שינויים

==תקציר==

==תקציר==

ה[[תאוריה הנאו-קלאסית]] מתייחסת אל בעיות סביבה כאל מקרה מיוחד של "[[השפעות חיצוניות]]". לכאורה אפשר לפתור את הבעיות שיוצרות השפעות חיצוניות על ידי הפנמתן לתוך מערכת מחירי השוק. הפנמה כזאת מטילה על המזהמים [[מס פיגוביאני]], אשר אמור להקטין את הזיהום לרמה "יעילה". המאמר מנסה להצביע על הכשלים בתפיסה זו, ולתת דוגמא לכך מהתבוננות בבעיית זיהום מי-התהום של ישראל. ננסה להציע מסגרת רעיונית שונה מהמסגרת השולית לדיון בבעיית הזיהום ומניעתו. זאת על ידי התבוננות בתפקוד של [[מערכות]], ובתפקוד של גורמים ומערכות האמונים על שמירת תפקודן הבריא של מערכות. דוגמא של מערכת כזו היא מערכת ההפעלה של המחשב, ונוכל להשתמש בה כדי להבין את הבעיות בגישה של מיסוי פיגוביאני, ולבחון אלטרנטיבות אחרות.

ה[[תאוריה הנאו-קלאסית]] מתייחסת אל בעיות סביבה כאל מקרה מיוחד של "[[השפעות חיצוניות]]". לכאורה אפשר לפתור את הבעיות שיוצרות השפעות חיצוניות על ידי הפנמתן לתוך מערכת מחירי השוק. הפנמה כזאת מטילה על המזהמים [[מס פיגוביאני]], אשר אמור להקטין את הזיהום לרמה "יעילה". המאמר מנסה להצביע על הכשלים בתפיסה זו, ולתת דוגמה לכך מהתבוננות בבעיית זיהום מי-התהום של ישראל. ננסה להציע מסגרת רעיונית שונה מהמסגרת השולית לדיון בבעיית הזיהום ומניעתו. זאת על ידי התבוננות בתפקוד של [[מערכות]], ובתפקוד של גורמים ומערכות האמונים על שמירת תפקודן הבריא של מערכות. דוגמה של מערכת כזו היא מערכת ההפעלה של המחשב, ונוכל להשתמש בה כדי להבין את הבעיות בגישה של מיסוי פיגוביאני, ולבחון אלטרנטיבות אחרות.

==הצגת הבעיה במסגרת הנאו-קלאסית==

==הצגת הבעיה במסגרת הנאו-קלאסית==

אם המפעל מזהם בצורה חופשית, כלומר גורם להשפעה חיצונית, שבה הוא אינו נושא בעלות של הזיהום לה הוא גורם, אזי נוצרת "אי יעילות" (מישהו אחד נושא בנטל הכלכלי של הזיהום, ומישהו אחר נהנה ממנו).  

אם המפעל מזהם בצורה חופשית, כלומר גורם להשפעה חיצונית, שבה הוא אינו נושא בעלות של הזיהום לה הוא גורם, אזי נוצרת "אי יעילות" (מישהו אחד נושא בנטל הכלכלי של הזיהום, ומישהו אחר נהנה ממנו).  

כדי לפתור את אותה "אי יעילות", המפעל נדרש לשלם מס בגובה הנזק הכלכלי שהוא גורם, לדוגמא מחשבים כמה שווה השירותים הכלכליים שהאגם מספק. על כל חבית זיהום שהמפעל זורק הוא צריך לשלם מס קבוע. המס עובר לאנשים הנפגעים מהזיהום (או לכלל החברה במקרים אחרים). באופן כזה יש '''הפנמה''' של הפעילות החיצונית אל תוך השוק. המפעל "משלם" לאנשים שנפגעים מהזיהום, תמורת הזכות לזהם. והם "מוכרים" למפעל את הזכות לזהם, ומקבלים תמורת זה פיצוי כספי.  

כדי לפתור את אותה "אי יעילות", המפעל נדרש לשלם מס בגובה הנזק הכלכלי שהוא גורם, לדוגמה מחשבים כמה שווה השירותים הכלכליים שהאגם מספק. על כל חבית זיהום שהמפעל זורק הוא צריך לשלם מס קבוע. המס עובר לאנשים הנפגעים מהזיהום (או לכלל החברה במקרים אחרים). באופן כזה יש '''הפנמה''' של הפעילות החיצונית אל תוך השוק. המפעל "משלם" לאנשים שנפגעים מהזיהום, תמורת הזכות לזהם. והם "מוכרים" למפעל את הזכות לזהם, ומקבלים תמורת זה פיצוי כספי.  

