שינויים

==היחס לעוני לעושר ולחמדנות==

==היחס לעוני לעושר ולחמדנות==

כדי להבין את חשיבות ההשקפה היהודית בנושאי עוני עושר ותענוג, יש לבחון ראשית את הרקע התרבותי ליחס של ה[[קפיטליזם]] לנושאים אלה. בנצרות, אחד מ"שבעת החטאים", הוא החמדנות. הנצרות הקתולית הדגישה את החשיבות של גמול בעולם הבא, כפרס על סגפנות ועוני בעולם הזה וראתה בעונג חטא. בניגוד לכך, התאולוגיה הפרוטסטטנית קידשה את החומרנות וטענה כי הסימן לכך שהאל רואה בעין יפה את פועלם של אנשים מסויימים הוא הצלחה כלכלית שלהם. להשקפה זו השפעה חשובה על התרבות המערבית בת זמננו ועל ה[[קפיטליזם]], שבו צבירת עושר היא מטרה בפני עצמה, והוכחה לכך שאתה תורם ל[[רווחה חברתית|רוווחה החברתית]] ומקבל על כך גמול. בתאוריה הקפיטליזם מניח שכל העסקאות צריכות להעשות ללא כפייה וללא [[השפעות חיצוניות]] שליליות ומתוך כך שעסקאות אלה מעלות את הרווחה של הקונה והמוכר כאחד. בפועל בתרבות הקפיטליסטית הפופלארית אין יחס שונה בין עשירים שונים.  

כדי להבין את חשיבות ההשקפה היהודית בנושאי עוני עושר ותענוג, יש לבחון ראשית את הרקע התרבותי ליחס של ה[[קפיטליזם]] לנושאים אלה. בנצרות, אחד מ"שבעת החטאים", הוא החמדנות. הנצרות הקתולית הדגישה את החשיבות של גמול בעולם הבא, כפרס על סגפנות ועוני בעולם הזה וראתה בעונג חטא. בניגוד לכך, התאולוגיה הפרוטסטנטית קידשה את החומרנות וטענה כי הסימן לכך שהאל רואה בעין יפה את פועלם של אנשים מסויימים הוא הצלחה כלכלית שלהם. להשקפה זו השפעה חשובה על התרבות המערבית בת זמננו ועל ה[[קפיטליזם]], שבו צבירת עושר היא מטרה בפני עצמה, והוכחה לכך שאתה תורם ל[[רווחה חברתית|רוווחה החברתית]] ומקבל על כך גמול. בתאוריה הקפיטליזם מניחים שכל העסקאות צריכות להעשות ללא כפייה וללא [[השפעות חיצוניות]] שליליות ומתוך כך שעסקאות אלה מעלות את הרווחה של הקונה והמוכר כאחד. בפועל בתרבות הקפיטליסטית הפופלארית אין יחס שונה בין עשירים שונים.  

היהדות לעומת זאת לא ראתה בעוני אידאל, ואין מסורת של הערצה לסגפנות, עינוי הגוף ועוני והדגישה את הערך של עבודה ופרנסה עצמית. בהתאם לכך גם לא צמחה בה תגובת-נגד של הערצת העושר החומרי. היהדות מודעת לבעיה של [[התרגלות הדונית]] ולכך שבני אדם עשירים יותר אינם בהכרח מאושרים יותר. בהתאם לכך ישנו הפסוק אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.  

היהדות לעומת זאת לא ראתה בעוני אידאל, ואין מסורת של הערצה לסגפנות. לעומת זאת הדגישה היהדות את הערך של עבודה ופרנסה עצמית. בהתאם לכך גם לא צמחה בה תגובת-נגד של הערצת העושר החומרי. היהדות מודעת לבעיה של [[התרגלות הדונית]] ולכך שבני אדם עשירים יותר אינם בהכרח מאושרים יותר. בהתאם לכך אמר בן זומא במסכת אבות: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.  

