שינויים

::::דרור, אני חושב שאתה מבלבל בין שני דברים: האחד, מה סיכויה של [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%98_%D7%98%D7%99%D7%99%D7%91 בחורה צעירה ומוכשרת מעיר בדרום] (שהיא לא אשכנזייה, לא בלונדינית, לא דקיקה ואין לה קשרים) להפוך לכוכבת. זו אולי שאלה של הסתברות. השאלה השנייה היא מה סיכויה לצבור הון קטן בפרק זמן קצר, בין אם 7,000 ש"ח כדי ללמוד תכנות CNC (או כל לימודים מקצועיים אחרים) ובמקרה זה אינה צריכה להיות יצירתית במיוחד, ודי בכמה חודשי עבודה בשכר מינימום כדי לממן זאת, ובין אם 75,000 ש"ח כדי ללמוד לתואר ראשון במשפטים במכללת רעננה (או כל לימודים אקדמיים אחרים). הטענה שלי היא שעבור אדם צעיר ובריא (כלומר יכול לעבוד) עם אפס חובות (לא ילדים, לא משכנתא, לא התמכרות להירואין) ואפס רכוש, צבירת הון קטן בפרק זמן קצר היא בהישג יד. את הדברים שלי אני כותב בתגובה לדברים תמוהים ביותר שכתב "מקס הזועם" לפני זמן מה. לו מקס היה טוען ששכר הלימוד הוא בהישג יד, אך צעירים מ"השכבות החלשות" לא יוכלו ללמוד כי יהיו חייבים לעבוד במקביל ללימודים, ואילו צעירים מ"השכבות החזקות" לא צריכים לעבוד ולכן מצבם טוב יותר, אני הייתי מתמודד עם הטענה בדרך אחרת. לו מקס היה טוען שאולי לימודי משפטים במכללת נתניה הם נחלת הכלל, אבל מי שרוצה ללמוד רפואה באופן פרטי לא יוכל לעשות כן ללא סיוע, אני הייתי מתמודד עם הטענה בדרך אחרת. לו מקס היה טוען שלימודים לתואר ראשון הם בהישג יד, אך הבעיה היא ה"הישגיות" בלימודים, אני הייתי מתמודד עם הטענה בדרך אחרת. לא זה מה שנטען. דרור, אני לא כותב את הדברים כאדם בעל ידע במערכת ההשכלה הגבוהה, אני כותב את הדברים כאדם בעל ידע בכלכלת הפרט.

::::דרור, אני חושב שאתה מבלבל בין שני דברים: האחד, מה סיכויה של [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%98_%D7%98%D7%99%D7%99%D7%91 בחורה צעירה ומוכשרת מעיר בדרום] (שהיא לא אשכנזייה, לא בלונדינית, לא דקיקה ואין לה קשרים) להפוך לכוכבת. זו אולי שאלה של הסתברות. השאלה השנייה היא מה סיכויה לצבור הון קטן בפרק זמן קצר, בין אם 7,000 ש"ח כדי ללמוד תכנות CNC (או כל לימודים מקצועיים אחרים) ובמקרה זה אינה צריכה להיות יצירתית במיוחד, ודי בכמה חודשי עבודה בשכר מינימום כדי לממן זאת, ובין אם 75,000 ש"ח כדי ללמוד לתואר ראשון במשפטים במכללת רעננה (או כל לימודים אקדמיים אחרים). הטענה שלי היא שעבור אדם צעיר ובריא (כלומר יכול לעבוד) עם אפס חובות (לא ילדים, לא משכנתא, לא התמכרות להירואין) ואפס רכוש, צבירת הון קטן בפרק זמן קצר היא בהישג יד. את הדברים שלי אני כותב בתגובה לדברים תמוהים ביותר שכתב "מקס הזועם" לפני זמן מה. לו מקס היה טוען ששכר הלימוד הוא בהישג יד, אך צעירים מ"השכבות החלשות" לא יוכלו ללמוד כי יהיו חייבים לעבוד במקביל ללימודים, ואילו צעירים מ"השכבות החזקות" לא צריכים לעבוד ולכן מצבם טוב יותר, אני הייתי מתמודד עם הטענה בדרך אחרת. לו מקס היה טוען שאולי לימודי משפטים במכללת נתניה הם נחלת הכלל, אבל מי שרוצה ללמוד רפואה באופן פרטי לא יוכל לעשות כן ללא סיוע, אני הייתי מתמודד עם הטענה בדרך אחרת. לו מקס היה טוען שלימודים לתואר ראשון הם בהישג יד, אך הבעיה היא ה"הישגיות" בלימודים, אני הייתי מתמודד עם הטענה בדרך אחרת. לא זה מה שנטען. דרור, אני לא כותב את הדברים כאדם בעל ידע במערכת ההשכלה הגבוהה, אני כותב את הדברים כאדם בעל ידע בכלכלת הפרט.

