שינויים

:"אנו שמחים להודיע לכם שלפי משרד האנרגיה ואיכות הסביבה, פלואורידים רעילים לא הוספו למי-השתייה הציבוריים. לכן, אף עיר דנית לא הופלרה מעולם". <ref name="Danmark1999 ">[http://www.fluoridealert.org/wp-content/uploads/denmark.pdf מכתב משגריר דנמרק בוושינגטון], 1999</ref>

:"אנו שמחים להודיע לכם שלפי משרד האנרגיה ואיכות הסביבה, פלואורידים רעילים לא הוספו למי-השתייה הציבוריים. לכן, אף עיר דנית לא הופלרה מעולם". <ref name="Danmark1999 ">[http://www.fluoridealert.org/wp-content/uploads/denmark.pdf מכתב משגריר דנמרק בוושינגטון], 1999</ref>

ב-3 לינואר 1977, הסוכנות הלאומית להגנת הסביבה המליצה לשר לאיכות הסביבה "לא לאשר את הפלרת מי השתייה בדנמרק. ההמלצה של הסוכנות מבוססת בין היתר על העובדה ששאלות רבות לגבי בריאות האדם ואיכות הסביבה לא זכו למענה מספק". בעקבות קבלת המלצה זו, השר לאיכות הסביבה פרסם ב-5 לינואר 1977: "סעיף 48 לחוק אספקת המים לא יכול לשמש כדי לאשר הפלרה של מי-השתייה. מפורטים להלן חלק מהנימוקים להחלטה זו:

ב-3 בינואר 1977, הסוכנות הלאומית להגנת הסביבה המליצה לשר לאיכות הסביבה "לא לאשר את הפלרת מי השתייה בדנמרק. ההמלצה של הסוכנות מבוססת בין היתר על העובדה ששאלות רבות לגבי בריאות האדם ואיכות הסביבה לא זכו למענה מספק". בעקבות קבלת המלצה זו, השר לאיכות הסביבה פרסם ב-5 בינואר 1977: "סעיף 48 לחוק אספקת המים לא יכול לשמש כדי לאשר הפלרה של מי-השתייה. מפורטים להלן חלק מהנימוקים להחלטה זו:

#יש לשים לב שמפעלים תעשייתיים לא ייצרו מוצרים אשר יושפעו על ידי גידול תכולת הפלואוריד באספקת מי-השתייה.

#יש לשים לב שמפעלים תעשייתיים לא ייצרו מוצרים אשר יושפעו על ידי גידול תכולת הפלואוריד באספקת מי-השתייה.

===הולנד===

===הולנד===

מסוף 1960 עד תחילת 1970, מי-השתייה במספר מקומות בהולנד הופלרו על-מנת למנוע עששת. אולם, '''בפסיקה מה-22 ליוני 1973, בית המשפט העליון קבע שאין בסיס חוקי להפלרה'''. אחרי פסיקה זו, ניסיון לתיקון לחוק אספקת מים נערך על-מנת להעניק בסיס חוקי להפלרה. במהלך תהליך זה, התבהר שאין מספיק תמיכה מהפרלמנט לתיקון זה, וההצעה נמשכה ובוטלה.  

מסוף 1960 עד תחילת 1970, מי-השתייה במספר מקומות בהולנד הופלרו על-מנת למנוע עששת. אולם, '''בפסיקה מה-22 ביוני 1973, בית המשפט העליון קבע שאין בסיס חוקי להפלרה'''. אחרי פסיקה זו, ניסיון לתיקון לחוק אספקת מים נערך על-מנת להעניק בסיס חוקי להפלרה. במהלך תהליך זה, התבהר שאין מספיק תמיכה מהפרלמנט לתיקון זה, וההצעה נמשכה ובוטלה.  

הסיבה העיקרית להתנגדות להפלרת מי השתייה (ועיגונה בחוק) היתה שההפלרה נתפסה כהוספת תרופה למי-השתייה על ידי הממשלה בשם "רווחת החברה".<ref name="Netherlands2000">[http://www.fluoridealert.org/wp-content/uploads/netherlands.pdf הודעת המשרד למי-השתייה, מים וחקלאות של הולנד], מאת היועץ המשפטי של משרד המים והחקלאות, 2000</ref>  

הסיבה העיקרית להתנגדות להפלרת מי השתייה (ועיגונה בחוק) היתה שההפלרה נתפסה כהוספת תרופה למי-השתייה על ידי הממשלה בשם "רווחת החברה".<ref name="Netherlands2000">[http://www.fluoridealert.org/wp-content/uploads/netherlands.pdf הודעת המשרד למי-השתייה, מים וחקלאות של הולנד], מאת היועץ המשפטי של משרד המים והחקלאות, 2000</ref>  

#'''הבדלי מינון''': צריכת מי-הברז בקרב האוכלוסייה אינה שווה, כך שאחדים לא יקבלו בכלל פלואור כאשר אחרים עלולים לקבל מינון-יתר.

#'''הבדלי מינון''': צריכת מי-הברז בקרב האוכלוסייה אינה שווה, כך שאחדים לא יקבלו בכלל פלואור כאשר אחרים עלולים לקבל מינון-יתר.

כחלופה, לאחר 15 שנות מחלוקת, התקבלה ההחלטה להשתמש במלח-שולחן בתור אמצעי לאספקת פלואור במטרה למנוע עששת בקרב האוכלוסייה, על-סמך המלצה של '''המועצה העליונה לבריאות הציבור והאקדמיה הלאומית לרפואה''', ומומשה בצו מה-31 לאוקטובר 1985 המתיר את הפלרת מלח-השולחן.  

כחלופה, לאחר 15 שנות מחלוקת, התקבלה ההחלטה להשתמש במלח-שולחן בתור אמצעי לאספקת פלואור במטרה למנוע עששת בקרב האוכלוסייה, על-סמך המלצה של '''המועצה העליונה לבריאות הציבור והאקדמיה הלאומית לרפואה''', ומומשה בצו מה-31 באוקטובר 1985 המתיר את הפלרת מלח-השולחן.  

החלטה זו הוגבלה באמצעות הסתייגויות רבות, הנובעות מגישה יותר "טוקסיקולוגית" מאשר של בריאות הציבור (סכנות ה[[פלואור]], המוגדר כ[[רעל|רעיל]], הודגשו בכוח רב, בלי לקחת בחשבון את היתרונות הבריאותיים). כך, השימוש במלח מופלר אינו מותר בתעשיית המזון או בענף המסעדנות. <ref name="FranceMInSante">[http://www.sante.gouv.fr/IMG/pdf/Fluor_et_sante_bucco-dentaire_situation_en_France.pdf Fluor et santé bucco-dentaire, situation en France.pdf], אתר משרד הבריאות של צרפת</ref>  

החלטה זו הוגבלה באמצעות הסתייגויות רבות, הנובעות מגישה יותר "טוקסיקולוגית" מאשר של בריאות הציבור (סכנות ה[[פלואור]], המוגדר כ[[רעל|רעיל]], הודגשו בכוח רב, בלי לקחת בחשבון את היתרונות הבריאותיים). כך, השימוש במלח מופלר אינו מותר בתעשיית המזון או בענף המסעדנות. <ref name="FranceMInSante">[http://www.sante.gouv.fr/IMG/pdf/Fluor_et_sante_bucco-dentaire_situation_en_France.pdf Fluor et santé bucco-dentaire, situation en France.pdf], אתר משרד הבריאות של צרפת</ref>