שינויים

'''עוני''' (poverty) הוא מצב שבו לאדם, ל[[משפחה]] או לקבוצת בני אדם המהווים יחידה כלכלית אחת נמצא במחסור של משאבים חומריים או של [[כסף]].  '''עוני מוחלט''' הוא מצב בו אין די אמצעים להספקת [[צרכים אנושיים בסיסיים]] שכוללים בדרך כלל [[מים|מים נקיים]], [[מזון]], רפואה בסיסית, חינוך, ביגוד ומחסה. על פי הערכה כ-1.7 מיליארד אנשים חיים כיום בעוני מוחלט.  '''עוני יחסי''' הוא מצב בו יש חוסר יכולת להגיע לרמה מקובלת מבחינה חברתית של משאבים או הכנסה המקובלים בחברה מסויימת או במדינה מסויימת.  

'''עוני''' (poverty) הוא מצב שבו לאדם, ל[[משפחה]] או לקבוצת בני אדם המהווים יחידה כלכלית אחת נמצא במחסור של משאבים חומריים או של [[כסף]].  '''עוני מוחלט''' הוא מצב בו אין די אמצעים להספקת [[צרכים אנושיים בסיסיים]] שכוללים בדרך כלל [[מים|מים נקיים]], [[מזון]], רפואה בסיסית, חינוך, ביגוד ומחסה. על פי הערכה כ-1.7 מיליארד אנשים חיים כיום בעוני מוחלט.  '''עוני יחסי''' הוא מצב בו יש חוסר יכולת להגיע לרמה מקובלת מבחינה חברתית של משאבים או הכנסה המקובלים בחברה מסויימת או במדינה מסויימת.  

במשך רוב ההיסטוריה המתועדת נתפס העוני כבלתי נמנע - כדבר שנקבע על ידי האל, על ידי מוצא משפחתי או גורל. אמצעי הייצור המסורתיים התקשו לספק לכלל האוכלוסיה חיי רווחה, בוודאי במושגים מודרניים. לאחר [[המהפכה התעשייתית]] [[התמחות כלכלית]] ו[[ייצור המוני]] במפעלים גרמו להפצת שפע של מוצרים וגרמו לכך שעושר חומרי הפך דבר נפוץ ומקובל יותר. גם שירותים כמו חינוך, רפואה, [[תחבורה ציבורית]] הפכו למקובלים יותר והעלו את רמת החיים. דבר זה נתאפשר בעיקר עם כינון [[משק מעורב|משקים מעורבים]] ומדינות [[סוציאל דמוקרטית]] וכן הדרישה לעובדים מומחים העלו את יכולת ההשתכרות ואת רמת החיים. חשיבות גדולה נודעה לתעוש ומודרניזציה של החקלאות כמו שימוש ב[[דשן כימי]] דבר שאיפשר הוזלה של התוצרת החקלאית יחסית לשכר של עובדי תעשייה ושירותים.

[[תמונה:Riischildren.jpg|left|thumb|400px|ילדים עניים חסרי בית ישנים ברחובות ניו יורק בשנת 1890. הטכנולוגיה לבדה וכמות ממוצעת של מוצרים לנפש אינם בהכרח תרופה לעוני אם לא מתייחסים להיבטים אחרים כמו גידול האוכלוסיה, אי שוויון בהכנסה וברכוש ועוד. לאחר המהפכה התעשייתית מצבם של העניים בערים הורע וכמותם גדלה בגלל שילוב של [[פיצוץ אוכלוסין]], עיור מואץ ואי שוויון]]

ההספקה של מענים לצרכים מיידיים יכולה להיות מוגבלת בגלל היבטים כמו [[שחיתות]] בממשלה, [[חוב ממשלתי]] ובגלל ייקור מערכות הרפואה והבריאות. במדינות רבות המדינה גובה מיסים, בעיקר מהשכבות העשירות יותר ([[מס פרוגרסיבי]]) כדי לסבסד [[מוצר ציבורי]] מוצרים ציבוריים כמו שיטור, עזרה סוציאלית, רפואה וחינוך במטרה להנגיש אותם גם לשכבות העניות. דבר זה יכול להפחית [[מלכודות עוני]] שהם מנגונים ששומרים על ריבוד חברתי ומקשים על העניים להחלץ מעוני בגלל עוניים. צורה אחרת היא סבסוד של מוצרי יסוד כמו מים, לחם, חלב, ועוד מספר מוצרים בסיסיים. אסטרטגיות להגדלת השכר כדי להקטין את העוני כוללות [[תשלומי העברה]] (צעדים כמו תשלום קצבאות, מס הכנסה שלילי, דמי אבטלה ועוד), שכר מינימום, חיוב של הפרשת דמי פנסיה וביטוח בריאות כדי למנוע עוני בעת הזקנה או בגלל מחלה או תאונה. כיום הפחתת עוני, בעיקר במדינות העניות הוא מטרה מוצהרת ונושא ששב ועולה בארגונים בינלאומיים רבים כמו [[ארגון האומות המאוחדות]] ו[[הבנק העולמי]].

