נוספו 9,248 בתים
, 21:57, 30 באפריל 2022
הקשרים בין '''מדע ודת''' נוגעים בדיונים המחברים בין [[המדע]] ו[[השיטה המדעית]] לרבות חקר עולם הטבע, ההיסטוריה, הפילוסופיה והתיאולוגיה, לבין דתות שונות.
הן המדע והן הדת הם מאמצים חברתיים ותרבותיים מורכבים, שמנסים להסביר את המציאות בעולם במונחים לוגיים. לפני פרוץ [[המהפכה המדעית]] רוב החידושים ביחס לשאלה איך העולם עובד, וכן [[חידושים טכנולוגיים]] ו[[תהליך חברתי|שינוים חברתיים]] הושגו על ידי מסורות דתיות. חוקרים פגאניים, אסלאמיים ונוצרים עתיקים היו חלוצים במרכיבים בודדים של השיטה המדעית.
==התפתחות הידע בחרבות האנושיות עתיקות==
===בחברות של ציידים לקטים===
מבחינה היסטורית רוב הידע לגבי "איך העולם עובד" אורגן בחברות של [[ציידים לקטים]] על ידי סיפורים ושירים שהעוברו מדור לדור בידי זקני המשפחה או חכמי השבט. מידע זה היה חיוני במקרים רבים כדי לדעת איזה צמחים יש לאכול, מתי כדאי לנדוד ומאילה דברים כאשי להזהר. היה חשוב להעביר מידע זה לדור הבא כדי להפחית סיכונים לשמור על בריאות השבט וכדי למנוע מריבות ובעיות שונות.
עם התפתחות החברה המודרנית באירופה, אנשים רבים תארו את האנשים בחברות של ציידים לקטים כאנשים נבערים ובורים. וזאת בעיקר על רקע המפגש של אירופאים מגלי עולם עם שבטים [[ילדים]] ברחבי העולם - שאת שפתם ותרבותם לא הבינו, והיו בעלי טכנולוגיה נחותה יותר ואמונות דתיות ומיסטיות שנראו מוזרות ושנות מאד. במהלך המאה ה-20 החלו אנתרופולוגים אריכאולוגים וחוקים נוספים לערער על הנחות אלו. בני השבטים הנודדים נדרשו לעיתים קרובות לידע רב כדי לשרוד. הביולוג [[ג'ארד דיימונד]] טוען כי הדעה לגבי טיפשותם ובורותם של ציידים לקטים היא מיתוס מודרני מוטעה. אדם בור או טיפש יכול לשרוד בקלות בחברה מודרנית שכן העונש על כך הוא לרוב בדמות עוני או סנקציות חברתיות. לעומת זאת אדם בחברה של ציידים לקטים שטועה לגבי משהו עלול להפצע באופן קשה או למות. דיימונד מתאר לדגומה כיצד ציידים לקטים איתם שהה היו בקיאים במאות סוגים של צמחים ופטריות שהיו נחוצים להם כדי לשרוד.
ברוב המקומות סיפורים אלו הפכו למיתוסים ואגדות שערבו גיבורים, רוחות, שדים, אלים וכיוצא בזה. הידע לגבי רפואה, היסטוריה, גאוגרפיה, עולם החי והצומח, ויחסים בין אישיים ונורמות - היו ארוגים יחד עם הסברים מיסטיים.
===בחבורות חקלאיות קדומות===
לאחר [[המהפכה החקלאית]] דבר זה נמשך כאשר זקני השבטים הפכו לכהני דת, או "רופאי אליל" ששימרו ידע על צמחי מרפא, על מסורות חשובות ועל נורמות נהוגות - כאשר יש קשר ומתח בינם לבין תפקידים פוליטיים - מנהיג השבט- בהקשרים של קבלת החלטות ציבוריות, ביצוע משפטים, החלטות על מלחמה ועוד. המהפכה החקלאית גרמה לריחוק של האדם מהטבע והפכה את החברות לגדולות יותר , בעלות היררכיה חברתית רבה יותר והחלה להופיעה גם [[התמחות]] - איכרים, חיילים, סוחרים, פקידים, מנהיגי שבטים ועוד.
