שינויים

'''נחלת הכלל''' (The Commons) או '''רכוש ציבורי''' היא סוג מיוחד של רכוש המשותף לכלל הציבור. נחלת הכלל כוללת לא רק נכסי טבע, כמו המים והאוויר, אלא גם את חוף הים, הרחוב, וגם נכסי ידע ותרבות.  

'''נחלת הכלל''' או '''משאב ציבורי''' או '''רכוש ציבורי''' (The commons) הוא מושג שמציין משאב שהבעלות עליו היא מושתפת או מתחלקת בין קהילות שונות. המשאבים האלה "מוחזקים במשותף" "held in common" והם יכולים לכלול כל דבר החל מ[[משאב טבעי]] או [[אדמה]] משותפת ועד תוכנה. המשאב הציבורי מכיל בעלות ציבורית ובעלות פרטים שבהם יש לאנשים זכויות על פי מסורות שונות. בחלק מהתחומים שבהם משאב ציבורי מומר למשאב פרטי הדבר מכונה בשם enclosure

 

יש תחומים שבהם קשה לבצע חלוקה של נחלת הכלל לרכוש פרטי, אם ניתן להתייחס לתחומים אלה כאל משאב בכלל (גישה אחרת מתייחסת אליהם בתור [[מערכת מורכבת]]).  דוגמה [[אקוויפר החוף]], [[אוקיינוסים]], [[שכבת האוזון]], [[מערכות אקולוגיות]] או [[מחזור החנקן]]. נחלת הכלל כוללת לא רק נכסי טבע, כמו המים והאוויר, אלא גם את חוף הים, הרחוב, וגם נכסי ידע ותרבות, לדוגמה הספרה 0 או האלפבית.  

חז"ל השתמשו באופן דומה בביטוי "רשות הרבים". מונחים אלה מבטאים תובנות שרווחו בעבר על אודות חשיבותם וטיבם של נכסים המשותפים לכלל הציבור ואשר בעלות פרטית עליהם, גידורם או מכירתם, נתפסו כעניין שאין להעלותו על הדעת, או שיגרמו נזק לציבור.  

חז"ל השתמשו באופן דומה בביטוי "רשות הרבים". מונחים אלה מבטאים תובנות שרווחו בעבר על אודות חשיבותם וטיבם של נכסים המשותפים לכלל הציבור ואשר בעלות פרטית עליהם, גידורם או מכירתם, נתפסו כעניין שאין להעלותו על הדעת, או שיגרמו נזק לציבור.  

==הטרגדיה של נחלת הכלל==

==הטרגדיה של נחלת הכלל==

שימוש ציבורי במשאבים אליהם יש גישה חופשית מוביל למה ש[[גארט הארדין]] (Garret Hardin) כינה '''הטרגדיה של נחלת הכלל'''. נניח שקיים שטח מרעה ציבורי היכול לתמוך ב-100 פרות. בכפר שלו שייך השטח יש 100 משפחות ולכ"א פרה אחת והכול טוב. אדם אחד מוסיף עוד פרה שגורמת לדילול משאבים ולכך שכל הפרות קצת יותר רזות. למרות שזו התנהגות [[ראציונאליזם|ראציונאלית]] של כל פרט, אם כולם ינהגו כך, לכולם יהיה רע יותר - במספר מסויים של פרות תהיה רעיית יתר וכל הפרות ימותו מרעב. המסקנה של הארדין היא שבמקרה של משאב בעל גישה חופשית, מקסום תועלות אישיות ע"י פרטים רציונאליים, באופן בלתי מתואם לא בהכרח מוביל ליד נעלמה, שמביאה לרווחה חברתית מקסימלית, אלא לרגל נעלמה שבועטת בנחלת הכלל לעזאזל.  