באיזושהי נקודה, אנו מגיעים באופן כזה ל"זיהום אופטימלי" - כמות החביות שהמפעל זורק לאגם היא כזו שהגדלתה תגרום לו להקטנת הרווח (יחסית לרווח המקסימלי שהמפעל יכול להגיע אליו). מצד שני, הקטנת הזיהום אינה משתלמת מתחת לנקודה זו עבור החברה (או כלל האנשים הניזוקים), היות והתועלת החברתית בייצור המוצרים גדולה (על פי הקריטריון של הכסף) מהנזק החברתי שנגרם עקב הזיהום. עבור המפעל, לא כדאי לזהם פחות, היות ועד לנקודה זו, הוא יכול להרוויח על ידי מכירת המוצרים יותר מאשר הוא מפסיד עקב קנס הזיהום שהוא משלם.

באיזושהי נקודה, אנו מגיעים באופן כזה ל"זיהום אופטימלי" - כמות החביות שהמפעל זורק לאגם היא כזו שהגדלתה תגרום לו להקטנת הרווח (יחסית לרווח המקסימלי שהמפעל יכול להגיע אליו). מצד שני, הקטנת הזיהום אינה משתלמת מתחת לנקודה זו עבור החברה (או כלל האנשים הניזוקים), היות והתועלת החברתית בייצור המוצרים גדולה (על פי הקריטריון של הכסף) מהנזק החברתי שנגרם עקב הזיהום. עבור המפעל, לא כדאי לזהם פחות, היות ועד לנקודה זו, הוא יכול להרוויח על ידי מכירת המוצרים יותר מאשר הוא מפסיד עקב קנס הזיהום שהוא משלם.

הנחה מרכזית אחת היא ש'''הטבע הוא דבר סביל''', או דבר מה חסר תפקוד. הצרכנים והפירמות הם הפעילים היחידים במודל התאורטי, ואילו דברים כמו מערכת האקלים העולמית או המערכת הביוספרית נתפסים כדברים שאין להם התנהגות מורכבת ועצמאית משל עצמם. אם שמים צלחת לדוגמה במקומה על השולחן אז היא נשארת במקומה. לעומת זאת הטבע אינו מתנהג כך אלא כמו [[מערכות מורכבות]] - הוא משתנה כל הזמן, והעברה שלו ממצב A למצב B לא תישאר ככל הנראה במצב זה אלא יכולה לעבור למצבים אחרים A ,B, או C.  

הנחה מרכזית אחת היא ש'''הטבע הוא דבר סביל''', או דבר מה חסר תפקוד. הצרכנים והפירמות הם הפעילים היחידים במודל התאורטי, ואילו דברים כמו מערכת האקלים העולמית או המערכת הביוספרית נתפסים כדברים שאין להם התנהגות מורכבת ועצמאית משל עצמם. אם שמים צלחת לדוגמה במקומה על השולחן אז היא נשארת במקומה. לעומת זאת הטבע אינו מתנהג כך אלא כמו [[מערכות מורכבות]] - הוא משתנה כל הזמן, והעברה שלו ממצב A למצב B לא תישאר ככל הנראה במצב זה אלא יכולה לעבור למצבים אחרים A ,B, או C.  

בעיה נוספת היא '''אי הפרדה בין זרם למאגר'''. הסיפור הנאו-קלאסי מתייחס רק לבעיית זרם הזיהום. הרמה של זיהום בשנה היא זרם. לעומת זאת, כמות השפכים שכבר נשפכה, היא מאגר. גם אם המפעל אינו מזהם יותר (לדוגמא עקב פשיטת רגל), בעיית הזיהום של מאגר השפכים שלו, לא בהכרח נעלמה.

בעיה נוספת היא '''אי הפרדה בין זרם למאגר'''. הסיפור הנאו-קלאסי מתייחס רק לבעיית זרם הזיהום. הרמה של זיהום בשנה היא זרם. לעומת זאת, כמות השפכים שכבר נשפכה, היא מאגר. גם אם המפעל אינו מזהם יותר (לדוגמה עקב פשיטת רגל), בעיית הזיהום של מאגר השפכים שלו, לא בהכרח נעלמה.

עוד בעיה בניתוח הנאו-קלאסי היא '''חוסר התייחסות לזמן ולקצב'''. אם יש קצב בו האגם מטהר את עצמו (בהנחה האופטימית שהזיהום אכן מיטהר ולא מחלחל או מגיע למקום אחר בו יגרום לבעיות נוספות). אזי רק זיהום מתחת לרמה של קצב זה תוותר יציבה. אחרת, כמות הזיהום באגם תלך ותגדל.  

עוד בעיה בניתוח הנאו-קלאסי היא '''חוסר התייחסות לזמן ולקצב'''. אם יש קצב בו האגם מטהר את עצמו (בהנחה האופטימית שהזיהום אכן מיטהר ולא מחלחל או מגיע למקום אחר בו יגרום לבעיות נוספות). אזי רק זיהום מתחת לרמה של קצב זה תוותר יציבה. אחרת, כמות הזיהום באגם תלך ותגדל.  

