47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
המושג "יעיל" או יעילות פארטו" (ע"ש הכלכלן וילפרדו פארטו)- מצב עולם הינו יעיל פארטו אם אף פרט אינו יכול לנקוט בפעולה שתשפר את מצבו מבלי לפגוע במצבו של פרט אחר.
משפט הרווחה הראשון (שנוסח על ידי קנת ארוו) טוען שהשוק מחלק את הטובין בין האנשים בצורה יעילה פארטו. כלומר אם מראש נתון שלכל שחקן יש סל אחר של מוצרים וכן העדפות, אזי פרטים מבצעים עסקאות בינם לבין עצמם ומתקבלים מחירים מתאימים לכל מוצר. לאחר גמר ביצוע העסקאות אף פרט אינו יכול לשפר את מצבו על ידי החלפת מוצרים.
משפטי הרווחה הראשון והשני (שאומר שכל הקצאה יעילה ניתנת לקבלה על ידי מנגנון השוק) נוסחו בעקבות המודל מהמאה ה19- של וואל- ראס. הם פותחו בתוך 'תורת שיווי המשקל הכללי' General Equilibrium Theory - GET' על ידי קנת ארוו. תורה זו מהווה מאז נדבך מרכזי בכלכלה הנאו- קלאסית.
על המודל של GET נכתבה מאז הרבה ביקורת – כלכלנים הראו לדוגמא שסטייה מההנחות הרבות (שחלקן הן נסתרות), שעליהם מסתמך המודל, עלולה לגרור אי- הגעה ליעילות פארטו. לדוגמא אם מידע לגבי טיב המוצר או מחירו אינו גלוי לכל הצדדים במידע שווה (כלכלת מידע(, או שהשוק אינו מורכב מהרבה מוכרים וקונים שאינם יכולים להשפיע על המחיר (מונופולים, קרטלים, תחרות מונופוליסטית), או שיש השפעות חיצוניות (כמו זיהום סביבתי או פקקים), או שהפרטים אינם רציונאליים לחלוטין (רציונאליות חסומה), או שיש עלות לביצוע העסקה אינה אפס (כלכלת עלות עסקה).
רוב האנשים שלומדים כלכלה לא מכירים ממש את הביקורת הזאת. רובם לוקחים קורס בכלכלה במסגרת חוג אחר (מנהל עסקים, משפטים, הנדסת תעשייה וכו'), כך שהמנטרה העיקרית שמתקבעת לרוב (ואפילו בקרב בוגרים רבים התואר ראשון בכלכלה) היא "שוק הוא טוב" (כי שוק הוא יעיל פארטו).
ברצוני לדלג מעבר לדיונים על התנאים שמאפשרים או לא מאפשרים יעילות פארטו. לא כי הנושאים אינם חשובים, אלא כי אפשר למצוא אותם במקומות רבים ואחרים. הבה נתמקד דווקא במושג התמים של יעילות פארטו.
שינוי הפרופורציות.
יעילות פארטו מוצגת בדרך בכלל על ידי "תיבת אדג'וורת'" - בתוך גרף בן שני צירים כשכל ציר מסמל כמות של מוצר. החלוקה היא בין 2 אנשים המתחלקים ביניהם ב2 מוצרים. אם הכמות הכוללת של 2 המוצרים נמצאת אצל ראובן, נהיה בפינה הימנית העליונה של המלבן, ואם להפך – בפינה השמאלית התחתונה. כדי להרחיב את התאור ליותר משני מוצרים – נגיד n מוצרים, צריך לדמיין בראש, מעין "קובייה" בעלת n מימדים (וגם אז מדובר בחלוקה בין שני אנשים בלבד).
ציור ימני - מלבן אדג'וורת' – האורך של המלבן מציין את הכמות הכוללת של מוצר אחד, ואילו גובהו של המלבן – את הכמות הכוללת של מוצר שני. סל התחלתי שהוא חלוקה מסויימת של שני המוצרים בין שני אנשים, מצויין כאן על ידי חיתוך בין הקו המקווקווים. ציור שמאלי – כאן נראות "עקומות האדישות" של שני הצרכנים. הצרכן אדיש לגבי מיקומו כל עוד הוא נמצא על אותה עקומת אדישות. לדוגמא - אם יש לו תועלת זהה מ2 שולחנות וכיסא או 2 כיסאות ושולחן. ההנחה בכלכלה היא שככל שיש יותר מוצרים מצבך טוב יותר, לכן לשני הצרכנים רצוי להתקדם בכיוון החיצים המצויירים , לעבר עקומות אדישות גבוהות יותר. התחום האדום מציין תחום שבו שני הפרטים יכולים לסחור בינהם ועל ידי כך לשפר את מצבם. איננו יודעים איפה נהיה בתוך התחום האדום (דבר הנקבע על ידי במיקוח בין הצדדים), אולם בכל מקרה, כפי שמראה הציור, קיומו של השוק מאפשר ל-2 הפרטים לשפר את מצבם.
