שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 2,122 בתים ,  11:14, 24 בפברואר 2014
שורה 84: שורה 84:  
בסיס חוסר ההסכמה בין הצדדים הוא אולי בין שני סוגים של סיכון : סיכון אמיתי וסיכון נתפס. [[דיוויד אינגוויצ']] לדוגמה, כתב: "מידת הבטיחות תלויה בהבדל בין רמת הסיכון הממשית והנתפסת - ולא בכמות הסיכון שיש בסביבה".  
 
בסיס חוסר ההסכמה בין הצדדים הוא אולי בין שני סוגים של סיכון : סיכון אמיתי וסיכון נתפס. [[דיוויד אינגוויצ']] לדוגמה, כתב: "מידת הבטיחות תלויה בהבדל בין רמת הסיכון הממשית והנתפסת - ולא בכמות הסיכון שיש בסביבה".  
   −
מאז שנות ה-1930 הלובי המאורגן למען רוכבי אופניים בבריטניה ובאירלנד נוקט בגישה ביקורתית וזהירה כלפי השימושיות והערך של הפרדת רוכבים. בשנת 1947, בתגובה להצעות רשמיות בדבר דרכי אופניים נפרדות, המוסד התנגד לדרכים כאלה ליד כבישים. בשנת 2007 הארגון הוציא נייר עמדה שמתנגד לשבילי אופניים. בשנת 2006 יצא דו"ח שהסיק כי קשה לנתח מידע על בטיחות בגלל שקשה לאסוף מידע על כמות הנסיעות באופניים ולכן קשה לחשב את הסיכון לק"מ או לנסיעה.  
+
הסכנה העיקרית בשבילי אופניים לרוכבים היא יצירת בטחון יתר וסכנה להתנגשות בין אופניים לרכב בצמתים. אופניים שמגיעים לצומת עלולים להפגע מרכב שמגיע מאחור ופונה ימינה, מרכבים שמגיעים מהצד או רכבים שפונים שמאלה מהכיוון הנגדי. האופניים מגיעים במהירות גבוה בהרבה יחסית להולכי רגל ולכן יש לרוב פחות זמן לאמוד את המצב בצומת, ולנהגים יש פחות זמן להבחין ברוכב. מצד שני הרוכב בולט הרבה פחות ממכוניות כלפי הנהגים. מסיבות אלה נהוגים הסדרים שונים בסיום של שבילי אופניים בצמתים שעיקרים ביטול השביל, האטת הרוכבים ונסיון לשלב אותם באופן בטוח בתנועת המכוניות. פתרונות אחרים כוללים צמתים ידידותיים לאופניים (ראו בהמשך). עם השנים יש הבנה טובה יותר של בעיות אלה ותכנון מתאים יותר שמשלב את הרוכבים בצורה טובה יותר בצמתים.
 +
 
 +
מצד שני יש עקרון הידוע בשם "בטיחות במספרים" שתומך בקיום של שבילי אופניים. שבילי אופניים מגבירים את כמות הרוכבים בצורה ניכרת. ככל שיש יותר רוכבים באיזור מסויים, במיוחד מעל אחוז מסויים, הנהגים שמים לב יותר לקיומם של הרוכבים ומתנהגים אחרת. בנוסף לעיתים קרובות הנהגים עצמם הם גם רוכבים בימים אחרים או שיש להם בני משפחה רוכבים ולכן הם נוהגים בצורה זהירה עוד יותר.
 +
 
 +
מאז שנות ה-1930 הלובי המאורגן למען רוכבי אופניים בבריטניה ובאירלנד נוקט בגישה ביקורתית וזהירה כלפי השימושיות והערך של הפרדת רוכבים. בשנת 1947, בתגובה להצעות רשמיות בדבר דרכי אופניים נפרדות, המוסד התנגד לדרכים כאלה ליד כבישים. בשנת 2007 הארגון הוציא נייר עמדה שמתנגד לשבילי אופניים. בשנת 2006 יצא דו"ח שהסיק כי קשה לנתח מידע על בטיחות בגלל שקשה לאסוף מידע על כמות הנסיעות באופניים ולכן קשה לחשב את הסיכון לק"מ או לנסיעה. עם זאת, ההנגדות לשבילי אופניים באנגליה ירדה בשנים האחרונות, ויש בה יותר ויותר שבילים כולל "אוטוסורטדות אופניים".  
    
ב[[תחבורת אופניים בהולנד|הולנד]] ו[[תחבורת אופניים בדנמרק|בדנמרק]], יש אחוז גבוה ביותר של רוכבי אופניים, יחד עם שיאים של בטיחות בעולם. במדינות אלה היה נהוג לחשוב שנתיב אופניים ממלאים תפקיד מרכזי בהשגת מטרות אלה. עם זאת, המחקר הגדול ביותר שנערך בקשר לבטיחות של תשתיות הרכיבה בדנמרק מצא כי הבטיחות הממשית ירדה כתוצאה מקיום השבילים.  
 
ב[[תחבורת אופניים בהולנד|הולנד]] ו[[תחבורת אופניים בדנמרק|בדנמרק]], יש אחוז גבוה ביותר של רוכבי אופניים, יחד עם שיאים של בטיחות בעולם. במדינות אלה היה נהוג לחשוב שנתיב אופניים ממלאים תפקיד מרכזי בהשגת מטרות אלה. עם זאת, המחקר הגדול ביותר שנערך בקשר לבטיחות של תשתיות הרכיבה בדנמרק מצא כי הבטיחות הממשית ירדה כתוצאה מקיום השבילים.  

תפריט ניווט