על פי המקובל לחשוב מי שמקבל את ההחלטות בדמוקרטיה נציגותית או אפילו ישירה הוא העם ולא הנציגים. בדומה לכך המחשבה היא שמי שקובע את התהלות השוק הם הצרכנים הסופיים שמחליטים מה לקנות ומה לא. תפיסה זו מניחה בצורה סמויה שאנרגיה וזמן הם משאבים אינסופיים שאינם מצויים במחסור. הנחה ששני אלה הם גורמים מגבילים ל[[מערכת מפזרת]] מסבירים מדוע למבנה הפנימי של מוסדות (כמו ממשלה, ויקיפידה, פירמות וכו') יש השפעה לגבי השאלה מי קובע את המדיניות ומה מגבלות הכוח שלו.
+
על פי המקובל לחשוב מי שמקבל את ההחלטות בדמוקרטיה נציגותית או אפילו ישירה הוא העם ולא הנציגים. בדומה לכך המחשבה היא שמי שקובע את התהלות השוק הם הצרכנים הסופיים שמחליטים מה לקנות ומה לא. תפיסה זו מניחה בצורה סמויה שאנרגיה וזמן הם משאבים אינסופיים שאינם מצויים במחסור. הנחה ששני אלה הם גורמים מגבילים ל[[מערכת מפזרת]] מסבירים מדוע למבנה הפנימי של מוסדות (כמו [[ממשלה]], [[פירמות]],[[ויקיפדיה]] וכו') יש השפעה לגבי השאלה מי קובע את המדיניות ומה מגבלות הכוח שלו.