47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 6:
שורה 6: + + + + + + + + + + שורה 25:
שורה 35: − עם השנים החלו לנתק יותר ויותר את הערך של הכסף מדברים מוחשיים. לאחר המעבר למטבעות, עברו לשטרי נייר של השליט, וכן עברו ל[[כסף מבוסס חוב]] ופתקי "אני חייב לך" של סוחרים, וכן צ'קים והמצאות פיננסיות נוספות. ב[[הסכמי ברטון וודס]] ב1944 החליטו המעמצמות המערביות כי דולרים של ארצות הברית יהיו חלופה לזהב. כך שמדינות יוכלו לאגור ערך על ידי שמירת דולרים במקום שמירת זהב בכספות, ולקבל מארצות הברית זהב על פי דרישה. בעקבות מלחמת ויאטנם הדפיסה הממשלה של ארצות הברית עוד כסף בלי שיהיה לו גיבוי של זהב. בשנת 1971 הכריזה ארצות הברית כי היא כבר לא מגבה יותר את כסף הנייר שלה בזהב, ומאז זמן זה, מטבעות העולם הם [[כסף פיאט]] - כסף שערכו היחיד נובע מתוך האמון ההדדי שיש בו לבני אדם אחרים. − − כיום רק מעט מאד מהכסף, כ-2-3% או פחות מכך הוא כסף בצורה של מטבעות ושטרות, ורוב הכסף שיש הוא בצורה של [[מידע]] אלקטרוני שזורם בין רשתות מחשבים. הקבוצה העיקרית שעושה שימוש נרחב בכסף לשם ביצוע עסקאות משמעותיות היא פושעים שרוצים להסתיר את קיום העסקה ולהמנע מתשלום מס. − כסף הוא אחד [[מוסד חברתי|המוסדות החברתיים]] שמושכים בכיוון של הפיכת כל העולם ל [[גלובליזציה|תרבות אחת]], שכן הוא מקל ומאפשר על קיומו של מסחר בינלואומי. לטענת [[יובל הררי]] המופיעה ב[[קיצור תולדות האנושות]], מלבד כסף גם יצירת אמיפריות ודתות דחפו את ההיסטוריה לתהליך שאורך אלפי שנים שבו האנושות עוברת מאלפי חברות נפרדות אל חברה גלובלית אחת. שורה 41:
שורה 47: − הצורף-בנקאי שלנו לא היה מרוצה מהרווחים שנשארו לו אחרי שנאלץ לחלוק בריבית עם המפקידים שלו. הדרישה לאשראי צמחה במהירות, כאשר האירופאים התפשטו ברחבי העולם. אך ההלוואות שיכל לתת היו מוגבלות ע"י כמות הזהב שהופקדה בכספת שלו. אז הוא העלה רעיון נועז אף יותר. היות שאף אחד מלבדו לא ידע כמה זהב יש בכספת, הוא יכל לתת שטרי קבלה עבור זהב שכלל לא היה בכספת. כל עוד כל מחזיקי השטרות לא באו לכספת באותו הזמן בדרישה לזהב אמיתי, איך מישהו יגלה את התוכנית? המזימה החדשה הצליחה, והבנקאי נעשה עשיר מאוד הודות לריבית ששולמה על זהב שלא היה קיים.+ + + + + − הרעיון שהבנקאי יעשה כסף מכלום היה פשוט בלתי נתפס, כך שבמשך זמן הרב ההונאה לא נודעה לאנשים. אך הכוח שמאפשר פשוט להמציא כסף, עלה לראשו של הבנקאי ובסופו של דבר עושרו העצום עורר חשדות פעם נוספת. חלק מהלווים החלו לבקש זהב אמיתי במקום ייצוג מנייר שלו. השמועה שתפשטה ולפתע כמה מפקידים עשירים הופיעו ודרשו למשוך את הזהב שלהם. המשחק נגמר: בעלי שטרות זועמים התגודדו ברחובות מחוץ לבנק. לבסוף לבנקאי לא היה די כסף וזהב להשיב תמורת כל השטרות שנתן בידיהם, המצב הזה נקרא "[[ריצה על הבנק]]" וזה מה שכל בנקאי חושש ממנו.