שינויים

   

   

'''טבע האדם כבסיס לפרנסה נאותה ולמקצוע הכלכלה'''

'''טבע האדם כבסיס לפרנסה נאותה ולמקצוע הכלכלה'''

אצל אדם המחזיק בתודעה גבוהה נון דואלית באים לסיפוק הצרכים האמיתיים שלו, מאחר שהוא הצליח להתמיר את הרצון הדואלי של מרכיביו השונים לחכמה ותובנה, שמהווה כאמור את האנרגיה הרצונית הנון דואלית של התודעה הגבוהה. במילים אחרות, אצל אדם המחזיק בתודעה גבוהה הרצון הדואלי, שמורכב הן מהיאחזות/היקשרות והן מהרצון לעשות על שלושת מרכיביו השונים, הותמר לחכמה ולתובנה. בניגוד לכך, אצל אדם המחזיק בתודעה דואלית רגילה הרצון הדואלי של ההיאחזות/היקשרות עדיין פועל, ולמעשה ברוב הזמן זוהי האנרגיה הרצונית שבאה לידי ביטוי בעוד הרצון לעשות המבסס על טוב לב אוהב וחכמה פועל יחסית זמן לא רב. כאן חשוב לציין, שמבחינת המסלול האישי, שחייב לבוא לצד המסלול הקולקטיבי לשינוי חברתי או כלכלי, על האדם הבודד להתחייב למסלול מעין זה, כאשר לאורך התרגול ככל שיגדל קורפוס החכמה והתובנה, יתחזק הרצון לעשות מבוסס טוב הלב האוהב, וההיאחזות כאנרגיה רצונית תלך ויחלש עד להתמרתם המלאה בחכמה ובתובנה. מבחינה כלכלית יש לבסס לכן את התורה והפעילות הכלכלית על חכמה כאנרגיה רצונית של המימד הנון דואלי של התודעה, כאשר ברמת ההתייחסות לאדם הרגיל יש להתייחס גם לשני סוגי הרצונות, שמרכיבים את הרצון הדואלי, כאשר מה שיש להדגיש ולהעלות זה את ערכו של המוצר דרך תורת הערך של כלכלת דרך האמצע הבודהיסטית אותה אתר במאמר נפרד, כלומר להעלות ולהדגיש את המוצרים, המקודמים והמקדמים בו זמנית את הרצון לעשות המבוסס על טוב לב אוהב, שגם הוא מקורו בחכמה, ומטרתו הסופית היא איכות חיים, קיימות ורווחה, במקום לקדם מוצרי היקשרות/היאחזות באופן מאסיבי ולהתמקד בהיאחזות/היקשרות כאנרגיה רצונית, שמקורה כאמור הוא בבערות, בורות ואשליה, ושתוצאותיה הבלתי נמנעות אם כן אינם אלא סבל.  

אצל אדם המחזיק בתודעה גבוהה נון דואלית באים לסיפוק הצרכים האמיתיים שלו, מאחר שהוא הצליח להתמיר את הרצון הדואלי של מרכיביו השונים לחכמה ותובנה, שמהווה כאמור את האנרגיה הרצונית הנון דואלית של התודעה הגבוהה. במילים אחרות, אצל אדם המחזיק בתודעה גבוהה הרצון הדואלי, שמורכב הן מהיאחזות/היקשרות והן מהרצון לעשות על שלושת מרכיביו השונים, הותמר לחכמה ולתובנה. בניגוד לכך, אצל אדם המחזיק בתודעה דואלית רגילה הרצון הדואלי של ההיאחזות/היקשרות עדיין פועל, ולמעשה ברוב הזמן זוהי האנרגיה הרצונית שבאה לידי ביטוי בעוד הרצון לעשות המבסס על טוב לב אוהב וחכמה פועל יחסית זמן לא רב. כאן חשוב לציין, שמבחינת המסלול האישי, שחייב לבוא לצד המסלול הקולקטיבי לשינוי חברתי או כלכלי, על האדם הבודד להתחייב למסלול מעין זה, כאשר לאורך התרגול ככל שיגדל קורפוס החכמה והתובנה, יתחזק הרצון לעשות מבוסס טוב הלב האוהב, וההיאחזות כאנרגיה רצונית תלך ויחלש עד להתמרתם המלאה בחכמה ובתובנה. מבחינה כלכלית יש לבסס לכן את התורה והפעילות הכלכלית על חכמה כאנרגיה רצונית של המימד הנון דואלי של התודעה, כאשר ברמת ההתייחסות לאדם הרגיל יש להתייחס גם לשני סוגי הרצונות, שמרכיבים את הרצון הדואלי, כאשר מה שיש להדגיש ולהעלות זה את ערכו של המוצר דרך תורת הערך של כלכלת דרך האמצע הבודהיסטית אותה אתר במאמר נפרד, כלומר להעלות ולהדגיש את המוצרים, המקודמים והמקדמים בו זמנית את הרצון לעשות המבוסס על טוב לב אוהב, שגם הוא מקורו בחכמה, ומטרתו הסופית היא איכות חיים, קיימות ורווחה, במקום לקדם מוצרי היקשרות/היאחזות באופן מאסיבי ולהתמקד בהיאחזות/היקשרות כאנרגיה רצונית, שמקורה כאמור הוא בבערות, בורות ואשליה, ושתוצאותיה הבלתי נמנעות אם כן אינם אלא סבל.  

