שינויים

===חשש מפני זיהום מים וקרקע===

===חשש מפני זיהום מים וקרקע===

{{הפניה לערך מורחב|זיהום מים}}

{{הפניה לערך מורחב|זיהום מים}}

הפקת פצלי גז כרוכה בשימוש בכמות גדולה של [[מים]] ויש חשש מפני בזבוז מים גדול, [[זיהום מים]] ו[[זיהום קרקע]].  

הפקת פצלי גז כרוכה בשימוש בכמות גדולה של [[מים]] ויש חשש מפני בזבוז מים גדול, [[זיהום מים]] ו[[זיהום קרקע]]. חששות אלה הובילו מספר מדינות בארצות הברית, כמו מדינת ניו-יורק, לאסור על שיטת הפקה זו בגלל בעיות אלה.

חששות אלה הובילו מספר מדינות בארצות הברית, כמו ניו יורק, לאסור על שיטת הפקה זו בגלל בעיות אלה.

חלק מהמים המשמשים לפראקינג דולף אל מערכות [[מי תהום|מי התהום]] נחלים ומקווי מים. לא תמיד קל להבין לאן המים המוחדרים מגיעים, הקיטור בלחץ גבוה והכימיקלים באדמה יכולים להגיע למקומות אחרים במעבה האדמה דרך סדקים. בנוסף דליפות יכולות להתרחש עקב דליפות ותאונות במשאיות המשמשות להובלת הכימיקלים (דבר שכבר התרחש), עקב פיקוח לקוי על פעילות הבארות, תקלות וכן עקב הפטרות לא מסודרת מהמים המזוהמים שיצאו מאתרי הפארקינג. לטענת פעילים נגד הקידוחים אין פיקוח טוב על רוב בארות הקידוח. <ref name="hell2011">[http://www.youtube.com/watch?v=dEB_Wwe-uBM Fracking Hell: The Untold Story], Link Tv, The Ecologist , 2011</ref> מספרן של הבארות הפעילות בפנסילבניה לבדה הוא כ-70,000 בארות. [http://www.nytimes.com/2011/02/27/us/27gas.html?_r=0]

טכנולוגיית הפראקינג דורשת כמויות גבוהות של מים המוחדרים לקרקע בלחץ גבוה יחד עם כימקלים רעילים ומסרטנים. כדי לקדוח באר פצלי-גז אחת יש צורך להחדיר לקרקע 18 אלף מטרים מעוקבים של מים. שיעור הכימקלים הוא פחות מחצי אחוז אבל היות ומדובר בכמות גדולה של מים גם כמות הכימיקלים הנוספת היא בסופו של דבר כמויות של טונות. באר אחת דורשת  283 מטרים מעוקבים של כימיקלים.<ref name="hell2011"/> התהליך גם גורם לפליטה חזרה של מים מזוהמים שיש להפטר מהם במקום כלשהו.  

תושבים רבים המתגוררים בקרבת בארות פצלי גז מתלוננים על חדירת גז [[מתאן]] למי השתייה שלהם ועל כך שמערכת המים הביתית מכילה נוזלים שמנוניים שאינם מאפשרים שימוש בהם גם לצרכים אחרים כמו כביסה או שטיפת כלים.<ref name="hell2011"/> לטענת תושבים בעוד שלפני הקידוחים כמות המאתן במים עמדה על 0.1 מיליגרם לליטר, מאז הקידוחים ריכוז המתאן עלה ל 64 מיליגרם לליטר, כלומר גידול פי 640. [http://www.youtube.com/watch?v=4LBjSXWQRV8]  

 

תושבים רבים המתגוררים בקרבת בארות פצלי גז מתלוננים על חדירת גז [[מתאן]] למי השתייה שלהם ועל כך שמערכת המים הביתית מכילה נוזלים שמנוניים שאינם מאפשרים שימוש בהם גם לצרכים אחרים כמו כביסה או שטיפת כלים.<ref name="hell2011"/> לטענת תושבים, כמות המתאן במים עמדה בעבר על 0.1 מיליגרם לליטר, אך מאז התחלת הקידוחים באיזורם, עלה ריכוז המתאן ל-64 מיליגרם לליטר, כלומר גידול פי 640. [http://www.youtube.com/watch?v=4LBjSXWQRV8]  

    

    

