47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 11:
שורה 11: − + − + + + + + + + + + − − כבישים ומכונית כרוכים באי-יעילות גבוה. לדוגמה נתיב אחד בכביש מהיר יכול להעביר 2000 מכוניות בשעה. מצד שני הגדלת מהירות התנועה תוך שמירה על הבטיחות פרושה גם הגדלת המרווחים בין המכוניות ולכן משלב מסויים הקיבול של הכביש יורדת. רוב הכבישים בארה"ב עמוסים רק 5% מהזמן, ולכן בשאר הזמן רוב השטח של הכביש מהווה ניצול יתר של משאבים (שטח, [[אספלט]] וכו') וגם כאשר הכביש מוביל כמות מקסימלית של מכוניות לשעה רק 10% משטח הכביש מכוסה במכוניות. [http://www.mckinsey.com/Insights/Sustainability/Are_you_ready_for_the_resource_revolution]
←גורמים המשפיעים על עומסי תנועה
[[גידול אוכלוסין]], [[פרבור]], [[תכנון מוטה רכב פרטי]] והגדלת השימוש ברכב פרטי ביחס לאמצעים אחרים תורמים להגדלת הביקוש לשימוש ברכב. ללא הגדלה של רוחב הכבישים ושל כמות המחלפים יש יותר עומסי תנועה.
[[גידול אוכלוסין]], [[פרבור]], [[תכנון מוטה רכב פרטי]] והגדלת השימוש ברכב פרטי ביחס לאמצעים אחרים תורמים להגדלת הביקוש לשימוש ברכב. ללא הגדלה של רוחב הכבישים ושל כמות המחלפים יש יותר עומסי תנועה.
עם זאת, בשל תופעה של [[ביקוש מושרה]] גם הגדלת היצע הכבישים אינה מועילה הרבה - כאשר הכבישים ריקים יותר ומהיר יותר להשתמש ברכב פרטי, הדבר מתמרץ עוד אנשים להשתשמש ברכב הפרטי, או לגור במקומות רחוקים יותר ממקום התעסוקה שלהם, כך שהם נדרשים לעוד נסיעות ברכב.
עם זאת, בשל תופעה של [[ביקוש מושרה]] הגדלת היצע הכבישים אינה מועילה הרבה - מצד אחד היא מעלה את ההיצע אבל מצד שני היא גורמת גם להגדלת הביקוש - כאשר הכבישים ריקים יותר ומהיר יותר להשתמש ברכב פרטי, הדבר מתמרץ עוד אנשים להשתשמש ברכב הפרטי, או לגור במקומות רחוקים יותר ממקום התעסוקה שלהם, כך שהם נדרשים לעוד נסיעות ברכב.
מדיניות של נסיון להתמודדות עם פקקי התנועה על ידי חיזוי צפי הביקוש לרכב הפרטי והרחבת הכבישים או סלילה של עוד כבישים מכונה "מדיניות חזה וספק" והיא נחשבת על ידי מתכננים עירוניים רבים, בעיקר מזרם [[עירוניות מתחדשת]] ו[[סביבתנות]] למבוי סתום - עלוית הבנייה של עוד ועוד כבישים ומחלפים הולכת וגדלה אבל הביקוש גדל בקצב מהיר יותר.
מדיניות של נסיון להתמודדות עם פקקי התנועה על ידי חיזוי צפי הביקוש לרכב הפרטי והרחבת הכבישים או סלילה של עוד כבישים מכונה "מדיניות חזה וספק". מדיניות זו נחשבת על ידי מתכננים עירוניים רבים, בעיקר מזרם [[עירוניות מתחדשת]] ו[[סביבתנות]] למבוי סתום - עלוית הבנייה של עוד ועוד כבישים ומחלפים הולכת וגדלה אבל הביקוש גדל בקצב מהיר יותר.
[[קובץ:קיבולת 3.5 מטר רחוב עירוני.PNG|ממוזער|400px| כמות האנשים שיכולים לעבור בשעה אחת, בחתך רחוב עירוני של 3.5 מטרים (רוחב נתיב תנועה). אוטובוסים יכולים להעביר פי 4.5 יותר אנשים לעומת נתיב למכוניות, ובאופניים כמות גדולה פי 7. ]]
כבישים ומכונית כרוכים באי-יעילות גבוה. לדוגמה נתיב אחד בכביש מהיר יכול להעביר 2000 מכוניות בשעה. זהו אמצעי התחבורה הכי פחות יעיל בהקשר זה שכן אוטובוס יכול להביר כמות אנשים גדולה פי 4.5 בשעה (9000 איש), [[אופניים]] כמות אנשים גדולה פי 7 (14,000), נתיב הליכה ברגל יכול להעביר 19,000 איש בשעה ורכבת קלה, יכולה להעביר כמות גדולה פי 11 לעומת רכב פרטי - 22,000 איש בשעה. <ref name="moch2009">[http://www.moch.gov.il/SiteCollectionDocuments/tichnun/hanhayot_umadrichim/tichnun_sheviley_ofanaim.pdf הנחיות לתכנון רחובות בערים – תנועת אופניים] משרד התחבורה, אוקטובר 2009</ref>
כאשר פרברים מקשים על השימוש בתחבורה ציבורית, ועל השימוש בתחבורת אופניים והליכה ברגל, עוד אנשים בוחרים להשתמש במכונית במקום באמצעים אחרים. דבר זה מגדיל במהירות את חוסר התפקוד של הכבישים הקיימים.
