45
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 60:
שורה 60: − + + + + + + + + − התייחסות דומה שמעתי לאחרונה מפרופסור רובינשטיין, שהתייחס לדיון בבעיית העוני (ציטוט חופשי) "כשאנו מסתכלים על תהליכים מבניים במשק הישראלי יש לנו בעיית עושר שהיא חמורה בהרבה לכלל החברה מאשר בעיית העוני. הריכוז של הון רב כל כך בידי חבורה מצומצמת של בעלי חברות ומשקיעים הינה בעלת השפעה כלכלית מזיקה ומפרה את האיזון בין כח קנייה והשקעה בייצור, ריכוז כזה של ההון גם יוצר חוסר ייציבות בכל הקשור למימון פעולות כלכליות נחוצות... ריכוז כזה של ההון פועל נגד ההתפתחות הכלכלית וסופו שיביא למשבר והלאמות, למצער הלאמות כאלה מתרחשות לרוב אחרי פגיעה חמורה בכלל הציבור ותוך ספיגת נזקים כלכליים על ידי המדינה" גם בביקורת של רובינשטיין אנחנו יכולים לחוש את הבעייתיות שבהפרעה ל"זרימה" של ההון, ריכוז השליטה במשאבים רבים בידי פרטים וקבוצות מפר איזון ומשפי לרעה על המערכת- שוב, המושגים המערכתיים לא מופיעים במפורש, אולם הבעייה מתוארת כבעייה מערכתית.
←בעיית העושר
דוגמה לחשיבה ביקורתית המבוססת על גישה של מערכות לכלכלה היא ההתייחסות ל"בעיית העושר", נקודה חשובה זו דווקא עולה גם בניתוח מרקסיסטי ונאו מרקסיסטי ואצל כלכלנים השואבים את השראתם מקיינס.
דוגמה לחשיבה ביקורתית המבוססת על גישה של מערכות לכלכלה היא ההתייחסות ל"בעיית העושר", נקודה חשובה זו דווקא עולה גם בניתוח מרקסיסטי ונאו מרקסיסטי ואצל כלכלנים השואבים את השראתם מקיינס.
בחשיבה מרקסיסטית ונאו מרכסיסטית הבעייה מופיעה בשם "סבוטאג' בתהליכי הייצור" (ראו ביכלר וניצן להסבר טוב בעברית) כאשר האגירה של ההון ואמצעי ייצור בידי מעטים, מאפשרת להם ל"חבל" בייצור- כלומר להוציא כסף מהזרימה המערכתית ולהשתמש בו להשקעה ספקולטיבית או לאגירה בלבד- לרוב כנשק מעמדי במשא ומתן על רווחיו מול תנאי העובדים ו/או חובתו למדינה (מסים והגבלות תכנון וסביבה) בעוד שהמונחים ההוליסטיים-אקולוגיים כמו "זרימה" לא ממש מופיעי בדיון המרקסיסטי בעניין הרי שההקשר ברור.
בחשיבה מרקסיסטית ונאו מרכסיסטית הבעייה מופיעה בשם "סבוטאג' בתהליכי הייצור" (ראו ביכלר וניצן להסבר טוב בעברית) כאשר האגירה של ההון ואמצעי ייצור בידי מעטים, מאפשרת לבעל הון ל"חבל" בייצור- כלומר להוציא כסף מהזרימה המערכתית ולהשתמש בו להשקעה ספקולטיבית או לאגירה בלבד- לרוב כנשק מעמדי במשא ומתן על רווחיו מול תנאי העובדים ו/או חובתו למדינה (מסים והגבלות תכנון וסביבה) בעוד שהמונחים ההוליסטיים-אקולוגיים כמו "זרימה" לא ממש מופיעים בדיון המרקסיסטי בעניין הרי שההקשר ברור.
התייחסות דומה שמעתי לאחרונה מפרופסור רובינשטיין, שהתייחס לדיון בבעיית העוני (ציטוט חופשי) "כשאנו מסתכלים על תהליכים מבניים במשק הישראלי יש לנו בעיית עושר שהיא חמורה בהרבה לכלל החברה מאשר בעיית העוני. הריכוז של הון רב כל כך בידי חבורה מצומצמת של בעלי חברות ומשקיעים הינה בעלת השפעה כלכלית מזיקה ובין השאר מפרה את האיזון בין כח קנייה והשקעה בייצור, ריכוז כזה של ההון גם יוצר חוסר ייציבות בכל הקשור למימון פעולות כלכליות נחוצות... ריכוז כזה של ההון פועל נגד ההתפתחות הכלכלית וסופו שיביא למשבר והלאמות, למצער הלאמות כאלה מתרחשות לרוב אחרי פגיעה חמורה בכלל הציבור ותוך ספיגת נזקים כלכליים על ידי המדינה..." גם בביקורת של רובינשטיין אנחנו יכולים לחוש את הבעייתיות שבהפרעה ל"זרימה" של ההון, ריכוז השליטה במשאבים רבים בידי פרטים וקבוצות מפר איזון ומשפיע לרעה על המערכת- שוב, המושגים המערכתיים לא מופיעים במפורש, אולם הבעייה מתוארת כבעייה מערכתית.
ניתן למנות מספר מאפיינים ההופכים את בעיית העושר לבעייה מערכתית:
1. ריכוז העושר פוגע ב"זרימה" של ההון כמשאב במערכת.
2. העושר מפר איזונים "אקולוגיים" במערכת (משפיע על נקודות שיווי משקל ומרחיק מיציבות)
3. יש היזון חוזר שלילי- הבעייה נוטה להחמיר עד למשבר ופתרון.
[[קטגוריה :מערכות]]
[[קטגוריה :מערכות]]