שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוק ההסדרים/רפורמה בתחום שידורי הטלוויזיה (הצגת מקור)

גרסה מ־13:09, 19 ביוני 2009

נוספו 16,875 בתים ,  13:09, 19 ביוני 2009
אין תקציר עריכה
שורה 4: שורה 4:     
== תקציר ==
 
== תקציר ==
−
אוסף רפורמות בתחום שידורי הטלוויזיה:
+
אוסף רפורמות בתחום שידורי הטלוויזיה: (1) היצע של חבילת ערוצים מצומצמת ללקוחות (2) התרת פרסומות בכבלים ובלווין (3) הסדרת שידורי טלוויזיה דיגיטלית (4) עמלות הפרסום בשידורי הטלוויזיה ובמדיות אחרות (5) ניהול תקציב הפקות המקור של הערוץ הראשון (6) איחוד הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו ומועצת הכבלים והלוויין.
−
# היצע של חבילת ערוצים מצומצמת ללקוחות.
  −
# התרת פרסומות בכבלים ובלווין.
  −
# הסדרת שידורי טלוויזיה דיגיטלית.
  −
# עמלות הפרסום בשידורי הטלוויזיה ובמדיות אחרות.
  −
# ניהול תקציב הפקות המקור של הערוץ הראשון.
  −
# איחוד הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו ומועצת הכבלים והלוויין.
  −
 
   
* עמודים 16-18 בהצעת מדיניות 2009
 
* עמודים 16-18 בהצעת מדיניות 2009
 
* {{החלטת ממשלה|3982|רפורמה בתחום שידורי הטלוויזיה}}
 
* {{החלטת ממשלה|3982|רפורמה בתחום שידורי הטלוויזיה}}
שורה 18: שורה 11:  
* עמודים 13-20 בקובץ תיקונים להצעת מדיניות 2009-2010
 
* עמודים 13-20 בקובץ תיקונים להצעת מדיניות 2009-2010
 
* {{החלטת ממשלה|133|רפורמה בתחום שידורי הטלוויזיה|2009|05}}
 
* {{החלטת ממשלה|133|רפורמה בתחום שידורי הטלוויזיה|2009|05}}
 +
* פרק י"ב סימן א' סעיפים 42-46 וסימן ג' סעיפים 49-54 בהצעת חוק ההסדרים 2009-2010 (מעבר מזיכיונות לרישיונות בשידורי טלוויזיה, התאמות בחקיקה בשל סיום הזיכיונות לשידורי טלוויזיה, החל ביום י"ט בחשוון התשע"ו (1 בנובמבר 2015)){[ש}}פרק י"ב סימן ב' סעיפים 47-48 בהצעת חוק ההסדרים 2009-2010 (שידורי טלוויזיה בכבלים ובלוויין)
    
== סעיפים קשורים ==
 
== סעיפים קשורים ==
שורה 316: שורה 310:  
במעבר לרשיונות בתחום הטלוויזיה המסחרית, ישנו פוטנציאל גידול בתחום ההפקות המקומיות בהיקפים של מאות מיליוני ש"ח בשנה.{{ש}}
 
במעבר לרשיונות בתחום הטלוויזיה המסחרית, ישנו פוטנציאל גידול בתחום ההפקות המקומיות בהיקפים של מאות מיליוני ש"ח בשנה.{{ש}}
 
היקף המחויבות של רשות השידור בהתאם לחוק לעניין הפקות מקומיות קנויות עומדת על כ-150 מש"ח בשנה, כאשר התיקון האמור יוצר מנגנון המחייב הוצאה זו והפניית הסכומים האמורים לשוק היצירה המקומית בישראל.
 