היבט נוסף הוא שהגדלת מהירות התנועה תוך שמירה על הבטיחות, פרושה גם הגדלת המרווחים בין המכוניות ולכן משלב מסויים הקיבול של הכביש יורד כאשר מעלים את מהירות הנסיעה. רוב הכבישים בארה"ב עמוסים רק 5% מהזמן, ולכן בשאר הזמן רוב השטח של הכביש מהווה ניצול יתר של משאבים (שטח, [[אספלט]] וכו') וגם כאשר הכביש מוביל כמות מקסימלית של מכוניות לשעה רק 10% משטח הכביש מכוסה במכוניות. [http://www.mckinsey.com/Insights/Sustainability/Are_you_ready_for_the_resource_revolution]
הדוגמה המוכרת ביותר מתחום זה היא [[לוס אנג'לס]] שבה יש כמות עצומה של כבישים מהירים ומחלפים, אבל במקביל יש גם [[פרבור]] נרחב המתאים לרכב הפרטי ולכן יש גם ביקוש גדול כך שתושבי העיר והמטרופולין מבלים זמן רב מזמנם בפקקי תנועה. בארצות הברית בכללה סללו עוד ועוד כבישים אבל גם שם קצב סלילת הכבישים אינו מדביק את הביקוש, מה גם שעיקר הכבישים שמשפיעים על עומסים נמצאים במרכזי הערים - היכן שקשה יותר להוסיף כבישים נוספים. מחקר אמריקאי משנת 2011 מצא כי פקקי תנועה בארצות הברית גזלו 34 שעות בשנה מכל נוסע, עליה של 20 שעות מעל הנתון שנמדד בשנת 1982. [http://www.wistrans.org/cfire/2011/09/2011-urban-mobility-report/]
הדוגמה המוכרת ביותר מתחום זה היא [[לוס אנג'לס]] שבה יש כמות עצומה של כבישים מהירים ומחלפים, אבל במקביל יש גם [[פרבור]] נרחב המתאים לרכב הפרטי ולכן יש גם ביקוש גדול כך שתושבי העיר והמטרופולין מבלים זמן רב מזמנם בפקקי תנועה. בארצות הברית בכללה סללו עוד ועוד כבישים אבל גם שם קצב סלילת הכבישים אינו מדביק את הביקוש, מה גם שעיקר הכבישים שמשפיעים על עומסים נמצאים במרכזי הערים - היכן שקשה יותר להוסיף כבישים נוספים. מחקר אמריקאי משנת 2011 מצא כי פקקי תנועה בארצות הברית גזלו 34 שעות בשנה מכל נוסע, עליה של 20 שעות מעל הנתון שנמדד בשנת 1982. [http://www.wistrans.org/cfire/2011/09/2011-urban-mobility-report/]
דבר דומה מתרחש גם בהקשר של [[תחבורה ציבורית]] או [[תחבורת אופניים]] - אם יותר אנשים נוסעים ב[[רכבת]] , בכמות גדולה, אזי ה[[כביש]] שהוא [[מוצר ציבורי]] נראה אופציה נוחה יותר לשאר המשתמשים, דבר שמעלה בחזרה את הביקוש לשימוש ברכב פרטי. עם זאת היתרון של פיתוח חלופות לרכב פרטי כאמצעי להקטנת עומסי התנועה, הוא בהגדלת חופש הבחירה של אנשים, ובעלויות נמוכות יותר למשק של שימוש באמצעים אלה יחסית לרכב הפרטי על ידי הקטנת הנזקים הכלכליים שגורם הרכב הפרטי למשק. לדוגמה ניתן להקטין את פקקי התנועה לעיר מסויימת על ידי הרחבת כבישים ועוד מחלפים, אבל אז נוצרת בעיה נוספת של מחסור במקומות [[חניה]] בתוך העיר, כאשר הספקה של מקומות חניה כאלה דורשת עוד כסף ומרחב על חשבון השקעות בדברים אחרים.
דבר דומה מתרחש גם בהקשר של [[תחבורה ציבורית]] או [[תחבורת אופניים]] - אם יותר אנשים נוסעים ב[[רכבת]] , בכמות גדולה, אזי ה[[כביש]] שהוא [[מוצר ציבורי]] נראה אופציה נוחה יותר לשאר המשתמשים, דבר שמעלה בחזרה את הביקוש לשימוש ברכב פרטי. עם זאת היתרון של פיתוח חלופות לרכב פרטי כאמצעי להקטנת עומסי התנועה, הוא בהגדלת חופש הבחירה של אנשים, ובעלויות נמוכות יותר למשק של שימוש באמצעים אלה יחסית לרכב הפרטי על ידי הקטנת הנזקים הכלכליים שגורם הרכב הפרטי למשק. לדוגמה ניתן להקטין את פקקי התנועה לעיר מסויימת על ידי הרחבת כבישים ועוד מחלפים, אבל אז נוצרת בעיה נוספת של מחסור במקומות [[חניה]] בתוך העיר, כאשר הספקה של מקומות חניה כאלה דורשת עוד כסף ומרחב על חשבון השקעות בדברים אחרים.