::::כאשר ילד לומד בבית ספר הוא מתגורר בבית הוריו ומייצר עבורם הוצאות שונות. כאשר הוא מפסיק ללמוד המצב נשאר זהה, אם כי חל שיפור מועט במצבם הכלכלי של הוריו (הסכום שנחסך עבור הוצאות השכלתו במערכת החינוך הציבורי). כאשר הילד מפסיק ללמוד ויוצא לשוק העבודה ההכנסה שלו היא תוספת משמעותית מאוד עבורו, ותיאורטית הוא יכול לצבור את כל כולה. הוריו כבר "הורגלו" לשלם את חשבונות החשמל והארנונה, ולמעשה מצבם הכלכלי הולך ומשתפר עם השנים גם אם לא חלה עלייה ריאלית בשכרם, וזאת בשל סיבות כלכליות פשוטות (ה"כאב" האמתי מבחינת הוצאות הוא כאשר הילדים קטנים). כאשר ההורים בשנות החמישים לחייהם והילדים בשנות העשרים לחייהם מתרחשים בדר"כ שני דברים נוספים בעלי משמעות כלכלית: סיום תשלומי המשכנתא - זו לבדה הטבה ש"תקפיץ" את המשפחה כמה עשירונים מבחינת רמת החיים, וכן פטירתם של הסבים והסבתות, כאשר כל הכספים שאלה צברו בימי חייהם מועברים לילדיהם. גם אם הירושה מסתכמת בשליש בעלות על דירת שיכון בחדרה, הדבר מגדיל את שווי הנכסים של היורשים באופן לא מבוטל. אם ניקח משפחה לדוגמה: זוג נשוי זה 11 שנים עם שני ילדים בני 8 ו-7. ההכנסות שלהם מסתכמות ב-10,500 ש"ח נטו, 10,750 ש"ח יחד עם קצבאות הילדים. מתוך זה נוריד משכנתא (2,500 ש"ח בחודש) וצהרון עבור שני הילדים (עוד 1,750 ש"ח בחודש), ונשאיר אותם עם 6,500 ש"ח למחיה. בישראל של 'הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה' משפחה כזו היא "מעמד בינוני". בישראל של המציאות משפחה כזו נמצאת במצב של הישרדות כלכלית, ומנהלת רמת חיים נמוכה מאוד, לעתים על קו העוני (לא קו העוני הבדיוני של הבט"ל, שהוא רלוונטי אולי עבור דיירי החלל החיצון, אלא קו העוני הסובייקיטיבי, זה הגורס שאם לאדם אין כסף לטיפולי שיניים (או למנוי לקאמרי) ואי לכך הוא מרגיש עני, הוא אכן עני). משפחה כזו לא תוכל ליהנות ממנעמי המעמד הבינוני של ישראל, כמו אחזקת מאזדה לאנטיס יד שלישית (שהוצאותיה הסובבות חוצות את ה-2,000 ש"ח בחודש), או חופשות בבתי מלון וצימרים, או הוצאה של אלף שקל פלוס לנפש לחודש על מוצרי מזון וכו'. עכשיו בוא נזיז את השעונים 15 שנה קדימה: הילדים כעת בני 23 ו-22. אין משכנתא, אין הוצאות על צהרונים. עכשיו יש בבית ארבעה אנשים עובדים והתקציב עבור מחיה נושק לעשרים אלף ש"ח בחודש, גם אם לפי הלמ"ס שלושה מהם מרוויחים פחות מהשכר החציוני שעומד על כ-5,600 ש"ח בחודש (השכר החציוני הרשמי הוא כשלעצמו שטות, ואני אנסה להתייחס לכך במאמר אחר), זה לא משנה את העובדה שהם יכולים להרשות לעצמם רמת חיים מכובדת.

