שינויים

במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 חברות הטבק הציגו את הטבק כמוצר בריאותי (לדוגמה כסיוע נגד הצטננות). מאמצע שנות ה-50 מנהלות [[חברות הטבק]] מסע תעמולה ו[[דיסאינפורמציה]] של [[הכחשת נזקי העישון]] והכחשת הסוגיות האחרות הנוגעות לעישון. החברות השפיעו בתחילה על המחקר המדעי ועל גורמי המקצוע כמו רופאים וחוקרים, אך השפעתם הלכה ונחלשה עם הצטברות הראיות נגד הטבק. משנות ה-50 וביתר שאת משנת 1964 מרכז הכובד של מאמצי החברות עבר לניסיון להשפיע על הממשלה והרשויות המחוקקות (באמצעות [[לובי פוליטי]]), העיתונות והציבור הכללי בכך שנזקי הטבק והסוגיות האחרות הנוגעות לו הן "סוגיות במחלוקת" וכי אסור להגביל את המכירה והשיווק של טבק.  

במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 חברות הטבק הציגו את הטבק כמוצר בריאותי (לדוגמה כסיוע נגד הצטננות). מאמצע שנות ה-50 מנהלות [[חברות הטבק]] מסע תעמולה ו[[דיסאינפורמציה]] של [[הכחשת נזקי העישון]] והכחשת הסוגיות האחרות הנוגעות לעישון. החברות השפיעו בתחילה על המחקר המדעי ועל גורמי המקצוע כמו רופאים וחוקרים, אך השפעתם הלכה ונחלשה עם הצטברות הראיות נגד הטבק. משנות ה-50 וביתר שאת משנת 1964 מרכז הכובד של מאמצי החברות עבר לניסיון להשפיע על הממשלה והרשויות המחוקקות (באמצעות [[לובי פוליטי]]), העיתונות והציבור הכללי בכך שנזקי הטבק והסוגיות האחרות הנוגעות לו הן "סוגיות במחלוקת" וכי אסור להגביל את המכירה והשיווק של טבק.  

שתי אסטרטגיות מובילות של החברות ב'''הכחשת נזקי העישון''' הן שימוש בצד שלישי ונטיעת ספק. '''שימוש בצד שלישי''' אומר שהחברות מעוניינות שצד שלישי - שכביכול אינו קשור אליהן, ישמיע את הטיעונים שהן מעוניינות להשמיע. הדבר מבוצע באמצעות תשלום וקשרים מאחורי הקלעים למומחים, "ארגוני קש" וקבוצות כדי שאלו יציגו טיעונים נוחים לחברות הטבק, מטעם דוברים ניטרליים ואמינים כביכול. אסטרטגיה של [[נטיעת ספק]] פירושה שאין צורך לשכנע את הקהל שהחברות צודקות בהכרח, די בכך שהציבור מתרשם שיש עדיין ויכוח בין שני צדדים - כך שיש ספק מי צודק. דבר זה מעודד מעשנים להמשיך לעשן ומעודד את הציבור לא לנקוט עמדה עד שהדבר יתברר "עד הסוף". בכך נחלשת העמדה שתומכת בהגבלות על שיווק והפצת מוצרי הטבק. יש אנשים שמתקשים להאמין כי נציגי חברות הטבק יכולים לשקר במצח נחושה, וכי אנשים קרובים להם יכולים לחזור על הפצה של מסרים מטעים לגבי עישון. אמצעים נוספים שמסייע בהכחשה הוא [[לובי פוליטי]], [[קשרי הון-שלטון]] ו[[קשרי הון עיתון]]. היבטים אלה של התנהגות מניפולטיבית ושקרית של החברות נחשפו רק בעשור הראשון של המאה ה-21 בעקבות חיוב החברות לפרסם מעל מיליון מסמכים פנימיים שלהן לציבור במסגרת הסדר תביעה שהגישו נגדן רשויות בארצות הברית ב-1998. התנהגות החברות פורסמה בספרים כמו [[השואה המוזהבת]] ומסמכים של ארגו הבריאות העולמי.  

