שינויים

סוריה הפכה לרפובליקה עצמאית בשנת 1946. השלטון הדמוקרטי במדינה הסתיים בהפיכה בסיוע של ה-CIA במרץ 1949, ובעקבותיו שתי הפיכות נוספות באותה שנה. התקוממות עממית נגד המשטר הצבאי ב-1954 העביר את הכוח מהצבא לאזרחים. מ-1958 ועד 1961 היה איחוד עם מצרים שהחליף את השיטה הפרלמטרית במדינה בשלטון נשיאותי ריכוזי מאד. לאחר הפיכה נוספת ב-1963 תפסה מפלגת הבע'ת את השלטון במדינה, ב-1966 הפיכה נוספת הדיחה את מנהיגי הבעת' הקודמים. בנובמבר 1970, הגנרל חאפז אל-אסד (האריה), שהיה אז שר ההגנה, תפס את השלטון ב"הפיכה מתקנת", והפך לראש הממשלה. במרץ 1971 אסד מינה את עצמו לנשיא. הוא נשאר כנשיא דיקטטור עד מותו בשנת 2000. מפלגת הבע'ת היתה המפלגה החוקית היחידה.<ref name="civilwar">[http://en.wikipedia.org/wiki/Syrian_Civil_War מלחמת האזרחים בסוריה] ויקיפדיה האנגלית</ref>

סוריה הפכה לרפובליקה עצמאית בשנת 1946. השלטון הדמוקרטי במדינה הסתיים בהפיכה בסיוע של ה-CIA במרץ 1949, ובעקבותיו שתי הפיכות נוספות באותה שנה. התקוממות עממית נגד המשטר הצבאי ב-1954 העביר את הכוח מהצבא לאזרחים. מ-1958 ועד 1961 היה איחוד עם מצרים שהחליף את השיטה הפרלמטרית במדינה בשלטון נשיאותי ריכוזי מאד. לאחר הפיכה נוספת ב-1963 תפסה מפלגת הבע'ת את השלטון במדינה, ב-1966 הפיכה נוספת הדיחה את מנהיגי הבעת' הקודמים. בנובמבר 1970, הגנרל חאפז אל-אסד (האריה), שהיה אז שר ההגנה, תפס את השלטון ב"הפיכה מתקנת", והפך לראש הממשלה. במרץ 1971 אסד מינה את עצמו לנשיא. הוא נשאר כנשיא דיקטטור עד מותו בשנת 2000. מפלגת הבע'ת היתה המפלגה החוקית היחידה.<ref name="civilwar">[http://en.wikipedia.org/wiki/Syrian_Civil_War מלחמת האזרחים בסוריה] ויקיפדיה האנגלית</ref>

שלטונו של אסד התקיים בצל מתיחות בין הרוב הסוני העני למיעוט העלאווי העשיר אליו השתייך אסד. העלאווים מונים כ-10% מתושבי המדינה, רובם מרוכזים בערי החוף הצפונ יותר, כאשר רוב שאר התושבים הם מוסלמים סונים. תחת שלטונו אסד התבססה אליטה פוליטית-צבאית-כלכלית של עלאוויאים שאיישו את כל תפקידי המפתח ונהנו גם מחלק ניכר ממשאבי המדינה. בהיות הכלכלה ריכוזית מאד וקשורה למוסדות השלטון, אליטה זו גם היתה קשורה למוסדות הפיננסיים ולחבורת הגדולות במדינה, וניווטה אותם לפי האינטרס הפרטי שלה, על חשבון הפועלים והאיכרים שהתיימרה לייצג. דבר זה הפך את האחים המוסלמים בסוריה למוקד ההתנגדות המרכזי למפלגת הבעת'. התנועה שהיתה בתחילת דרכה תנועה דתית מתונה, צברה כוח בשנות ה-70 ובשנת 1980 החל עימותים ולבסוף קרבות גרילה עירוניים במספר ערים בצפון המדינה.  בשנת 1982 דיכא אסד באכזריות ניסיון המרד של האחים המוסלמים בסוריה, על ידי שליחת מסוקי תקיפה וטנקים לעיר חמא. בטבח בעיר נהרגו 10-40 אלף בני אדם.<ref >[http://en.wikipedia.org/wiki/Hafez_al-Assad חאפז אל-אסד]  ויקיפדיה האנגלית</ref>  