שימוש ציבורי במשאבים אליהם יש גישה חופשית, אך כמות סופית, מוביל למה ש[[גארט הארדין]] (Garret Hardin) כינה '''הטרגדיה של נחלת הכלל'''. נניח שקיים שטח מרעה ציבורי היכול לתמוך ב-100 פרות. בכפר שלו שייך השטח יש 100 משפחות ולכ"א פרה אחת והכול טוב. אדם אחד מוסיף עוד פרה שגורמת לדילול משאבים ולכך שכל הפרות קצת יותר רזות. למרות שזו התנהגות [[ראציונאליזם|ראציונאלית]] של כל פרט, אם כולם ינהגו כך, לכולם יהיה רע יותר - במספר מסויים של פרות תהיה רעיית יתר וכל הפרות ימותו מרעב. המסקנה של הארדין היא שבמקרה של משאב בעל גישה חופשית, מקסום תועלות אישיות ע"י פרטים רציונאליים, באופן בלתי מתואם לא בהכרח מוביל ל[[עקרון היד הנעלמה|יד נעלמה]], שמביאה לרווחה חברתית מקסימלית, אלא לרגל נעלמה שבועטת בנחלת הכלל לעזאזל.  

לא מדויק לכנות את הבעיה "הטרגדיה של הרכוש הציבורי" (the tragedy of the commons). רכוש ציבורי מנוהל ע"י הציבור לו הוא שייך, והציבור יכול להקים מוסדות שינהלו את השימוש וימנעו ניצול יתר. מדויק יותר להגדיר את הבעיה כ"בעיית הגישה החופשית".

לא מדויק לכנות את הבעיה "הטרגדיה של הרכוש הציבורי" (the tragedy of the commons). רכוש ציבורי מנוהל על ידי הציבור לו הוא שייך, והציבור יכול להקים מוסדות שינהלו את השימוש וימנעו ניצול יתר. מדויק יותר להגדיר את הבעיה כ"בעיית הגישה החופשית".

הארדין כתב במקור את המאמר כדי להסביר את הבעיות בגידול אוכלוסיה. ריבוי ילדים אומר פחות קרקע לכל אחד מהם, ולבסוף כמות קרקע קטנה מכדי לקיים את האוכלוסייה הגדלה.  

הארדין כתב במקור את המאמר כדי להסביר את הבעיות בגידול אוכלוסיה. ריבוי ילדים אומר פחות קרקע לכל אחד מהם, ולבסוף כמות קרקע קטנה מכדי לקיים את האוכלוסייה הגדלה.  

כלכלנים אמרו ובצדק, שאם היו מחלקים את הרכוש הציבורי ל-100 המשפחות, כ"א היה מנצל את תא השטח הפרטי שלו באופן יעיל ולא היה ניצול יתר. אך פיתרון זה אינו ישים לחלק ממשאבי הטבע והחברה, כי לא ניתן לחלק אותם או  להכיל עליהם זכויות קניין. בנוסף, יש מקרים בהם זכויות קניין לא יביאו לתוצאות יעילות.

כלכלנים אמרו ובצדק, שאם היו מחלקים את הרכוש הציבורי ל-100 המשפחות, כל אחד היה מנצל את תא השטח הפרטי שלו באופן יעיל ולא היה ניצול יתר. אך פיתרון זה אינו ישים לחלק ממשאבי הטבע והחברה, כי לא ניתן לחלק אותם או  להכיל עליהם זכויות קניין. בנוסף, יש מקרים בהם זכויות קניין לא יביאו לתוצאות יעילות.

הדגה באוקיינוסים היא דוגמה למשאב שהגישה אליו חופשית, אך קשה להכיל עליו זכויות קניין. כמעט כל האוקיינוסים הם מים בינ"ל. למרות שיש הסכמים בינ"ל לגבי שיטות דייג, זני הדגים שמותר לדוג, כמות, גודל וכ"ו, החתימה על ההסכמים היא התנדבותית, ובודאי שהאכיפה קשה מאוד.  

הדגה באוקיינוסים היא דוגמה למשאב שהגישה אליו חופשית, אך קשה להכיל עליו זכויות קניין. כמעט כל האוקיינוסים הם מים בינ"ל. למרות שיש הסכמים בינ"ל לגבי שיטות דייג, זני הדגים שמותר לדוג, כמות, גודל וכ"ו, החתימה על ההסכמים היא התנדבותית, ובודאי שהאכיפה קשה מאוד.