שינויים

===הפילוסופים האתונאים===

===הפילוסופים האתונאים===

עם הזמן הפתחו אסכולות פילוסופיות שהתרחקו מהתבססות על תצפיות והלכו בכיוון של התבססות גדולה יותר על שילוב של מיסטיקה והנחות אידאות. האסכולה הפיתגוראית הייתה אסכולה מיסטית - היא הצליחה לפתח את המתמטיקה אבל גם החדירה לתוך החקירות האלה טענות מיסטיות שעיכבו חלקים מהחשיבה המדעית במשך מאות שנים. פיתגורס הניח כי יש רק מספרים רציונליים והתנגד לרעיון קיומם של מספרים לא רציונליים בנוסף הוא יזם את הרעיון של חלוקת היקום לחמישה יסודות בסיסיים - כאשר יסוד אחד נותר כסוד בעוד לציבור הוסבר כי העולם מחולק לארבע יסודות - אוויר, אדמה, מים ואש.  

עם הזמן התפתחו אסכולות פילוסופיות שהתרחקו מהתבססות על תצפיות והלכו בכיוון של התבססות גדולה יותר על שילוב של מיסטיקה והנחות אידאות. האסכולה הפיתגוראית הייתה אסכולה מיסטית - היא הצליחה לפתח את המתמטיקה אבל גם החדירה לתוך החקירות האלה טענות מיסטיות שעיכבו חלקים מהחשיבה המדעית במשך מאות שנים. פיתגורס הניח כי יש רק מספרים רציונליים והתנגד לרעיון קיומם של מספרים לא רציונליים בנוסף הוא יזם את הרעיון של חלוקת היקום לחמישה יסודות בסיסיים - כאשר יסוד אחד נותר כסוד בעוד לציבור הוסבר כי העולם מחולק לארבע יסודות - אוויר, אדמה, מים ואש.  

עם התחזקותה של אתונה החלו להופיע פילוסופים שהתרחקו יותר מהמדע. סוקרטס, אפלטון אריסטו ועוד התרחקו מהמסורת המילטית של בחינת העולם בכלים מעשיים והתקרבו יותר למיסטיקה ולהסברים פילוסופיים שניסו להישען על לוגיקה טהורה. אפלטון חשב שכל הגופים השמימיים חייבים לנוע במעגלים וחייבים להיות כדורים שלמים. אריסטו טען כי לכל חפץ ולכל יצור חי קיימת מהות, והיא המאחדת את כל הקיים בעולם, לדוגמה, לכל הכיסאות יש מהות כיסאית, ולכל הסוסים יש מהות סוסית. עוד טוען אריסטו כי חמשת היסודות מהם מורכב העולם ניתנים למיון לפי קטגוריות: יבש, רטוב, קל, וכבד. כל יסוד מורכב משתי תכונות, לדוגמה, המים הם רטובים וכבדים. היסוד החמישי המרכיב את העולם הוא אתר, והוא נמצא רק מחוץ לעולמנו. בתאוריה האריסטוטלית יש חלוקה לעולם על ירחי ותת-ירחי. לפי גישה זו העולם התת-ירחי מורכב מארבעת היסודות הראשונים, בעוד העולם העל-ירחי מורכב אך ורק מאתר. צורות חשיבה אלה וביסוס הטענות על לוגיקה ואיאדאות בלבד תרמו לדוגמה מחקרית שהחזיקה כ-1000 שנה. היא לא רק השפיע על השאלות "איך העולם עובד" אלה גם על השאלות "כיצד יש לחקור את העולם".  

