47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 2:
שורה 2: − ==מבוא==+ − המאמר המופיע כאן הוא עיבוד מקוצר למאמרו של פרופ' ז'אק ג'נראו (Jacques Genereux), מן המכון ללימודים פוליטיים בפאריס, שהתפרסם בכתב העת הצרפתי 'אלטרנטיבות כלכליות' ("Alternatives Economiques") במאי 2002. בסדרת מאמרים מוצגת בכתב-עת זה ביקורת על הנחות מקובלות בתיאוריה הכלכלית הליבראלית. ככתוב בדברי המבוא לסידרה כולה: "דומה שההתיחסות הגוברת ל'חוקי הכלכלה' בדיון הציבורי משמשת כמעט באופן בלעדי לשם קידומן של כמה דוגמות של המחשבה הליברלית. אופן ההצגה הפשטני של דוגמות אלה הופך אותן לקריקטורה […]. במסגרת סדרת מאמרים זו, נבקש לזהות את מכלול האמונות על תוצאות הניתוח הכלכלי, שאמצעי התקשורת והשיח הפוליטי נטעו בהדרגה בדעת הקהל. כל אחת מהסוגיות שתידון תבקש להראות רק את מה שהניתוח הכלכלי אומר באמת, את מה שהוא אינו אומר ואת מה שאין לו מה לומר לגביו. […] חיפוש אחר החוקים ה'אמיתיים' של הכלכלה משמעותו, איפוא, הסרת האיפור מן השיח הכלכלי, לשם זיהוי המקור האמיתי של הצווים השולטים על היחסים החברתיים." − − ==קשיחות מוסדית== − ההנחה המקובלת, המכוונת את המדיניות הכלכלית הליבראלית, מוכרת לכולנו: 'הקשיחויות המוסדיות' (כגון: הסכמי שכר קיבוציים, ועדי עובדים, חוק שכר מינימום וכו') מונעות משא ומתן חופשי על גובה השכר, ומייקרות את עלות העבודה למעסיק. כתוצאה מכך נפגעת המוטיבציה של המעסיקים לשכור פועלים, והאבטלה גדלה. ההשוואה בין אירופה לארה"ב מאששת, לכאורה, הנחה זו. בארה"ב השכר גמיש יותר (ומאז שנות השמונים הוא הולך ויורד), והאבטלה נמוכה כמעט במחצית מזו הקיימת באירופה. הואיל והישג זה קשור בירידה תלולה של השכר בשולי הסולם החברתי, הוא מלווה בגידול הפערים והתרחבות מעגל העובדים העניים. לעומת זאת, באירופה השכר מוגן יותר בפני שחיקה, והאבטלה גבוהה יותר. לכאורה נדמה, איפוא, שהשכר והתעסוקה הם אויבים. מכאן גם הרעיון המוזר שעלינו לבחור בין מאבק באבטלה ומאבק בעוני. − − הבסיס התיאורטי של תפיסה זו הוא שגובה השכר, ככל מחיר בשוק, צריך להקבע על-פי שיווי המשקל שבין ההצע והביקוש. לפי מודל זה, התחרות החופשית אמורה להבטיח תעסוקה מלאה: אם הצע העובדים יהיה גדול מן הביקוש, תוביל התחרות בין העובדים לירידה בשכר, מה שיגדיל את הביקוש לעובדים וישים קץ לאבטלה. ואולם, ככל ש'הקשיחויות המוסדיות' שנמנו לעיל מונעות את הורדת השכר, הן מקשות על המעסיקים לשכור פועלים, ובכך מנציחות את האבטלה. יתר-על-כן, בשל עלות השכר הגבוהה, מעדיפות החברות להעסיק עובדים מעטים ומיומנים, דבר הפוגע בתעסוקת העובדים הלא-מקצועיים והצעירים הנכנסים אל שוק העבודה. המסקנה: על מנת לפתור את בעיית האבטלה באירופה, יש להוריד את עלות העבודה (קיצוץ בשכר, צמצום הזכויות הסוציאליות של הפועלים וכדומה). − − עשרות מחקרים אמפיריים שנערכו בנושא אינם מאוששים מסקנה שגרתית זו של המדיניות הליברלית. ברמה המקרו-כלכלית לא נמצא קשר משמעותי בין רמת התעסוקה לבין עלות העבודה: החברות לא מגלות נטייה להעסיק יותר ידיים עובדות כאשר עלות העבודה יורדת. − − ==עלייה ברווחיות החברות?