היקף המחויבות של רשות השידור בהתאם לחוק לעניין הפקות מקומיות קנויות עומדת על כ-150 מש"ח בשנה, כאשר התיקון האמור יוצר מנגנון המחייב הוצאה זו והפניית הסכומים האמורים לשוק היצירה המקומית בישראל.
 +
 +
=== הצעת חוק ההסדרים 2009-2010 ===
 +
שידורי הטלוויזיה בישראל נצרכים על ידי רובם המכריע של משקי הבית; בלמעלה מ-90% ממשקי הבית בישראל קיים מקלט טלוויזיה. ניתן לחלק את תחום השידורים לשלושה סוגים: שידורים ציבוריים הממומנים בעיקרם מאגרות רשות
 +
השידור ומכספי מסים (שידורי הטלוויזיה החינוכית, שידורי ערוץ הכנסת ושידורי רשות השידור) (להלן – ערוצי שידורים ציבוריים), שידורי טלוויזיה מסחריים הממומנים מפרסומות (ערוצים 2 ו- 10 ) (להלן – שידורים מסחריים) ושידורי טלוויזיה רב-ערוצית בכבלים ובלוויין, הממומנים מדמי מנוי (למעט שידורי הערוצים הייעודים הממומנים מפרסומת) (להלן – שידורים רב-ערוצים).
 +
 +
היקף ההכנסות של שוק שידורי הטלוויזיה והרדיו בישראל הוא כ-6 מיליארד ש"ח בשנה, מהם כ-3.5 מיליארד ש"ח בטלוויזיה הרב-ערוצית, כ-1.5 מיליארד ש"ח בטלוויזיה המסחרית, וקרוב למיליארד ש"ח בשידורים הציבוריים (טלוויזיה ורדיו).
 +
 +
השידורים המסחריים מוסדרים בחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990 (להלן – חוק הרשות השניה). בהתאם לחוק האמור מוסמכת מועצת הרשות השניה (להלן – המועצה) להעניק זיכיונות לשידורי טלוויזיה. בנוסף, מוסמכת המועצה ליתן זיכיונות לשידורי רדיו אזורי בשיטה האנלוגית, ורישיונות לשידורי רדיו בשיטה הספרתית (דיגיטלית). עד כה, לא הוקמה תשתית שידורים בטכנולוגיה זו ומשכך טרם התבקשו רישיונות להפעלתה.
 +
 +
פעילותם של הגופים המשדרים שידורי טלוויזיה רב-ערוצית מוסדרת בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן – חוק התקשורת). שר התקשורת הוסמך להעניק רישיונות לשידורי לוויין, והמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין הוסמכה להעניק רישיונות כלליים לשידורי כבלים, רישיונות מיוחדים לשידורי כבלים, רישיונות מיוחדים למשדרי ערוץ ייעודי ורישיונות לשידורים לפי דרישה.
 +
 +
מוצע לבצע מהלך משולב בתחום השידורים המסחריים והשידורים הרב-ערוציים כפי שיפורט בהרחבה להלן, הכולל שלושה נדבכים:
 +
 +
(1) מעבר משיטה של זיכיונות לשידורי טלוויזיה מסחריים לשיטה של רישיונות לשידורי טלוויזיה מסחריים (להלן – שינוי שיטת ההסדרה);
 +
 +
(2) קביעת מבנה תעריפים שישלם מנוי של בעל רישיון כללי לשידורי כבלים או של בעל רישיון לשידורי לוויין,
 +
כדלהלן:
 +
:(א) המנוי ישלם בעד חיבורו למערכת השידורים הרב-ערוציים (להלן – דמי גישה), ולא יידרש לשלם סכומים נוספים מעבר לכך בעד קליטתם של ערוצי השידור הציבוריים וערוצי השידורים המסחריים, וכן ערוצים נוספים, אם ביקשו להפיץ את שידוריהם לכלל המנויים של בעל הרשיון הכללי לשידורי כבלים או בעל הרישיון לשידורי לווין;
