שינויים

'''רמייה מתמדת''' היא מונח בכלכלה המתאר איך ממשלות, בתי עסק, חברות וארגונים שונים שורדים כלכלית או ב"שוק" נתון (לדוגמה שורדים פוליטית) על ידי הטעייה מכוונת מתמשכת של צרכנים ותורמים.

'''רמייה מתמדת''' היא מונח בכלכלה המתאר איך ממשלות, בתי עסק, חברות וארגונים שונים שורדים כלכלית או ב"שוק" נתון (לדוגמה שורדים פוליטית) על ידי הטעייה מכוונת מתמשכת של צרכנים ותורמים.

==דוגמאות לרמייה מתמדת בתחום הכלכלי==

==דוגמאות לרמייה מתמדת בתחום הכלכלי==

דוגמה לרמייה מתמדת היא [[הכחשת נזקי העישון]] - שבו [[חברות הטבק]] הצליחו להסתיר במשך עשרות שנים מממשלות, רופאים עיתונים והציבור את זה [[נזקי בריאות של עישון|נזקים בריאותיים של עישון סיגריות וטבק]] ובמיוחד את זה שעישון מגדיל את הסיכון ל[[סרטן]]. היבטים נוספים שחברות הטבק מנסות להסתיר הן עד כמה [[התמכרות לניקוטין|עישון טבק ממכר]] וכן מניפולציה מכוונת על טבק בניסיון להפוך אותו לממכר יותר - [[מניפולציה בניקוטין]]. חלק מהשקרים של חברות הטבק נחשפו בעקבות שילוב של מחקר מדעי, עיתונות וכלי תקשורת ופעילות של פעילים חברתיים עורכי דין מחוקקים ורופאים. דוגמה מרכזית וחשובה לשקר של חברות הטבק נוגעת ל[[סיגריות קלות]] - בשל מניפולציה זו חברות הטבק נתבעו בבית המשפט בארצות הברית על עבירה על חוק RICO - חוק נגד פשע מאורגן. החברות הפסידו ובעקבות המשפט נאלצו לגלות מילוני מסמכים פנימיים שחשפו את עומק השקרים והמניפולציות שלהן. בעוד ששתי הסוגיות - האם העישון ממכר והאם העישון מסוכן לבריאות התבררו לציבור המערבי בצורה יותר ויותר נרחבת החל משנות ה-70 של המאה ה-20, חברות הטבק הצליחו להסתיר מרוב הציבור היבטים נוספים של עסקי הטבק, כולל [[שיווק טבק לילדים ולבני נוער]], [[זיהום]] כתוצאה מעישון ונזקים של [[עישון פאסיבי]]. החברות גם הצליחו להמשיך ב[[לובי פוליטי]] ובאופן נרחב יותר ב[[קשרי הון עיתון שלטון]] כדי להסתיר מהציבור הכללי פרקטיקות מקובלות בענף זה שחלקן קיימות עד היום - לדוגמה פרסום סמוי של טבק בסרטי קולנוע ובסדרות, שיווק הרעיון של עישון כדבר פמיניסטי בקרב אוכלוסיות עניות ושמרניות (רעיון המשכי ל[[לפידי החירות]]), ומיקוד הסוגיה של עישון במעשן מבוגר בודד, ולא בשאלות כמו איך החברה יכולה להקטין עישון בקרב בני נוער ([[מניעת עישון]]), סוגיות נוספות כמו [[עישון ועוני]] או התמכרות של בני נוער ל[[סיגריה אלקטרונית|סיגריות אלקטרונית]] זוכות למעט תשומת לב ציבורית. לחברות גם נוח שיש התעלמות של עיתונות ומחוקקים והציבור מנזקים כלכליים הנגרמים מעישון. בישראל לדוגמה עישון גורם נכון לשנת 2022 לכ-20% מתוך [[סיבות מוות בישראל|מקרי המוות בישראל]], דבר שגורר עלות כלכלית גבוה למשק, שמגולגלת גם על אנשים שאינם מעשנים דרך הוצאות בריאות גבוהות יותר. הכחשת נזקי העישון כה מוצלחת עד כי חלק ממנה מושג גם בתחומים שיש לגביהם הסכמה נרחבת בקרב רופאים וחוקרי בריאות - כך חלקים נרחבים של מעשנים לוקים ב[[הדחקת נזקי העישון]] וטוענים לדוגמה שעישון אינו מסוכן לבריאות או שתוחלת החיים שלהם לא תפגע כתוצאה מעישון.       