== − טענה אחרת, עקיפה יותר, המקובלת גם היא על חסידי המדיניות הליבראלית, פונה אל גורם התחרותיות: הורדת עלויות העבודה הופכת את המשק לתחרותי יותר, ובכך מצמצמת את האבטלה. גם טענה זו אינה משכנעת. לא נמצאה שום קורלציה יציבה וחד-משמעית בין התחרותיות ובין רמת האבטלה. המדינות התחרותיות ביותר הן בדרך-כלל מדינות שבהן השכר גבוה (בין השאר יפאן וגרמניה). מכל מקום, הנסיון להגביר תחרותיות על-ידי הורדת עלות העבודה הוא חרב פיפיות: אם כולם מנסים להיות תחרותיים באמצעות צמצום העלויות, איש כבר איננו תחרותי. בסופו של דבר, מהלך כזה רק מגדיל את חלקם של הרווחים על-חשבון המשכורות. האם לא היתה זו המטרה האמיתית של המירוץ הכלכלי להורדת עלויות העבודה שלו אנו עדים מאז שנות השמונים? − − ומה באשר לטענה שהגדלת הרווחיות של החברות היא כשלעצמה כלי לצמצום האבטלה? גם כאן סותרת המציאות את התיאוריות הליבראליות. אין זה נכון שרווחים גבוהים יותר מעודדים תעסוקה. להפך, ישנן אפילו דוגמאות נגדיות (צרפת למשל), שם הגדלת הרווחים על-חשבון השכר מלווה בעלייה באבטלה, בעצירת ההשקעות היצרניות ובפניה אל אפיקי השקעה ספקולטיביים. בעשר השנים האחרונות היתה האבטלה באירופה נמוכה יחסית, דווקא במדינות שבהן עלות-העבודה היא גבוהה, והשכר בהן עלה. נזכיר גם, כי רמות האבטלה הגבוהות ביותר נרשמות דווקא במדינות המתפתחות, שבהן השכר נמוך מאוד. − − ==הורדת שכר-המינימום?== − בקצרה, קשה למצוא בסיס אמפירי מוצק לרעיון שהתעסוקה נפגעת, באופן כללי, מגובה השכר (או עלות העבודה). רוב המומחים מודים בכך, ומעדיפים להתמקד ביחס שבין שני גורמים ממוקדים יותר: גובה שכר המינימום, ורמת התעסוקה של צעירים ועובדים בלתי-מקצועיים (הקשר בין המשתנים הללו ברור, שכן צעירים ועובדים לא-מקצועיים הם בדרך-כלל האוכלוסיה שמרוויחה שכר מינימום). אלא שגם כאן אין למצוא קורלציה חד-משמעית. אכן, ישנם מקרים שבהם הגדלת שכר המינימום מצמצמת במקצת את תעסוקת הצעירים, אך לעומת זאת יש גם דוגמאות הפוכות: בקליפורניה, בסוף שנות השמונים, הוגדל שכר המינימום באופן דרמאטי, והגדלה זו לוותה דווקא בזינוק בתעסוקת הצעירים. גם הגדלתו של שכר המינימום בטקסס, באותו זמן, לא פגעה בהקף התעסוקה של צעירים ברשתות המזון המהיר (שהן מוקד מרכזי לתעסוקת צעירים). ובניגוד לכך, ההורדה הניכרת של שכר המינימום הפדראלי בארה"ב, בשנות השבעים והשמונים (מ 55% של השכר הממוצע ל 35%!) לא צמצמה את האבטלה בקרב הצעירים. הקף האבטלה של צעירים ועובדים לא-מקצועיים באמריקה עלה, למרות השחיקה הניכרת של רמות השכר הנמוכות שם. − − לסיכום: הורדות שכר אינן מפחיתות את האבטלה והעלאת שכר המינימום עשויה אף לשפר את תעסוקת הצעירים. כך מלמדים המחקרים האמפיריים. האם העולם נפל על הראש? ככל