טכנולוגיית הפראקינג דורשת כמויות גבוהות של מים המוחדרים לקרקע בלחץ גבוה יחד עם כימקלים רעילים ומסרטנים. כדי לקדוח באר פצלי-גז אחת יש צורך להחדיר לקרקע 18 אלף מטרים מעוקבים של מים. שיעור הכימקלים הוא פחות מחצי אחוז אבל היות ומדובר בכמות גדולה של מים גם כמות הכימיקלים הנוספת היא בסופו של דבר כמויות של טונות. באר אחת דורשת  283 מטרים מעוקבים של כימיקלים.<ref name="hell2011"/>  

תחת ממשלו של בוש הבן, יצא בשנת 2005, חוק בשם energy policy act, שאיפשר לחברות הקידוח להתחמק מדיווח על חומרים אלה. בשנת 2010 נענו 8 חברות הפקת פצלי גז לבקשת מידע מטעם [[סוכנות הסביבה של ארצות הברית]]. כדי לשכנע את חברת הליברטון, חלוצה בתחום פצלי הגז, נדרש צו בית משפט. כימיקלים לצרכי פצלי גז מקושרים ל[[סרטן העצמות]], [[סרטון השד]] ו[[סרטן הכבד]] כמו גם לשורה של בעיות אחרות כמו בעיות נשימה, בעיות התפתחות במוח ובאיברים רבים נוספים.<ref name="hell2011"/>  

בארצות הברית החשש מפני זיהום מים מתבטא בעיקר באיזור פנסילבניה ליד שדה הענק מרסלוס, היות ושם יש כמוית גבוהות של מקווי מים ומעט מקומות להפטרות מהזיהום באופן בטוח. דליפות של כמויות קטנות של כימיקלים ממשאיות גורמות כבר היום לזיהום מאגרי מים עיליים. היות והזיהום הוא בעל השפעה מצטברת החשש הוא שהשפעות הבריאותיות של הזיהום יופיעו עוד 10 שנים.  

בארצות הברית החשש מפני זיהום מים מתבטא בעיקר באיזור פנסילבניה ליד שדה הענק מרסלוס, היות ושם יש כמוית גבוהות של מקווי מים ומעט מקומות להפטרות מהזיהום באופן בטוח. דליפות של כמויות קטנות של כימקלים ממשאיות גורמות כבר היום לזיהום מאגרי מים עיליים. היות והזיהום הוא בעל השפעה מצטברת החשש הוא שהשפעות הבריאותיות של הזיהום יופיעו עוד 10 שנים.  

===חשש מפני זיהום רדיואקטיבי בארה"ב===

===חשש מפני זיהום רדיואקטיבי בארה"ב===

יש חשש לזיהום מים בחומרים רדיואקטיבים עקב נוכחות של [[רדיום]] ואורניום בשדה הגז הענק מרסלוס בפנסילבניה. השדה מכיל מרבצי [[אורניום]] שהתפרקות טבעית שלהם יוצרת רדיום. פעילות הפרקינג גורמת לו להגיע אל מי התהום והנחלים. היות ורדיום הוא [[חומר רדיואקטיבי]] ו[[מסרטן]] החשש הוא מפני [[הרעלה רדיואקטיבית]]. לטענת פעילים, הרדיום במי הפסולת של תעשיית הפרקינג, המכונה brine, נמצא בריכוז גבוה פי 200 מהריכוז הבטוח.  פנסיבלניה מפנה את המים המזוהמים של קידוחי פראקינג למדינות סמוכות כמו ניו-יורק, אוהיו ומערב וורג'יניה. ניו יורק אינה דורשת בדיקות רדיו-אקטביות של מים לפני שפיכה שלהם. באופן אירוני ניו-יורק היתה המדינה הראשונה שאסרה על ביצוע של קידוח פצלי גז בשטחה. <ref name="hell2011"/> יש חשש גם מפני זיהום רדיואקטיבי של מי השתייה של פנסילביניה עצמה.  