* דוגמה לרמייה מתמדת היא [[הכחשת נזקי העישון]] - שבו [[חברות הטבק]] הצליחו להסתיר במשך עשרות שנים מממשלות, רופאים עיתונים והציבור את זה [[נזקי בריאות של עישון|נזקים בריאותיים של עישון סיגריות וטבק]] ובמיוחד את זה שעישון מגדיל את הסיכון ל[[סרטן]]. היבטים נוספים שחברות הטבק מנסות להסתיר הן עד כמה [[התמכרות לניקוטין|עישון טבק ממכר]] וכן מניפולציה מכוונת על טבק בניסיון להפוך אותו לממכר יותר - [[מניפולציה בניקוטין]]. חלק מהשקרים של חברות הטבק נחשפו בעקבות שילוב של מחקר מדעי, עיתונות וכלי תקשורת ופעילות של פעילים חברתיים עורכי דין מחוקקים ורופאים. דוגמה מרכזית וחשובה לשקר של חברות הטבק נוגעת ל[[סיגריות קלות]] - בשל מניפולציה זו חברות הטבק נתבעו בבית המשפט בארצות הברית על עבירה על חוק RICO - חוק נגד פשע מאורגן. החברות הפסידו ובעקבות המשפט נאלצו לגלות מילוני מסמכים פנימיים שחשפו את עומק השקרים והמניפולציות שלהן. בעוד ששתי הסוגיות - האם העישון ממכר והאם העישון מסוכן לבריאות התבררו לציבור המערבי בצורה יותר ויותר נרחבת החל משנות ה-70 של המאה ה-20, חברות הטבק הצליחו להסתיר מרוב הציבור היבטים נוספים של עסקי הטבק, כולל [[שיווק טבק לילדים ולבני נוער]], [[זיהום]] כתוצאה מעישון ונזקים של [[עישון פאסיבי]]. החברות גם הצליחו להמשיך ב[[לובי פוליטי]] ובאופן נרחב יותר ב[[קשרי הון עיתון שלטון]] כדי להסתיר מהציבור הכללי פרקטיקות מקובלות בענף זה שחלקן קיימות עד היום - לדוגמה פרסום סמוי של טבק בסרטי קולנוע ובסדרות, שיווק הרעיון של עישון כדבר פמיניסטי בקרב אוכלוסיות עניות ושמרניות (רעיון המשכי ל[[לפידי החירות]]), ומיקוד הסוגיה של עישון במעשן מבוגר בודד, ולא בשאלות כמו איך החברה יכולה להקטין עישון בקרב בני נוער ([[מניעת עישון]]), סוגיות נוספות כמו [[עישון ועוני]] או התמכרות של בני נוער ל[[סיגריה אלקטרונית|סיגריות אלקטרונית]] זוכות למעט תשומת לב ציבורית. לחברות גם נוח שיש התעלמות של עיתונות ומחוקקים והציבור מנזקים כלכליים הנגרמים מעישון. בישראל לדוגמה עישון גורם נכון לשנת 2022 לכ-20% מתוך [[סיבות מוות בישראל|מקרי המוות בישראל]], דבר שגורר עלות כלכלית גבוה למשק, שמגולגלת גם על אנשים שאינם מעשנים דרך הוצאות בריאות גבוהות יותר. הכחשת נזקי העישון כה מוצלחת עד כי חלק ממנה מושג גם בתחומים שיש לגביהם הסכמה נרחבת בקרב רופאים וחוקרי בריאות - כך חלקים נרחבים של מעשנים לוקים ב[[הדחקת נזקי העישון]] וטוענים לדוגמה שעישון אינו מסוכן לבריאות או שתוחלת החיים שלהם לא תפגע כתוצאה מעישון.       

