47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 1:
שורה 1: − #הפניה[[אשלג]]+ + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + +
אין תקציר עריכה
'''[[אשלג]]''' נחשב לאחד מאוצרות הטבע החשובים של [[כלכלת ישראל|מדינת ישראל]]. האשלג בישראל מצוי ב[[ים המלח]] בשיעור של 7.26 גרם לליטר <ref>'''צבי אילן''' כותב ש"כלוריד אשלגן" מהווה 11.5% ממלחי ים המלח</ref>. חברת [[מפעלי ים המלח]], השייכת לחברת [[כימיקלים לישראל]], חברת בת של [[החברה לישראל]] כורה את האשלג מים המלח.
האשלג בתצורתו כאשלגן כלורי מהווה את אחד התוצרים העיקריים של החברה, ויש לחברה יתרון טבעי בהפקתו. שיטת ההפקה מבוססת על אידוי [[מים]] בבריכות אידוי שנמצאות בחלקו הדרומי של [[ים המלח]]. יתרונו המקורי של אזור זה היה במים הרדודים יחסית שהפכו את האידוי הטבעי לישים. יתרון נוסף הוא שמש כמעט כל ימות השנה.
==היסטוריה==
בשנת 1902 חזה [[בנימין זאב הרצל]] את הפקת המחצבים מים המלח "...מי המינרלים העשירים בברום, גופרית ותרכובות זרחניות..." . הצעדים המעשיים הראשונים נעשו על ידי זלמן דוד ליבונטין אשר עמד להסדיר כי היישוב היהודי בארץ ישראל יקבל את הזיכיון לניצול אוצרות הימה ובקעת הירדן כבר בשנת 1905. בשנת 1911 משה נובומייסקי בדק את מי ים המלח ותכנן, בין השאר, להפריד את המלחים השונים ולהפיק אשלגן ו[[ברום]].
את הצעד המעשי הראשון להפקת האשלג עשה מייג'ור תומאס גרגורי טאלוק. תוך כדי עבודתו בתעשייה הצבאית הבריטית נודע לו כי מחיר האשלגן בעולם עלה בצורה חדה. בשנים אלה החלו להשתמש ב[[אשלג]] לשם הכנת חומרי נפץ וכן להפקת [[דשן כימי]]. בשנת 1918 נודע לו, לגמרי במקרה, מפי ידידו, שים המלח מכיל כמויות ניכרות של [[חומרי גלם|החומר הגולמי]] ממנו מופק האשלגן. הוא פנה לשר המלחמה הבריטי ובקש כי בתום מלחמת העולם הראשונה יינתן לו הזיכיון. ואכן הובטח לו שכך יהיה.
משה נובומייסקי אף הוא פנה בבקשה לקבלת הזיכיון, ולאחר שהמנדט על [[ארץ ישראל]] ניתן לבריטניה הוחלט במשרד המושבות הבריטי להעניק את הזיכיון לשניהם. הם הקימו את [[חברת אשלג ארץ-ישראלית]], החלו בהפקה בשנת 1930. החברה פעלה עד 1948. בשנת 1952 זכויות ההפקה נמסרו ל[[מפעלי ים המלח]]. בשנת 2007 מפעלי ים המלח הפיקו יותר מ-2.5 מיליון טונות אשלג.
==הפקת האשלג בישראל==
תוצר הביניים של האידוי בבריכות הוא תמיסה רוויה של המינרל קרנליט ((KMgCl<sub>3</sub>·6(H<sub>2</sub>O). את התמיסה שואבים בצינורות וממשיכים לעבד במכונות במפעל. בשיטת הפקה זו מתקבלים תוצרים תוך השקעה בעלות נמוכה יחסית לכריית המחצבים מהקרקע. עיקר העלות הכספית היא בהפקת האשלג מהקרנליט שצורכת [[אנרגיה רבה]]. רוב ההפקה בעולם בשיטה זו מתבצעת על ידי מפעלי ים המלח ובכך יתרונם הכלכלי. מפעלי ים המלח מפיקים מדי שנה יותר מ-2.5 מיליון טונות אשלג (נכון ל-2007). גם מפעלי האשלג ב[[ירדן]] מפיקים אשלג בצורה דומה.
עתודות האשלג של ישראל הן 40 מיליוני טונות נכון לשנת 2010, והיא כורה 2-2.5 מיליוני טונות אשלג בשנה, כך גם גידול בתפוקה, עתודות האשלג בישראל צפויות להגמר פחות מ-20 שנה.<ref name="Jasinski">Stephen M. Jasinski [http://minerals.usgs.gov/minerals/pubs/commodity/potash/mcs-2011-potas.pdf Potash], USGS Mineral Commodity Summary 2011</ref>
==השפעות סביבתיות==
לאידוי האשלג יש [[השפעות סביבתיות]] וכלכליות שליליות. הן ביצירת בולענים, הן בירידה כללית במפלס ים המלח, והן בפגיעה במלונות ליד ים המלח עקב חשש להצפה. קיימת החלטת ממשלה לפיה מפעלי ים המלח יפעלו לתיקון המצב ליד המלונות.
==ראו גם==
* [[אשלג]]
* [[מפעלי ים המלח]]
* [[גז טבעי בישראל]]
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.themarker.com/markets/1.1913993 "מכירת כיל לפוטאש מנוגדת לעיקרון השמירה על האינטרסים של המדינה"] התנועה לאיכות השלטון ו[[אדם טבע ודין]] מתנגדות למכירת [[כי"ל]] לפוטאש הקנדית. אורה קורן, דה מארקר, 24.1.2013
* [http://www.themarker.com/markets/1.1938486 פוטאש מקפיאה הניסיון לרכוש את כיל "בעקבות המצב הפוליטי בישראל"] יורם גביזון, דה מארקר, 26.2.2013
[[קטגוריה:ישראל: כלכלה]]
[[קטגוריה:מחצבים]]