שירגיז הדבר את התאורטיקנים, המאמינים שהתיאוריה חזקה מהמציאות, קרוב לודאי שדווקא התיאוריה היא שנופלת, ונופלת "בגדול". − − ==תאוריות כלכליות אלטרנטיביות== − אבל אין הכרח להניח שהתיאוריה הליבראלית היא התיאוריה הכלכלית היחידה. הרבה לפני שנערכו המחקרים האמפיריים שהוזכרו לעיל, כבר הוצגו תיאוריות כלכליות אחרות, המתאימות הרבה יותר למציאות. כבר בשנות השלושים הטיל הכלכלן הבריטי ג'ון מיינארד קיינס ספק בכך שהורדת המשכורות היא דרך טובה להלחם באבטלה. הוא הצביע על השפעה הפוכה: הורדה בשכר מורידה את כח הקנייה של השכירים. כתוצאה מכך קטנים הביקושים בשוק, ואז קטן גם הייצור והביקוש לידיים עובדות. להורדת השכר יש, איפוא, השפעה של הגדלת האבטלה. גם הגדלה חריגה של חלק הרווחים על חשבון חלקה של העבודה במחירו של המוצר, תורמת להקטנת הפעילות במשק ולצמצום התעסוקה: היא יוצרת חלוקת הכנסות אשר אינה מעודדת את הצריכה העממית, אלא את ההשקעות הספקולטיביות ("רווחי הון"). − − מגוון של תיאוריות כלכליות משנות הששים והשבעים תומכות ברעיון של יצירת קשר ארוך טווח בין מעסיקים ומועסקים, המושתת על שכר יציב ובלתי-תלוי בנסיבות, הגדל עם הוותק. קשר כזה מאפשר לחברות לשמור על השקעותיהן בהון האנושי (הכשרה ונסיון מצטבר של השכירים), לעודד את עובדיהן לשיתוף-פעולה ואף להתמודד עם תביעות-שכר חריגות (באמצעות הבטחת שכר יציב ותגמול על התמדה בעבודה). באופן זה, השכר המשולם לפועל בתחילת הקריירה (שלב הלימוד וההכשרה) גבוה בדרך-כלל מרמת-הייצור שלו, לאחר מכן השכר נמוך מרמת הייצור (שלב "החזרת ההשקעה"), ולבסוף, בסוף הקריירה, שוב גבוה יותר (תשלום דחוי המתגמל על הנאמנות ועל שיתוף הפעולה של השכיר). − − ככלות הכל, האם צריך להיות דוקטור לכלכלה כדי להבין שכדאי להעסיק מישהו לא משום שהוא זול או משום שיש כסף לבזבז, אלא כדי לתת לו עבודה נושאת-רווח שהוא מוכשר לעשותה? הבה נפסיק לומר שכדי להחזיר את העניים לעבודה, די בכך שנפגע בהם כשהם מובטלים – כדי שלא יתרגלו לכך – ונצמצם את שכרם כאשר הם מועסקים – כדי ליטול מן המעסיק את החשק לפטרם. להיפך, הבה נציע להם נגישות שוויונית להכשרה! הבה נשאל את עצמנו האם סביר להפוך גברים ונשים למובטלים, רק בגלל שבעלי ההון בחברה אינם מוכנים להסתפק ברווח של ארבעה או חמישה אחוזים בשנה על השקעותיהם. − − ==צמיחה אינה פיתוח== − − במבט ראשון, הטענה הזאת נראית טריוויאלית. צמיחה כלכלית היא הגידול השנתי בתל"ג (תוצר לאומי גולמי). פיתוח הוא תהליך השתנותם של מבנים כלכליים, פוליטיים וחברתיים, שמוביל לצמצום העוני, הגדלת רמת החיים, רמת החינוך ומשך החיים, וליצירתו של שוויון ביכולתם של פרטים בחברה לממש את חירותם. − − מכאן שצמיחה ופיתוח הם בוודאי מושגים שונים זה מזה. הפיתוח הוא תכלית כשלעצמה, בעוד הצמיחה היא מכשיר הכפוף לפיתוח. אם הצמיחה גורמת לניצול-יתר של משאבים טבעיים מוגבלים, מתעוררת שאלת היותה של הצמיחה הזאת בת-קיימא לאורך זמן. − כל זה היה