47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 30:
שורה 30: + + + +
←פרק 1 -ללכת על לבה
כאשר הקוסמים הפיננסיים מאבדים את כוחות הריחוף שלהם, בעוד הפוליטיקאים והכלכלנים נאבקים להעלות הסברים חדשים, מתחיל לעלות לנו בדעתנו שמאחורי הפרגוד, בלב [[הקוסם מארץ עוץ|עיר האזמרגד]], לא יושבת [[היד הנעלמה]] המיטיבה והכל-יכולה שהובטחה לנו, אלא משהו אחר לגמרי. משהו שאחראי למה ש[[קרל מרקס|מרקס]], שכתב זמן לא רב לפני קונרד, תאר כ'אי הוודאות והייסורים הנצחיים' של 'התקופה הבורגנית'; תקופה שבה 'כל מה שמוצק נמס לאוויר, כל מה שקדוש מחולל'. הזידו את הפרגוד, עקבו אחר התנועה הבלתי נלאית של גלגלי השיניים והגלגלים בחזרה למקורה, ותמצאו את המנוע המניע את הציוויליזציה שלנו: [[מיתוס הקידמה]].
כאשר הקוסמים הפיננסיים מאבדים את כוחות הריחוף שלהם, בעוד הפוליטיקאים והכלכלנים נאבקים להעלות הסברים חדשים, מתחיל לעלות לנו בדעתנו שמאחורי הפרגוד, בלב [[הקוסם מארץ עוץ|עיר האזמרגד]], לא יושבת [[היד הנעלמה]] המיטיבה והכל-יכולה שהובטחה לנו, אלא משהו אחר לגמרי. משהו שאחראי למה ש[[קרל מרקס|מרקס]], שכתב זמן לא רב לפני קונרד, תאר כ'אי הוודאות והייסורים הנצחיים' של 'התקופה הבורגנית'; תקופה שבה 'כל מה שמוצק נמס לאוויר, כל מה שקדוש מחולל'. הזידו את הפרגוד, עקבו אחר התנועה הבלתי נלאית של גלגלי השיניים והגלגלים בחזרה למקורה, ותמצאו את המנוע המניע את הציוויליזציה שלנו: [[מיתוס הקידמה]].
מיתוס הקידמה הוא עבורנו מה שהיה מיתוס כוח-הלוחם שנתן האל לרומאים, או מיתוס הישועה הנצחית היה עבור הקונקיסטאדורים הספרדים: בלעדיו, לא ניתן לקיים את המאמצים שלנו. על הבסיס של הנצרות המערבית, [[הנאורות]], בשיא האופטימיות שלה, שתלתה חזון של גן עדן ארצי, שאליו יכול היה לקחת אותנו מאמץ אנושי המונחה על ידי הגיון מחשבתי. בעקבות הנחיה זו, כל דור יחיה חיים טובים יותר מחיי הדור שלפיו. ההיסטוריה הופכת למדרגות נעות, והדרך היחידה היא למעלה. בקומה העליונה נמצאת השלמות האנושית. חשוב שזו תישאר מחוץ להישג יד כדי לקיים את תחושת התנועה.
ההיסטוריה של השנים האחרונות, לעומת זאת, העניקה למנגנון זה חבטה כשלהי. המאה הקודמת איימה לעתים קרובות מדי בירידה לגיהנום, ולא בגן העדן המובטח עלי אדמות. אפילו בתוך החברות המשגשגות והליברליות של המערב, הקידמה, במובנים רבים, לא הצליחה לספק את הסחורה. הדור של היום פחות מרוצה באופן מופגן, וכתוצאה מכך פחות אופטימי, מאלה שהיו קודם לכן. הם עובדים שעות ארוכות יותר, עם פחות ביטחון, ופחות סיכוי להשאיר מאחור את הרקע החברתי שאליו נולדו. הם חוששים מפשע, התמוטטות חברתית, התפתחות יתר, [[קריסה סביבתית]]. הם לא מאמינים שהעתיד יהיה טוב יותר מהעבר. באופן אינדיבידואלי, הם מוגבלים פחות על ידי מעמד ומוסכמה מאשר הוריהם או סביהם, אך מוגבלים יותר על ידי חוק, מעקב, איסורי מדינה וחוב אישי. הבריאות הפיזית שלהם טובה יותר, הבריאות הנפשית שלהם שברירית יותר. אף אחד לא יודע מה מגיע. אף אחד לא רוצה להסתכל.
==ראו גם==
==ראו גם==