לאחר המהפכה החקלאית והתחלת הופעתם של ערים - במצרים ובעמק הנילוס החל להתפתח הכתב ואיתו מעמד של פקידים סופרים ואנשים יודעי קרוא וכתוב שהיו מיעוט קטן. רוב האנשים בחברות העתיקות היו איכרים או רועים - ורובם הגדול לא ידעו קרוא וכתוב. המסורות לגבי הסברים על העולם, רפואה, מיתוסים על העבר והיבטים הנוגעים לאסטורנמיה, טכנולוגיה ועוד הועברו עם הזמן לכתב. התפתחה אליטה של כהני דת שעסקו במקביל - הן בהסברים תאולוגיים ועריכת טקסים שונים, ולפעמים גם באיסוף ידע, ריכוז שלו, שיתוף והפצה שלו.
בחברות אלה מופיעים מיתוסים רבים על "בריאת העולם" ועל "הופעת האדם בעולם" במסורות דתיות שונות. הסיפורים נוצרו לרוב לפני הופעת הכתב, והם נאספו במשך אלפי שנים ואיחדו בעצם סיפורים של שבטים שונים שהתאחדו לארגונים פולייים גדולים יותר. כך לדוגמה המיתולוגיה המצרית גובשה על פני כ-3000 שנה והיא מכילה סיפורים שסותרים זה את זה. במיתלוגיה המצרית התקיים האל "נו" שהיה החושך ששרר לפני היווצרות הזמן. מתוך החושך יצר האל "אתום" את עצמו בעזרת שימוש במחשבותיו ובכוח רצונו הטהור. הוא לא היה גבר ולא אישה, אלא גבעה בשם בנבן, והייתה לו עין מיוחדת הרואה הכול והיכולה לשוטט בכל רחבי היקום. בגרסה אחרת הופיע האל אתום על הגבעה, ובגרסאות אחרות של המיתוס הפציע האל מתוך פרח החבצלת שבראש הגבעה.
בתת-היבשת ההודית יש מספר מסורות הנוגעות לבריאת העולם, חלקן מופיעות בוודות השונות. מזמור ריג ודה 10.90 מתאר למשל כי פורושה, העולם הנגלה, הכוח הזכרי, היה בעל אלף ראשים, אלף עיניים אלף רגלים הוא כיסה את הארץ מכל צדדיה מתוח מעבר לה כעשר אצבעות. רבע ממנו נשאר על האדמה ושלושה רבעים עלו למעלה, האלים הקריבו כקורבן את פורשה שעל כדור הארץ. מהקורבן שהוקרב הם אספו את החמאה הגבישית, וממנה פורושה יצר את החיות פראיות והמאולפות. נבראו הסוסים, הבקר העזים והכבשים. הירח הופיע מרוחו והשמש נולד מעינו.
עם התפתחות הכתב והמורכבות של החברה, הפכו הדתות השונות מורכבות יותר, ועסקו בנושאים כמו היסטוריה, מוסר, משפט, קוסמולוגיה כאשר ההסבר והצידוק לדברים הם רצונם של האלים. לדוגמה במיתולוגיה היוונית זאוס שולט באוויר, בסערות בברקים, ואילו פוסידון שולט בים. לכל אל יש שליטה על כוחות משלו ותופעות טבע שונות נובעות ממריבות בין האלים, ממנהגים שלהם או מכך שבני האדם עושים דברים שמרגיזים או משביעים את רצון האלים. כך לדוגמה מחזור החורף והקיץ הוסבר במילוגיה היוונית בכך שהאלה דמטר הולכת לישון ומתעוררת. ניתנו גם הסברים מאיפה הגיעו המצאות טכנולוגיות כמו האש (גניבה מהאלים) או גידולי חיטה, זית וכו'.
בחברות דתיות ו[[מלוכנות|מלוכניות]] המשך שמירה על הסדר החברתי הקיים ועל המסורת היתה בעלת חשיבות גבוה מאד למעמדות השליטים. המלכים והכהנים רצו שהתושבים יצייתו להם, וחברה צייתנית שהאמינה בצדקת המלך והכנהים היתה חברה מלוכדת שיכלה להתמודד בצורה טובה יותר מול איומים כמו רעב, מלחמות ובעיות נוספות. בחברות אלה שאלת שאלות היתה דבר לא רצוי. היה ברור מאליו לדוגמה שהמלך מולך בגלל שזהו רצון האל, וכי האל הוא גם הסמכות שבזכותה הכהנים והחכמים יודעים מה נכון ומה לא נכון, יודעים לנבא מה יהיה בעתיד ולתת עצות בנושאים רבים.