עם התחזקותה של אתונה החלו להופיע פילוסופים שהתרחקו יותר מהמדע. סוקרטס, אפלטון אריסטו ועוד התרחקו מהמסורת המילטית של בחינת העולם בכלים מעשיים והתקרבו יותר למיסטיקה ולהסברים פילוסופיים שניסו להישען על לוגיקה טהורה. אפלטון חשב שכל הגופים השמימיים חייבים לנוע במעגלים וחייבים להיות כדורים שלמים. אריסטו טען כי לכל חפץ ולכל יצור חי קיימת מהות, והיא המאחדת את כל הקיים בעולם, לדוגמה, לכל הכיסאות יש מהות כיסאית, ולכל הסוסים יש מהות סוסית. עוד טוען אריסטו כי חמשת היסודות מהם מורכב העולם ניתנים למיון לפי קטגוריות: יבש, רטוב, קל, וכבד. כל יסוד מורכב משתי תכונות, לדוגמה, המים הם רטובים וכבדים. היסוד החמישי המרכיב את העולם הוא אתר, והוא נמצא רק מחוץ לעולמנו. בתאוריה האריסטוטלית יש חלוקה לעולם על ירחי ותת-ירחי. לפי גישה זו העולם התת-ירחי מורכב מארבעת היסודות הראשונים, בעוד העולם העל-ירחי מורכב אך ורק מאתר. צורות חשיבה אלה וביסוס הטענות על לוגיקה ואידאות בלבד תרמו לדוגמה מחקרית שהחזיקה כ-1,000 שנה. היא לא רק השפיע על השאלות "איך העולם עובד" אלה גם על השאלות "כיצד יש לחקור את העולם".  

עם זאת הפילוסופים האתונאים גם נוטעים יסודות נוספים שישמשו את המדע בהמשך. בדיאלוג 'מנון' סוקרטס מעלה את החשיבות של [[נכונות להודות בבורות]] כתנאי חיוני התקדמות וחיפוש שאלות כדי לפתור את הלא ידוע. סוקרטס מדבר עם אציל צעיר שמתחיל לשאול אותו על המידה הטובה. סוקרטס שואל אותו שאלות ומראה לו שקשה להבין מהי "המידה הטובה", תוך כדי כך הוא מדגים לאציל כי חשוב להכיר בבורות של עצמך כדי לחפש אחר שאלות. הוא לוקח עבד ומתחיל לשאול אותו  כיצד להכפיל פי שתיים את שטחו של מרובע. בתחילה העבד משוכנע שהוא יכול להגיע לתשובה בקלות, לאחר מספר ניסיונות כושלים הוא נאלץ להודות שאינו יודע את התשובה. בשלב זה סוקרטס פונה לאציל ומפנה את תשומת ליבו ששלב זה הוא חיוני כדי שאפשר יהיה להתקדם הלאה בחיפוש אחר תשובות לשאלה. זהו אחד המרכיבים החיוניים של תרבות מדעית. נכונות זו היא היכולת להודות בכך שאינך יודע את התשובה לשאלה מסוימת וכי אתה נכון לחפש תשובות לשאלה זו. זאת בניגוד ל[[שמרנות]] ולזרמים רבים בדת שמצהירים כי כל התשובות, במיוחד לשאלות החשובות - כבר ידועות לנו.

עם זאת הפילוסופים האתונאים גם נוטעים יסודות נוספים שישמשו את המדע בהמשך. בדיאלוג 'מנון' סוקרטס מעלה את החשיבות של [[נכונות להודות בבורות]] כתנאי חיוני התקדמות וחיפוש שאלות כדי לפתור את הלא ידוע. סוקרטס מדבר עם אציל צעיר שמתחיל לשאול אותו על המידה הטובה. סוקרטס שואל אותו שאלות ומראה לו שקשה להבין מהי "המידה הטובה", תוך כדי כך הוא מדגים לאציל כי חשוב להכיר בבורות של עצמך כדי לחפש אחר שאלות. הוא לוקח עבד ומתחיל לשאול אותו  כיצד להכפיל פי שתיים את שטחו של מרובע. בתחילה העבד משוכנע שהוא יכול להגיע לתשובה בקלות, לאחר מספר ניסיונות כושלים הוא נאלץ להודות שאינו יודע את התשובה. בשלב זה סוקרטס פונה לאציל ומפנה את תשומת ליבו ששלב זה הוא חיוני כדי שאפשר יהיה להתקדם הלאה בחיפוש אחר תשובות לשאלה. זהו אחד המרכיבים החיוניים של תרבות מדעית. נכונות זו היא היכולת להודות בכך שאינך יודע את התשובה לשאלה מסוימת וכי אתה נכון לחפש תשובות לשאלה זו. זאת בניגוד ל[[שמרנות]] ולזרמים רבים בדת שמצהירים כי כל התשובות, במיוחד לשאלות החשובות - כבר ידועות לנו.

