47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 13:
שורה 13: + +
←זמן
עם זאת, ברוב המקרים טעות היא לבטל את הזמן, לדוגמה על ידי חלוקת כל הגורמים במשוואה בשעות או בחודשים. הסיבה היא שפעמים רבות תהליכים בכלל, ותהליכי ייצור בפרט, הם תהליכים שבהם יש תלות בשלבים קודמים יותר. בהנתן פרדס מסוג מסויים (כלומר בטכנולוגיה נתונה) לא ניתן לזרז את תנובת התפוזים בשנה, בגלל שתהליכי גידול התפוזים אינם תלויים בכמות הפועלים שעובדים בפרדס. בקווי ייצור לינאריים, לא ניתן להגדיל את כמות התפוקה על ידי הוספת עובדים או מכונות בסוף התהליך אם בתחילת התהליך אין גידול דומה. גישה זו, בניגוד לגישה הנאו -קלאסית, גורסת שתמיד יהיה צוואר בקבוק במפעלים ובפירמות. בכל פעם שצוואר בקבוק מסויים יפתר (לדוגמה הספקה מספקת של חומרי גלם או כמות מספקת של עובדים) יתגלה צוואר הבקבוק במקום אחר (לדוגמה הביקוש מצד הצרכנים, או הובלה של התוצרת אל הצרכנים).
עם זאת, ברוב המקרים טעות היא לבטל את הזמן, לדוגמה על ידי חלוקת כל הגורמים במשוואה בשעות או בחודשים. הסיבה היא שפעמים רבות תהליכים בכלל, ותהליכי ייצור בפרט, הם תהליכים שבהם יש תלות בשלבים קודמים יותר. בהנתן פרדס מסוג מסויים (כלומר בטכנולוגיה נתונה) לא ניתן לזרז את תנובת התפוזים בשנה, בגלל שתהליכי גידול התפוזים אינם תלויים בכמות הפועלים שעובדים בפרדס. בקווי ייצור לינאריים, לא ניתן להגדיל את כמות התפוקה על ידי הוספת עובדים או מכונות בסוף התהליך אם בתחילת התהליך אין גידול דומה. גישה זו, בניגוד לגישה הנאו -קלאסית, גורסת שתמיד יהיה צוואר בקבוק במפעלים ובפירמות. בכל פעם שצוואר בקבוק מסויים יפתר (לדוגמה הספקה מספקת של חומרי גלם או כמות מספקת של עובדים) יתגלה צוואר הבקבוק במקום אחר (לדוגמה הביקוש מצד הצרכנים, או הובלה של התוצרת אל הצרכנים).
תהליכים בעלי היררכיה בזמן, שומטת את הקרקע מתחת לתאוריה של תפוקה שולית כגורם שקובע כביכול את השכר ואת המחירים. בהנתן פועלים הקוטפים תפוזים בפרדס, מוסיפים הכלכלנים הנאו-קלאסיים עוד ועוד פועלים. משלב מסויים כל פועל מוסיף פחות לתפוקה הכוללת בגלל הרעיון של תפוקה שולית פוחתת. בשלב מסויים לא כדאי להוסיף עוד פועלים בגלל שהשכר שהם דורשים (שהוא כיבכול קבוע) קטן מהרווח הכספי שנוצר בעקבות התפוקה הנוספת שהם מספקים. אלא שתאוריה כזו נכשלת כשמנסים להתאים אותה לקווי ייצור. בהנתן גורמים נוספים (כמו הספקת חומרי גלם, קו ייצור נתון הדורש 10 פועלים, יהיה בעל תפוקה דומה (בתלות ברגישות של הטכנולוגיה לתקלות ובתלות בשאלה כמה מיומנות וריכוז נדרשים כדי לתפעל את קוו הייצור). אבל קו ייצור כזה עלול להתדרדר במהירות לתפוקה נמוכה בהרבה אם מחסירים אפילו עובד יחיד. אם לדוגמה העובד שמחבר את הגלגלים לשלדה נעדר הרי שקו ייצור לינארי של אופניים (כלומר קו "קלאסי" שהיה מקובל בזמן קיומם של המפעלים הגדולים בהם ייצרו באותו אתר את כל המוצר מתחילתו עד סופו, ללא התסמכות על קבלני משנה), אינו יכול לייצר ולו זוג אופניים אחד. ניתן להקטין את הבעיה הזאת על ידי העברת עובדים ממשימות אחרות כך שיעשו הם את המשימה הזאת, אבל הדבר דורש פעמים רבות הכשרה. הדבר ההגיוני הוא לקחת עובדים שנמצאים "במורד הזרם" של קוו הייצור (לדוגמה הפועל שמתקין את המעצורים במקומם) משום שהם ממילא מושבתים ואינם מסוגלים לייצר אפילו תוצרי ביניים. החלפת העובד הנעדר מפועלים במעלה הזרם פרושו ייצור מלאים. משום כך, התפוקה השולית של פועל בקו ייצור לינארי, התפוקה של העובד האחרון במשך זמן נתון, קרובה לתפוקה של כלל קו הייצור. מובן שאפשר להתגבר על כך על ידי קיום של עובדים מחליפים שהם "ספר", קווי ייצור שאינם דורשים מיומנות גדולה מידי בייצר (כך שניתן לנייד עובד מחליף לתפקידים שונים בלי הכשרה משמעותית), וכן קיום של קווי ייצור שאינם לינאריים לגמרי, אלא שיש בהם התסמכות על קבלני משנה ועל מלאי- ביניים , שמשמשים כ"באפר" או אמצעי ריכוך. כך שאם קבלן משנה אחד נקלע לבעיה, ניתן להסתמך יותר על קבלן משנה אחר). דבר זה פותר את הבעייה לתעשיינים, אבל מקלקל את התאוריה של תפוקה שולית, שכן התרומה לייצור של הפועל האחרון נעה בין כל המשרעת של 100% מהתוצרת של קו הייצור, לבין 0, כתלות בשאלה אם יש מספיק עובדים.