דוגמאות נוספות לרמייה מתמדת הן בתחומי בריאות נוספים - במיוחד נושאים כמו [[הכחשת זיהום]] שבו חברות מזהמות משכנעות את הציבור לגבי מסרים שונים לגבי זיהום שהן גורמות לו - לדוגמה שהזיהום הזה אינו מסוכן, או שבכלל אין זיהום. הכחשות זיהום בדרך כלל נוגעות לנזקים של מפעלים גורמים לעובדים או שכנים של המפעל - לדוגמה "נערות הרדיום" שבו מנהלי המפעל הסתירו מעובדות במפעל לציפוי שעונים את הנזק שנגרם להן.

==דרכים לרמייה מתמדת==

 

דרכים לרמייה מתמדת הם למשל תיאום מחירים בין יצרנים שונים. הדבר יכול להיתבע בצורות שונות במיוחד כאשר יש [[תחרות בין מעטים]]. בעבר חברות תאמו מחירים והיבטים אחרים בצורה חופשית למדי - הדבר נגע גם לאיכות של מוצרים, מדיניות ושכר כלפי עובדים, פעילות מול הממשלה איכות של מוצרים ועוד. היבטים אלה מכונים לפעמים [[הגבלים עסקיים]] שבחן מספר קטן של יצרנים משתף פעולה כדי להגדיל את הרווחים. דבר זה היה קיים גם בזמנו של אדם סמית שדיבר עליו בספר [[עושר העמים]] בביקורת,  עם הזמן הגבלים עסקיים התחזקו בגלל [[יתרונות לגודל]] של עסקים במהלך המאה ה-19 וה-20 בתקופה שזכתה לכינוי [[הברונים השודדים]] שבסופה שני אנשים - ג'י פי מורגן וג'ון רוקפלר חלשו על חלק ניכר מכלכלת ארצות הברית. לאחר עשרות שנים של צמיחת הברונים השודדים קמה תנועת נגד של [[התנועה הפרוגרסיבית]] בתחילת המאה ה-20, והיבטים רבים שונו - כך לדוגמה חוקקים חוקים נגד [[הגבלים עסקיים]] כך שתאום מחירים או קיום [[קרטל]] נחשב כיום דבר בלתי חוקי שעלול לגרור קנסות או אפילו עונשי מאסר. עם זאת עסקים יכולים עדיין לאותת לעסקים אחרים על מחירים או היבטים אחרים (הנוגעים לאיכות המוצר ועוד) וחברות יכולות לפגוע בצרכנים בצורות שונות כמו ניצול  [[מידע א-סימטרי]]. ביצוע מבצעים פיקטיביים שהרווח עליהם זהה או כמעט זהה לרווח ללא "מבצע" רק בשביל למכור יותר וללא סיבה מוצדקת מלבד תאוות בצע, ביזור מכירות כמכירת מוצרים באיכות נמוכה בכוונה בכדי שיקנו מהם עוד ועוד במקום אחד בלבד ביזור שירותים כאשר ניתן לפתור בעיה בטיפול אחד בלבד בפועל, פרסום מבוסס [[דמגוגיה]] ועוד.

תחום דומה הוא [[הכחשת אקלים]] שבו חברות נפט חברות מכוניות וגורמים בימין הכלכלי והפוליטי הובילו קמפיינים שונים כדי לשכנע את הציבור, במיוחד בארצות הברית, שאין [[התחממות עולמית]] או שזו אינה דבר שנגרם בשל פעילות אנושית או שבעצם הדבר לא יגרום נזק ממשי או שבעצם יש התחממות כזו והיא מזיקה אבל בעצם אין שום דבר שניתן לעשות - מאוחר מידי מכדי לשנות. שיטות הפעולה של חברות אלה אלה מזכירות את שיטות הפעולה של חברות הטבק ותיעודו בספרים כמו [[סוחרי הספק]]