 +
:(ב) בשונה מהמצב הנהוג כיום, יוכל המנוי לרכוש ערוצים בודדים שבהם הוא מעוניין בלבד, מעבר לערוצים המפורטים בפסקה (א) לעיל, ובלא התניית רכישת ערוץ אחד ברכישת ערוץ אחר.
 +
 +
(3) מתן אפשרות לבעלי רישיון לשידורי כבלים ולוויין לכלול בשידוריהם שידורי פרסומת.
 +
 +
התיקונים המוצעים לחוק הרשות השניה וכמה חוקים נוספים באשר לשינוי שיטת ההסדרה מרוכזים בסימן א'.
 +
 +
כמו כן, מאחר שלפי המוצע וכפי שיפורט להלן, לכל המאוחר ביום ח' בחשוון התשע"ו (31 באוקטובר 2015) יושלם שינוי שיטת ההסדרה, כך שמושאי ההסדרה העיקריים בחוק הרשות השניה יהיו בעלי הרישיונות לשידורי טלוויזיה ולא ייוותרו עוד בעלי זיכיון לשידורי טלוויזיה, מוצע במסגרת סימן ג' לבצע במועד האמור את כל ההתאמות לשם כך בחוק הרשות השניה, בחוק התקשורת ובכמה חוקים נוספים.
 +
 +
סימן ב' כולל את התיקונים הנדרשים בחוק התקשורת לעניין שני הנדבכים הנוספים וכן כמה תיקונים נדרשים בחוק התקשורת בשל שינוי שיטת ההסדרה.
 +
 +
==== סימן א' – כללי ====
 +
מכוח החלטת ממשלה מס' 3982, מיום ד' באלול התשס"ט (24 באוגוסט 2008) הוקמה ועדה בין-משרדית, לבחינת המשמעות וההיתכנות של שינוי שיטת ההסדרה בתחום שידורי הטלוויזיה המסחריים, בראשות מר מרדכי מרדכי, מנכ"ל משרד התקשורת (כתוארו דאז) (להלן – ועדת מרדכי). התיקונים המוצעים להלן, מבוססים על דעת הרוב של הוועדה האמורה.
 +
 +
ההמלצה המרכזית של דעת הרוב בוועדת מרדכי היא מעבר משיטת הסדרה שלפיה מוענקים בהליכי מכרז מספר מוגבל של זיכיונות לשידורים מסחריים, לשיטת הסדרה שלפיה יוענקו רישיונות לשידורים מסחריים לכל דורש, שיעמוד בתנאי סף המנויים להלן, וכל זאת בלא הליך מכרזי. מועד המעבר בין השיטות מוצע להיות ביום י"ט בטבת התשע"ג (1 בינואר 2012) (להלן – מועד המעבר). עוד ניתנו המלצות באשר לאופן המעבר של בעלי הזיכיונות לשידורי טלוויזיה הפועלים כיום, אם יבחרו בכך, לשידורים בהתאם לרישיונות לשידורי טלוויזיה, וזאת ככל שעמדו במחויבויותיהם כבעלי זיכיון, והכל על פי הוראות חוק הרשות השניה, הכללים מכוחו ותנאי הזיכיון.
 +
 +
שינוי שיטת ההסדרה נועד להסיר שתי מגבלות משמעותיות המוטלות על פעילות הערוצים המסחריים: מגבלה ראשונה – בהתאם לקבוע בחוק הרשות השניה, השידורים המסחריים משודרים כיום באמצעות שלושה בעלי זיכיונות לשידורי טלוויזיה במסגרת שני ערוצים בלבד. קיים אינטרס ציבורי בריבוי של היצע תכנים, ולכן מוצע להסיר את המגבלה האמורה. מגבלה שניה – התקופה שבה כל גורם כאמור מורשה לשדר בהתאם להוראות חוק הרשות השניה. כך למשל, הזיכיון לשידורי טלוויזיה שניתן בערוץ 2 מוגבל ל-10 שנים (המסתיימות בשנת 2015) וזיכיון לשידורי טלוויזיה שניתן בערוץ 10 מוגבל ל-8 שנים (המסתיימות בשנת 2010); קיימת אופציה, בתנאים המנויים בחוק הרשות השניה, להארכת התקופה עד לארבע שנים נוספות, שנתיים בכל פעם. במסגרת שינוי שיטת