47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יצירת דף עם התוכן "'''מיתוס''' הוא סיפור או מוסכמה חברתית המקובלת בקרב קבוצה גדולה של בני אדם, ואשר מאפשר לקבו..."
'''מיתוס''' הוא סיפור או מוסכמה חברתית המקובלת בקרב קבוצה גדולה של בני אדם, ואשר מאפשר לקבוצה זו לשתף פעולה.
ד"ר יובל נח הררי, בספרו [[קיצור תולדות האנושות]] מתאר את חשיבותם של מיתוסים בהתפתחות [[המהפכה הלשונית]] שאיפשרה למין הומו-סאפינס לדחוק את מיני האדם האחרים (כמו האדם הנאנדרטילי]]. עד לגודל של קבוצות בנות 150 איש, השפה האנושית מאפשרת שיתופי פעולה גם ללא מיתוסים על ידי רכילות. מעל לגודל זה, לטענת הררי, מיתוסים משותפים הם דבר הכרחי כדי להשיג שיתופי פעולה. למיני האדם אין אינסטניקטים טבעיים של שיתוף פעולה בקבוצות גדולות מ-50-80 איש, בניגוד לבעלי חיים כמו נמלים או זברות. כדי להשיג שיתופי פעולה כאלה, יש צורך באתוס משותף, או במיתוס.
הררי טוען כי לרוב יש תפיסה מעוותת של מהו מיתוס. כאילו מדובר בדבר שמתאים לשבטים פרימטיביים בלבד, לדוגמה מיתוסים על שדים ורוחות של שבטים הרוקדים לאור ירח. מיתוס הוא סיפור שאנשים מספרים לעצמם ומאמינים בו. מיתוסים קיימים בכל חברה אנושית כיום, כולל במקומות כמו עולם המשפט והעסקים.
הררי מדגים את מושג המיתוס על ידי סיפורו של תאגיד הרכב פז'ו. התאגיד מכיל אומנם, מפעלים, עובדים, מנכ"ל, בעלי מניות והוא מייצר מכונות אבל כל אחד מלה אינם מהוים את מקור כוחו של התאגיד. ניתן להרוס את המכוניות אבל התאגיד לא ינזק מכך. עובדים ניתן להחליף, וכך גם הנהלה, בעלי מניות וכו'. לעומת זאת שופט יכול לחתום על מסמך משפטי ובכך יבוא לקיצו תאגיד פז'ו. התאגיד הוא פיקציה, מוסכמה משפטית שאנשים רבים מאמינים בה וזה יסוד כוחה.
חברה בערבון מוגבל - תאגיד - הוא אחת ההמצאות המשפטיות החשובות, בכך שהוא איפשר לאנשים באירופה לקחת סיכון עסקי. אם בעבר יצרן של כרכרות היה חשוף לתביעות בגלל שייצר כרכרות לא טובות, והיה יכול להפסיד את כל רכושו ואף להגיע לפשיטת רגל, לאחר המצאת התאגיד העסקי לא ניתן לתבוע את המייסד שלו, אלא התביעה היא נגד התאגיד, וקיים מסך בינו לבין הבעלים. מצב זה איפשר לאנשים לקחת סיכונים עסקיים גדולים יותר כאשר לכל היותר התאגיד פושט רגל, אבל הבעלים נשאר עם רכושו.
המצאת התאגיד ששמו פז'ו היתה תלויה ביכולת של המייסד שלו לספר סיפור. קודם כל לספר את הסיפור הזה לעצמו, ולאחר מכן לספר סיפור דומה במקום "קסום" ושמו משרד עורכי דין. לאחר הטקסים הנכונים, עם הבגדים הנכונים, ועם הנייר המהודר שמכיל את הלחשים המתאימים קם התאגיד. לחשים אלה מובנים לקבוצה ששמה עורכי-דין. בדומה לרופאי אליל או מכשפים גם הם מאמינים במיתוסים של הקבוצה שלהם, ויכולים להתפלפל על דקויות שמובנות רק להם. לא ניתן לספר כל סיפור שרוצים בגלל שיש לוגיקה פנימית ומסורת, כך שאפשר להתווכח אם אל הים יכול להוריד גשם או רק אל הגשם יכול לעשות זאת. בדומה לכך ניתן להתווכח אם תאגידים הם יישויות שיכולות להחזיק בצבאות וליזום מלחמות (בעבר חשבו שכן, היום כבר לא). היום קיים לדוגמה ויכוח משפטי האם תאגידים יכולים להחזיק בפטנטים על הייצור של יצורים-חיים חדשים שנוצרו ב[[הנדסה גנטית]].
שם נוסף למיתוסים הוא הבניה חברתית, [[מוסדות חברתיים]], או מציאות מדומיינת. הררי מעדיף את השימוש במושג האחרון משום שהוא מדגיש את שני ההיבטים. מצד אחד מדובר בדבר שלא קיים מחוץ לדמיון המושתף של אלו המאמינים בכך. אין באמת אלים, מדינות, [[כסף]] או זכויות אדם, אלו דברים שקיימים בדמיון. מצד שני האמונה המשותפת של הרבה אנשים במיתוס מאפשרת להם לשתף פעולה וליצור מציאות שונה.
בעוד המוסדות החברתיים של כסף או זכויות אדם הם דמיוניים, הם יכולים להיות מועילים מאד ולכן נוח לנו להמשיך להאמין במוסדות אלה. עובדת היותם דמיוניים לא אומרת שהם מיותרים או מזיקים.
