שינויים

ראשית נראה שכלכלות של מדינות עשירות כמו יפאן, ארה"ב וארצות אירופה הגדילו באופן כמעט מונוטוני את השימוש בחומרים מהטבע, ואת [[טביעת רגל אקולוגית|טביעת הרגל האקולוגית]] שלהם. לכן בעוד מכירת אוצרות טבע אינה מבטיחה עושר, כדי שמדינה תחשב עשירה במונחים כלכליים, לפחות אלו הרווחים היום, נראה ששימוש באוצרות טבע הינו תנאי הכרחי. כלומר '''שימוש בחומרים מהטבע הינו תנאי הכרחי אך לא מספיק לקיום רווחה כלכלית כפי שהיא מוגדרת היום'''.

ראשית נראה שכלכלות של מדינות עשירות כמו יפאן, ארה"ב וארצות אירופה הגדילו באופן כמעט מונוטוני את השימוש בחומרים מהטבע, ואת [[טביעת רגל אקולוגית|טביעת הרגל האקולוגית]] שלהם. לכן בעוד מכירת אוצרות טבע אינה מבטיחה עושר, כדי שמדינה תחשב עשירה במונחים כלכליים, לפחות אלו הרווחים היום, נראה ששימוש באוצרות טבע הינו תנאי הכרחי. כלומר '''שימוש בחומרים מהטבע הינו תנאי הכרחי אך לא מספיק לקיום רווחה כלכלית כפי שהיא מוגדרת היום'''.

הבחנה נוספת היא שלעיתים רחוקות מתאפשרת גישה של מי שטוען לחזקה על חומר הגלם או מי שמגדל בשדה תנובה חלקאית אל הצרכנים הסופיים של המוצרים המופקים מאותו חומר גלם. מדינות עניות אינן מוכרות שוקולד, אלא פולי קקאו. אינן מוכרות יהלומים מלוטשים אלא בלתי מלוטשים. לא מוכרות נפט מזוקק אלא נפט בלתי מזוקק וכו'.  

הבחנה נוספת היא שלעיתים רחוקות מתאפשרת גישה של מי שטוען לחזקה על חומר הגלם או מי שמגדל בשדה תנובה חקלאית אל הצרכנים הסופיים של המוצרים המופקים מאותו חומר גלם. מדינות עניות אינן מוכרות שוקולד, אלא פולי קקאו. אינן מוכרות יהלומים מלוטשים אלא בלתי מלוטשים. לא מוכרות נפט מזוקק אלא נפט בלתי מזוקק וכו'.  

פעמים רבות אין אפילו מכירה של חומר הגלם, אלא רק זכיון לחברה זרה לכרות אותו. הזכות להשתמש בזרם השרותים המופק מחומר הגלם שווה יותר ככל שאנו מתקרבים לצרכן שרוצה שרותים אלה. במיוחד נכון הדבר במציאות של מונופולים ומונופסונים, והוא נכון עוד יותר במציאות של מונפול מרובה - מונופול המוכר למונופול. במצב זה, כל מונופול "גוזר" קופון נאה, והמונופול שמעליו גוזר קופון עוד יותר שמן. עד שהמוצר מגיע ללקוח מחירו עלה במאות אחוזים. דוגמה קלאסית למצב זה הינה קוקאין - שעולה פרוטות בשדה, והון עתק ללקוח. לו יכלו החקלאים או בעלי המשאב להגיע ישירות לצרכנים, היה הרווח שלהם גדול בהרבה.  

פעמים רבות אין אפילו מכירה של חומר הגלם, אלא רק זכיון לחברה זרה לכרות אותו. הזכות להשתמש בזרם השרותים המופק מחומר הגלם שווה יותר ככל שאנו מתקרבים לצרכן שרוצה שרותים אלה. במיוחד נכון הדבר במציאות של מונופולים ומונופסונים, והוא נכון עוד יותר במציאות של מונפול מרובה - מונופול המוכר למונופול. במצב זה, כל מונופול "גוזר" קופון נאה, והמונופול שמעליו גוזר קופון עוד יותר שמן. עד שהמוצר מגיע ללקוח מחירו עלה במאות אחוזים. דוגמה קלאסית למצב זה הינה קוקאין - שעולה פרוטות בשדה, והון עתק ללקוח. לו יכלו החקלאים או בעלי המשאב להגיע ישירות לצרכנים, היה הרווח שלהם גדול בהרבה.