+ − התופעה של בהלה לבנק הרסה בנקים פרטיים ושלא במפתיע, ערערה את האמון בכל הבנקים. היה זה הגיוני להוציא מחוץ לחוק את המלאכה של יצירת כסף מכלום. אך האשראי שיצרו הבנקים היו חיוניים להתפשטות האירופית, כך שהדבר הפך לחוקי אבל במסגרת פיקוח ותקנות. הבנקאים הסכימו לקבל הגבלות על כמות הכסף הדמיוני שיכלו ליצור, כאשר הגבול היה גדול בהרבה מכמות הכסף והזהב שהייתה למעשה בכספת. + + − "שיטת הרזרבה החלקית" היחס היה לרוב 9 דולרים דמיוניים לדולר זהב אחד שהיה בכספת. תקנות אלו נאכפו על ידי ביקורות פתע. עוד נקבע, כי במקרה של בהלה לבנק, הבנקים המרכזיים יתמכו בבנקים המסחריים ע"י אספקה של זהב. רק במקרה של בהלות בנקים מרובות שהתרחשו באותו הזמן, האשראי נעלם והמערכת הגיעה לקריסה.+ + +
אין תקציר עריכה
לפי טענת הסרט "[[כסף כחוב (סרט)|כסף כחוב]]" בעוד שבעבר הרזרבה של הבנקים היתה מורכבת משטרות כסף אמיתי מול הלוואות, כיום מדובר ברזרבות של הלוואות ישנות מול הלוואות חדשות, כך שלמעשה אין הגבלה על כמות כמות הכסף שניתן להדפיס.
לפי טענת הסרט "[[כסף כחוב (סרט)|כסף כחוב]]" בעוד שבעבר הרזרבה של הבנקים היתה מורכבת משטרות כסף אמיתי מול הלוואות, כיום מדובר ברזרבות של הלוואות ישנות מול הלוואות חדשות, כך שלמעשה אין הגבלה על כמות כמות הכסף שניתן להדפיס.
כיום רק מעט מאד מהכסף, כ-2-3% או פחות מכך, הוא כסף בצורה של מטבעות ושטרות, ורוב הכסף שיש הוא בצורה של [[מידע]] אלקטרוני שזורם בין רשתות מחשבים. הקבוצה העיקרית שעושה שימוש נרחב בכסף לשם ביצוע עסקאות משמעותיות היא פושעים שרוצים להסתיר את קיום העסקה ולהמנע מתשלום מס.
כסף הוא אחד [[מוסד חברתי|המוסדות החברתיים]] שמושכים בכיוון של הפיכת כל העולם ל [[גלובליזציה|תרבות אחת]], שכן הוא מקל ומאפשר על קיומו של מסחר בינלואומי. לטענת [[יובל הררי]] המופיעה ב[[קיצור תולדות האנושות]], מלבד כסף גם יצירת אמיפריות ודתות דחפו את ההיסטוריה לתהליך שאורך אלפי שנים שבו האנושות עוברת מאלפי חברות נפרדות אל חברה גלובלית אחת.
==אמון וכסף==
{{הפניה לערך מורחב|אמון}}
יובל הררי, מציין כי כסף הוא מכשיר חשוב ביצירת אמון הדדי, ובכך היה לו חשיבות מפתח ביכולת לקדם את [[גלובליזציה|איחוד החברה החברה האנושית לתרבות אחת]]. אמון כזה נראה לנו מובן מאליו, אבל נדרש מאמץ גדול ועבר זמן רב בבניית אמון זה:
{{ציטוט|תוכן="כסף הוא מערכת של אמון הדדי. ולא סתם מערכת של אמון הדדי, אלא מערכת האמון ההדדי האוניברסלית ביותר והיעילה ביותר שנוצרה אי פעם|מקור=[[קיצור תולדות האנושות]], עמ 183}}
מי שנותן דברים בעלי ערך, כמו לדוגמה שקי חיטה, תמורת כסף כלשהו, חייב להאמין כי הוא יוכל לתת את אותו כסף בתמורה למוצרים או שירותים אחרים, המוכרים יהיו מוכנים לקבל כסף זה. המוסד החברתי העיקרי שאמור להבטיח כי לכסף אכן יהיה ערך עתידי כזה הוא המדינה שמונעת מאנשים לזייף כסף, להגביל יצירה של תחליפי כסף ולאסור לסרב לקבל כסף. כאשר משטר במדינה מסויימת נחלש, לדוגמה כאשר שליט דיקטוררי ברומניה איבד את כסאו, אובד לעיתים קרובות האמון בערכו העתידי של הכסף והוא מאבד מערכו במהירות.