בעיה חשובה נוספת היא '''אי הפיכות'''. במודל של מפעל מזהם, אם המפעל יגרום לזרם גדול מידי של זיהום בנהר, ויקבל כתוצאה מכך קנס גבוה מידי, כל שעליו לעשות הוא להקטין את זרם הזיהום. כיוון שמדובר בנהר (שמייצג זרם ולא מאגר), הבעיה נפתרת על ידי "העלמות הזיהום". אבל אם מסתכלים גם על מאגר -לדוגמא אגם סגור הנמצא במורד הנהר, הרי שאי אפשר להתעלם ממאגר השפכים. מאגר קטן של זיהום, יכול לזהם אגם גדול. בעוד שקל יחסית למנוע את המגע בין המאגר המזוהם (סך מי השפכים) לבין המאגר הלא מזוהם (האגם), הרי שהפרדה ביניהם לאחר שהתערבבו היא קשה הרבה יותר. הדבר מהווה דוגמא לקיומו של החוק השני של ה[[תרמודינמיקה]], שכן הפרדה בין שני מאגרים שהתערבבו פירושה עליה באנטרופיה, והפרדה ביניהם פירושה השקעת אנרגיה, ללא תלות בטכנולוגיה שתופעל לקיום ההפרדה הזו.  

בעיה חשובה נוספת היא '''אי הפיכות'''. במודל של מפעל מזהם, אם המפעל יגרום לזרם גדול מידי של זיהום בנהר, ויקבל כתוצאה מכך קנס גבוה מידי, כל שעליו לעשות הוא להקטין את זרם הזיהום. כיוון שמדובר בנהר (שמייצג זרם ולא מאגר), הבעיה נפתרת על ידי "העלמות הזיהום". אבל אם מסתכלים גם על מאגר -לדוגמה אגם סגור הנמצא במורד הנהר, הרי שאי אפשר להתעלם ממאגר השפכים. מאגר קטן של זיהום, יכול לזהם אגם גדול. בעוד שקל יחסית למנוע את המגע בין המאגר המזוהם (סך מי השפכים) לבין המאגר הלא מזוהם (האגם), הרי שהפרדה ביניהם לאחר שהתערבבו היא קשה הרבה יותר. הדבר מהווה דוגמה לקיומו של החוק השני של ה[[תרמודינמיקה]], שכן הפרדה בין שני מאגרים שהתערבבו פירושה עליה באנטרופיה, והפרדה ביניהם פירושה השקעת אנרגיה, ללא תלות בטכנולוגיה שתופעל לקיום ההפרדה הזו.  

עוד בעיה היא '''אי וודאות'''. המודל הנאו-קלאסי מניח שמתי שהוא (כלומר בזמן שיהיה שוק משוכלל עם הפנמת עלויות) נתייצב על לרמת זיהום, שממנה כבר לא משתלם יותר לזהם. אבל יש 4 סוגים של אי וודאות בתחום.  

עוד בעיה היא '''אי וודאות'''. המודל הנאו-קלאסי מניח שמתי שהוא (כלומר בזמן שיהיה שוק משוכלל עם הפנמת עלויות) נתייצב על לרמת זיהום, שממנה כבר לא משתלם יותר לזהם. אבל יש 4 סוגים של אי וודאות בתחום.  

בעיית מי התהום בישראל עשויה להראות כבעיה קשה, אולם למעשה מדובר בבעיה בעלת סדר גודל בינוני ביחס לבעיות סביבה אחרות.  

בעיית מי התהום בישראל עשויה להראות כבעיה קשה, אולם למעשה מדובר בבעיה בעלת סדר גודל בינוני ביחס לבעיות סביבה אחרות.  

# ראשית. המודעות בקרב הציבור, התקשורת ומקבלי ההחלטות היא גבוהה יחסית (בהשוואה לדוגמא להלבנת אלמוגים, פרגמנטציה, פרבור או הכחדת דו חיים).  

# ראשית. המודעות בקרב הציבור, התקשורת ומקבלי ההחלטות היא גבוהה יחסית (בהשוואה לדוגמה להלבנת אלמוגים, פרגמנטציה, פרבור או הכחדת דו חיים).  

# שנית, הבעיה היא לוקלית ברובה הגדול, כלומר חלק גדול מהצעדים למניעת הזיהום אינו דורש קיומן של אמנות בינלאומיות (בניגוד לבעיות כמו הידלדלות האוזון או שינויי האקלים עקב אפקט החממה).

# שנית, הבעיה היא לוקלית ברובה הגדול, כלומר חלק גדול מהצעדים למניעת הזיהום אינו דורש קיומן של אמנות בינלאומיות (בניגוד לבעיות כמו הידלדלות האוזון או שינויי האקלים עקב אפקט החממה).