יש חשש לזיהום מים ב[[חומרים רדיואקטיבים]] עקב נוכחות של [[רדיום]] ו[[אורניום]] בשדה הגז הענק מרסלוס בפנסילבניה. השדה מכיל מרבצי [[אורניום]] שהתפרקות טבעית שלהם יוצרת רדיום. פעילות הפרקינג גורמת לו להגיע אל מי התהום והנחלים. היות ורדיום הוא [[חומר רדיואקטיבי]] ו[[גורם מסרטן|מסרטן]] החשש הוא מפני [[הרעלה רדיואקטיבית]]. לטענת פעילים, הרדיום במי הפסולת של תעשיית הפרקינג, המכונה brine, נמצא בריכוז גבוה פי 200 מרמת הריכוז הבטוחה.  פנסיבלניה מפנה את המים המזוהמים של קידוחי פראקינג למדינות סמוכות כמו ניו-יורק, אוהיו ומערב וורג'יניה. ניו יורק אינה דורשת בדיקות רדיו-אקטביות של מים לפני שפיכה שלהם. באופן אירוני ניו-יורק היתה המדינה הראשונה שאסרה על ביצוע של קידוח פצלי גז בשטחה. <ref name="hell2011"/> יש חשש גם מפני זיהום רדיואקטיבי של מי השתייה של פנסילביניה עצמה.  

בשנת 2011 דיווח "הניו יורק טיימס" על קיומם של מסמכים פנימיים של סוכנות הסביבה האמריקאית שמביעים חשש כי מים מזוהמים מבארות,  מועברים אל מכוני טיהור שאינם יכולים להתמודד עם זיהום רדיואקטיבי וכי זיהום זה עובר אחר כך אל נהרות המשמשים כמקור למי שתייה. למרות שמדענים בסוכנות הביעו חשש מפני זיהום כזה, הסוכנות לא התערבה. ולא נערכו בדיקות רדיואקטיביות מאז שנת 2006. [http://www.nytimes.com/2011/02/27/us/27gas.html?_r=0]  

בשנת 2011 דיווח עיתון ה"הניו יורק טיימס" על קיומם של מסמכים פנימיים של סוכנות הסביבה האמריקאית שמביעים חשש כי מים מזוהמים מבארות,  מועברים אל מכוני טיהור שאינם יכולים להתמודד עם זיהום רדיואקטיבי, וכי זיהום זה עובר אחר כך אל נהרות המשמשים כמקור למי שתייה. למרות שמדענים בסוכנות הביעו חשש מפני זיהום כזה, הסוכנות לא התערבה. ולא נערכו בדיקות רדיואקטיביות מאז שנת 2006. [http://www.nytimes.com/2011/02/27/us/27gas.html?_r=0]  

סוכנות פרטית לטיפול בבעיות פסלות רדיואקטיבית טוענת כי יש הסכמה רחבה בין מדענים כי במרסלוס יש קרינה מעל לרמות הרקע, וכי רמות הרדיום בקידוחים באיזור גבוהות פי 32 יחסית לרמת הרקע.[http://www.rwma.com/radioactivity_in_marcellus_shale.pdf]. מדגם אחד שנבחן על ידי פקידים בפנסילבניה משנת 2009 היה בעל רדיואקטיביות גבוה פי 3600 מסף הבטיחות הפדרלי למי שתיה ופי 300 יותר רדיואקטיבי יחסית לתקנות הפליטה המיועדות לתעשייה . מחקר משנת 2011 של הסקר הגאולוגי של ארה"ב מצא כי כמות הרדיום בבארות פרקינג היה גבוה בבממוצע פי 3 יחסית לבארות קונוונציונלית של גז ונפט[http://www.ohio.com/blogs/drilling/ohio-utica-shale-1.291290/study-says-pennsylvania-drilling-waste-high-in-radium-1.331703]

סוכנות פרטית לטיפול בבעיות פסלות רדיואקטיבית טוענת כי יש הסכמה רחבה בין מדענים כי במרסלוס יש קרינה מעל לרמות הרקע, וכי רמות הרדיום בקידוחים באיזור גבוהות פי 32 יחסית לרמת הרקע.[http://www.rwma.com/radioactivity_in_marcellus_shale.pdf]. מדגם אחד שנבחן על ידי פקידים בפנסילבניה משנת 2009 היה בעל רדיואקטיביות גבוה פי 3600 מסף הבטיחות הפדרלי למי שתיה ופי 300 יותר רדיואקטיבי יחסית לתקנות הפליטה המיועדות לתעשייה . מחקר משנת 2011 של הסקר הגאולוגי של ארה"ב מצא כי כמות הרדיום בבארות פרקינג היה גבוה בבממוצע פי 3 יחסית לבארות קונוונציונלית של גז ונפט[http://www.ohio.com/blogs/drilling/ohio-utica-shale-1.291290/study-says-pennsylvania-drilling-waste-high-in-radium-1.331703]