ביהדות, הדיבר האחרון מעשרת הדברות, לא תחמוד, נוגע לאיסור על התאווה שבלב. אם כי פרטי ההלכות אינם תואמים לגמרי איסור על תאוות בצע. תוצאות נגררות של תאוות ממון נאסרו בהלכה באיסורים עצמאיים, כמו גזל, גניבה, שוחד, עושק, הונאה, רמאות, הסגת גבול, ריבית וכדומה. בעל ספר משלי מגנה את התכונה כשלעצמה (משלי א' י"ט, ט"ו כ"ז), ואף הנביאים במספר מקומות מגנים את ישראל בשל תאוות הבצע שלהם (ירמיהו ו' י"ג, ח' י'). במקרא, יתרו יועץ למשה למנות שופטים שאחת מתכונותיהם היא שנאת בצע (שמות י"ח כ"א). בספר שמואל מסופר על בניו של שמואל הנביא, השופטים שהיטו משפט בשל רדיפת בצע ולקיחת שוחד ועל כן העם מאס במשפטם וביקש לו מלך (שמואל א', ח' ג').

ביהדות, הדיבר האחרון מעשרת הדברות, לא תחמוד, נוגע לאיסור על התאווה שבלב. אם כי פרטי ההלכות אינם תואמים לגמרי איסור על תאוות בצע. בנוסף, תוצאות נגררות של תאוות ממון נאסרו בהלכה באיסורים עצמאיים, כמו גזל, גניבה, שוחד, עושק, הונאה, רמאות, הסגת גבול, ריבית וכדומה. בעל ספר משלי מגנה את התכונה כשלעצמה (משלי א' י"ט, ט"ו כ"ז), ואף הנביאים במספר מקומות מגנים את ישראל בשל תאוות הבצע שלהם (ירמיהו ו' י"ג, ח' י'). במקרא, יתרו יועץ למשה למנות שופטים שאחת מתכונותיהם היא שנאת בצע (שמות י"ח כ"א). בספר שמואל מסופר על בניו של שמואל הנביא, השופטים שהיטו משפט בשל רדיפת בצע ולקיחת שוחד ועל כן העם מאס במשפטם וביקש לו מלך (שמואל א', ח' ג').

היחס לעושר בתרבות היהודית בא לידי ביטוי גם בהקשר של [[קשרי הון-שלטון]] וההשפעה הפוליטית והתרבותית של עשירים, בין היתר בביטוי בעל המאה הוא בעל הדעה.

היחס לעושר בתרבות היהודית בא לידי ביטוי גם בהקשר של [[קשרי הון-שלטון]] וההשפעה הפוליטית והתרבותית של עשירים. בין היתר בביטוי ([http://www.zeevgalili.com/2005/05/10597 שהשתרש מתוך הספרות היידית]) בעל המאה הוא בעל הדעה.

לעשירים עלול להיות יתרון גם בתחום המשפט ויישוב סכסוכים. בתרבות הנוצרית יש הנחה סמויה כי העני והחלש הוא צודק והעשיר או החזק טועה או רשע. בתרבות הקפיליסטית עקרון זה שונה במידה מסויימת היות ועשירים יכולים להנות מתנאים טובים יותר כמו [[לובי פוליטי]], משטרה פרטית, הגנה טובה יותר של המשטרה הציבורית וכן מעורכי דין ממולחים ומשכילים יותר. היהדות נזהרה בנושא זה לא לתת עדיפות אוטומטית בבית המשפט לעניים. שנאמר "ודל לא תהדר בריבו". [http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/skira.asp?id=215]

לעשירים עלול להיות יתרון גם בתחום המשפט ויישוב סכסוכים. בתרבות הנוצרית יש הנחה סמויה כי העני והחלש הוא צודק והעשיר או החזק טועה או רשע. בתרבות הקפיליסטית עקרון זה שונה במידה מסויימת היות ועשירים יכולים להנות מתנאים טובים יותר כמו [[לובי פוליטי]], משטרה פרטית, הגנה טובה יותר של המשטרה הציבורית וכן מעורכי דין ממולחים ומשכילים יותר. היהדות נזהרה בנושא זה לא לתת עדיפות אוטומטית בבית המשפט לעניים. שנאמר "ודל לא תהדר בריבו". [http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/skira.asp?id=215]