שתי אסטרטגיות מובילות של החברות ב'''הכחשת נזקי העישון''' הן שימוש בצד שלישי ונטיעת ספק. '''שימוש בצד שלישי''' אומר שהחברות מעוניינות שצד שלישי - שכביכול אינו קשור אליהן, ישמיע את הטיעונים שהן מעוניינות להשמיע. הדבר מבוצע באמצעות תשלום וקשרים מאחורי הקלעים למומחים, "ארגוני קש" וקבוצות כדי שאלו יציגו טיעונים נוחים לחברות הטבק, מטעם דוברים ניטרליים ואמינים כביכול. אסטרטגיה של [[נטיעת ספק]] פירושה שאין צורך לשכנע את הקהל שהחברות צודקות בהכרח, די בכך שהציבור מתרשם שיש עדיין ויכוח בין שני צדדים - כך שיש ספק מי צודק. דבר זה מעודד מעשנים להמשיך לעשן ומעודד את הציבור לא לנקוט עמדה עד שהדבר יתברר "עד הסוף". בכך נחלשת העמדה שתומכת בהגבלות על שיווק והפצת מוצרי הטבק. יש אנשים שמתקשים להאמין כי נציגי חברות הטבק יכולים לשקר במצח נחושה, וכי אנשים קרובים להם יכולים לחזור על הפצה של מסרים מטעים לגבי עישון. אמצעים נוספים שמסייע בהכחשה הוא [[לובי פוליטי]], [[קשרי הון-שלטון]] ו[[קשרי הון-עיתון]]. היבטים אלה של התנהגות מניפולטיבית ושקרית של החברות נחשפו רק בעשור הראשון של המאה ה-21 בעקבות חיוב החברות לפרסם מעל מיליון מסמכים פנימיים שלהן לציבור במסגרת הסדר תביעה שהגישו נגדן רשויות בארצות הברית ב-1998. התנהגות החברות פורסמה בספרים כמו [[השואה המוזהבת]] ומסמכים של ארגו הבריאות העולמי.  

הכחשת נזקי העישון וסוגיות נוספות הנוגעות ל[[עישון|עישון טבק]] היא אסטרטגיה מוצלחת מאוד מצד חברות הטבק. שעיכבה ומעכבת צעדים נגדן במשך עשרות שנים. לדוגמה למרות ראיות מדעיות מוצקות בתחילת שנות 1950, לקח כ-15 שנה עד שבשנת 1964 הכירו הרשויות בארצות הברית, בישראל ובמדינות מערביות נוספות ב[[השפעות בריאותיות של עישון טבק|נזקי הבריאות של העישון]]. חלפו עוד עשרות שנים עד שהכרה רשמית זו הובילה לחקיקה נגד חברות הטבק. למרות שמידע על [[התמכרות לעישון טבק]] קיים אצל חברות הטבק לפחות משנות ה-60 ולמרות מניפולציות מכוונות מצד החברות להגדיל את המכירות על ידי הגדלת כמות הניקוטין שהמעשן קולט, ההכרה בהתמכרות לסיגריות התעכבה במשך כ-40 שנה. למרות שמבחינה רשמית יש איסור מכירת סיגריות לקטינים כמעט כל המעשנים מתחילים לעשן לפני גיל 18 וחלקם הגדול מנסה את השאיפה הראשונה לפני גיל 13. גם בנושא זה האכיפה והמניעה מפגרים מאחור לעומת שיטות הפעולה של החברות.  

הכחשת נזקי העישון וסוגיות נוספות הנוגעות ל[[עישון|עישון טבק]] היא אסטרטגיה מוצלחת מאוד מצד חברות הטבק. שעיכבה ומעכבת צעדים נגדן במשך עשרות שנים. לדוגמה למרות ראיות מדעיות מוצקות בתחילת שנות 1950, לקח כ-15 שנה עד שבשנת 1964 הכירו הרשויות בארצות הברית, בישראל ובמדינות מערביות נוספות ב[[השפעות בריאותיות של עישון טבק|נזקי הבריאות של העישון]]. חלפו עוד עשרות שנים עד שהכרה רשמית זו הובילה לחקיקה נגד חברות הטבק. למרות שמידע על [[התמכרות לעישון טבק]] קיים אצל חברות הטבק לפחות משנות ה-60 ולמרות מניפולציות מכוונות מצד החברות להגדיל את המכירות על ידי הגדלת כמות הניקוטין שהמעשן קולט, ההכרה בהתמכרות לסיגריות התעכבה במשך כ-40 שנה. למרות שמבחינה רשמית יש איסור מכירת סיגריות לקטינים כמעט כל המעשנים מתחילים לעשן לפני גיל 18 וחלקם הגדול מנסה את השאיפה הראשונה לפני גיל 13. גם בנושא זה האכיפה והמניעה מפגרים מאחור לעומת שיטות הפעולה של החברות.