# שלישית, יש לנו הבנה טובה יחסית של מהות הבעיה - לעומת בעיות מורכבות יותר שמנגנון הפעולה שלהם אינו ברור (לדוגמא הלבנת אלמוגים או הכחדה של בעלי חיים).  

# שלישית, יש לנו הבנה טובה יחסית של מהות הבעיה - לעומת בעיות מורכבות יותר שמנגנון הפעולה שלהם אינו ברור (לדוגמה הלבנת אלמוגים או הכחדה של בעלי חיים).  

# רביעית יש לנו חלופות זמניות או חלקיות לחלק מהתפקוד שמספקת המערכת הטבעית – כמו התפלת מי ים ויבוא מים ממדינות אחרות.  

# רביעית יש לנו חלופות זמניות או חלקיות לחלק מהתפקוד שמספקת המערכת הטבעית – כמו התפלת מי ים ויבוא מים ממדינות אחרות.  

# חמישית, מדובר במערכת שהיא בעיקרה פיזית וכימית ולא מערכת ביולוגית שהיא עדינה, מורכבת ובעלת היזון חוזר והשפעה הדדית מורכבת בהרבה.  

# חמישית, מדובר במערכת שהיא בעיקרה פיזית וכימית ולא מערכת ביולוגית שהיא עדינה, מורכבת ובעלת היזון חוזר והשפעה הדדית מורכבת בהרבה.  

כשני שלישים ממי השתייה והרחצה של תושבי ישראל מקורם במי התהום. מי התהום מרוכזים בשני מאגרים עיקריים (אקוויפרים): מאגר ההר, ומאגר החוף. שליש נוסף מקורו באגם הכנרת. ברמות הנוכחיות של צריכה ואוכלוסייה, יכולים המאגרים במצבם המלא ביותר, להספיק לשימוש של כשנה וחצי. כלומר, אם תיעצר כניסת המים למאגרים (עקב איטום הקרקע באספלט או עקב בצורת מוחלטת), ורמות הצריכה הנוכחיות ימשכו, המאגרים יתרוקנו תוך שנה וחצי. מאגרי מי התהום אגורים בקרקע בצורת המזכירה ספוג. מאגרים אלו נמצאים בצורה של פיזור אקראי, של "ספוגים" הנמצאים בתוך שכבות קרקע אחרות שאינן אוגרות מים. הן מקושרות בינם לבין עצמן או הקרקע על ידי סדקים ותעלות קטנות. מתחת לשכבת מי התהום, יש שכבה של מים מלוחים.  

כשני שלישים ממי השתייה והרחצה של תושבי ישראל מקורם במי התהום. מי התהום מרוכזים בשני מאגרים עיקריים (אקוויפרים): מאגר ההר, ומאגר החוף. שליש נוסף מקורו באגם הכנרת. ברמות הנוכחיות של צריכה ואוכלוסייה, יכולים המאגרים במצבם המלא ביותר, להספיק לשימוש של כשנה וחצי. כלומר, אם תיעצר כניסת המים למאגרים (עקב איטום הקרקע באספלט או עקב בצורת מוחלטת), ורמות הצריכה הנוכחיות ימשכו, המאגרים יתרוקנו תוך שנה וחצי. מאגרי מי התהום אגורים בקרקע בצורת המזכירה ספוג. מאגרים אלו נמצאים בצורה של פיזור אקראי, של "ספוגים" הנמצאים בתוך שכבות קרקע אחרות שאינן אוגרות מים. הן מקושרות בינם לבין עצמן או הקרקע על ידי סדקים ותעלות קטנות. מתחת לשכבת מי התהום, יש שכבה של מים מלוחים.  

הפגיעה במי התהום נעשית בכמה אופנים. ראשית, שאיבת יתר של מי התהום, יכולה לגרום להמלחת מי התהום על ידי השכבה המלוחה. שנית, יש שורה של מזהמים הפוגעים במי התהום: דשנים וחומרי הדברה של החקלאים, שפכים ביתיים ועירוניים, זיהום תעשייתי, דלקים ושמנים מתחנות דלק, ושמנים הנשטפים מרכבות ומכבישים, חומרים שונים  הנשטפים מערמות פסולת. בנוסף למזהמים אלה ישנם מזהמים וצרכנים אחרים – הרשות הפלסטינית יושבת על ההר, והזיהום שלה מחלחל למי התהום שמהם שותה כלל האוכלוסייה החיה בין נהר הירדן לים התיכון. בנוסף לכך, חלק מהזיהום הנגרם כיום נובע מפעילות כלכלית מהעבר – כמו מפעלי התע"ש ברמת השרון ומפעל התע"ש ברמת גן (שנסגר כבר, אבל הזיהום החמור שלו מאיים על חלק ניכר ממי התהום של גוש דן). כמות קטנה של מזהם יכולה לגרום לזיהום כמות גדולה מאוד של מי שתייה (לדוגמא ליטר אחד של בנזין מזהם 1000 ליטר של מים).