במשך רוב ההיסטוריה המתועדת נתפס העוני כבלתי נמנע - כדבר שנקבע על ידי האל, על ידי מוצא משפחתי או גורל. אמצעי הייצור המסורתיים התקשו לספק לכלל האוכלוסיה חיי רווחה, בוודאי במושגים מודרניים. לאחר [[המהפכה התעשייתית]], [[התמחות כלכלית]] ו[[ייצור המוני]] במפעלים גרמו להפצת שפע של מוצרים וגרמו לכך שעושר חומרי הפך דבר נפוץ ומקובל יותר. עם זאת ההשקפה המודרניסטית והוויקטוריאניות שחשבו שהעוני יעלם רק על ידי עוד מחרשות שייצרו עוד לחם - כלומר שעוד [[טכנולוגיה]] והוזלת ייצור המזון תפתור לבדה את בעיית העוני, אינה מקובלת היום. הספקת מזון גדולה יותר, או שיפור סיכוי השרידה של תינוקות עקב הגיינה ושיפור הבריאות הציבורית גוררת [[פיצוץ אוכלוסין]] שיכולה להוביל לדפוסי עוני חריפים יותר. כך במהלך המאה ה-19, למרות טכנולוגיה משופרת וכמון הון תעשייתי גדול יותר חוו מיליוני אירופאים עוני מחפיר ואחוזים גבוהים מהם מתו ממחלות, תזונה לקויה, קור ופשיעה.

 

בעקבות הגדלת הכלכלה ושינויים חברתיים נוספים, גם שירותים כמו חינוך, רפואה, [[תחבורה ציבורית]] הפכו למקובלים יותר והעלו את רמת החיים. דבר זה נתאפשר בעיקר עם כינון [[משק מעורב|משקים מעורבים]] ומדינות [[סוציאל דמוקרטית]] וכן הדרישה לעובדים מומחים העלו את יכולת ההשתכרות ואת רמת החיים. חשיבות גדולה נודעה לתעוש ומודרניזציה של החקלאות כמו שימוש ב[[דשן כימי]] דבר שאיפשר הוזלה של התוצרת החקלאית יחסית לשכר של עובדי תעשייה ושירותים.

 

שתי הגישות המרכזיות להקטנת העוני כיום מתרכזות בהוזלת מוצרים חיוניים והוזלת היבטים מיוקר המחייה מחד, ובהגדלת ההכנסה של שכבות עניות מאידך. במדינות רבות המדינה גובה מיסים, בעיקר מהשכבות העשירות יותר ([[מס פרוגרסיבי]]) כדי לסבסד [[מוצר ציבורי]] מוצרים ציבוריים כמו שיטור, עזרה סוציאלית, רפואה וחינוך במטרה להנגיש אותם גם לשכבות העניות. דבר זה יכול להפחית [[מלכודות עוני]] שהם מנגונים ששומרים על ריבוד חברתי ומקשים על העניים להחלץ מעוני בגלל עוניים. צורה אחרת היא סבסוד של מוצרי יסוד כמו מים, לחם, חלב, ועוד מספר מוצרים בסיסיים. ההספקה של מענים לצרכים מיידיים יכולה להיות מוגבלת בגלל היבטים כמו [[שחיתות]] בממשלה, [[חוב ממשלתי]] ובגלל ייקור מערכות הרפואה והבריאות. אסטרטגיות להגדלת השכר כדי להקטין את העוני כוללות [[תשלומי העברה]] (צעדים כמו תשלום קצבאות, מס הכנסה שלילי, דמי אבטלה ועוד), שכר מינימום, חיוב של הפרשת דמי פנסיה וביטוח בריאות כדי למנוע עוני בעת הזקנה או בגלל מחלה או תאונה.  

 

 

כיום הפחתת עוני, בעיקר במדינות העניות הוא מטרה מוצהרת ונושא ששב ועולה בארגונים בינלאומיים רבים כמו [[ארגון האומות המאוחדות]] ו[[הבנק העולמי]].

==ראו גם==

==ראו גם==