− | בעיה בולטת אחרת היא שלא יכולת לכמת את הנזקים הסביבתיים ואיומי קיימות לכדי מדד כמותי יחיד, היות וכדי לתפקד, מערכות צריכות לקבל שירותים מכלל המערכות התומכות שלהן, ותפקוד מצויין של מערכת אחת, לא יכול לסייע לאי תפקוד של מערכות אחרות. היבט זה נותר חבוי על ידי השימוש במדד אחד של "שטח" - אלא שמחסור בשטחי יערות לדוגמה ובתפקודים האקולוגיים שהם מספקים לא יכול לקבל מענה באמצעות [[שירותי טבע]] אחרים, גם אם הם נמצאים בעודף. התגובה לכך היא שטביעת רגל אקולוגית היא אמת מידה וכלי חינוכי, ויש להתשמש בכלים מורכבים יותר בשאלות של מחקר וקביעת מדיניות. | + | בעיה בולטת של טביעת רגל אקולוגית היא הנסיון שלה לכמת את [[השפעות סביבתיות|הנזקים הסביבתיים]] ואיומי קיימות לכדי מדד כמותי שמחבר סכומי "שטחים", בלי קשר לשאלה עד כמה קרובות המערכות שקשורות לשטחים אלה לגבולות הקריסה שלהן. בנוסף, חיבור שטחים מאפשר לכאורה לקחת שטח אחד והלשתמש בו לכאורה כדי לאזן מחסור בשטח אחר. |
| + | כדי לתפקד, [[מערכות מורכבות]] כמו [[מערכת אקולוגית]] צריכות לקבל שירותים מכלל המערכות התומכות שלהן, ולהנות מזרמים תקינים של כלל הזרמים שנכסים אלהים. תפקוד מצויין של מערכת אחת, לא יכול לסייע לאי-תפקוד של מערכות אחרות. זרימה תקינה של [[מחזור הזרחן|זרחן]] במערכת לא יכולה לתקן תת זרימה או עודף זרימה של [[מחזור הפחמן|פחמן]]. מחסור בשטחי יערות ובתפקודים האקולוגיים שהם מספקים לא יכול לקבל מענה באמצעות [[שירותי טבע]] אחרים, גם אם הם נמצאים בעודף. היבט זה מכונה גם '''[[עקרון אנה קרנינה]]''' למערכות מורכבות, או [[חוק החבית של לייבג]] - אין זה משנה כמה ארוכים שאר קרשי החבית, כמות המים בחבית תהיה מוגבלת על ידי הקרש הקצר ביותר. באופן דומה תפקוד אקולוגי או שרידה של מין תלויה בגורם המגביל הקריטי ביותר, ללא קשר לגודלם של שאר הגורמים. |