שינויים

==ביקורת על הברונים - העידן מצופה הזהב ==

==ביקורת על הברונים - העידן מצופה הזהב ==

בשנת 1873 כתב הסופר הנודע מארק טויין ספר ביקורתי (עם שותף) על הברונים והתקופה בשם [[עידן מצופה זהב: סיפור מההווה]] - (The Gilded Age: A Tale of Today). הספר, שתאר את השחיתות הפוליטית שהיתה בזמנו, הפך לרב מכר. הוא אף העניק לתקופה זו את שמה - '''"[[העידן מצופה הזהב]]"''' (במקום העידן המוזהב) Gilded Age. לכאורה הכל נוצץ וזהוב - אבל כאשר מקלפים את הציפוי מתגלה מציאות פחות נחמדה. [https://en.wikipedia.org/wiki/The_Gilded_Age:_A_Tale_of_Today]הכינוי "ברונים שודדים" שימש את הסופר מארק טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא. ברוח התפישה המקובלת אז כתב טוויין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה". טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על אנדרו קרנגי כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן." יש לשים לב כי בשלב זה היה מדובר בברונים "חלשים" יחסית בעלי מונופולים מקומיים -חלפו עוד כמה עשורים בטרם הברונים הגיעו לשיא כוחם הכלכלי והפוליטי.  

בשנת 1873 כתב הסופר הנודע מארק טויין ספר ביקורתי (עם שותף) על הברונים והתקופה בשם [[עידן מצופה זהב: סיפור מההווה]] - (The Gilded Age: A Tale of Today). הספר, שתאר את השחיתות הפוליטית שהייתה בזמנו, הפך לרב מכר. הוא אף העניק לתקופה זו את שמה - '''"[[העידן מצופה הזהב]]"''' (במקום העידן המוזהב) Gilded Age. לכאורה הכל נוצץ וזהוב - אבל כאשר מקלפים את הציפוי מתגלה מציאות פחות נחמדה. [https://en.wikipedia.org/wiki/The_Gilded_Age:_A_Tale_of_Today]הכינוי "ברונים שודדים" שימש את הסופר מארק טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא. ברוח התפישה המקובלת אז כתב טוויין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה". טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על אנדרו קרנגי כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן." יש לשים לב כי בשלב זה היה מדובר בברונים "חלשים" יחסית בעלי מונופולים מקומיים -חלפו עוד כמה עשורים בטרם הברונים הגיעו לשיא כוחם הכלכלי והפוליטי.  

ההיסטוריון מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים... מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."  

ההיסטוריון מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים... מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."  

הנשיאים של אותה תקופה אמרו דברים חריפים על מצב הדברים - אבל הסתפקו בכך:  

הנשיאים של אותה תקופה אמרו דברים חריפים על מצב הדברים - אבל הסתפקו בכך:  

* רתפורז הייז "זו אינה עוד ממשלת העם של העם ולמען העם זוהי ממשלת התאגידים של התאגידים ולמען התאגידים"  

* רתפורז הייז "זו אינה עוד ממשלת העם של העם ולמען העם זוהי ממשלת התאגידים של התאגידים ולמען התאגידים"  

* גורבר קליבלנד שאמר "התאגידים נעשים במהירות אדוני העם.. קומוניזם הוא דבר מתואב וסכנה לשלום ולממשלה המאורגנת אבל הקומוניזם של שילוב הון ועושר כפועל יוצא של תאוות בצע חסרת מעצורים ואנוכיות החותר בזדון תחת הצד והיושרה של מוסדות חופשיים אינו מסוכן פחות מהקומוניזם של עוני נדכא ועמל".

* גורבר קליבלנד שאמר "התאגידים נעשים במהירות אדוני העם.. קומוניזם הוא דבר מתועב וסכנה לשלום ולממשלה המאורגנת אבל הקומוניזם של שילוב הון ועושר כפועל יוצא של תאוות בצע חסרת מעצורים ואנוכיות החותר בזדון תחת הצד והיושרה של מוסדות חופשיים אינו מסוכן פחות מהקומוניזם של עוני נדכא ועמל".

עם הזמן הפכה הביקורת על הברונים מביקורת אישית לביקורת מערכתית יותר. כלכלנים מזרמים שונים - כולל מהזרם הנאו-קלאסי המרכזי - לא בהכרח מבקרים את הברונים על פעילות "לא מוסרית" שהם ביצעו אלא יותר על השפעה שלילית שדבר זה יכול לגרום לחברה- על ידי חסימת תחרות. כלכלנים מזרמים פרוגרסיבים או רדיקלים יותר מצביעים על [[קשרי הון-שלטון]] ועל [[תרבות הצריכה]] כדוגמאות לבעיות עמוקות יותר.

עם הזמן הפכה הביקורת על הברונים מביקורת אישית לביקורת מערכתית יותר. כלכלנים מזרמים שונים - כולל מהזרם הנאו-קלאסי המרכזי - לא בהכרח מבקרים את הברונים על פעילות "לא מוסרית" שהם ביצעו אלא יותר על השפעה שלילית שדבר זה יכול לגרום לחברה- על ידי חסימת תחרות. כלכלנים מזרמים פרוגרסיבים או רדיקלים יותר מצביעים על [[קשרי הון-שלטון]] ועל [[תרבות הצריכה]] כדוגמאות לבעיות עמוקות יותר.