ההסדרה, מוצע כי תקופת תוקפו של רישיון לשידורי טלוויזיה תהיה 15 שנה, וכי למועצה תינתן סמכות להאריך את תוקפו של הרישיון ב-15 שנה בכל פעם, וזאת אם בעל הרישיון קיים בתקופת הרישיון את הוראות חוק הרשות השניה, כללי המועצה וכללי רישיונו. בנוסף, כדי לאפשר אכיפה יעילה יותר של הוראות החוק, הכללים והרישיון, מוצע לקבוע הליכי בדיקה, אחת לחמש שנים, במהלך תקופת תוקפו של הרישיון, וכי אם מצאה המועצה כי בעל רישיון לשידורי טלוויזיה לא קיים את הוראות החוק, הכללים או תנאי הרישיון, שעניינם תוכן השידורים ולא תיקן את ההפרה בתוך מועד שקבעה המועצה, אשר לא יעלה על שנה, יבוטל רישיונו לאלתר.
 +
 +
שינוי שיטת ההסדרה כאמור, הוא צעד המתאפשר עם המעבר לשידורי טלוויזיה בטכנולוגיה ספרתית (דיגיטלית), אשר מאפשרת ניצול תדרים משופר לעומת הטכנולוגיה האנלוגית. הפסקת השידור האנלוגי אשר צפויה להתבצע במהלך שנת 2011, בהתאם לאמור בסעיף 51 לחוק הרשות השניה, תביא לפינוי תדרים כך שמגבלת התדרים תחדל מלהיות מגבלה אפקטיבית לגבי מספר הערוצים המשדרים שידורים מסחריים ותתאפשר הגדלה של מספר הערוצים המסחריים בישראל. ביטול מגבלת המשאבים כאמור, מסייעת בהסרת המגבלות על מספר הגורמים המשדרים בתחום שידורי הטלוויזיה המסחריים.
 +
 +
בצד האמור, בהמשך להנחת המוצא של ועדת מרדכי בנוגע לחשיבותם של ערוצי השידור המסחריים ואימוץ העיקרון של שמירה על איכות התכנים המשודרים בשידורי בעלי הרישיון (להלן – איכות המסך), מוצע כי הכללים והחובות שיחולו על בעל רישיון יהיו אלה הקיימים כיום בחוק הרשות השניה וכן בכללים שהותקנו מכוחו ובכלל זה: מחויבויות בעניין הוצאה שנתית למימון הפקה ורכישה של תכניות המשודרות בערוץ באותה שנה, הוצאה שנתית לתפעול השוטף של חברת החדשות, אפשרות רכישת שידורי חדשות, הוצאה שנתית לשם הפקת תכניות סוגה עילית והיקף שידורן, שעות השידור של תכניות סוגה עילית, שידור תכניות בשפה הערבית ובשפה רוסית, וכן חובות ביצוע הפקות מקומיות והפקות מקומיות קנויות.
 +
 +
==== סעיפים 49 עד 54 ====
 +
מאחר שלכל המאוחר ביום ח' בחשוון התשע"ו (31 באוקטובר 2015) יושלם שינוי שיטת ההסדרה, כך שמושאי ההסדרה העיקרים בחוק הרשות השניה יהיו בעלי הרישיונות לשידורי טלוויזיה ולא ייוותרו עוד בעלי זיכיון לשידורי טלוויזיה, מוצע במסגרת סימן זה לבצע במועד האמור (שהוא מועד התחילה של התיקונים המוצעים בסימן) את כל ההתאמות לשם כך בחוק הרשות השניה, בחוק התקשורת ובחוקים הנוספים שפורטו לעיל בסימן א'.
 +
 +
כמו כן במסגרת הסימן האמור מוצע לבטל סעיפים אשר במועד האמור לא יהיו בתוקף. כך למשל, מוצע לבטל את סימנים א'1 ו-א'2 בפרק ג' לחוק הרשות השניה, שעניינם הארכת תקופת הזיכיונות הראשונים בערוץ 2 והארכת תקופת הזיכיון הראשונה בערוץ השלישי (סעיף 49(11) המוצע); וכן את סעיף 51 לחוק הרשות השניה, שבו נקבעו הוראות בדבר הקמה ומימון של תחנות שידור בשיטה האנלוגית. (מאחר שהפסקת השידור האנלוגי צפויה להתבצע במהלך שנת 2011).
