שינויים

{{תבנית:מאמר דעה|[[משתמש:Buddhist Economy|יואב לוין]]}}

{{תבנית:מאמר דעה|[[משתמש:Buddhist Economy|יואב לוין]]}}

'''את המודל הבסיסי בכלכלות המוניטאריות המערביות המדברות על "רצונות אינסופיות שמבוקרות על ידי מחסור; מחסור שמחייב בחירה; בחירה שבה מעורבת עלות חליפית, והמטרה הסופית שלה היא למקסם את העונג, יש להחליף במודל אחר שידבר ויושתת על הבסיס הבא: צרכיו האמיתיים של האדם קטנים, בסיסיים ומוגבלים; בטבע קיים השפע המסוגל לענות על צרכים אלו הן ברמת הפרט והן ברמת הקולקטיב; מתן מענה לצרכים אינו מחייב בחירה, אלא התאמת הצרכים לשפע הקיים בטבע; מתן מענה לצרכים אמיתיים אינו מצריך על ויתור, שכן הוא עונה לצרכים אמיתיים; המטרה הסופית הינה קיימות!'''

'''את המודל הבסיסי בכלכלות המוניטאריות המערביות המדברות על "רצונות אינסופיות שמבוקרות על ידי מחסור; מחסור שמחייב בחירה; בחירה שבה מעורבת עלות חליפית, והמטרה הסופית שלה היא למקסם את העונג, יש להחליף במודל אחר שידבר ויושתת על הבסיס הבא: צרכיו האמיתיים של האדם קטנים, בסיסיים ומוגבלים; בטבע קיים השפע המסוגל לענות על צרכים אלו הן ברמת הפרט והן ברמת הקולקטיב; מתן מענה לצרכים אינו מחייב בחירה, אלא תכמון והתאמת הצרכים לשפע הקיים בטבע; תכנון ומתן מענה לצרכים אמיתיים אינו מצריך על ויתור, שכן הוא עונה לצרכים אמיתיים; המטרה הסופית הינה רווחה, קיום הוגן או קיימות!'''

ככל שנבנה את קורפוס החכמה, וככל שהוא ילך ויעמיק, עדיין לא נוכל להפנים את הדברים שלמדנו, וייקח זמן רב עד להפנמתם המוחלטת, שמתרחשת כפי שתיארתי בפן הרגשי, שמוביל מצידו לפיתוח החכמה ותובנה עמוקה יותר וכך הלאה, עד לבנייתו של קורפוס החכמה השלם ולהפנמה מוחלטת. במילים פשוטות, משמעות הדבר, שטעויות הן חלק בלתי נמנע בתרגול ויש לקבלם באהבה וחמלה, ולא בשנאה ובכעס, לא לאפשר לתרבות הסיפוק והאינסטנט המיידי לדחוף אותנו אל ההתעסקות והשהייה בתוך השליליות, אלא להתרכז בהתמקדות בחיובי ובטוב. כאשר אנו טועים עלינו להפנים את הטעות, להודות בה ואז למקד את המודעות בתרגול והמחויבות שלנו אליו, שתיתן לנו את הכוחות להמשיך ביתר שאת בתרגול בהתבסס על השילוב בין שני הצדדים כמתואר כאן. ההודעה בטעות והפנמתה מצביעה על תהליך העיבוד והלמידה, שהקדשנו אליו את עצמנו, ובנוסף ללקיחת האחריות, והמשך המחויבות לתרגול. הדרך להפסקת כל הזיהומים והרעלים, ולא התעלמות מטבעה חסר העצמיות והארעי של המציאות.