בדרך כלל מוצגת החלוקה פארטו איפה שהוא באמצע המלבן. אם 2 אנשים ממעמד כלכלי זהה סוחרים, הם באמת נמצאים באמצע המלבן. אבל אם משווים אנשים ממדינות שונות (לדוגמא ארה"ב ואנגולה) או בעלי הכנסה שונה- אז בדרך כלל נמצא את עצמנו בפינה הימנית העליונה (או להפך). ברור שאז כל המושג של יעילות פארטו נראה קצת נלעג – בריבוע בן 30 סנטימטר על 30 סנטימטר נסטה מילימטר אחד הצידה או למטה (כדי לא לפגוע בתועלת של בעל הסל ההתחלי הגבוה).
מלבן אדג'וורת' אחר- גם כאן ישנה יעילות פארטו, ושני הפרטים ישפרו את מצבם על ידי מסחר. אולם הציור הזה קרוב יותר למציאות בכל מה שנוגע למצב בין עני ועשיר באותה מדינה או במסחר בין מדינה ענייה לעשירה.
השוואת תועלות, שיוויון ובזבוז
ג'רמי בנתהם, הפילוסוף שהניח את היסודות לתורת התועלת, חשב שניתן להשוות בין "תועלות" של אנשים שונים. זו מסקנה שרוב הכלכלנים היום יחלקו עליה. ובכל זאת, האם התועלות שלנו כל כך שונות? האם לא ניתן לערוך כלל השוואה של התועלות, אלא על ידי מוסד השוק? התחושה שלי היא, שלמרות שלא ניתן לבצע השוואה מדוייקת, ושרמות התענוג והכאב הן סובייקטיביות, ניתן לבצע השוואה מוגבלת. איש אינו נהנה לרעוב ללחם (אם לא בחר בצום מרצונו), וכשאנו רואים מישהו אוכל ארוחה טעימה, או מקבל סטירה, יש לנו למרות כל המגבלות, איזו שהוא תחושה של עוצמת החוויה שהוא מרגיש.
השוואה כזו של התועלות יכולה להיות כלי נשק פוליטי, מאוד לא "פוליטיקלי קורקט" בעולם הקפיטליסטי. שכן גם לפי הכלכלה הנאו קלאסית התועלת מכסף (וממוצרים) יורדת. כלומר אם תוספת של 100 שקל בהכנסה תגרום לעלייה מסויימת בתועלת של אדם עני, אזי תוספת של 100 שקל לאותו אדם אם הוא עשיר תגרום לעליה קטנה יותר בתועלת.
אם מותר להשוות בין תועלות של פרטים שונים (ולו בצורה גסה) אזי אפשר להשוות בין תועלת של אדם אחד לאדם אחר – גם בין עני לעשיר. ואזי אם מקבלים את הנסיון של הנאו קלאסיים לטעון שהמצב הרצוי ביותר הוא זה שמביא למקסימום את התועלת המצרפית של האוכלוסיה (אם יש דבר כזה בכלל), פרושו של דבר הוא חתירה לשיוויון מקסימאלי של ההכנסות.
יותר מכך. נניח לדוגמא שאנו כופים על אדם עשיר להעביר הכנסה בגובה 100 ש"ח (או עשר בננות במקרה של סלי המוצרים). ואנו מעבירים רק 50 שקל לעני בעוד ש50 שקל הולכים לאיבוד – נזרקים לים. בוודאי שזה מצב שאינו פארטו אופטימלי! למרות זאת, ייתכן בהחלט שהרווחה החברתית כעת היא גבוה יותר. אין וודאות שזה כך, כי "איבדנו" רווחה בדרך, וגם בגלל שההשוואה בין ההנאה של איש אחד לאיש אחר אינה מדוקיית, ומצד שני אי אפשר לפסול על הסף את האפשרות שהתועלת החברתית גדלה. גם אם היינו מחלקים את 50 השקל הנותרים בין 5 או 10 עניים, ולא נותנים אותם לעני אחד, האפשרות הזאת היתה נשארת בעינה.