הפגיעה במי התהום נעשית בכמה אופנים. ראשית, שאיבת יתר של מי התהום, יכולה לגרום להמלחת מי התהום על ידי השכבה המלוחה. שנית, יש שורה של מזהמים הפוגעים במי התהום: דשנים וחומרי הדברה של החקלאים, שפכים ביתיים ועירוניים, זיהום תעשייתי, דלקים ושמנים מתחנות דלק, ושמנים הנשטפים מרכבות ומכבישים, חומרים שונים  הנשטפים מערמות פסולת. בנוסף למזהמים אלה ישנם מזהמים וצרכנים אחרים – הרשות הפלסטינית יושבת על ההר, והזיהום שלה מחלחל למי התהום שמהם שותה כלל האוכלוסייה החיה בין נהר הירדן לים התיכון. בנוסף לכך, חלק מהזיהום הנגרם כיום נובע מפעילות כלכלית מהעבר – כמו מפעלי התע"ש ברמת השרון ומפעל התע"ש ברמת גן (שנסגר כבר, אבל הזיהום החמור שלו מאיים על חלק ניכר ממי התהום של גוש דן). כמות קטנה של מזהם יכולה לגרום לזיהום כמות גדולה מאוד של מי שתייה (לדוגמה ליטר אחד של בנזין מזהם 1000 ליטר של מים).

זיהום מי התהום, מדגים את הבעיות שהוזכרו קודם. ראשית, גם אם ייפסק זרם הזיהום בצורה מיידית, עדיין יש חשש מפני חלחול של מזהמים שכבר נמצאים בתוך הקרקע. חלק מהזיהום נמצא בסדקים מעל מי התהום, ועשוי להגיע אליהם תוך שנים או עשורים. שנית, ניתן לראות את הקושי הגדול של אי הוודאות, גם בנושא שבו אפשר לבצע מדידות. איננו יודעים לדוגמא, מי מהגורמים שהוזכרו הוא המזהם הגדול ביותר, קשה להעריך כמה זיהום יש כבר בקרקע ובאילו מקומות הבעיה דחופה ובאילו היא זניחה. האם הבעיה היא רברסיבילית? האם ניתן לתקן את הזיהום שנעשה. לפעמים ניתן – אך במחיר יקר. כך לדוגמה, כדי למנוע את המשך חלחול הממיסים האורגניים של התעשייה הצבאית בנחלת יצחק, יש לקיים הזרמה מתמדת של מי תהום מבארות אחרות באזור אל האזור המזוהם כדי ליצור לחץ מים בניגוד לאזור המזוהם. פתרון סופי יותר של הבעיה דורש חפירה ופינוי של אלפי טונות של אדמה אל אתר הפסולת המסוכנת ברמת חובב. וכאן מדובר במקרה מקומי. לא ברור כיצד ניתן לטפל בזיהום של מאגר כמו הכינרת או אחד המאגרים הגדולים.  

זיהום מי התהום, מדגים את הבעיות שהוזכרו קודם. ראשית, גם אם ייפסק זרם הזיהום בצורה מיידית, עדיין יש חשש מפני חלחול של מזהמים שכבר נמצאים בתוך הקרקע. חלק מהזיהום נמצא בסדקים מעל מי התהום, ועשוי להגיע אליהם תוך שנים או עשורים. שנית, ניתן לראות את הקושי הגדול של אי הוודאות, גם בנושא שבו אפשר לבצע מדידות. איננו יודעים לדוגמא, מי מהגורמים שהוזכרו הוא המזהם הגדול ביותר, קשה להעריך כמה זיהום יש כבר בקרקע ובאילו מקומות הבעיה דחופה ובאילו היא זניחה. האם הבעיה היא רברסיבילית? האם ניתן לתקן את הזיהום שנעשה. לפעמים ניתן – אך במחיר יקר. כך לדוגמה, כדי למנוע את המשך חלחול הממיסים האורגניים של התעשייה הצבאית בנחלת יצחק, יש לקיים הזרמה מתמדת של מי תהום מבארות אחרות באזור אל האזור המזוהם כדי ליצור לחץ מים בניגוד לאזור המזוהם. פתרון סופי יותר של הבעיה דורש חפירה ופינוי של אלפי טונות של אדמה אל אתר הפסולת המסוכנת ברמת חובב. וכאן מדובר במקרה מקומי. לא ברור כיצד ניתן לטפל בזיהום של מאגר כמו הכינרת או אחד המאגרים הגדולים.  