ככל שנבנה את קורפוס החכמה, וככל שהוא ילך ויעמיק, עדיין לא נוכל להפנים את הדברים שלמדנו, וייקח זמן רב עד להפנמתם המוחלטת, שמתרחשת כפי שתיארתי בפן הרגשי, שמוביל מצידו לפיתוח החכמה ותובנה עמוקה יותר וכך הלאה, עד לבנייתו של קורפוס החכמה השלם ולהפנמה מוחלטת. במילים פשוטות, משמעות הדבר, שטעויות הן חלק בלתי נמנע בתרגול ויש לקבלם באהבה וחמלה, ולא בשנאה ובכעס, לא לאפשר לתרבות הסיפוק והאינסטנט המיידי לדחוף אותנו אל ההתעסקות והשהייה בתוך השליליות, אלא להתרכז בהתמקדות בחיובי ובטוב. כאשר אנו טועים עלינו להפנים את הטעות, להודות בה ואז למקד את המודעות בתרגול והמחויבות שלנו אליו, שתיתן לנו את הכוחות להמשיך ביתר שאת בתרגול בהתבסס על השילוב בין שני הצדדים כמתואר כאן. ההודעה בטעות והפנמתה מצביעה על תהליך העיבוד והלמידה, שהקדשנו אליו את עצמנו, ובנוסף ללקיחת האחריות, והמשך המחויבות לתרגול. הדרך להפסקת כל הזיהומים והרעלים, ולא התעלמות מטבעה חסר העצמיות והארעי של המציאות.

תרבות האינסטנט והסיפוק הרגעי היא מהגורמים העקרים לסבל כלכלי בין אם יש לנו כסף או בין אם אין לנו, מכיוון שהיא משעבדת אותנו למעגל של עבודה – בזבוז- צריכה, ושמקבל את ביטוי במודל שהזכרתי למעלה ברצף של "רצון, בחירה, צריכה וסיפוק", שהינו רצף מותנה הנובע מבורות ואשליה (Ignorance and Delusion). ככל שננסה יותר ויותר לספק את האשליה תלותנו בה רק תלך ותגבר, היא לא תביא למקסום העונג, שאינו אלא גם כן לא יותר מבורות ואשליה, אלא לכל היותר למקסום הסבל! כך או כך, את המודל הבסיסי בכלכלות המוניטאריות המערביות המדברות על "רצונות אינסופיות שמבוקרות על ידי מחסור; מחסור שמחייב בחירה; בחירה שבה מעורבת עלות חליפית, והמטרה הסופית שלה היא למקסם את העונג, יש להחליף במודל אחר שידבר ויושתת על הבסיס הבא: צרכיו האמיתיים של האדם קטנים, בסיסיים ומוגבלים; בטבע קיים השפע המסוגל לענות על צרכים אלו הן ברמת הפרט והן ברמת הקולקטיב; מתן מענה לצרכים אינו מחייב בחירה, אלא התאמת הצרכים לשפע הקיים בטבע; מתן מענה לצרכים אמיתיים אינו מצריך על ויתור, שכן הוא עונה לצרכים אמיתיים; המטרה הסופית הינה קיימות!

תרבות האינסטנט והסיפוק הרגעי היא מהגורמים העקרים לסבל כלכלי בין אם יש לנו כסף או בין אם אין לנו, מכיוון שהיא משעבדת אותנו למעגל של עבודה – בזבוז- צריכה, ושמקבל את ביטוי במודל שהזכרתי למעלה ברצף של "רצון, בחירה, צריכה וסיפוק", שהינו רצף מותנה הנובע מבורות ואשליה (Ignorance and Delusion). ככל שננסה יותר ויותר לספק את האשליה תלותנו בה רק תלך ותגבר, היא לא תביא למקסום העונג, שאינו אלא גם כן לא יותר מבורות ואשליה, אלא לכל היותר למקסום הסבל! כך או כך, את המודל הבסיסי בכלכלות המוניטאריות המערביות המדברות על "רצונות אינסופיות שמבוקרות על ידי מחסור; מחסור שמחייב בחירה; בחירה שבה מעורבת עלות חליפית, והמטרה הסופית שלה היא למקסם את העונג, יש להחליף במודל אחר שידבר ויושתת על הבסיס הבא: צרכיו האמיתיים של האדם קטנים, בסיסיים ומוגבלים; בטבע קיים השפע המסוגל לענות על צרכים אלו הן ברמת הפרט והן ברמת הקולקטיב; מתן מענה לצרכים אינו מחייב בחירה, אלא תכנון והתאמת הצרכים לשפע הקיים בטבע; מתן מענה לצרכים אמיתיים אינו מצריך על ויתור, שכן הוא עונה לצרכים אמיתיים; המטרה הסופית הינה רווחה, קיום הוגן או קיימות!

==הערה==

==הערה==