שינויים

כחוקר, עסק גרייבר בשאלה שקשורה גם באנרכיזם - האם חברות אנושיות יכולות להתארגן ללא שלטון מרכזי, כפייה, בירוקרטיה ואלימות. הכתבים של גרייבר התפרסמו בעיקר סביב [[המשבר הכלכלי בשנת 2008]] שבו הייתה מעורבות משמעותית של [[קשרי הון שלטון]] במערכת הפיננסית בארצות הברית ובעיות של [[סיכון מוסרי]] של [[בנקים גדולים מכדי ליפול]]. כמו במקרים אחרים העניים נאלצו לשלם את החובות שנוצרו עקב פעילותם של עשירים ושל מוסדות פיננסים חשובים ומרכזיים. {{הערה|שם=דור שלטון|דור שלטון, הארץ, 2020}}

כחוקר, עסק גרייבר בשאלה שקשורה גם באנרכיזם - האם חברות אנושיות יכולות להתארגן ללא שלטון מרכזי, כפייה, בירוקרטיה ואלימות. הכתבים של גרייבר התפרסמו בעיקר סביב [[המשבר הכלכלי בשנת 2008]] שבו הייתה מעורבות משמעותית של [[קשרי הון שלטון]] במערכת הפיננסית בארצות הברית ובעיות של [[סיכון מוסרי]] של [[בנקים גדולים מכדי ליפול]]. כמו במקרים אחרים העניים נאלצו לשלם את החובות שנוצרו עקב פעילותם של עשירים ושל מוסדות פיננסים חשובים ומרכזיים. {{הערה|שם=דור שלטון|דור שלטון, הארץ, 2020}}

גרייבר תאר את ה[[כלכלה]] במונחים אנתרופולוגיים במקום במונחים כלכליים. שכן הכלכלה מערבת מימד של יחסים אנושיים שאותם חוקרים אנתרופולוגים. באופן היסטורי כלכלנים האמינו עוד מימי [[אדם סמית]] כי בני אדם פועלים כיצור רציונלי שפועל כדי למקסם את התועלת שלו - [[האדם הכלכלי]]. דבר זה לא התבסס על ניסויים או תצפיות שטח אלא על "ניסוי מחשבתי". בשליש השלישי של המאה ה-20 כלכלנים ופסיכולוגיים ערערו על הנחה זו במסגרת [[כלכלה התנהגותית]]. גרייבר ערער על ה"מיתוס של סחר חליפין". לפי אדם סמית, טבעו של האדם הוא להחליף מוצרים ושירותים עם אנשים אחרים, לחלק מהאנשים יש עודף במוצר מסויים בשל [[התמחות כלכלית]] או בגלל תנאים גאוגרפיים והם סוחרים במוצרים אלה עם אנשים אחרים. בהמשך פותח גם [[הכסף]] כפתרון יעיל יותר לסחר חליפין. {{הערה|שם=דור שלטון}} עם השנים היסטוריונים ואנתרופולוגים ערערו על סיפור זה. אין עדות ארכיאולוגית או היסטורית לחברה שמבוססת על סחר חליפין כפי שתוארה על ידי סמית וכפי שהיא מתוארת לעיתים קרובות על ידי כלכלנים ועל ידי ליברטנים. סדר הדברים לפי מה שידוע הוא שונה קודם הומצאו החובות ורק לאחר מכן מטבעות. לדוגמה בשומר הקדומה הומצא ה[[אשראי]] שהוא שיטה למדידת חוב, וגובה החוב חושב באמצעות מטבעות מתכת אבל החוב לא שולם באמצעות מטבעות אלה. גרייבר תאר את ההיסטוריה של השימוש בכסף ומנגנון של חובות בספר [[חוב: 5,000 השנים הראשונות]]. לפי גרייבר השורשים של רעיון החוב הוא בחברות אנושיות מתקופת [[ציידים לקטים]] וקהילות אנושיות קטנות שבהן העקרון המארגן המרכזי הוא "כל אחד לפי יכולתו, ולכל אחד לפי צרכיו" - אנשים נותנים למי שצריך ומבקשים מה שהם צריכים בלי כימות מדוייק של החובות. דבר זה מכונה "[[כלכלת מתנות]]" שבה כל האנשים מצויים בחובות אחד לשני, והעברת מתנות או טובות שאינן שוות בערכן. לפי גרייבר עקרון של סחר חליפין מבוססות על עקרון של זרות - אם מניחים שהצדדים בעסקה לא יפגשו עוד לעולם יש הגיון בתמורה שוות ערך. לעומת זאת בקהילות שבהן יש אינטראקציה חוזרת בין אנשים הפתרון הנפוץ יותר הוא סוג של כלכלת מתנות או עזרה הדדית. {{הערה|שם=דור שלטון}}