האם ניתן לטפל בבעיית זיהום מי התהום על ידי מיסוי פיגוביאני? הדבר מוטל בספק. ראשית, עלינו לבצע הערכה כלכלית של שווי מאגרי מי התהום. הערכה של מחיר היא תכונה לוקלית. המחיר לתפוז שייתן אדם שכבר יש לו 20 תפוזים, שונה מהמחיר שיתן אדם שאין לו תפוזים. האם עלינו להעריך את מחיר כלל המים במדינה, בהתחשב במצב ההיפותטי של העדר מוחלט של מי תהום שמישים? או לבצע הערכת מחיר על פי המחיר הנהוג כיום? לשם המשך הדיון, נניח לרגע שאין כלל בעיה לבצע הערכת מחיר כזאת.  

האם ניתן לטפל בבעיית זיהום מי התהום על ידי מיסוי פיגוביאני? הדבר מוטל בספק. ראשית, עלינו לבצע הערכה כלכלית של שווי מאגרי מי התהום. הערכה של מחיר היא תכונה לוקלית. המחיר לתפוז שייתן אדם שכבר יש לו 20 תפוזים, שונה מהמחיר שיתן אדם שאין לו תפוזים. האם עלינו להעריך את מחיר כלל המים במדינה, בהתחשב במצב ההיפותטי של העדר מוחלט של מי תהום שמישים? או לבצע הערכת מחיר על פי המחיר הנהוג כיום? לשם המשך הדיון, נניח לרגע שאין כלל בעיה לבצע הערכת מחיר כזאת.  

הבעיה השנייה היא להעריך את התרומה השונה של כל מזהם בנפרד. ראשית על פי סוג הזיהום (דלק, שמן, שפכים ביתיים, דשנים, מתכות כבדות, חומרי הדברה, ציוד רפואי וכו'). שנית על פי כמות החומר המזהם, ושלישית על פי מיקום הזיהום (לדוגמא זיהום באזור המעיינות של ראש העין הינו קריטי יותר מאשר זיהום מעל אזור עם מים מליחים הזורמים לים). לא מודבר בבעיה קלה.  

הבעיה השנייה היא להעריך את התרומה השונה של כל מזהם בנפרד. ראשית על פי סוג הזיהום (דלק, שמן, שפכים ביתיים, דשנים, מתכות כבדות, חומרי הדברה, ציוד רפואי וכו'). שנית על פי כמות החומר המזהם, ושלישית על פי מיקום הזיהום (לדוגמה זיהום באזור המעיינות של ראש העין הינו קריטי יותר מאשר זיהום מעל אזור עם מים מליחים הזורמים לים). לא מודבר בבעיה קלה.  

הבעיה השלישית היא הכנסה בפועל של מערכת המיסוי הפיגוביאנית. מי שיעבור את שני השלבים הקודמים יצטרך למסות את הגורמים הבאים:

הבעיה השלישית היא הכנסה בפועל של מערכת המיסוי הפיגוביאנית. מי שיעבור את שני השלבים הקודמים יצטרך למסות את הגורמים הבאים:

מערכות מאופיינות בריבוי אלמנטים בעלי תלות הדדית ביניהם. תפקודו התקין של כל חלק, תלוי במידה כזו או אחרת בתפקודם התקין של שאר החלקים. יש חלקים פחות חשובים, ויש יותר. יש עמידות שונה ללחצים שונים לחלקים מסויימים. יש חשיבות לזמנים ולטיפול בתקלות בזמן.  יש חשיבות להיסטוריה, יש מערכות בעלות יכולת ניטור או תיקון עצמי ורוב המערכות יכולות להימצא בשיווי משקל שונים.  

מערכות מאופיינות בריבוי אלמנטים בעלי תלות הדדית ביניהם. תפקודו התקין של כל חלק, תלוי במידה כזו או אחרת בתפקודם התקין של שאר החלקים. יש חלקים פחות חשובים, ויש יותר. יש עמידות שונה ללחצים שונים לחלקים מסויימים. יש חשיבות לזמנים ולטיפול בתקלות בזמן.  יש חשיבות להיסטוריה, יש מערכות בעלות יכולת ניטור או תיקון עצמי ורוב המערכות יכולות להימצא בשיווי משקל שונים.  

אפשר להסתכל על מכונית (או כל מכונה) כעל דוגמא למערכת.

אפשר להסתכל על מכונית (או כל מכונה) כעל דוגמה למערכת.

* במכונית יש חלקים שונים הקשורים ביניהם (הגלגלים קשורים למערכת הגיר שקשורה למנוע).

* במכונית יש חלקים שונים הקשורים ביניהם (הגלגלים קשורים למערכת הגיר שקשורה למנוע).

