בעבר הרחוק, רוב עצום של המדענים היו דתיים. דוגמאות ברורות הן גליאלו גלילאי, יוהנס קפלר או אייזיק ניוטון שחלק מהמחקר שלהם היה נסיון להבין טוב יותר את דרכי פעולת האל דרך חקר היקום. גם במאה ה-19 היו מדענים בולטים כמו הכימאי והביולוג לואי פסטר שהיה קתולי הדוק. עם זאת עם הזמן החלו להופיע מדענים שהאלו ספקות ביחס לאפשרות קיומו של אלוהים. בחברות העבר האשמה כי אתה אתאיסט היתה האשמה כי אתה "כופר" ולכן מדענים שפקפקו בקיום האל היו צריכים להיות זהירים. כמו כן הרעיונות האתאטסטים של קיום סדר ביקום בהקשרים שונים ללא צורך התערבות אלוהית בתהליכים שונים התפתחה לאט לאט - כך שמדענים לא-דתיים תארו עצמם קודם כל כאגונסטיים - לא מתחייבים כלפי אמונה או חוסר אמונה באלוהים. כמו כן חלק מן המדענים הלכו לכיוון של דאיזם - כלומר הצהירו שהם כן מאמינים באל אבל לא מאמינים לדתות שמדברות בשמו. | בעבר הרחוק, רוב עצום של המדענים היו דתיים. דוגמאות ברורות הן גליאלו גלילאי, יוהנס קפלר או אייזיק ניוטון שחלק מהמחקר שלהם היה נסיון להבין טוב יותר את דרכי פעולת האל דרך חקר היקום. גם במאה ה-19 היו מדענים בולטים כמו הכימאי והביולוג לואי פסטר שהיה קתולי הדוק. עם זאת עם הזמן החלו להופיע מדענים שהאלו ספקות ביחס לאפשרות קיומו של אלוהים. בחברות העבר האשמה כי אתה אתאיסט היתה האשמה כי אתה "כופר" ולכן מדענים שפקפקו בקיום האל היו צריכים להיות זהירים. כמו כן הרעיונות האתאטסטים של קיום סדר ביקום בהקשרים שונים ללא צורך התערבות אלוהית בתהליכים שונים התפתחה לאט לאט - כך שמדענים לא-דתיים תארו עצמם קודם כל כאגונסטיים - לא מתחייבים כלפי אמונה או חוסר אמונה באלוהים. כמו כן חלק מן המדענים הלכו לכיוון של דאיזם - כלומר הצהירו שהם כן מאמינים באל אבל לא מאמינים לדתות שמדברות בשמו. |