הנחת העבודה המקובלת ברפואה ובביולוגיה היא כי אין סף חשיפה בטוח ביחס לחומרים מסרטנים. כל כמות ולו הקטנה ביותר של חשיפה לחומר מסרטן עלולה לגרום בעתיד להתפתחות מחלת סרטן. לכן ערכי היחוס בהקשר של גורמים מסרטנים מבוססת על ריכוזים שאמורים לגרור תוספת סיכון מחושבת קטנה מספיק. תוספת הסיכון שנבחרה בישראל היא תוספת מחושבת של 1 למאה אלף לחלות בסרטן בחשיפה לכל החיים כלומר בתקופה של 70 שנה. תוספת סיכון זו מייצגת מדיניות בריאות לאומית שאמורה לאזן בין בריאות הציבור לבין מגבלות אחרות. נספח 5 של הועדה מפרט מהם ערכי היחוס השנתיים למזהמים כימיים באוויר, מה רמת הביטחון שמדובר בחומרי [[חומר מסרטן|מסרטנים]] ידי גופי בריאות עולמיים (במקרים שבהם מדובר בסכנת סרטן), ומה האיבר או הרקמה שעלולים להיפגע. {{הערה|שם=almog2006}} | הנחת העבודה המקובלת ברפואה ובביולוגיה היא כי אין סף חשיפה בטוח ביחס לחומרים מסרטנים. כל כמות ולו הקטנה ביותר של חשיפה לחומר מסרטן עלולה לגרום בעתיד להתפתחות מחלת סרטן. לכן ערכי היחוס בהקשר של גורמים מסרטנים מבוססת על ריכוזים שאמורים לגרור תוספת סיכון מחושבת קטנה מספיק. תוספת הסיכון שנבחרה בישראל היא תוספת מחושבת של 1 למאה אלף לחלות בסרטן בחשיפה לכל החיים כלומר בתקופה של 70 שנה. תוספת סיכון זו מייצגת מדיניות בריאות לאומית שאמורה לאזן בין בריאות הציבור לבין מגבלות אחרות. נספח 5 של הועדה מפרט מהם ערכי היחוס השנתיים למזהמים כימיים באוויר, מה רמת הביטחון שמדובר בחומרי [[חומר מסרטן|מסרטנים]] ידי גופי בריאות עולמיים (במקרים שבהם מדובר בסכנת סרטן), ומה האיבר או הרקמה שעלולים להיפגע. {{הערה|שם=almog2006}} |