אחת הבעיות שיש בשיטה הקיימת היא [[התיישנות מתוכננת]] והתיישנות נתפסת ([[תרבות הצריכה). היות והיצרנים מרווחים בעקבות מכירה של כמה שיותר מוצרים, יש להם אינטרס מובנה למכור כמה שיותר מוצרים, ושמוצרים אלה יתיישנו, יתקלקלו או יתפסו כמיושנים, אז הצרכנים קונים מוצר חדש או חלקי חילוף.
+
אחת הבעיות שיש בשיטה הקיימת היא [[התיישנות מתוכננת]] והתיישנות נתפסת ([[תרבות הצריכה]]). היות והיצרנים מרווחים בעקבות מכירה של כמה שיותר מוצרים, יש להם אינטרס מובנה למכור כמה שיותר מוצרים, ושמוצרים אלה יתיישנו, יתקלקלו או יתפסו כמיושנים, אז הצרכנים קונים מוצר חדש או חלקי חילוף.
−
בשיטת מעריסה לעריסה, פסולת=מזון ולכן מוצר שגומר את חייו אינו הולך למזבלה אלא חוזר אל היצרן או אל נציג שלו. היבט זה נקרא [[אחריות יצרן מורחבת]]. היצרן מכיר את המוצר שלו ויודע אילו חומרים נכנסו פנימה. פרוש הדבר שהוא בעל הידע הטוב ביותר בשאלה מה לעשות עם כל רכיב ורכיב של המוצר. בעולם שיש בו מאות אלפי כימיקלים שונים במאות מיליוני מוצרים יש לדבר זה חשיבות מכרעת.
+
בשיטת מעריסה לעריסה, פסולת=מזון ולכן מוצר שגומר את חייו אינו הולך למזבלה אלא חוזר אל היצרן או אל נציג שלו. היבט זה נקרא '''[[אחריות יצרן מורחבת]]'''. היצרן מכיר את המוצר שלו ויודע אילו חומרים נכנסו פנימה. פרוש הדבר שהוא בעל הידע הטוב ביותר בשאלה מה לעשות עם כל רכיב ורכיב של המוצר. בעולם שיש בו מאות אלפי כימיקלים שונים במאות מיליוני מוצרים יש לדבר זה חשיבות מכרעת.
−
היבט זה מייצר תמריץ נוסף עבור היצרן. אם המוצר חוזר אליו בגמר השימוש, יש לו אינטרס לתכנן מוצר כך שיהיה קל ופשוט להפריד אותו לזרמי הטכנוספרה ולזרם הביוספרי. בנוסף יש לו גם אינטרס להחליף כמה שפחות חלקים מהמוצר (במקום את המוצר כולו) ושכל חלק יחזיק מעמד זמן רב ככל האפשר - כדי למנוע עלויות של תיקונים.
+
היבט זה מייצר תמריץ נוסף עבור היצרן. אם המוצר חוזר אליו בגמר השימוש, יש לו אינטרס לתכנן מוצר כך שיהיה קל ופשוט להפריד אותו לזרמי הטכנוספרה ולזרם הביוספרי. בנוסף יש לו גם אינטרס להחליף כמה שפחות חלקים מהמוצר (במקום את המוצר כולו) ושכל חלק יחזיק מעמד זמן רב ככל האפשר - כדי למנוע עלויות של תיקונים.