מובן מאליו בעיניהם של האבות המייסדים של הכלכלה הפוליטית, לרבות ההוגים הקלאסיים (במאה התשע-עשרה). לא היה בעיניהם דבר זר יותר מאשר העיסוק העכשווי שלנו בשאלה מה יהיה שיעור הצמיחה ברבעון הקרוב. הם התעניינו באופיו של עושר העמים, בסיבותיו ובהשלכותיו, וכן בעתידם של עמים אלו. אדם סמית ודיוויד ריקרדו היו משוכנעים כי החל מגודל מסויים של אוכלוסייה, הצמיחה תישאר קבועה (כלומר: קצב הצמיחה ייעצר). − − אך הדבר לא נתפס כפרספקטיבה מדאיגה, שכן העיקר לא היה הצמיחה האבודה אלא העובדה שהיא תיעצר ברמה מספקת לסיפוק הצרכים האנושיים. במילים אחרות: במערכת כלכלית וחברתית טובה, המצב הקבוע יכול להיות רק איזון הרמוני וצודק בין השאיפות האנושיות, רמת האוכלוסיה והמשאבים הטבעיים. בסופו של דבר, האוטופיה המשותפת להוגי הכלכלה לא היתה עולם שבו האדם נדון לייצר כל הזמן עוד ועוד, אלא דווקא חברה שלווה ומאוזנת, אנושות פורחת ולכן גם משוחררת מן הצורך לצמוח. − − ==צמיחה ופיתוח – טשטוש הבדלים== − במאה העשרים אנו עדים לשינוי ב"תפאורה האינטלקטואלית". במדינות המערב וביפאן, החפיפה הבולטת שבין התיעוש המהיר לבין הגידול הכללי והמשמעותי ברמת החיים, ברמת החינוך ובתוחלת החיים מטשטשת את ההבדל שבין צמיחה לבין פיתוח. ברור, לכאורה, כי האחד אינו בא ללא השני. לפיכך, עד לשנות החמישים, התאוריה המקרו-כלכלית על הטווח הארוך ועל המדיניות הכלכלית עסקה אך ורק בצמיחה, שנתפסה במשתמע כמקור של כל התוצרים החיוביים של הפיתוח. עם זאת, העובדה שמרבית האנושות מצויה הרחק מן ההתקדמות המדהימה שהושגה במדינות המערב מציבה בעיה. + + + − הפרשנות שנתנו ההוגים הליבראלים לפערים הללו קבעה שמדובר בסך הכל באיחור קל, ושבסופו של דבר כל מדינה תעבור שלבים דומים למדי. בניגוד לתפיסה זו, תאוריות בדבר כלכלה של פיתוח שהתהוו באותה עת כענף אוטונומי של הניתוח הכלכלי, הדגישו כי המדינות המתפתחות אינן יכולות לשחזר את המסלול שעברו המדינות המתועשות מאז המאה ה18-, וזאת לאור סביבתן הטכנולוגית, הדמוגרפית, התרבותית והמוסדית, אשר שונה מהותית מזו שחוללה את המהפיכה התעשייתית במדינות המערב. רק אסטרטגיות ספציפיות שיופעלו על-ידי המדינות יוכלו להוציא את המדינות המתפתחות מתת-הפיתוח. − − ואולם הנגדה זו שבין תיזת ה'איחור' לבין תיזת 'חסימת הפיתוח' מסתירה אך במעט את הפולחן המשותף לשני הזרמים: פולחן הצמיחה התעשייתית כמטרה ראשית של כל מדינות העולם. "הדת" הזו של התרחבות תעשייתית היוותה, אגב, מקור השראה גם לתכנון במדינות הקומוניסטיות. עם זאת, בשנות ה70- כבר הצביעו העובדות על הסכנות שבמתן אמון עיוור בסגולות הצמיחה ובתיעוש מואץ. אסטרטגיות פיתוח רבות נכשלו, הן במדינות הקומוניסטיות והן במדינות המתפתחות, שאמנם שברו שיאים של צמיחה, אך לא התחולל בהן תהליך אמיתי של פיתוח ושל עקירת העוני (ברזיל, אלג'יריה והודו למשל). − − עם הופעתם של משברי הנפט ושל הדאגות הראשונות באשר להתדרדרות איכות הסביבה, גילו גם