תקופת הרנסנס מתחילה ואיתה הנכונות החברתית לערער על סדרים ישנים ועל הנחות מימי הביניים. כמו כן המתחים בין ממלכות שונות ובין זרמים שונים בדת הנוצרית - מאפשרים הפצה של רעיונות שונים לגבי הדת והסדר הטבעי בעולם - שכן זרמים שונים מעוניינים לנגח את כוחה של הכנסיה הקתולית. כך לדוגמה ספרו המאוחר של גליליאו שנכתב במעצר בית הוברח להולנד.  

תקופת הרנסנס מתחילה ואיתה הנכונות החברתית לערער על סדרים ישנים ועל הנחות מימי הביניים. כמו כן המתחים בין ממלכות שונות ובין זרמים שונים בדת הנוצרית - מאפשרים הפצה של רעיונות שונים לגבי הדת והסדר הטבעי בעולם - שכן זרמים שונים מעוניינים לנגח את כוחה של הכנסיה הקתולית. כך לדוגמה ספרו המאוחר של גליליאו שנכתב במעצר בית הוברח להולנד.  

בימי הביניים וכן בתקופת הרנסנס ואפילו בעידן הנאורות, רבים מבין העוסקים במדע היו בעלי רקע דתי, כמרים, נזירים וכו'. יש מספר סיבות לכך. ראשית רוב האוכלוסיה לא יודעית לקרוא ולכתוב, ואנשים שלומדים לקרוא ולכתוב עושים זאת בדרך כלל על רקע מקצועי (כמו סוחרים, פקידים) או על רקע לימודי דת. שנית עדיין מדובר בחברה חקלאית ברובה ללא הרבה פנאי ומשאבים, עבור אנשים שרצו לעסוק בחקירת עולם הטבע ותאורו, מקצועות כמו כמורה או נזיר היו עיסוק אידאלי. סיבה שלישית היא שעל ידי הכרת הטיעונים התאולוגיים ידעו הכמרים איך להציג את הממצאים שלהם בצורה שלא תעורר את חמת הכנסיה. כמו כן רבים מהחוקרים עשו זאת במטרה להלל את גאוניות האל. כל מדען חשף חתיכה קטנה מהפזל שהרכיב לאט לאט את התפתחות הידע המדעי, כך שאנשים דתיים פיתחו לאט ידע מדעי, כאשר חלק מההשלכות של ידע זה הוביל בהמשך לפעמים להתנגשות עם עמדות דתיות שהם עצמם החזיקו בהם.   

בימי הביניים וכן בתקופת הרנסנס ואפילו בעידן הנאורות, רבים מבין העוסקים במדע היו בעלי רקע דתי, כמרים, נזירים וכו'. יש מספר סיבות לכך. ראשית רוב האוכלוסיה לא יודעת לקרוא ולכתוב, ואנשים שלומדים לקרוא ולכתוב עושים זאת בדרך כלל על רקע מקצועי (כמו סוחרים, פקידים) או על רקע לימודי דת. שנית עדיין מדובר בחברה חקלאית ברובה ללא הרבה פנאי ומשאבים, עבור אנשים שרצו לעסוק בחקירת עולם הטבע ותאורו, מקצועות כמו כמורה או נזיר היו עיסוק אידאלי. סיבה שלישית היא שעל ידי הכרת הטיעונים התאולוגיים ידעו הכמרים איך להציג את הממצאים שלהם בצורה שלא תעורר את חמת הכנסיה. כמו כן רבים מהחוקרים עשו זאת במטרה להלל את גאוניות האל. כל מדען חשף חתיכה קטנה מהפזל שהרכיב לאט לאט את התפתחות הידע המדעי, כך שאנשים דתיים פיתחו לאט ידע מדעי, כאשר חלק מההשלכות של ידע זה הוביל בהמשך לפעמים להתנגשות עם עמדות דתיות שהם עצמם החזיקו בהם.   

===תקופת הנאורות והתקופה המודרנית===

===תקופת הנאורות והתקופה המודרנית===