::::כאשר ילד לומד בבית ספר הוא מתגורר בבית הוריו ומייצר עבורם הוצאות שונות. כאשר הוא מפסיק ללמוד המצב נשאר זהה, אם כי חל שיפור מועט במצבם הכלכלי של הוריו (הסכום שנחסך עבור הוצאות השכלתו במערכת החינוך הציבורי). כאשר הילד מפסיק ללמוד ויוצא לשוק העבודה ההכנסה שלו היא תוספת משמעותית מאוד עבורו, ותיאורטית הוא יכול לצבור את כל כולה. הוריו כבר "הורגלו" לשלם את חשבונות החשמל והארנונה, ולמעשה מצבם הכלכלי הולך ומשתפר עם השנים גם אם לא חלה עלייה ריאלית בשכרם, וזאת בשל סיבות כלכליות פשוטות (ה"כאב" האמתי מבחינת הוצאות הוא כאשר הילדים קטנים). כאשר ההורים בשנות החמישים לחייהם והילדים בשנות העשרים לחייהם מתרחשים בדר"כ שני דברים נוספים בעלי משמעות כלכלית: סיום תשלומי המשכנתא - זו לבדה הטבה ש"תקפיץ" את המשפחה כמה עשירונים מבחינת רמת החיים, וכן פטירתם של הסבים והסבתות, כאשר כל הכספים שאלה צברו בימי חייהם מועברים לילדיהם. גם אם הירושה מסתכמת בשליש בעלות על דירת שיכון בחדרה, הדבר מגדיל את שווי הנכסים של היורשים באופן לא מבוטל. נניח משפחה לדוגמה: זוג נשוי עם שני ילדים בני 8 ו-7, הגבר אזרח עובד צה"ל (8,000 ש"ח ברוטו) והאישה סייעת בגן ילדים (4,000 ש"ח ברוטו), הכנסתם נטו מסתכמת בכ-10,750 ש"ח בחודש. מתוך זה נוריד משכנתא (2,500 ש"ח בחודש) וצהרון עבור שני הילדים (עוד 1,750 ש"ח בחודש), ונשאיר אותם עם 6,500 ש"ח למחיה. בישראל של 'הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה' משפחה כזו היא "מעמד בינוני". בישראל של המציאות משפחה כזו נמצאת במצב של הישרדות כלכלית, ומנהלת רמת חיים נמוכה מאוד, לעתים על קו העוני (לא קו העוני הבדיוני של הבט"ל, שהוא רלוונטי אולי עבור דיירי החלל החיצון, אלא קו העוני הסובייקיטיבי, זה הגורס שאם לאדם אין כסף לטיפולי שיניים (או למנוי לקאמרי) ואי לכך הוא מרגיש עני, הוא אכן עני). משפחה כזו לא תוכל ליהנות ממנעמי המעמד הבינוני של ישראל, כמו אחזקת מאזדה לאנטיס יד שלישית (שהוצאותיה הסובבות חוצות את ה-2,000 ש"ח בחודש), או חופשות בבתי מלון וצימרים, או הוצאה של אלף שקל פלוס לנפש לחודש על מוצרי מזון וכו'. עכשיו בוא נזיז את השעונים 15 שנה קדימה: הילדים כעת בני 23 ו-22. אין משכנתא, אין הוצאות על צהרונים. עכשיו יש בבית ארבעה אנשים עובדים והתקציב עבור מחיה נושק לעשרים אלף ש"ח בחודש, גם אם לפי הלמ"ס שלושה מהם מרוויחים פחות מהשכר החציוני שעומד על כ-5,600 ש"ח בחודש (השכר החציוני הרשמי הוא כשלעצמו שטות, ואני אנסה להתייחס לכך במאמר אחר), זה לא משנה את העובדה שהם יכולים להרשות לעצמם רמת חיים מכובדת.