המדינות העשירות את שבריריות המודל שלהן. החל מתחילת שנות ה70-, בהנהגתו של רוברט מקנמארה, העמיד הבנק העולמי את המאבק בעוני בראש דאגותיו והציע גישה חדשה לפיתוח המבוססת על מתן קדימות לאספקת הצרכים החיוניים. − − ==המרוץ אחר הצמיחה== − אולם ההרהור המחודש אודות חשיבותה העליונה של הצמיחה הגיע בעיתוי גרוע: הוא התרחש עם הופעת המיתון. יהיו אשר יהיו דאגותיהם ואזהרותיהם של התיאורטיקנים, הגידול בתל"ג נותר יותר מתמיד צורך פוליטי - כדי לבלום את הגידול באבטלה ולהחליש את המאבקים על חלוקת ההכנסות - אך גם צורך כלכלי עבור הפירמות, שמתמודדות עם תחרות בינלאומית גדלה והולכת וכן עם רוויה יחסית של השווקים הצרכניים ששגשגו מאז תום מלחמת העולם השנייה; הפירמות נאלצו לחפש אחר שווקים חדשים בעולם, לייצר עוד ועוד מוצרים חדשים וגם לתכנן את התבלותם המואצת של מוצריהן כדי לגרום למשקי הבית לרכוש בהקדם את הדגם הבא. − − − הכל יודעים, כמובן, שהמירוץ אחר הצמיחה מגדיל בצורה מסוכנת את הנזקים הקולקטיביים (זיהום, הצטברות של פסולת שלא ניתן למחזר ועוד...), ואולם פירמות שנדונו לצמיחה או לכלייה אינן יכולות להתחשב בדאגות אלו. רק הסדרה פוליטית תהא מסוגלת לכך. עם זאת, 30 שנות התערבות פוליטית גדלה, המשבר החברתי של המדינות העשירות, והכשלון של התכנון הקומוניסטי, כרסמו כולם באמון שניתן למדינה ושינו את מאזן הכוחות הפוליטי לטובת הליברליזם ובשנות ה80- שלטו ממשלות שמרניות במרבית הבמדינות המתועשות הגדולות. הממשלות הללו נמנעו מרגולציה של הייצור. זה העמיד את הפירמות בפני תחרות עולמית קשה, ולאור הדרישה המוגדלת לרנטביליות פיננסית, עמדו התנועות האקולוגיות (הירוקים) חסרות אונים לנוכח פולחן הצמיחה. − − − בשנות ה80-, מעודדים מנצחונותיהם הפוליטיים ומן התלות הכלכלית של המדינות המתפתחות (המצויות במשבר בשל חובות גדולים), הליברלים השולטים בבית הלבן, בקרן המטבע הבינלאומית ובבנק העולמי הכתיבו למדינות המתפתחות מודל של צמיחה ללא פיתוח; מודל זה, המכונה "קונסנזוס וושינגטון", ואשר מתבטא בתכניות ל"צעדים להתאמה מבנית" (Structural Adjustment Measures שראשי התיבות שלהן, כנראה לא במקרה, הן SAM...) לא היה, לאמיתו של דבר, אלא חזרה על התפיסה הפשטנית של הכלכלנים הליברליים משנות השישים. על-פיו, די בכך שהמדינות המתפתחות תהפוכנה - באמצעות הכתבת כללי המשחק הרגילים של הכלכלה העולמית - לאטרקטיביות עבור ההון הפרטי, כדי שהצמיחה תתחיל. והצמיחה תעשה את כל השאר! − − − התוצאות ידועות. הבנק העולמי עצמו הודה שהתוכניות שהופעלו בעולם השלישי לא קיימו את הבטחות הפיתוח ונסיגת העוני. לכל היותר הושגה צמיחה של המגזר העיסקי, אך לא פיתוח. בנוסף, הליברליזציה הפיננסית והחשיפה להון זר הראו את מגבלותיהם במהלך המשברים הפיננסיים של שנות ה90-; ההריסה הברוטאלית של המדינה ושל שלטון החוק לטובת שלטון השוק הובילו את רוסיה לכדי כאוס. − − ==פיתוח בן-קימא== − למרבה הצער, היה צורך להמתין