 +
 +
נוסחן של ההוראות שמוצע לבטלן או להחליפן במסגרת סימן ג' המוצע, מובא בנספח לדברי ההסבר.
 +
 +
==== סימן ב' – כללי ====
 +
כ-70% ממשקי הבית בישראל רוכשים את כללי שידורי הטלויזיה הרב-ערוצית המשודרים בידי בעלי רישיון לשידורים, שהם בעל הרישיון הכללי לשידורי כבלים ובעל רישיון לשידורי לוויין (להלן – בעלי רישיון לשידורים). הוצאות משק הבית הממוצע על שירותי טלוויזיה רב-ערוצית גדלו בשנים האחרונות והן עומדות בממוצע על כ-1,700 שקלים חדשים בשנה לכלל משקי הבית. מגמה זו נובעת, בין השאר, מעליית מחירי השידורים שבעלי רישיון לשידורים גובים ממנוייהם. בהתאם לפרסומים של מדד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשירותי תקשורת, במהלך השנים 2000 עד 2007 התאפיין שוק התקשורת במרבית התחומים בירידות מחירים, ואולם בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית עלו המחירים שמשלמים המנויים בעד השידורים.
 +
 +
יצוין כי בהשוואה בין-לאומית התשלומים בעד שידורי טלוויזיה רב-ערוצית בישראל הם מהגבוהים בעולם. התשלום החודשי הנדרש בעד צפייה בחבילת בסיס בישראל עומד על כ-200 שקלים חדשים, ואילו במרבית מדינות המערב התשלום החודשי הנדרש בשל צפייה בחבילות בסיס, הכוללות עשרות ערוצים, נמוך בעשרות אחוזים בהשוואה למחיר המשולם כאמור בידי הצרכן הישראלי.
 +
 +
במטרה להפחית את גובה התשלומים המזעריים הנדרשים ממי שמבקש לרכוש שירותי טלוויזיה רב-ערוצית, להגדיל את חופש הבחירה של הצרכן בשידורים שהוא מבקש לרכוש, ולהפחית את עלויות הפרסום בטלוויזיה, מוצע לבצע מהלך משולב בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית, כפי שפורט בחלק הכללי של דברי ההסבר לפרק זה, הכולל בהקשר זה שני נדבכים מרכזיים:
 +
 +
(1) קביעת מבנה תעריפים שישלם מנוי של בעל רישיון כללי לשידורי כבלים או של בעל רישיון לשידורי לווין,
 +
כדלהלן:
 +
: (א) המנוי ישלם בעד חיבורו למערכת השידורים הרב-ערוציים (להלן – דמי גישה), ולא יידרש לשלם סכומים נוספים מעבר לכך בעד קליטתם של ערוצי השידור הציבוריים וערוצי השידורים המסחריים, וכן ערוצים נוספים, אם ביקשו להפיץ את שידוריהם לכלל המנויים של בעל הרישיון הכללי לשידורי כבלים או בעל הרישיון לשידורי לוויין;
 +
: (ב) בשונה מהמצב הנוהג כיום, יוכל המנוי לרכוש ערוצים בודדים שבהם הוא מעוניין בלבד, מעבר לערוצים המפורטים בפסקה (א) לעיל, ובלא התניית רכישת ערוץ אחד ברכישת ערוץ אחר;
 +
 +
(2) מתן אפשרות לבעלי רישיון לשידורי כבלים ולוויין לכלול בשידוריהם שידורי פרסומת.
    
{{חוק ההסדרים 2009|רפורמה בתחום שידורי הטלוויזיה}}
 
{{חוק ההסדרים 2009|רפורמה בתחום שידורי הטלוויזיה}}
Fuzzy
1,732

עריכות

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/wiki/מיוחד:השוואה_ניידת/20451"

תפריט ניווט