סוגי פעולות
יעילות פארטו קיימת אם אף פרט אינו יכול לנקוט בפעולה שתשפר את מצבו מבלי לפגוע בפרט אחר. אבל מה זה "לנקוט פעולה"? בכל מה שנוגע לחשיבה הכלכלית הנאו-קלאסית , הפרטים עסוקים כל כך בלהביא את פונקציית התועלת שלהם למקסימום, עד שאינם ערים לכך ש"פעולה" אינה חייבת להיות רק קניה או מכירה. "פעולה" יכולה להיות הרבה דברים אחרים. בתחום כלכלת מידע
עוסקים באפשרות שהמידע על איכות המוצר לא ידוע לקונה או למוכר וידועה לצד השני.בתחום כלכלת עליות עסקה עוסקים במקרים בהם קשה להבטיח על ידי חוזה ששני הצדדים אכן קיימו את חלקם בעסקה (כמו לדוגמא יחסי עובד ומעביד). בתחומים אלה אפשר לקבל מודל שבו נכנס כוח למערכת – כלומר הכלכלה הופכת חזרה למגרש פוליטי. אם מניחים שפרטים יכולים גם להשפיע על החוקים או על התנהגות הממשלה, ולהשפיע על ההקצאה, או להשתמש בפרסום כדי לשנות את העדפות של פרטים אחרים – הרי אנחנו ב"משחק" שונה לחלוטין מזה המתואר על ידי המודל של הGET.
היסטוריה, מה היא אומרת?
הניתוח של תיבת אדג'וורת' , ושל GET הוא סטטי. לאחר הגעה (בצורה סימולטנית!) ל"שיווי משקל", אין כל שינוי. הניתוח הוא גם א- היסטורי. נניח שהשוק אכן ממקסם את התועלת החברתית, אולם יש כאן התעלמות מכך ש"הסלים ההתחליים" כלל לא חולקו בצורה "יעלה" או "הוגנת". העושר של אנשים מסוימים בהחלט בא על חשבון אלו שאדמותיהם ו\או רכושם נגזלו, או שהוגלו או נרצחו או שנכבשו במסגרת השלטון הקולוניאלי, המלחמות השונות ותחת השלטון המלוכני. ובחברת מהגרים, המתנחלים הראשונים, (תוך כדי גרוש "הילידים"), "תפסו חזקה" כך שהבאים אחריהם נאלצו להתמודד עם ה"סל ההתחלי" הנמוך שנשאר להם – נראה כאילו נגזר עלינו לדבר הוגנות החלוקה ועל "עסקאות רצוניות" רק מהזמן שהדבר נעשה נוח לחלק מהאנשים, ואילו דיון רציני בדבר אופן חלוקת הסלים הינו מוקצה מחמת מיאוס.
מישהו יכול להזכיר את העובדה, שהטיעון האחרון שלי הוא ילדותי על פניו. העולם אינו צודק, ונסיון לתקן אותו מן היסוד, לא יצלח. אני די מסכים. מצד שני, אם לכלכלנים הנאו קלאסיים מותר לדבר בכובד ראש על הגעה למקסימום רווחה חברתית, בוודאי שאין הם מתכוונים שהם תומכים במקסימום רווחה רק בתנאי שקיים האילוץ שכולם צריכים ללכת עם נייר צלופן על הראש, או במקסימום רווחה רק בתנאי שכולנו מדברים אסקימוסית. לא, הטענה שלהם היא לגבי הגעה למקסימום רווחה בצורה הכללית ביותר. ואם כך, נראה לי שאת הדיון התאורטי לגבי הגעה למקסימום רווחה אפשר לנהל גם אם מבינים שכרגע זה נראה בלתי אפשרי וייתכן מאוד שתמיד יהיה זה בלתי אפשרי לבצע חלוקה הוגנת של סלים התחליים.
עתיד מה הוא אומר ?