לקטסטרופות פיננסיות וחברתיות כדי שהפוליטיקאים יחדלו מפולחן הצמיחה, ויתחילו להקשיב למחקרים של כלכלני הפיתוח, שהלכו, החל משנות ה80-, בכיוון הפוך לזה של המדיניות השלטת. כך, למשל, מחקריו של אמארטיה סן (חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2000) על הרעב ועל העוני השפיעו על פעולת ה-UNDP (תכניות הפיתוח של האו"ם) בנושא הפיתוח האנושי, החל משנת 1990, כאשר המטרה היא לסייע במימוש היכולות והזכויות של כל בני האדם, באופן שיאפשר להם להשיג את המשאבים הנחוצים לקיומם ולהנות מחירות ממשית לאחר ששלט אידאל ה"צמיחה" במשך שנים רבות, ידוע היום שהרחבת אופי הצריכה המערבי הנוכחי לכלל האוכלוסייה העולמית אינו אפשרי מבחינה חומרית. − − פיתוח בן-קיימא וצודק של כדור הארץ מניח, איפוא, שהמדינות העשירות יוותרו באופן חלקי על צמיחה המכלה את המשאבים, וזאת כדי לשמר הן את הצמיחה החיונית של המדינות הפחות מפותחות והן את המשאבים הטבעיים שנוריש לדורות הבאים. − בין המודעות התיאורטית לבין היישום האפקטיבי, הדרך עודנה ארוכה. היא מצריכה דרגה של רצון ושל תיאום פוליטיים שעודם רחוקים היום. ואולם חלק גדול מהדרך הזו תלוי בפעולותיו של כל פרט ופרט, שיגרמו לנו - צרכני האנרגיה והחומר הגדולים - להסיק את המסקנות הנדרשות מן הקביעה האלמנטרית הזו: מי שנהנה מתנאי מחיה חומריים סבירים, יכול להגדיל את אושרו באופן מתמיד באמצעות תרבות, התפעלות, שיתוף, אהבה, חברות - כל אותם דברים שצורכים אנרגיה אנושית שניתנת לשכפול אינסופי, ואינם מכלים את משאביו המוגבלים של כדור-הארץ.
אין תקציר עריכה
מקור : תורגם על ידי כתב העת חברה.
מקור : תורגם על ידי כתב העת חברה.
המאמרים הם עיבוד מקוצרים למאמריו של פרופ' ז'אק ג'נראו (Jacques Genereux), מן המכון ללימודים פוליטיים בפאריס, שהתפרסם בכתב העת הצרפתי 'אלטרנטיבות כלכליות' ("Alternatives Economiques") במאי 2002. בסדרת מאמרים מוצגת בכתב-עת זה ביקורת על הנחות מקובלות בתיאוריה הכלכלית הליבראלית. ככתוב בדברי המבוא לסידרה כולה: "דומה שההתיחסות הגוברת ל'חוקי הכלכלה' בדיון הציבורי משמשת כמעט באופן בלעדי לשם קידומן של כמה דוגמות של המחשבה הליברלית. אופן ההצגה הפשטני של דוגמות אלה הופך אותן לקריקטורה […]. במסגרת סדרת מאמרים זו, נבקש לזהות את מכלול האמונות על תוצאות הניתוח הכלכלי, שאמצעי התקשורת והשיח הפוליטי נטעו בהדרגה בדעת הקהל. כל אחת מהסוגיות שתידון תבקש להראות רק את מה שהניתוח הכלכלי אומר באמת, את מה שהוא אינו אומר ואת מה שאין לו מה לומר לגביו. […] חיפוש אחר החוקים ה'אמיתיים' של הכלכלה משמעותו, איפוא, הסרת האיפור מן השיח הכלכלי, לשם זיהוי המקור האמיתי של הצווים השולטים על היחסים החברתיים."
* חלק 1 [[השכר אינו אויב התעסוקה]]
* חלק 2 [[מוטב גרעון טוב על פני עודף רע]]
* חלק 3 [[צמיחה איננה פיתוח]]
[[קטגוריה: עובדים ועבודה]]
[[קטגוריה: עובדים ועבודה]]
[[קטגוריה:צמיחה כלכלית]]
[[קטגוריה:צמיחה כלכלית]]