גרייבר תאר את ה[[כלכלה]] במונחים אנתרופולוגיים במקום במונחים כלכליים. שכן הכלכלה מערבת מימד של יחסים אנושיים שאותם חוקרים אנתרופולוגים. באופן היסטורי כלכלנים האמינו עוד מימי [[אדם סמית]] כי בני אדם פועלים כיצור רציונלי שפועל כדי למקסם את התועלת שלו - [[האדם הכלכלי]]. דבר זה לא התבסס על ניסויים או תצפיות שטח אלא על "ניסוי מחשבתי". בשליש השלישי של המאה ה-20 כלכלנים ופסיכולוגיים ערערו על הנחה זו במסגרת [[כלכלה התנהגותית]]. גרייבר ערער על ה"מיתוס של סחר חליפין". לפי אדם סמית, טבעו של האדם הוא להחליף מוצרים ושירותים עם אנשים אחרים, לחלק מהאנשים יש עודף במוצר מסויים בשל [[התמחות כלכלית]] או בגלל תנאים גאוגרפיים והם סוחרים במוצרים אלה עם אנשים אחרים. בהמשך פותח גם [[הכסף]] כפתרון יעיל יותר לסחר חליפין. {{הערה|שם=דור שלטון}} עם השנים היסטוריונים ואנתרופולוגים ערערו על סיפור זה. אין עדות ארכיאולוגית או היסטורית לחברה שמבוססת על סחר חליפין כפי שתוארה על ידי סמית וכפי שהיא מתוארת לעיתים קרובות על ידי כלכלנים ועל ידי ליברטנים. סדר הדברים לפי מה שידוע הוא שונה קודם הומצאו החובות ורק לאחר מכן מטבעות. לדוגמה בשומר הקדומה הומצא ה[[אשראי]] שהוא שיטה למדידת חוב, וגובה החוב חושב באמצעות מטבעות מתכת אבל החוב לא שולם באמצעות מטבעות אלה. גרייבר תאר את ההיסטוריה של השימוש בכסף ומנגנון של חובות בספר [[חוב: 5000 השנים הראשונות]]. לפי גרייבר השורשים של רעיון החוב הוא בחברות אנושיות מתקופת [[ציידים לקטים]] וקהילות אנושיות קטנות שבהן העקרון המארגן המרכזי הוא "כל אחד לפי יכולתו, ולכל אחד לפי צרכיו" - אנשים נותנים למי שצריך ומבקשים מה שהם צריכים בלי כימות מדוייק של החובות. דבר זה מכונה "[[כלכלת מתנות]]" שבה כל האנשים מצויים בחובות אחד לשני, והעברת מתנות או טובות שאינן שוות בערכן. לפי גרייבר עקרון של סחר חליפין מבוססות על עקרון של זרות - אם מניחים שהצדדים בעסקה לא יפגשו עוד לעולם יש הגיון בתמורה שוות ערך. לעומת זאת בקהילות שבהן יש אינטראקציה חוזרת בין אנשים הפתרון הנפוץ יותר הוא סוג של כלכלת מתנות או עזרה הדדית. {{הערה|שם=דור שלטון}}

ביקורת זו מזכירה ביקורת בתחום של [[תורת המשחקים]] על ההבדל הניכר בין תוצאות של משחק חוזר לבין משחק חד-פעמי, וכן את ההבחנות של [[פרנן ברודל]] בספר [[הדינמיקה של הקפיטליזם (ספר)]]. כמו כן היכולת של קהילות קטנות לקיים הסדרים כלכליים שונים מאלו של חברות גדולות תוארה על ידי הכלכלנית [[אלינור אוסטרום]].  

ביקורת זו מזכירה ביקורת בתחום של [[תורת המשחקים]] על ההבדל הניכר בין תוצאות של משחק חוזר לבין משחק חד-פעמי, וכן את ההבחנות של [[פרנן ברודל]] בספר [[הדינמיקה של הקפיטליזם (ספר)]]. כמו כן היכולת של קהילות קטנות לקיים הסדרים כלכליים שונים מאלו של חברות גדולות תוארה על ידי הכלכלנית [[אלינור אוסטרום]].