− | הסרט מזכיר את הנטיה הטבעית של בני אדם לאמפתיה על ידי [[עצבי מראה]]. אלו עצבים שקיימים בקרב קופים גדולים, דולפינים ואולי גם פילים, שגורמים לנו לעבור גירוי שדומה לגירוי העצבי שעובר ייצור אחר שעבר חוויה כלשהי. לדוגמה בני אדם שרואים בני אדם אחרים עוברים חוויה כואבת או מרגשת, עוברים בעצמם גירוי של כאב או התרגשות. טוב לנו יותר כאשר אנחנו | + | הסרט מזכיר את הנטיה הטבעית של בני אדם לאמפתיה על ידי [[עצבי מראה]]. אלו עצבים שקיימים בקרב קופים גדולים, דולפינים ואולי גם פילים, שגורמים לנו לעבור גירוי שדומה לגירוי העצבי שעובר ייצור אחר שעבר חוויה כלשהי. לדוגמה בני אדם שרואים בני אדם אחרים עוברים חוויה כואבת או מרגשת, עוברים בעצמם גירוי של כאב או התרגשות. |
| + | שדיאק מעיד על עצמו כי מה שגורם לו להתרגש זה עבודתו של אביו, רופא שעובד בבית חולים לטיפול בילדים שיש להם סרטן. שדיאק שואל את אביו מדוע התחושה הזאת של ביחד, של הרצון לסייע לאחרים לא מתפשטת כמודל חברתי רחב יותר? אביו אומר שהוא רואה דבר דומה בכנסיה. בכנסיה שחורים ולבנים מחבקים זה את זה ואוהבים זה את זה, אבל כשהם מחוץ לכנסייה הרגשות האלה וההתנהגות הזאת נפסקת עד ליום ראשון הבא. הוא לא מאמין שאפשר לשנות את בני האדם. נראה שזה אוטופי להאמין בחברה שבה חמלה ואהבה חודרות לכל תחום בחיים. |