    

    

'''הרעיון של מקסום העונג כאוקסימורון רעיוני'''

'''הרעיון של מקסום העונג כאוקסימורון רעיוני'''

ואם כך, רעיון מקסום העונג הוא לא יותר מעין אוקסימורון רעיוני, סתירה פנימית, שלא ניתנת כלל ליישוב. הבעיה היא שבגלל שהרצונות הדואליים, שמקורם בבערות, בורות ואשליה, הם בלתי מוגבלים ואינסופיים זה לא ממש משנה מה נעשה, כמה ננסה לתת להם מענה הדבר בלתי אפשרי, שכן תמיד יהיה עוד רצון ועוד אשליה, כמו בור בלי תחתית. גם אם הייתה לנו שנה גשומה במיוחד, שבאופן פלאי הייתה ממטירה במשך השנה כולו ללא הפסקה גשם של דולרים, זה אף פעם לא הייה מספק את ההיאחזות כאנרגיה רצונית, ובמיוחד לא את האשליות המזינות אותה. הדבר דומה לרוח רפאים אם פה קטן ובטן עצומה, שאף פעם לא יודעת שובע. מסיבה זו ומכיוון שלא ניתן למקסם את העונג, שמקורו באשליות ובהיאחזות הנובעת ממנה, באופן שנהייה באמת מסופקים ומרוצים, כל ניסיון לעשות כך יגרום כישלון, כי תמיד יהיו עוד ועוד אשליות, עוד ועוד היאחזויות, כך שבסופו של דבר תמיד יהיה תסכול, ייאוש וסבל. במילים אחרות, הניסיון למקסם את העונג, שמקורו בהיאחזות של רצונות דואליים, לא תוביל לעונג, כי אם נהפוך הוא לסבל. הפיתרון אם כן אינו טמון במיקסום עונג או רווחים, אלא במתן מענה לצרכים אמיתיים, שהינם קטנים, בסיסיים ומוגבלים. רק צרכים אמיתיים, קטנים, מוגבלים ובסיסיים, ניתנים לסיפוק, ורק הם מובילים בסופו של דבר לרווחה, לאיכות חיים ולקיום הוגן לכולם.

ואם כך, רעיון מקסום העונג הוא לא יותר מעין אוקסימורון רעיוני, סתירה פנימית, שלא ניתנת כלל ליישוב. הבעיה היא שבגלל שהרצונות הדואליים, שמקורם בבערות, בורות ואשליה, הם בלתי מוגבלים ואינסופיים זה לא ממש משנה מה נעשה, כמה ננסה לתת להם מענה הדבר בלתי אפשרי, שכן תמיד יהיה עוד רצון ועוד אשליה, כמו בור בלי תחתית. גם אם הייתה לנו שנה גשומה במיוחד, שבאופן פלאי הייתה ממטירה במשך השנה כולו ללא הפסקה גשם של דולרים, זה אף פעם לא הייה מספק את ההיאחזות כאנרגיה רצונית, ובמיוחד לא את האשליות המזינות אותה. הדבר דומה לרוח רפאים אם פה קטן ובטן עצומה, שאף פעם לא יודעת שובע. מסיבה זו ומכיוון שלא ניתן למקסם את העונג, שמקורו באשליות ובהיאחזות הנובעת ממנה, באופן שנהייה באמת מסופקים ומרוצים, כל ניסיון לעשות כך יגרום כישלון, כי תמיד יהיו עוד ועוד אשליות, עוד ועוד היאחזויות, כך שבסופו של דבר תמיד יהיה תסכול, ייאוש וסבל. במילים אחרות, הניסיון למקסם את העונג, שמקורו בהיאחזות של רצונות דואליים, לא תוביל לעונג, כי אם נהפוך הוא לסבל. הפיתרון אם כן אינו טמון במיקסום עונג או רווחים, אלא במתן מענה לצרכים אמיתיים, שהינם קטנים, בסיסיים ומוגבלים. רק צרכים אמיתיים, קטנים, מוגבלים ובסיסיים, ניתנים לסיפוק, ורק הם מובילים בסופו של דבר לרווחה, לאיכות חיים ולקיום הוגן לכולם.

[[קטגוריה: מאמרי דעה]]

[[קטגוריה: מאמרי דעה]]

[[קטגוריה:כלכלה בודהיסטית]]

[[קטגוריה:כלכלה בודהיסטית]]