שלטונו של אסד התקיים בצל מתיחות בין הרוב הסוני העני למיעוט העלאווי העשיר אליו השתייך אסד. העלאווים מונים כ-10% מתושבי המדינה, רובם מרוכזים בערי החוף הצפוניות ובדמשק כאשר רוב שאר התושבים הם מוסלמים סונים עם מיעוט נוצרי וכורדי. תחת שלטונו אסד התבססה אליטה פוליטית-צבאית-כלכלית של עלאווים שאיישו את כל תפקידי המפתח ונהנו גם מחלק ניכר ממשאבי המדינה. בהיות הכלכלה ריכוזית מאד וקשורה למוסדות השלטון, אליטה זו גם היתה קשורה למוסדות הפיננסיים ולחבורת הגדולות במדינה, וניווטה אותם לפי האינטרס הפרטי שלה, על חשבון הפועלים והאיכרים שהתיימרה לייצג. דבר זה הפך את האחים המוסלמים בסוריה למוקד ההתנגדות המרכזי למפלגת הבעת'. התנועה שהיתה בתחילת דרכה תנועה דתית מתונה, צברה כוח בשנות ה-70 ובשנת 1980 החל עימותים ולבסוף קרבות גרילה עירוניים במספר ערים בצפון המדינה וכן נעשה נסיון התנקשות באסד.  ב- 1982 דיכא אסד באכזריות את המרד על ידי שליחת מסוקי תקיפה וטנקים לעיר חמא בצפון המדינה. בטבח בעיר נהרגו 10-40 אלף בני אדם.<ref >[http://en.wikipedia.org/wiki/Hafez_al-Assad חאפז אל-אסד]  ויקיפדיה האנגלית</ref>  

לאחר מותו של אסד האב בשנת 2000, הפך בנו, בשאר אל-אסד, לנשיא החדש. בשאר, רופא עיניים שלמד בבריטניה, ונשוי לאסמה (סונית שגדלה והתחנכה בבריטניה) עורר בתחילה תקוות גדולו לרפורמות במדינה ולדמוקרטיה. ו"אביב בדמשק" שבמהלכו היו דיונים חברתיים ופוליטיים הרתשח בין יולי 2000 לבין אוגוסט 2001. התקופה התאפיינה בהופאת מספר פורומים וסאלונים פוליטיים, שבהם אנשים בעלי דעות דומות נפגשות בבתים פרטיים לדון בנושאי חברה ופוליטיקה. פעילים פוליטיים שונים כמו Riad Seif הניעו את התנועה. האביב בדמשק הסתיים באוגוסט 2001 עם מאסרם וכליאתם של 10 פעילים פוליטיים מובילים שקראו לבחירות דמוקרטיות ולקמפיין של אי-ציות אזרחי. משנת 2001 חברי פרלמנט רפומרטים החלו למתוח ביקורת על מסורת הקיפאון מאז הנשיא הקודם. באשאר אסד דיבר הרבה על הרפורמה אבל עשה מעט מאד.<ref name="civilwar"/>

לאחר מותו של אסד האב בשנת 2000, הפך בנו, בשאר אל-אסד, לנשיא החדש. בשאר, רופא עיניים שלמד בבריטניה, ונשוי לאסמה (סונית שגדלה והתחנכה בבריטניה) עורר בתחילה תקוות גדולו לרפורמות במדינה ולדמוקרטיה. בין יולי 2000 לבין אוגוסט 2001 התקיימה תקופה בשם "אביב בדמשק" שבמהלכה היו דיונים חברתיים ופוליטיים. התקופה התאפיינה בקיום מספר פורומים וסאלונים פוליטיים, שבהם אנשים בעלי דעות דומות נפגשות בבתים פרטיים לדון בנושאי חברה ופוליטיקה. פעילים פוליטיים שונים כמו Riad Seif הניעו את התנועה. האביב בדמשק הסתיים באוגוסט 2001 עם מאסרם וכליאתם של 10 פעילים פוליטיים מובילים שקראו לבחירות דמוקרטיות ולקמפיין של אי-ציות אזרחי. משנת 2001 חברי פרלמנט רפומרטים החלו למתוח ביקורת על מסורת הקיפאון מאז הנשיא הקודם. בשאר אסד דיבר הרבה על הרפורמה אבל עשה מעט מאד.<ref name="civilwar"/>

==שינוי במוסדות החברתיים==

==שינוי במוסדות החברתיים==