לגבי העתיד יש בעיה חמורה עוד יותר. שהרי גם אם נניח שמשפט הרווחה נכון כפי שהוא, ושהרווחה החברתית מגיע למקסימום, הרי אין ספק שמדובר ברווחה חברתית של השחקנים בתוך המודל. מה אם יש שחקנים שרק מושפעים מהשוק אבל אינם יכולים לשחק בו באופן עצמאי (כמו ילדים?). המודל בפרוש גם לא מדבר על הרווחה החברתית של מי שכלל אינו קיים עדיין – דורות העתיד. השפעות חיוביות או שליליות של פעולות השחקנים על רווחתם לדוגמא נושאים כמו זיהום סביבתי – אינם נלקחים בחשבון.
יהיו אולי אנשים שיטענו שהדאגה לדורות העתיד אינה דאגה לנו, אבל גישה כזאת יכולה גם לטעון שלעשירים לא צריך להיות אכפת מהעניים. אם מנסים לדבר על תועלת חברתית כוללת, נראה לי שאפשר לפסול גישה זו.
אפשר גם לטעון שהדאגה לדורות העתיד נלקחת בחשבון על ידי הפרטים, ולכן בעצם אין כאן בעיה באמת. אבל טיעון כזה נופל מכמה סיבות. ראשית, אין כל ראיה בפועל שכשאנשים מבצעים החלטות בשוק הם חושבים במיוחד על דורות העתיד. שנית, הכלכלה הנאו קלאסית מדברת על "העדפת הווה" – כלומר שאנשים יעדיפו לקבל 100 שקל היום ולא מחר, ודבר זה מהווה בסיס לריבית. ניסוח אחר להעדפת הווה יהיה הפליה לרעה של העתיד – גם של הדורות הבאים.
אפשר אולי להאשים את הדואגים לדור העתיד בפטרונות – מי אתם שתדעו מה טוב לדורות הבאים? אבל נראה לי סביר להניח שהעתיד יאוכלס על ידי אנשים שאינם שונים מבחינה מהותית מהאנשים שנמצאים כאן היום. ואפשר גם להניח שהם יהיו שווים להם ב"רדיפה אחרי העושר". נראה לי הגיוני להניח שמי שמתנגד להפליה על רקע גזע, מגדר, העדפה מינית, דת או לאום, יכול גם להתנגד להפליה על רקע זמן.
[[קטגוריה:יעילות]]
[[קטגוריה:מאמרים חצי אפויים]]
אין תקציר עריכה
המושג "יעיל" או יעילות פארטו" (ע"ש הכלכלן וילפרדו פארטו)- מצב עולם הינו יעיל פארטו אם אף פרט אינו יכול לנקוט בפעולה שתשפר את מצבו מבלי לפגוע במצבו של פרט אחר.
משפט הרווחה הראשון (שנוסח על ידי קנת ארוו) טוען שהשוק מחלק את הטובין בין האנשים בצורה יעילה פארטו. כלומר אם מראש נתון שלכל שחקן יש סל אחר של מוצרים וכן העדפות, אזי פרטים מבצעים עסקאות בינם לבין עצמם ומתקבלים מחירים מתאימים לכל מוצר. לאחר גמר ביצוע העסקאות אף פרט אינו יכול לשפר את מצבו על ידי החלפת מוצרים.
משפטי הרווחה הראשון והשני (שאומר שכל הקצאה יעילה ניתנת לקבלה על ידי מנגנון השוק) נוסחו בעקבות המודל מהמאה ה19- של וואל- ראס. הם פותחו בתוך 'תורת שיווי המשקל הכללי' General Equilibrium Theory - GET' על ידי קנת ארוו. תורה זו מהווה מאז נדבך מרכזי בכלכלה הנאו- קלאסית.
על המודל של GET נכתבה מאז הרבה ביקורת – כלכלנים הראו לדוגמא שסטייה מההנחות הרבות (שחלקן הן נסתרות), שעליהם מסתמך המודל, עלולה לגרור אי- הגעה ליעילות פארטו. לדוגמא אם מידע לגבי טיב המוצר או מחירו אינו גלוי לכל הצדדים במידע שווה (כלכלת מידע(, או שהשוק אינו מורכב מהרבה מוכרים וקונים שאינם יכולים להשפיע על המחיר (מונופולים, קרטלים, תחרות מונופוליסטית), או שיש השפעות חיצוניות (כמו זיהום סביבתי או פקקים), או שהפרטים אינם רציונאליים לחלוטין (רציונאליות חסומה), או שיש עלות לביצוע העסקה אינה אפס (כלכלת עלות עסקה).