::::שתי הדוגמאות הראשונות שהבאתי מייצגות את המצב הטבעי בו לאדם יש יכולת להתגורר עם הוריו "חינם" וגם לסעוד על שולחנם. אל תטעה ותחשוב שאני באמת סבור שהן מייצגות את השליש של התחתון של החברה הישראלית. בשליש התחתון המצב טוב יותר, בשליש התחתון יש לפעמים יכולת לממן לילד את שכר הלימוד ממקורות שונים (שלא לדבר על שיעור הצעירים שצריכים פיזית להתגורר במרפסת. מצד שני אם סטודנט לכלכלה ופילוסופיה חושב שנער בן 19 שגר במרפסת של הוריו ומקושש 23.5 ש"ח לשעה הוא "עשירון שישי", מי אנכי. אני מניח אם כך שבעשירון הרביעי של צעירי ישראל נמצא כאלו שמתגוררים בקרוואן ומציירים פורטרטים ברחוב, ואילו בעשירון השני נמצא כאלו שמציעים שירותי מין בתמורה ללחם ומים). מצב בו הצעיר הישראלי לא יכול להתגורר אצל הוריו "חינם" הוא מצב קיצוני, לדעתי מייצג פחות מעשרה אחוז מהבתים. גם במצב זה ישנן דרכים נוספות שיכולות לסייע לאדם צעיר לצבור הון קטן, ואני הראיתי רק את אחת מהן. "אלכסיי" אחד שאני מכיר נסע ל-15 חודשים לאוהיו, לעבוד בקניונים, ושב ארצה עם 22,000 אלף דולר במזומן (גם שם אגב המגורים היו "חינם"), אך לא רציתי להביא דוגמה כזו מחשש שתיחשב קיצונית ולא סבירה.

::::שתי הדוגמאות הראשונות שהבאתי מייצגות את המצב הטבעי בו לאדם יש יכולת להתגורר עם הוריו "חינם" וגם לסעוד על שולחנם. אל תטעה ותחשוב שאני באמת סבור שהן מייצגות את השליש של התחתון של החברה הישראלית. בשליש התחתון המצב טוב יותר, בשליש התחתון יש לפעמים יכולת לממן לילד את שכר הלימוד ממקורות שונים (שלא לדבר על שיעור הצעירים שצריכים פיזית להתגורר במרפסת. מצד שני אם סטודנט לכלכלה ופילוסופיה חושב שנער בן 19 שגר במרפסת של הוריו ומקושש 23.5 ש"ח לשעה הוא "עשירון שישי", מי אנכי. אני מניח אם כך שבעשירון הרביעי של צעירי ישראל נמצא כאלו שמתגוררים בקרוואן ומציירים פורטרטים ברחוב, ואילו בעשירון השני נמצא כאלו שמציעים שירותי מין בתמורה ללחם ומים). מצב בו הצעיר הישראלי לא יכול להתגורר אצל הוריו "חינם" הוא מצב קיצוני, לדעתי מייצג פחות מעשרה אחוז מהבתים. גם במצב זה ישנן דרכים נוספות שיכולות לסייע לאדם צעיר לצבור הון קטן, ואני הראיתי רק את אחת מהן. "אלכסיי" אחד שאני מכיר נסע ל-15 חודשים לאוהיו, לעבוד בקניונים, ושב ארצה עם 22,000 אלף דולר במזומן (גם שם אגב המגורים היו "חינם"), אך לא רציתי להביא דוגמה כזו מחשש שתיחשב קיצונית ולא סבירה.