שינויים

התפתחות כלכלה וסחר משוכללים יותר במערב אירופה הובילו להיעלמותה ההדרגתית של הצמיתות. המערכת הבלתי יעילה בה נכפו צמיתים לעבד באי-רצון את אדמות בעל האדמה ושילמו לו בחלק מתנובת האדמה, נדחקה מפני שיטות יעילות יותר המבוססות על כסף, ובמיוחד שכירים לעונה או שכירי יום. מערכות המבוססות על עבודה שכירה במקום על אריסות צמיתים זכו לדחיפה משמעותית בעקבות [[המוות השחור|מגפת הדבר]] באמצע המאה הארבע עשרה, שהיקף התמותה העצום בעקבותיה הביא להתפרקות מערכות הצמיתות בחלק ממדינות אירופה.

התפתחות כלכלה וסחר משוכללים יותר במערב אירופה הובילו להיעלמותה ההדרגתית של הצמיתות. המערכת הבלתי יעילה בה נכפו צמיתים לעבד באי-רצון את אדמות בעל האדמה ושילמו לו בחלק מתנובת האדמה, נדחקה מפני שיטות יעילות יותר המבוססות על כסף, ובמיוחד שכירים לעונה או שכירי יום. מערכות המבוססות על עבודה שכירה במקום על אריסות צמיתים זכו לדחיפה משמעותית בעקבות [[המוות השחור|מגפת הדבר]] באמצע המאה הארבע עשרה, שהיקף התמותה העצום בעקבותיה הביא להתפרקות מערכות הצמיתות בחלק ממדינות אירופה.

הצמיתות הגיעה למזרח אירופה בשלב מאוחר יותר מאשר במערבה והפכה דומיננטית במאה החמש עשרה, בעקבות [[המוות השחור]] שהביא לדלדול ניכר באוכלוסיית מזרח אירופה. בעלי האדמות במזרח אירופה שאפו במצב זה לכפות את האיכרים לאדמתם ובניגוד לכישלון של ניסיונות אלו במערב אירופה המתפתחת, במזרח אירופה שהייתה מפותחת הרבה פחות הצליחו ניסיונות הכבילה. במדינות כמו [[פרוסיה]], [[אוסטריה]], [[הונגריה]] [[פולין]]-[[ליטא]], ו[[רוסיה]]<ref>‏תהליך הפיכת האיכרים לצמיתים ברוסיה החל בימיו של [[איוואן הרביעי]]‏</ref> כוננו במהלך המאה החמש עשרה והשש עשרה חוקים לעיגון הצמיתות. אחוזות צמיתות אלו כוונו בעיקר לייצוא של תוצרים חקלאיים בסיסיים כמו חיטה או שעורה למערב אירופה. שיטת הצמיתות שרדה במזרח אירופה עד אמצע המאה התשע עשרה. ב-1861 ה[[אלכסנדר השני קיסר רוסיה|צאר אלכסנדר]] שיחרר את הצמיתים ברוסיה. חלק (קטן) מהצמיתים סירבו להשתחרר ממעמד הצמיתות, כי מעתה היו צריכים לשלם לבעל האדמות דמי שכירות עבור הקרקע, והם העדיפו להישאר צמיתים הזכאים לעבד נחלה.

הצמיתות הגיעה למזרח אירופה בשלב מאוחר יותר מאשר במערבה והפכה דומיננטית במאה החמש עשרה, בעקבות [[המוות השחור]] שהביא לדלדול ניכר באוכלוסיית מזרח אירופה. בעלי האדמות במזרח אירופה שאפו במצב זה לכפות את האיכרים לאדמתם ובניגוד לכישלון של ניסיונות אלו במערב אירופה המתפתחת, במזרח אירופה שהייתה מפותחת הרבה פחות הצליחו ניסיונות הכבילה. במדינות כמו [[פרוסיה]], [[אוסטריה]], [[הונגריה]] [[פולין]]-[[ליטא]], ו[[רוסיה]]<ref>‏תהליך הפיכת האיכרים לצמיתים ברוסיה החל בימיו של [[איוואן הרביעי]]‏</ref> כוננו במהלך המאה החמש עשרה והשש עשרה חוקים לעיגון הצמיתות. אחוזות צמיתות אלו כוונו בעיקר לייצוא של תוצרים חקלאיים בסיסיים כמו חיטה או שעורה למערב אירופה. שיטת הצמיתות שרדה במזרח אירופה עד אמצע המאה התשע עשרה. ב-1861 ה[[אלכסנדר השני קיסר רוסיה|צאר אלכסנדר]] שחרר את הצמיתים ברוסיה. חלק (קטן) מהצמיתים סירבו להשתחרר ממעמד הצמיתות, כי מעתה היו צריכים לשלם לבעל האדמות דמי שכירות עבור הקרקע, והם העדיפו להישאר צמיתים הזכאים לעבד נחלה.

==ראו גם==

==ראו גם==