* תפקוד תקין של תת מערכת אחת משפיע על תפקוד של תת מערכות אחרת, לדוגמא אם הרדיאטור נסתם, אזי המנוע יתחמם ועשוי לצאת מכלל שימוש. אם הגומיות אינן מהודקות הרי שיש סיכוי שמערכת הקרור של המנוע לא תפעל וכו'.

* תפקוד תקין של תת מערכת אחת משפיע על תפקוד של תת מערכות אחרת, לדוגמה אם הרדיאטור נסתם, אזי המנוע יתחמם ועשוי לצאת מכלל שימוש. אם הגומיות אינן מהודקות הרי שיש סיכוי שמערכת הקרור של המנוע לא תפעל וכו'.

* בעיה קלה במערכת, שאין מטפלים בה, יכולה להישאר בעיה מקומית ועשויה להתפתח ולגרום לבעיה רצינית בהרבה (תגובות שרשרת או [[לולאת משוב]] מחזקת). יש חשיבות לזמנים ולטיפול בתקלות בזמן: אם אין מים ברדיאטור, יתחיל האוטו להתחמם. אם בשלב זה עוצרים, מחכים עד שהאוטו יתקרר ואז שמים מים, אין בעיה. אבל אם המנוע מתחמם, אזי השמן במנוע נשרף. בהעדר שמן, מקדם החיכוך בתוך בוכנות המנוע עולה מאוד, הבוכנות מתרחבות עקב החום הכבד, והמנוע נתקע. כדי לפתור את הבעיה הזאת יש צורך במנוע חדש. מובן שלא כל בעיה במערכת היא בעיה רצינית, ושיש חלקים חשובים פחות – לדוגמא אם הריפוד באוטו מתקלקל קצת או שנשבר הפלסטיק של מערכת החימום אין זה משפיע על ביצועי המכונית כמו קלקול במנוע או דליפה במיכל הדלק.   

* בעיה קלה במערכת, שאין מטפלים בה, יכולה להישאר בעיה מקומית ועשויה להתפתח ולגרום לבעיה רצינית בהרבה (תגובות שרשרת או [[לולאת משוב]] מחזקת). יש חשיבות לזמנים ולטיפול בתקלות בזמן: אם אין מים ברדיאטור, יתחיל האוטו להתחמם. אם בשלב זה עוצרים, מחכים עד שהאוטו יתקרר ואז שמים מים, אין בעיה. אבל אם המנוע מתחמם, אזי השמן במנוע נשרף. בהעדר שמן, מקדם החיכוך בתוך בוכנות המנוע עולה מאוד, הבוכנות מתרחבות עקב החום הכבד, והמנוע נתקע. כדי לפתור את הבעיה הזאת יש צורך במנוע חדש. מובן שלא כל בעיה במערכת היא בעיה רצינית, ושיש חלקים חשובים פחות – לדוגמה אם הריפוד באוטו מתקלקל קצת או שנשבר הפלסטיק של מערכת החימום אין זה משפיע על ביצועי המכונית כמו קלקול במנוע או דליפה במיכל הדלק.   

* במכונית יש מערכות לניטור עצמי (מנורות החיווי של הנהג – כמו נורית אזהרה על מחסור בשמן), וגם חלפים ומערכות תיקון עצמי (גלגל חלופי, ומגבה, נורות חלופיות וכו').  

* במכונית יש מערכות לניטור עצמי (מנורות החיווי של הנהג – כמו נורית אזהרה על מחסור בשמן), וגם חלפים ומערכות תיקון עצמי (גלגל חלופי, ומגבה, נורות חלופיות וכו').  

* יש במכונית אמצעים למעבר בטוח בין שיווי משקל שונים הן למצבים תקינים (האצה, שיוט, בלימה). יש גם נסיון להקטין הסתברות להגעה למצבים פתולוגיים, או להקטין את הנזק למערכת (המכונית והנוסעים) במקרה והגיעה למצב פתולוגי. מצבים פתולוגיים לדוגמה (ובסוגריים בקרות מניעה או בקרות הקטנת נזק): התנגשות (מערכת בלימה, חגורות בטיחות, כריות אויר), החלקה (ABS), כשל בלמים (בלם יד) או התהפכות (קשתות התהפכות, קפיצים).

* יש במכונית אמצעים למעבר בטוח בין שיווי משקל שונים הן למצבים תקינים (האצה, שיוט, בלימה). יש גם נסיון להקטין הסתברות להגעה למצבים פתולוגיים, או להקטין את הנזק למערכת (המכונית והנוסעים) במקרה והגיעה למצב פתולוגי. מצבים פתולוגיים לדוגמה (ובסוגריים בקרות מניעה או בקרות הקטנת נזק): התנגשות (מערכת בלימה, חגורות בטיחות, כריות אויר), החלקה (ABS), כשל בלמים (בלם יד) או התהפכות (קשתות התהפכות, קפיצים).