==היסטוריה של הכסף==
==היסטוריה של הכסף==
כסף המטבעות החל להתפשט ברחבי יבשת אירופה-אסיה ואפריקה. הדינר הרומאי הפך למטבע מבוקש מאד, בגלל שאנשים רבים האמינו בו. הוא היה מבוקש עד כדי כך עד שגם ממלכות בהודו, שלא היו תחת שלטון רומא, התחילו להנפיק מטבעות דומים. הסיבה לכך לפי נוח הררי היא שקשה לגרום לאנשים לתת אמון בכסף. משום כך, כאשר יש כסף שזוכה באמונם של בני האדם, כדאי לשלטונות להנפיק כסף כזה ולאו דווקא לנסות להנפיק כסף משל עצמם. כסף הוא מאחד גדול בין בני אדם. גם אנשים ששונאים ובזים זה לזה, מוכנים לקבל כסף של אוייבהם. לדוגמה בן לאדן מוכן לקבל דולרים של ארצות הברית. בזמן הרקונקיסטה, הנוצרים הנפיקו מטבעות נוצריים, אבל גם מטבעות שדמו מאד למטבעות המוסלמים, שכן "שמו" של המטבע המוסלמי היה טוב כל כך שאנשים היו מוכנים לקבל אותו גם מחוץ לגבולות אימפריית האיסלאם.
כסף המטבעות החל להתפשט ברחבי יבשת אירופה-אסיה ואפריקה. הדינר הרומאי הפך למטבע מבוקש מאד, בגלל שאנשים רבים האמינו בו. הוא היה מבוקש עד כדי כך עד שגם ממלכות בהודו, שלא היו תחת שלטון רומא, התחילו להנפיק מטבעות דומים. הסיבה לכך לפי נוח הררי היא שקשה לגרום לאנשים לתת אמון בכסף. משום כך, כאשר יש כסף שזוכה באמונם של בני האדם, כדאי לשלטונות להנפיק כסף כזה ולאו דווקא לנסות להנפיק כסף משל עצמם. כסף הוא מאחד גדול בין בני אדם. גם אנשים ששונאים ובזים זה לזה, מוכנים לקבל כסף של אוייבהם. לדוגמה בן לאדן מוכן לקבל דולרים של ארצות הברית. בזמן הרקונקיסטה, הנוצרים הנפיקו מטבעות נוצריים, אבל גם מטבעות שדמו מאד למטבעות המוסלמים, שכן "שמו" של המטבע המוסלמי היה טוב כל כך שאנשים היו מוכנים לקבל אותו גם מחוץ לגבולות אימפריית האיסלאם.
===מכסף סחורות לכסף חוב מגובה בסחורות===
===מכסף סחורות לכסף חוב מגובה בסחורות===
{{הפניה לערך מורחב|כסף כחוב (סרט)}}
{{הפניה לערך מורחב|כסף כחוב (סרט)}}
===מכסף חוב מגובה בסחורות לכסף חוב===
===מכסף חוב מגובה בסחורות לכסף חוב===
חלק מההצורף-בנקאים רצו להרוויח יותר, במיוחד שהיתה קיימת דרישה גבוהה ל[[אשראי]], בעקבות התפשטות [[האימפריליזם האירופאי]]. אבל באותה תקופה כמות ההלוואות שבנקים יכלו לתת היתה מוגבלת על ידי כמות הזהב שהיתה להם בכסף. חלק מהבנקים עלו על רעיון נועז יותר מאשר מתן הלוואות עם זהב שאינו שלהם - היות ואנשים מחוץ לבנק אינם יודעים מה כמות הזהב שיש בכספת הבנק, הבנק יכול לספק שטרי קבלה עבור זהב שכלל לא קיים. כל עוד כמות מספקת של מחזיקי שטרות לא באים באותו זמן בדרישה לזהב אמיתי, דבר שלא מתרחש כל עוד יש להם מספיק [[אמון]] בבנק, דבר זה לא יתגלה.
רעיון זה הצליח בגדול ובנקים החלו לספק אשראי על כסף שכלל לא היה ברשותו. לרוב, בנקים המשיכו "להדפיס כסף" או "לנפח כסף" בצורה זו עוד ועוד - בדרך כלל כמות הכסף שייצרו הבנקים בצורה זו היתה גבוהה פי 10 ויותר מאשר כמות כסף השטרות או הכסף מגובה הזהב. שיטה זו עבדה עד למשברים פיננסים שגרמו לכמו מספקת של אנשים לרצות את הכסף שלהם בצורה של זהב או של שטרות. בעלי שטרות זועמים התגודדו ברחובות מחוץ לבנק. לבסוף לבנקאי לא היה די כסף וזהב להשיב תמורת כל השטרות שנתן בידיהם, המצב הזה נקרא "[[ריצה על הבנק]]" וזה מה שכל בנקאי חושש ממנו.
