שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ
אין תקציר עריכה
שורה 8: שורה 8:     
ההסכם המרכזי שנחתם במסגרת האמנה הוא פרוטוקול קיוטו משנת 1997. במסגרת הפרוטוקול מדינות מתועשות התחייבו, התחייבות נוקשה, להפחית את פליטת כגזי החממה. בנוסף להתחייבויות אלו, הפרוטוקול כולל מספר מנגנונים כלכליים שנועדו להבטיח גמישות במימוש יעדי ההפחתה באופן שמאזן בין בצורך בהפחתה ברמה הגלובלית, שמירה על תפקוד התעשייה וצרכי הפיתוח של מדינות מתפתחות. ההסכם נכנס לתוקף בשנת 2005. ההסכם נחל הצלחה חלקית בלבד, בין היתר בשל העובדה שממשל בוש סרב לאשרר את הפרוטוקול וארצות הברית לא יישמה את התחייבויותיה. במסגרת הפרוטוקול מדינות שאינן נכללות בנספח 1, ובכללן ישראל, אינן מחויבות לעמוד ביעדי הפחתה. אולם, הפרוטוקול מחדד את המחויבות של מדינות על פי סעיף 4 (1) לאמנה וקובע כי מדינות מחויבות לגבש, ליישם, לפרסם ולעדכן באופן קבוע תכניות לאומיות, ובמקרה המתאים תכניות אזוריות, הכוללות אמצעים למיתון שינוי אקלים ואמצעים לתמוך בהסתגלות נאותה לשינוי האקלים.
 
ההסכם המרכזי שנחתם במסגרת האמנה הוא פרוטוקול קיוטו משנת 1997. במסגרת הפרוטוקול מדינות מתועשות התחייבו, התחייבות נוקשה, להפחית את פליטת כגזי החממה. בנוסף להתחייבויות אלו, הפרוטוקול כולל מספר מנגנונים כלכליים שנועדו להבטיח גמישות במימוש יעדי ההפחתה באופן שמאזן בין בצורך בהפחתה ברמה הגלובלית, שמירה על תפקוד התעשייה וצרכי הפיתוח של מדינות מתפתחות. ההסכם נכנס לתוקף בשנת 2005. ההסכם נחל הצלחה חלקית בלבד, בין היתר בשל העובדה שממשל בוש סרב לאשרר את הפרוטוקול וארצות הברית לא יישמה את התחייבויותיה. במסגרת הפרוטוקול מדינות שאינן נכללות בנספח 1, ובכללן ישראל, אינן מחויבות לעמוד ביעדי הפחתה. אולם, הפרוטוקול מחדד את המחויבות של מדינות על פי סעיף 4 (1) לאמנה וקובע כי מדינות מחויבות לגבש, ליישם, לפרסם ולעדכן באופן קבוע תכניות לאומיות, ובמקרה המתאים תכניות אזוריות, הכוללות אמצעים למיתון שינוי אקלים ואמצעים לתמוך בהסתגלות נאותה לשינוי האקלים.
      
ועידת המדינות החברות (COP – Conference of Parties) הוא הגוף המרכזי של האמנה, האחראי על יישומה ומתכנס מידי שנה. ה-COP בוחן את הדוחות המוגשים על ידי המדינות בעניין רמת פליטות גזי חממה. מספר מפגשי COP היווי אירועים מכוננים במאבק הבינלאומי בשינויי אקלים. אחד הבולטים שבהם הוא ועידת קופנהאגן (COP 15) שהתקיימה בשנת 2009. במהלך ועידת קופנהאגן ארצות הברית, סין, ברזיל, הודו ודרום אפריקה הציגו מסמך משותף, שנודע בשם הסכם קופנהאגן (Copenhagen Accord) בו הן מכירות באתגרים ששינויי אקלים מציגים וקוראות לנקיטת פעולות שימנעו התחממות של מעל 2 מעלות צלזיוס. המסמך אף כולל הצהרה מפורטת בעניין יעדי הפחתה מצד כל מדינה החתומה עליו. 114 מדינות חתמו על המסמך. הביקורת המרכזית על מסמך זה היא שהוא אינו מחייב במסגרת האמנה אלא הצהרתי בלבד.
 
ועידת המדינות החברות (COP – Conference of Parties) הוא הגוף המרכזי של האמנה, האחראי על יישומה ומתכנס מידי שנה. ה-COP בוחן את הדוחות המוגשים על ידי המדינות בעניין רמת פליטות גזי חממה. מספר מפגשי COP היווי אירועים מכוננים במאבק הבינלאומי בשינויי אקלים. אחד הבולטים שבהם הוא ועידת קופנהאגן (COP 15) שהתקיימה בשנת 2009. במהלך ועידת קופנהאגן ארצות הברית, סין, ברזיל, הודו ודרום אפריקה הציגו מסמך משותף, שנודע בשם הסכם קופנהאגן (Copenhagen Accord) בו הן מכירות באתגרים ששינויי אקלים מציגים וקוראות לנקיטת פעולות שימנעו התחממות של מעל 2 מעלות צלזיוס. המסמך אף כולל הצהרה מפורטת בעניין יעדי הפחתה מצד כל מדינה החתומה עליו. 114 מדינות חתמו על המסמך. הביקורת המרכזית על מסמך זה היא שהוא אינו מחייב במסגרת האמנה אלא הצהרתי בלבד.
שורה 35: שורה 34:     
===האיחוד האירופאי===
 
===האיחוד האירופאי===
במסגרת הסכם קופנהגן הצהיר האיחוד האירופאי על כוונה להפחת של 20%-30% ביחס לפליטות 1990. אחת מהתוכניות המרכזיות של האיחוד היא תכנית סחר בפליטות גזי חממה (ETS). בפסגת ניו יורק נציג האיחוד האירופי מסר כי האיחוד ישאף להגיע לרמת פליטות הנמוכה 40% ביחס לרמת 1990 עד שנת 2030.  
+
במסגרת הסכם קופנהגן הצהיר האיחוד האירופאי על כוונה להפחת של 20%-30% ביחס לפליטות 1990. אחת מהתוכניות המרכזיות של האיחוד היא תכנית סחר בפליטות גזי חממה (ETS). בפסגת ניו יורק נציג האיחוד האירופי מסר כי האיחוד ישאף להגיע לרמת פליטות הנמוכה 40% ביחס לרמת 1990 עד שנת 2030.  
    
===מדינות נוספות===
 
===מדינות נוספות===

תפריט ניווט