הבה ננסה ליישם את הגישה השולית ואת המס הפיגוביאני לגבי תפוזים ומכונית ונראה את ההבדל. במקרה הראשון אדם בעל אקדח הולך לארגז תפוזים ויורה אל תוכו כדור. מס פיגוביאני יכול לעבוד במקרה זה, היות וקל לראות אילו תפוזים נפגעו, לחשב את ערכם ולקנוס אותו בערך זה.  

הבה ננסה ליישם את הגישה השולית ואת המס הפיגוביאני לגבי תפוזים ומכונית ונראה את ההבדל. במקרה הראשון אדם בעל אקדח הולך לארגז תפוזים ויורה אל תוכו כדור. מס פיגוביאני יכול לעבוד במקרה זה, היות וקל לראות אילו תפוזים נפגעו, לחשב את ערכם ולקנוס אותו בערך זה.  

הבה נחזור על ניסוי זה עם מכונית. במקרה הנפוץ איננו יודעים את סוג המכונית (אין לנו הערכה טובה לגבי הערך הכללי של מערכת כל עוד היא מתפקדת), ואין לנו יכולת טובה לראות את הנזק שנגרם לה (אין לנו הערכה טובה של השפעת הזיהום על המערכת) – כלומר אין לנו יכולת לראות היכן פגע הכדור. האם במקרה כזה ניתן לקבוע מה גודל הנזק ולתת פיצוי על ידי מס פיגוביאני? ונניח שאנו רואים את סוג המכונית ויודעים את ערכה, ואנו רואים היכן פגע הכדור – גם אז יהיו מקרים רבים בהם המכונית תסע בצורה תקינה במשך שעה, אולם תיעצר לאחר מכן (לדוגמא אם הכדור פגע במיכל המים). מי שלא בקיא בדרך הפעילות של המערכת, ואינו מכיר את קשרי הגומלין בה ואת מידת חשיבותם, לא יוכל להעריך בצורה נכונה את מידת הנזק, ולכן ספק רב אם תמחור שולי או מיסוי פיגוביאני יכול לתת פיצוי הולם במקרה זה.  

הבה נחזור על ניסוי זה עם מכונית. במקרה הנפוץ איננו יודעים את סוג המכונית (אין לנו הערכה טובה לגבי הערך הכללי של מערכת כל עוד היא מתפקדת), ואין לנו יכולת טובה לראות את הנזק שנגרם לה (אין לנו הערכה טובה של השפעת הזיהום על המערכת) – כלומר אין לנו יכולת לראות היכן פגע הכדור. האם במקרה כזה ניתן לקבוע מה גודל הנזק ולתת פיצוי על ידי מס פיגוביאני? ונניח שאנו רואים את סוג המכונית ויודעים את ערכה, ואנו רואים היכן פגע הכדור – גם אז יהיו מקרים רבים בהם המכונית תסע בצורה תקינה במשך שעה, אולם תיעצר לאחר מכן (לדוגמה אם הכדור פגע במיכל המים). מי שלא בקיא בדרך הפעילות של המערכת, ואינו מכיר את קשרי הגומלין בה ואת מידת חשיבותם, לא יוכל להעריך בצורה נכונה את מידת הנזק, ולכן ספק רב אם תמחור שולי או מיסוי פיגוביאני יכול לתת פיצוי הולם במקרה זה.  

מובן שניתן להתקרב עוד יותר למציאות על ידי הכנסת עוד אלמנטים של אי וודאות או של אלמנט דינמי. בכל שבוע, מכניסים את המכונית לאולם סגור, שם יורים באקדח כמה אנשים כמות שונה של כדורים כל אחד, הכדורים עשויים לפגוע במכונית או לא. אם המכונית שלך נתקע השבוע, יתכן והדבר נבע מיריה שירו בה לפני חודש. כמובן שקשה מאוד לדעת מי ירה, ואם אינך ממוחה למכוניות בוודאי תתקשה לדעת איזה חלק נפגע גם לאחר שהמכונית נתקעה. בכמה יש לקנוס כל אחד מהיורים כדי להגיע למצב פארטו אופטימלי?  

מובן שניתן להתקרב עוד יותר למציאות על ידי הכנסת עוד אלמנטים של אי וודאות או של אלמנט דינמי. בכל שבוע, מכניסים את המכונית לאולם סגור, שם יורים באקדח כמה אנשים כמות שונה של כדורים כל אחד, הכדורים עשויים לפגוע במכונית או לא. אם המכונית שלך נתקע השבוע, יתכן והדבר נבע מיריה שירו בה לפני חודש. כמובן שקשה מאוד לדעת מי ירה, ואם אינך ממוחה למכוניות בוודאי תתקשה לדעת איזה חלק נפגע גם לאחר שהמכונית נתקעה. בכמה יש לקנוס כל אחד מהיורים כדי להגיע למצב פארטו אופטימלי?