==ראו גם==
* [[קיצור תולדות האנושות]]
[[קטגוריה:תרבות]]
[[קטגוריה:היסטוריה]]
ד"ר יובל נח הררי, בספרו [[קיצור תולדות האנושות]] מתאר את חשיבותם של מיתוסים בהתפתחות [[המהפכה הלשונית]] שאיפשרה למין הומו-סאפינס לדחוק את מיני האדם האחרים (כמו האדם הנאנדרטילי]]. עד לגודל של קבוצות בנות 150 איש, השפה האנושית מאפשרת שיתופי פעולה גם ללא מיתוסים על ידי רכילות. מעל לגודל זה, לטענת הררי, מיתוסים משותפים הם דבר הכרחי כדי להשיג שיתופי פעולה. למיני האדם אין אינסטניקטים טבעיים של שיתוף פעולה בקבוצות גדולות מ-50-80 איש, בניגוד לבעלי חיים כמו נמלים או זברות. כדי להשיג שיתופי פעולה כאלה, יש צורך באתוס משותף, או במיתוס.
הררי טוען כי לרוב יש תפיסה מעוותת של מהו מיתוס. כאילו מדובר בדבר שמתאים לשבטים פרימטיביים בלבד, לדוגמה מיתוסים על שדים ורוחות של שבטים הרוקדים לאור ירח. מיתוס הוא סיפור שאנשים מספרים לעצמם ומאמינים בו. מיתוסים קיימים בכל חברה אנושית כיום, כולל במקומות כמו עולם המשפט והעסקים.
הררי מדגים את מושג המיתוס על ידי סיפורו של תאגיד הרכב פז'ו. התאגיד מכיל אומנם, מפעלים, עובדים, מנכ"ל, בעלי מניות והוא מייצר מכונות אבל כל אחד מלה אינם מהוים את מקור כוחו של התאגיד. ניתן להרוס את המכוניות אבל התאגיד לא ינזק מכך. עובדים ניתן להחליף, וכך גם הנהלה, בעלי מניות וכו'. לעומת זאת שופט יכול לחתום על מסמך משפטי ובכך יבוא לקיצו תאגיד פז'ו. התאגיד הוא פיקציה, מוסכמה משפטית שאנשים רבים מאמינים בה וזה יסוד כוחה.
חברה בערבון מוגבל - תאגיד - הוא אחת ההמצאות המשפטיות החשובות, בכך שהוא איפשר לאנשים באירופה לקחת סיכון עסקי. אם בעבר יצרן של כרכרות היה חשוף לתביעות בגלל שייצר כרכרות לא טובות, והיה יכול להפסיד את כל רכושו ואף להגיע לפשיטת רגל, לאחר המצאת התאגיד העסקי לא ניתן לתבוע את המייסד שלו, אלא התביעה היא נגד התאגיד, וקיים מסך בינו לבין הבעלים. מצב זה איפשר לאנשים לקחת סיכונים עסקיים גדולים יותר כאשר לכל היותר התאגיד פושט רגל, אבל הבעלים נשאר עם רכושו.
המצאת התאגיד ששמו פז'ו היתה תלויה ביכולת של המייסד שלו לספר סיפור. קודם כל לספר את הסיפור הזה לעצמו, ולאחר מכן לספר סיפור דומה במקום "קסום" ושמו משרד עורכי דין. לאחר הטקסים הנכונים, עם הבגדים הנכונים, ועם הנייר המהודר שמכיל את הלחשים המתאימים קם התאגיד. לחשים אלה מובנים לקבוצה ששמה עורכי-דין. בדומה לרופאי אליל או מכשפים גם הם מאמינים במיתוסים של הקבוצה שלהם, ויכולים להתפלפל על דקויות שמובנות רק להם. לא ניתן לספר כל סיפור שרוצים בגלל שיש לוגיקה פנימית ומסורת, כך שאפשר להתווכח אם אל הים יכול להוריד גשם או רק אל הגשם יכול לעשות זאת. בדומה לכך ניתן להתווכח אם תאגידים הם יישויות שיכולות להחזיק בצבאות וליזום מלחמות (בעבר חשבו שכן, היום כבר לא). היום קיים לדוגמה ויכוח משפטי האם תאגידים יכולים להחזיק בפטנטים על הייצור של יצורים-חיים חדשים שנוצרו ב[[הנדסה גנטית]].
שם נוסף למיתוסים הוא הבניה חברתית, [[מוסדות חברתיים]], או מציאות מדומיינת. הררי מעדיף את השימוש במושג האחרון משום שהוא מדגיש את שני ההיבטים. מצד אחד מדובר בדבר שלא קיים מחוץ לדמיון המושתף של אלו המאמינים בכך. אין באמת אלים, מדינות, [[כסף]] או זכויות אדם, אלו דברים שקיימים בדמיון. מצד שני האמונה המשותפת של הרבה אנשים במיתוס מאפשרת להם לשתף פעולה וליצור מציאות שונה.
בעוד המוסדות החברתיים של כסף או זכויות אדם הם דמיוניים, הם יכולים להיות מועילים מאד ולכן נוח לנו להמשיך להאמין במוסדות אלה. עובדת היותם דמיוניים לא אומרת שהם מיותרים או מזיקים.
==ראו גם==
* [[קיצור תולדות האנושות]]
[[קטגוריה:תרבות]]
[[קטגוריה:היסטוריה]]