גלובליזציה והטיה צבאית===
בתת פרק ג' מנסים המחברים לקשור בין ההטיה הצבאית בארה"ב לבין שינוי מבני כלל-עולמי שבו יש ירידה מתמדת בעוצמתה היחסית של ארה"ב במשק העולמי, במיוחד ביחס למשקים של אירופה ויפאן.
לפי המחברים, ירידה זו בולטת במיוחד בענפי התעשייה בהם לארה"ב היתה בכורה מוחלטת במחצית הראשונה של המאה ה 20. לדוגמא בשנת 1960 התמ"ג של ארה"ב גדול פי 1.5 מזה של יפן ושל 12 החברות בשוק האירופאי המשותף. בשנת 1992, התוצר המקומי של ארה"ב הגיע רק לכמחצית התמ"ג המשותף של מדינות אלה. בשנות ה 50 הייצוא האמריקני היה 20% מכלל היצוא העולמי, ובשנות ה90 הוא נפל לשיעור של 10%. בשנת 1960, מתוך 174 התאגידים הגדולים בעולם, ב15 ענפי תעשיה חשובים, 114 היו אמריקניים. בשנת 1990 נותרו רק 56 תאגידים אמריקניים כאלה.
על פי המחברים: "השינויים המבניים האלה הובילו לכך שתאגידים גדולים בארה"ב - אשר במחצית הראשונה של המאה העשרים שלטו ללא עוררין בענפים אזרחיים בעולם - מצאו עצמם, ברבע האחרון של המאה העשרים, עומדים נוכח תחרות בינלאומית הולכת וגוברת מצד פירמות אירופאיות, יפאניות ואפילו קוריאניות. הם נאלצו לסגת, לפחות זמנית, לעבר תחומים שנשענו על תקציבי ממשלה, כמו חלל, אטום, ציוד רפואי, וטכנולוגיה צבאית." (עמ' 318)
=== ייצוא נשק מארה"ב ===
על פי המחברים, במשך השנים, ובעיקר בעידן שלאחר נפילת ברה"מ, היה קושי גדל והולך להצדיק הוצאות בטחוניות גבוהות. כדי להפחית את אי היציבות ברווחים, נאלצו פירמות הנשק לייצא את תוצרתן למוקדי מתיחות צבאיים, דבר שהוביל לגלובליזציה ומסחור של עסקי הנשק.
בתחילת תת פרק ד' של הפרק השישי טוענים המחברים כי בניגוד לדעה מקובלת, חשיבותו של ייצוא הנשק עבור פירמות הנשק הלכה וגדלה, מרמה של 6.5% מסך הקניות המקומיות, ב-1963, לרמה של 40% ב-1998. המחברים מנסים לעמוד את החשיבות היחסית של הרווחים מייצוא עבור פירמות הנשק, ומהערכה של 12% בשנת 1964, הם מגיעים להערכה של 40-45% ב1996.
בהמשך תת פרק זה המחברים טוענים כי המוקד הגיאוגרפי של יבוא הנשק העולמי זז עם השנים: ב-1963 49% נמכר לנאט"ו, בשנים 1965-73, 35% מייבוא הנשק העולמי עבר למזרח אסיה, ובשנים 1974-1989 36% עד 32% מייבוא הנשק זרם למזרח התיכון. בנוסף לכך טוענים המחברים כי צורת מימון הנשק עברה שינוי - במקום מענקים מטעם ממשלת ארה"ב, (ממימון של 61% מהייצוא הצבאי בשנות השישים לפחות משליש בשנות התשעים), המדינות שייבאו נשק היו צריכות לשלם בעובר הנשק שנקנה.
"התוצאה היתה, שתאגידי הנשק המובילים בארה"ב - אשר בעבר נשענו בעיקר על התקציב הבטחוני המקומי, ועל סיוע החוץ של הממשל במימון ייצוא הנשק - הפכו לתלויים, באופן גובר, בכושר ההכנסה של עסקי הנפט במזרח התיכון." (עמ' 326).
בתתי הפרקים הבאים של פרק 6, מנסים המחברים להראות כי תלות זו לא היתה חד-צדדית אלא היוותה בסיס לקואליציה רב צדדית: קואליציה של עסקי נשק ונפט.
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==