 

הונאות רבות קשורות לתחום המזון - יצרנים אינם מעוניינים שצרכנים ידעו מה מתרחש מאחורי הקלעים של הייצור או השיווק של המוצרים. דוגמה מרכזית לכך היא השערורייה שהתרחשה בתחילת המאה ה-20 סביב הספר "[[הג'ונגל (ספר)]]". דוגמאות מודרניות יותר סובבות בדרך כלל בהקשרים של [[בריאות הציבור]] ביחס ל[[מזון בריא]] לדוגמה בהקשר של [[מזון מעובד]], [[משקאות ממותקים]], ו[[זיהום במזון]]. סוגיות אחרות נוגעות ל[[זכויות בעלי חיים]], התאכזרות לבעלי חיים וסוגיות מוסר הנוגעות לבעלי חיים בהקשר של הרג או ניצול בעלי חיים בתעשיית המזון. פעילי זכויות בעלי חיים, צמחונים וטבעונים מצביעים על דרכים רבות להכחיש ולהסתיר פגיעות בבעלי חיים, לדוגמה בספר [[כל יום הוא טרבלינקה]]. סוגיות נוספות הנוגעות למזון נוגעות ל[[השפעות סביבתיות של מזון מהחי]] והשפעות סביבתיות בכלל של תזונה שתועדו בספרים וסרטים תיעודיים רבים נניח [[הסיוט של דרווין (סרט)]].

 

דוגמה נרחבת לרמייה מתמדת היא [[השבתה מתוכננת]] - נוהג של חברות לשווק לציבור מוצרים שזמן החיים שלהם קצר באופן מכוון כדי לאפשר לחברות למכור יותר מוצרים בשוק שהוא רווי.

 

דוגמה נרחבת נוספת לרמייה מתמדת היא שימוש ב[[פרסום]], [[שיווק]] ו[[יחסי ציבור]] מול ציבור הצרכנים וציבור המצביעים. צרכנים רבים נוטים לחשוב ולהגיד כי פרסום אינו משפיע עליהם. אנשים רבים טוענים שפרסומות הן טיפשיות והן בכלל לא חושבים עליהם ובוודאי שאינן מושפעים מהן. במציאות יצרנים ומשווקים משתמשים בפרסום משום שהדבר מגביר את המכירות שלהם והן שמות תשומת לב רבה לדרכים שונות כדי להשתמש בפרסומות ובאמצעי שיווק שונים כדי להגביר את המכירות בצורה יעילה יותר.

 

במשך עשרות שנים כלכלנים מהזרם המרכזי של [[כלכלה נאו קלאסית]], דחו את הרעיון של אפשרות של הונאה מתמשכת מצד חברות אף כי הדבר בא לידי ביטוי בצורה נרחבת בספרות מחקרית של פסיכולוגים, סוציולוגים וחוקרי תקשורת. כלכלנים טענו כי ב[[שוק משוכלל]] יצרן שמרמה את הצרכנים שלו ידחק החוצה על ידי יצרנים שאינם מרמים את הצרכנים שלהם. עם הזמן גברה הביקורת על מודל תאורטי זה. כלכלנים רבים התייחסו לכך שהשוק אינו בהכרח שוק משוכלל וכי יש בו [[כשל שוק|כשלי שוק]] שונים. הזרם של [[כלכלה התנהגותית]] הראה כיצד צרכנים עשויים להתנהג בצורה לא רציונלית, ובהמשך התבררו שיטות שבהן חברות עשויות לנצל חולשות של צרכנים בצורות שונות. הספר "[[תורת ההונאה]]" מתאר מצבים שבהן שוק עם מוכרים רבים או שוק עם מוכרים מעטים מצליחים להונות במשך שנים רבות את הצרכנים. לדוגמה כיצד אנשי מכירות של מכוניות מצליחים לשכנע צרכנים ל"שדרג" את המכונית ובכך להוציא יותר כסף ממה שהתכוונו. 