רוב האנשים שלומדים כלכלה לא מכירים ממש את הביקורת הזאת. רובם לוקחים קורס בכלכלה במסגרת חוג אחר (מנהל עסקים, משפטים, הנדסת תעשייה וכו'), כך שהמנטרה העיקרית שמתקבעת לרוב (ואפילו בקרב בוגרים רבים התואר ראשון בכלכלה) היא "שוק הוא טוב" (כי שוק הוא יעיל פארטו).
ברצוני לדלג מעבר לדיונים על התנאים שמאפשרים או לא מאפשרים יעילות פארטו. לא כי הנושאים אינם חשובים, אלא כי אפשר למצוא אותם במקומות רבים ואחרים. הבה נתמקד דווקא במושג התמים של יעילות פארטו.
שינוי הפרופורציות.
יעילות פארטו מוצגת בדרך בכלל על ידי "תיבת אדג'וורת'" - בתוך גרף בן שני צירים כשכל ציר מסמל כמות של מוצר. החלוקה היא בין 2 אנשים המתחלקים ביניהם ב2 מוצרים. אם הכמות הכוללת של 2 המוצרים נמצאת אצל ראובן, נהיה בפינה הימנית העליונה של המלבן, ואם להפך – בפינה השמאלית התחתונה. כדי להרחיב את התאור ליותר משני מוצרים – נגיד n מוצרים, צריך לדמיין בראש, מעין "קובייה" בעלת n מימדים (וגם אז מדובר בחלוקה בין שני אנשים בלבד).
ציור ימני - מלבן אדג'וורת' – האורך של המלבן מציין את הכמות הכוללת של מוצר אחד, ואילו גובהו של המלבן – את הכמות הכוללת של מוצר שני. סל התחלתי שהוא חלוקה מסויימת של שני המוצרים בין שני אנשים, מצויין כאן על ידי חיתוך בין הקו המקווקווים. ציור שמאלי – כאן נראות "עקומות האדישות" של שני הצרכנים. הצרכן אדיש לגבי מיקומו כל עוד הוא נמצא על אותה עקומת אדישות. לדוגמא - אם יש לו תועלת זהה מ2 שולחנות וכיסא או 2 כיסאות ושולחן. ההנחה בכלכלה היא שככל שיש יותר מוצרים מצבך טוב יותר, לכן לשני הצרכנים רצוי להתקדם בכיוון החיצים המצויירים , לעבר עקומות אדישות גבוהות יותר. התחום האדום מציין תחום שבו שני הפרטים יכולים לסחור בינהם ועל ידי כך לשפר את מצבם. איננו יודעים איפה נהיה בתוך התחום האדום (דבר הנקבע על ידי במיקוח בין הצדדים), אולם בכל מקרה, כפי שמראה הציור, קיומו של השוק מאפשר ל-2 הפרטים לשפר את מצבם.
בדרך כלל מוצגת החלוקה פארטו איפה שהוא באמצע המלבן. אם 2 אנשים ממעמד כלכלי זהה סוחרים, הם באמת נמצאים באמצע המלבן. אבל אם משווים אנשים ממדינות שונות (לדוגמא ארה"ב ואנגולה) או בעלי הכנסה שונה- אז בדרך כלל נמצא את עצמנו בפינה הימנית העליונה (או להפך). ברור שאז כל המושג של יעילות פארטו נראה קצת נלעג – בריבוע בן 30 סנטימטר על 30 סנטימטר נסטה מילימטר אחד הצידה או למטה (כדי לא לפגוע בתועלת של בעל הסל ההתחלי הגבוה).
מלבן אדג'וורת' אחר- גם כאן ישנה יעילות פארטו, ושני הפרטים ישפרו את מצבם על ידי מסחר. אולם הציור הזה קרוב יותר למציאות בכל מה שנוגע למצב בין עני ועשיר באותה מדינה או במסחר בין מדינה ענייה לעשירה.
השוואת תועלות, שיוויון ובזבוז
ג'רמי בנתהם, הפילוסוף שהניח את היסודות לתורת התועלת, חשב שניתן להשוות בין "תועלות" של אנשים שונים. זו מסקנה שרוב הכלכלנים היום יחלקו עליה. ובכל זאת, האם התועלות שלנו כל כך שונות? האם לא ניתן לערוך כלל השוואה של התועלות, אלא על ידי מוסד השוק? התחושה שלי היא, שלמרות שלא ניתן לבצע השוואה מדוייקת, ושרמות התענוג והכאב הן סובייקטיביות, ניתן לבצע השוואה מוגבלת. איש אינו נהנה לרעוב ללחם (אם לא בחר בצום מרצונו), וכשאנו רואים מישהו אוכל ארוחה טעימה, או מקבל סטירה, יש לנו למרות כל המגבלות, איזו שהוא תחושה של עוצמת החוויה שהוא מרגיש.