התופעה של בהלה לבנק הרסה בנקים פרטיים רבים, וערערה את האמון בכל הבנקים. צעד אפשרי אחד היה להפוך את היצירה של כסף מדרישה לחוב. אבל ה[[אשראי]] שנוצר על ידי הבנקים היה חיוני הן להתפשטות [[האימפריאליזם האירופאי]] שבו היה אינטרס לממשלות ולרבים באליטה החברתית, וכן להתרחבות ול[[צמיחה כלכלית]] שחשוב לעסקים ולמבנה הכללי של [[קפיטליזם]]. כך שבמקום לאסור על יצירת כסף מחובות, הפכו את הדבר לחוקי במסגרת חקיקת חוקי מיוחדים. הבנקאים הסכימו לקבל הגבלות על כמות הכסף הדמיוני שיכלו ליצור, כאשר הגבול היה גדול בהרבה מכמות הכסף והזהב שהייתה למעשה בכספת.
שיטה זו נקראת [[בנקאות ברזרבה החלקית]] היחס היה לרוב 9 דולרים דמיוניים (דולרים שנוצרו עקב חובות) לדולר זהב אחד שהיה בכספת. תקנות אלו נאכפו על ידי ביקורות פתע. בשנות ה-20 של המאה ה-20, בעקבות מקרים רבים של [[ריצה על הבנק]] ומשברים פיננסים רחבים יותר בהם אנשים איבדו את כל חסכונותיהם במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, החליטו על הקמה של [[בנק מרכזי]]. במקרה של בהלה לבנק, הבנקים המרכזיים יתמכו בבנקים המסחריים על ידי אספקה של זהב, בתמורה לכך, הבנק המרכזי מגביל את התנהלות הבנקים המסחריים בשורה ארוכה של תקנות שאמורות להבטיח כי בנקים הם יציבים מספיק. רק במקרה של בהלות בנקים מרובות שהתרחשו באותו הזמן, האשראי נעלם והמערכת הגיעה לקריסה.
===המעבר לכסף פיאט===
זהב וכסף היוו במשך אלפי שנים בסיס חומרי לכסף. כדי לספק דרישה לאשראי, וכן כדי להתעשר, בנקים מסחריים יצרו את רוב הכסף על ידי מתן הלוואות. ועם זאת זהב נשאר בסיס חומרי שהגביל בצורה מסויימת את היצע הכסף. בנקים מרכזיים החזיקו בכספות שבהם היו עתודות זהב למקרה שהיו הרזברה למול שטרי הכסף של המדינה. בנקים מסחריים החזיקו ברזברות של שטרות כסף מול רוב הכסף שהיה קיים בצורה של הלוואות.
ב[[הסכמי ברטון וודס]] ב-1944 החליטו המעצמות המערביות כי דולרים של ארצות הברית יהיו חלופה לזהב. כך שמדינות יוכלו לאגור ערך על ידי שמירת דולרים במקום שמירת זהב בכספות, ולקבל מארצות הברית זהב על פי דרישה. בעקבות מלחמת וויאטנם הדפיסה הממשלה של ארצות הברית עוד כסף בלי שיהיה לו גיבוי של זהב, כדי לממן את המלחמה. צרפת שהתנגדה למלחמה, איימה לחשוף את הבלוף של ארצות הברית. בשנת 1971 הכריזה ארצות הברית כי היא כבר לא מגבה יותר את כסף הנייר שלה בזהב. מאז זמן זה, מטבעות העולם הם [[כסף פיאט]] - כסף שערכו היחיד נובע מתוך האמון ההדדי שיש בו לבני אדם אחרים, ומתוך האמון שלהם בשיטה הכלכלית ובמהשך ה[[צמיחה כלכלית|הצמיחה הכלכלית]].
==ראו גם==
==ראו גם==
* [[הון חברתי]]
* [[הון חברתי]]
* [[מידע]]
* [[מידע]]
* [[כסף כחוב (סרט)]]
* [[צמיחה כלכלית]]
{{תבנית:כסף}}
{{תבנית:כסף}}