דרכים לרמייה מתמדת הם למשל תיאום מחירים בין יצרנים שונים. הדבר יכול להיתבע בצורות שונות במיוחד כאשר יש [[תחרות בין מעטים]]. בעבר חברות תאמו מחירים והיבטים אחרים בצורה חופשית למדי - הדבר נגע גם לאיכות של מוצרים, מדיניות ושכר כלפי עובדים, פעילות מול הממשלה איכות של מוצרים ועוד. היבטים אלה מכונים לפעמים [[הגבלים עסקיים]] שבחן מספר קטן של יצרנים משתף פעולה כדי להגדיל את הרווחים. דבר זה היה קיים גם בזמנו של אדם סמית שדיבר עליו בספר [[עושר העמים]] בביקורת,  עם הזמן הגבלים עסקיים התחזקו בגלל [[יתרונות לגודל]] של עסקים במהלך המאה ה-19 וה-20 בתקופה שזכתה לכינוי [[הברונים השודדים]] שבסופה שני אנשים - ג'י פי מורגן וג'ון רוקפלר חלשו על חלק ניכר מכלכלת ארצות הברית. לאחר עשרות שנים של צמיחת הברונים השודדים קמה תנועת נגד של [[התנועה הפרוגרסיבית]] בתחילת המאה ה-20, והיבטים רבים שונו - כך לדוגמה חוקקים חוקים נגד [[הגבלים עסקיים]] כך שתאום מחירים או קיום [[קרטל]] נחשב כיום דבר בלתי חוקי שעלול לגרור קנסות או אפילו עונשי מאסר. עם זאת עסקים יכולים עדיין לאותת לעסקים אחרים על מחירים או היבטים אחרים (הנוגעים לאיכות המוצר ועוד) וחברות יכולות לפגוע בצרכנים בצורות שונות כמו ניצול  [[מידע א-סימטרי]]. ביצוע מבצעים פיקטיביים שהרווח עליהם זהה או כמעט זהה לרווח ללא "מבצע" רק בשביל למכור יותר וללא סיבה מוצדקת מלבד תאוות בצע, ביזור מכירות כמכירת מוצרים באיכות נמוכה בכוונה בכדי שיקנו מהם עוד ועוד במקום אחד בלבד ביזור שירותים כאשר ניתן לפתור בעיה בטיפול אחד בלבד בפועל, פרסום מבוסס [[דמגוגיה]] ועוד.

במשך עשרות שנים כלכלנים מהזרם המרכזי של [[כלכלה נאו קלאסית]], דחו את הרעיון של אפשרות של הונאה מתמשכת מצד חברות אף כי הדבר בא לידי ביטוי בצורה נרחבת בספרות מחקרית של פסיכולוגים, סוציולוגים וחוקרי תקשורת. כלכלנים טענו כי ב[[שוק משוכלל]] יצרן שמרמה את הצרכנים שלו ידחק החוצה על ידי יצרנים שאינם מרמים את הצרכנים שלהם. עם הזמן גברה הביקורת על מודל תאורטי זה. כלכלנים רבים התייחסו לכך שהשוק אינו בהכרח שוק משוכלל וכי יש בו [[כשל שוק|כשלי שוק]] שונים. הזרם של [[כלכלה התנהגותית]] הראה כיצד צרכנים עשויים להתנהג בצורה לא רציונלית, ובהמשך התבררו שיטות שבהן חברות עשויות לנצל חולשות של צרכנים בצורות שונות. הספר "[[תורת ההונאה]]" מתאר מצבים שבהן שוק עם מוכרים רבים או שוק עם מוכרים מעטים מצליחים להונות במשך שנים רבות את הצרכנים. לדוגמה כיצד אנשי מכירות של מכוניות מצליחים לשכנע צרכנים ל"שדרג" את המכונית ובכך להוציא יותר כסף ממה שהתכוונו.

==בתחום הפוליטי==

==בתחום הפוליטי==