השוואה כזו של התועלות יכולה להיות כלי נשק פוליטי, מאוד לא "פוליטיקלי קורקט" בעולם הקפיטליסטי. שכן גם לפי הכלכלה הנאו קלאסית התועלת מכסף (וממוצרים) יורדת. כלומר אם תוספת של 100 שקל בהכנסה תגרום לעלייה מסויימת בתועלת של אדם עני, אזי תוספת של 100 שקל לאותו אדם אם הוא עשיר תגרום לעליה קטנה יותר בתועלת.
אם מותר להשוות בין תועלות של פרטים שונים (ולו בצורה גסה) אזי אפשר להשוות בין תועלת של אדם אחד לאדם אחר – גם בין עני לעשיר. ואזי אם מקבלים את הנסיון של הנאו קלאסיים לטעון שהמצב הרצוי ביותר הוא זה שמביא למקסימום את התועלת המצרפית של האוכלוסיה (אם יש דבר כזה בכלל), פרושו של דבר הוא חתירה לשיוויון מקסימאלי של ההכנסות.
יותר מכך. נניח לדוגמא שאנו כופים על אדם עשיר להעביר הכנסה בגובה 100 ש"ח (או עשר בננות במקרה של סלי המוצרים). ואנו מעבירים רק 50 שקל לעני בעוד ש50 שקל הולכים לאיבוד – נזרקים לים. בוודאי שזה מצב שאינו פארטו אופטימלי! למרות זאת, ייתכן בהחלט שהרווחה החברתית כעת היא גבוה יותר. אין וודאות שזה כך, כי "איבדנו" רווחה בדרך, וגם בגלל שההשוואה בין ההנאה של איש אחד לאיש אחר אינה מדוקיית, ומצד שני אי אפשר לפסול על הסף את האפשרות שהתועלת החברתית גדלה. גם אם היינו מחלקים את 50 השקל הנותרים בין 5 או 10 עניים, ולא נותנים אותם לעני אחד, האפשרות הזאת היתה נשארת בעינה.
סוגי פעולות
יעילות פארטו קיימת אם אף פרט אינו יכול לנקוט בפעולה שתשפר את מצבו מבלי לפגוע בפרט אחר. אבל מה זה "לנקוט פעולה"? בכל מה שנוגע לחשיבה הכלכלית הנאו-קלאסית , הפרטים עסוקים כל כך בלהביא את פונקציית התועלת שלהם למקסימום, עד שאינם ערים לכך ש"פעולה" אינה חייבת להיות רק קניה או מכירה. "פעולה" יכולה להיות הרבה דברים אחרים. בתחום כלכלת מידע
עוסקים באפשרות שהמידע על איכות המוצר לא ידוע לקונה או למוכר וידועה לצד השני.בתחום כלכלת עליות עסקה עוסקים במקרים בהם קשה להבטיח על ידי חוזה ששני הצדדים אכן קיימו את חלקם בעסקה (כמו לדוגמא יחסי עובד ומעביד). בתחומים אלה אפשר לקבל מודל שבו נכנס כוח למערכת – כלומר הכלכלה הופכת חזרה למגרש פוליטי. אם מניחים שפרטים יכולים גם להשפיע על החוקים או על התנהגות הממשלה, ולהשפיע על ההקצאה, או להשתמש בפרסום כדי לשנות את העדפות של פרטים אחרים – הרי אנחנו ב"משחק" שונה לחלוטין מזה המתואר על ידי המודל של הGET.
היסטוריה, מה היא אומרת?
