| כך, אגב, גם בנוגע לשעמום. אתה טוען שיש חשיבות לשעמום, אחרים חושבים אחרת ממך. מדוע לכפות על כולם את דעתך, ולא לתת לכל אחד לבחור במה שהוא מאמין? באותו אופן, הרי, יוכל חרדי לטעון שהחינוך למצוות הוא חינוך חיוני: בתרבות הישראלית רואים בו אסון, בתרבות החרדית זה חלק מהחיים וחלק חשוב מאוד מהם. אנא שים לב היכן אתה גולש לטיעונים בהם יש אימפריאליזם תרבותי: עליך להניח ש'''הצרכן מסוגל לדעת מה טוב בשבילו''', ושאמונותיו הן בעלות משקל בהכרעותיו, ואין להתערב בהן גם אם קיימות אמונות אחרות. | | כך, אגב, גם בנוגע לשעמום. אתה טוען שיש חשיבות לשעמום, אחרים חושבים אחרת ממך. מדוע לכפות על כולם את דעתך, ולא לתת לכל אחד לבחור במה שהוא מאמין? באותו אופן, הרי, יוכל חרדי לטעון שהחינוך למצוות הוא חינוך חיוני: בתרבות הישראלית רואים בו אסון, בתרבות החרדית זה חלק מהחיים וחלק חשוב מאוד מהם. אנא שים לב היכן אתה גולש לטיעונים בהם יש אימפריאליזם תרבותי: עליך להניח ש'''הצרכן מסוגל לדעת מה טוב בשבילו''', ושאמונותיו הן בעלות משקל בהכרעותיו, ואין להתערב בהן גם אם קיימות אמונות אחרות. |
| + | :כעת, כדי שהמטרה תהיה ממוקמת במרכז החץ, אתה מניח שכל דבר שהוא בעולם - לא משנה אם זה לימודים בכיתה א' או גרביים, זה "שוק" עם "צרכנים" ושאותן הנחות שהיו קודם נכונות גם עכשיו (כדי שתוכל לתת את אותו הפתרון שעבד בשיטה הקודמת)- דבר שמכונה גם "פטיש הזהב". מה זה "עליך להניח ש'''הצרכן מסוגל לדעת מה טוב בשבילו'''" - למה להניח הנחה כזו מלבד שזו הנחה אידאולוגית? |
| + | : ההנחה, '''בכלכלה נאו קלאסית''' (כלומר הזרם הכלכלי המרכזי והימני למדי) היא שיש מצבים בהם הצרכן יכול לדעת מה טוב בשבילו, '''ויש מצבים שלא'''. לדוגמה במוסכים, וברפואה - אין לצרכן באופן כללי מספיק ידע כדי לדעת את זה. אם החליפו לך את המאייד אחרי שהאוטו עשה רעשים ולקחו לך 1000 ש"ח וכעת האוטו נוסע חלק - אז אתה עשית עסקה טובה? אתה הרי לא יודע את זה גם לאחר העיסקה. כנ"ל לגבי ניתוחים , טיפולים רפואיים (יש עוד מוצרים בהם המצב דומה - ביטוח, פתרונות מחשוב ועוד). במידה מסויימת זה גם לגבי חינוך - חלק מהאנשים ידעו רק לאחר זמן רב אם הם או בניהם קיבלו השכלה טובה. |