הניתוח של תיבת אדג'וורת' , ושל GET הוא סטטי. לאחר הגעה (בצורה סימולטנית!) ל"שיווי משקל", אין כל שינוי. הניתוח הוא גם א- היסטורי. נניח שהשוק אכן ממקסם את התועלת החברתית, אולם יש כאן התעלמות מכך ש"הסלים ההתחליים" כלל לא חולקו בצורה "יעלה" או "הוגנת". העושר של אנשים מסוימים בהחלט בא על חשבון אלו שאדמותיהם ו\או רכושם נגזלו, או שהוגלו או נרצחו או שנכבשו במסגרת השלטון הקולוניאלי, המלחמות השונות ותחת השלטון המלוכני. ובחברת מהגרים, המתנחלים הראשונים, (תוך כדי גרוש "הילידים"), "תפסו חזקה" כך שהבאים אחריהם נאלצו להתמודד עם ה"סל ההתחלי" הנמוך שנשאר להם – נראה כאילו נגזר עלינו לדבר הוגנות החלוקה ועל "עסקאות רצוניות" רק מהזמן שהדבר נעשה נוח לחלק מהאנשים, ואילו דיון רציני בדבר אופן חלוקת הסלים הינו מוקצה מחמת מיאוס.
מישהו יכול להזכיר את העובדה, שהטיעון האחרון שלי הוא ילדותי על פניו. העולם אינו צודק, ונסיון לתקן אותו מן היסוד, לא יצלח. אני די מסכים. מצד שני, אם לכלכלנים הנאו קלאסיים מותר לדבר בכובד ראש על הגעה למקסימום רווחה חברתית, בוודאי שאין הם מתכוונים שהם תומכים במקסימום רווחה רק בתנאי שקיים האילוץ שכולם צריכים ללכת עם נייר צלופן על הראש, או במקסימום רווחה רק בתנאי שכולנו מדברים אסקימוסית. לא, הטענה שלהם היא לגבי הגעה למקסימום רווחה בצורה הכללית ביותר. ואם כך, נראה לי שאת הדיון התאורטי לגבי הגעה למקסימום רווחה אפשר לנהל גם אם מבינים שכרגע זה נראה בלתי אפשרי וייתכן מאוד שתמיד יהיה זה בלתי אפשרי לבצע חלוקה הוגנת של סלים התחליים.
עתיד מה הוא אומר ?
לגבי העתיד יש בעיה חמורה עוד יותר. שהרי גם אם נניח שמשפט הרווחה נכון כפי שהוא, ושהרווחה החברתית מגיע למקסימום, הרי אין ספק שמדובר ברווחה חברתית של השחקנים בתוך המודל. מה אם יש שחקנים שרק מושפעים מהשוק אבל אינם יכולים לשחק בו באופן עצמאי (כמו ילדים?). המודל בפרוש גם לא מדבר על הרווחה החברתית של מי שכלל אינו קיים עדיין – דורות העתיד. השפעות חיוביות או שליליות של פעולות השחקנים על רווחתם לדוגמא נושאים כמו זיהום סביבתי – אינם נלקחים בחשבון.
יהיו אולי אנשים שיטענו שהדאגה לדורות העתיד אינה דאגה לנו, אבל גישה כזאת יכולה גם לטעון שלעשירים לא צריך להיות אכפת מהעניים. אם מנסים לדבר על תועלת חברתית כוללת, נראה לי שאפשר לפסול גישה זו.
אפשר גם לטעון שהדאגה לדורות העתיד נלקחת בחשבון על ידי הפרטים, ולכן בעצם אין כאן בעיה באמת. אבל טיעון כזה נופל מכמה סיבות. ראשית, אין כל ראיה בפועל שכשאנשים מבצעים החלטות בשוק הם חושבים במיוחד על דורות העתיד. שנית, הכלכלה הנאו קלאסית מדברת על "העדפת הווה" – כלומר שאנשים יעדיפו לקבל 100 שקל היום ולא מחר, ודבר זה מהווה בסיס לריבית. ניסוח אחר להעדפת הווה יהיה הפליה לרעה של העתיד – גם של הדורות הבאים.
אפשר אולי להאשים את הדואגים לדור העתיד בפטרונות – מי אתם שתדעו מה טוב לדורות הבאים? אבל נראה לי סביר להניח שהעתיד יאוכלס על ידי אנשים שאינם שונים מבחינה מהותית מהאנשים שנמצאים כאן היום. ואפשר גם להניח שהם יהיו שווים להם ב"רדיפה אחרי העושר". נראה לי הגיוני להניח שמי שמתנגד להפליה על רקע גזע, מגדר, העדפה מינית, דת או לאום, יכול גם להתנגד להפליה על רקע זמן.
[[קטגוריה:יעילות]]
[[קטגוריה:מאמרים חצי אפויים]]