47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 80:
שורה 80: + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + +
אין תקציר עריכה
כמו ברוב המדינות, גם בברזיל תהליך ביטול העבדות היה הדרגתי. ההזדמנות הראשונה לשיחרור עבדים היתה בסכסוך הצבאי הגדול מלחמת הברית המשולשת בין השנים 1864 ו-1870. הממשלה ניסתה לעודד גיוס עבדים בתשלום אולם רק כ-4,000 עבדים שוחררו כך. ב-28 בספטמבר 1871, חוקק הפרלמנט האימפריאלי את "חוק הרחם החופשי", הידוע גם כ"חוק ריו ברנקו" החוק קבע כי החל מתאריך החקיקה, כל התינוקות שנולדו לאמהות שהן שפחות לא יגדלו להיות עבדים בעצמם. החוק קבע את גיל 8 כנקודת הזמן בה היה על בעל העבדים להחליט בין שחרור הילד בתמורה לפיצוי מהמדינה, או להחזיק בו עד לגיל 21, עת הוא ישוחרר ללא כל פיצוי. רק מעטים שוחררו בגיל 8. השלב הבא בתהליך השחרור ההדרגתי היה "חוק בני השישים" (Sexagenário), אשר שחרר בשנת 1885 את כל העבדים שגילם עלה על 60. ב-13 במאי 1888, חתמה הנסיכה איזבל על חוק הזהב (Lei Áurea), אשר סיים סופית ובצורה מוחלטת את העבדות בברזיל. כך, ברזיל היתה המדינה האחרונה ביבשות אמריקה שבה בוטלה העבדות.
כמו ברוב המדינות, גם בברזיל תהליך ביטול העבדות היה הדרגתי. ההזדמנות הראשונה לשיחרור עבדים היתה בסכסוך הצבאי הגדול מלחמת הברית המשולשת בין השנים 1864 ו-1870. הממשלה ניסתה לעודד גיוס עבדים בתשלום אולם רק כ-4,000 עבדים שוחררו כך. ב-28 בספטמבר 1871, חוקק הפרלמנט האימפריאלי את "חוק הרחם החופשי", הידוע גם כ"חוק ריו ברנקו" החוק קבע כי החל מתאריך החקיקה, כל התינוקות שנולדו לאמהות שהן שפחות לא יגדלו להיות עבדים בעצמם. החוק קבע את גיל 8 כנקודת הזמן בה היה על בעל העבדים להחליט בין שחרור הילד בתמורה לפיצוי מהמדינה, או להחזיק בו עד לגיל 21, עת הוא ישוחרר ללא כל פיצוי. רק מעטים שוחררו בגיל 8. השלב הבא בתהליך השחרור ההדרגתי היה "חוק בני השישים" (Sexagenário), אשר שחרר בשנת 1885 את כל העבדים שגילם עלה על 60. ב-13 במאי 1888, חתמה הנסיכה איזבל על חוק הזהב (Lei Áurea), אשר סיים סופית ובצורה מוחלטת את העבדות בברזיל. כך, ברזיל היתה המדינה האחרונה ביבשות אמריקה שבה בוטלה העבדות.
===ביטול העבדות והצמיתות ברוסיה ובמזרח אירופה===
ברוסיה היה תהליך הדרגתי בן כ-200 שנה של הפיכת עבדים ל[[צמיתים]] ולאחר מכן ביטול הצמיתות. בשנת 1649 החל איסור של מכירת עבדים רוסים למוסלמים. בשנת 1679 הצר Feodor השלישי הפך את כל העבדים ברוסיה שעבדו בשדות לצמיתים. בשנת 1723 פטר הגדול הפך את כל העבדים שעבדו בעבודות בית לצמיתים ובכך ביטל את העבדות ברוסיה. [https://en.wikipedia.org/wiki/Timeline_of_abolition_of_slavery_and_serfdom]
הצעדים הראשונים לביטול שיטת הצמיתות ברוסיה בוצעו בתקופת אלכסנדר הראשון בשנת 1803. בין השנים 1816 ל–1819 בוטלה שיטת הצמיתות בגוברניות הבלטיות (בשטחי לטביה ואסטוניה של היום). במהלך השנים היה אחוז תושבי רוסיה בעלי מעמד צמית קבוע יחסית ועמד על כ-45% במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19. על פי מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1859, היו במעמד זה כ-23.1 מיליון תושבים - כ-37%. בחלק מהגוברניות לא היו צמיתים כלל. לעומת זאת היו כ-69% מתושבי גוברניית סמולנסק צמיתים. בשנת 1861 הכריז אלכסנדר השני על "רפורמת האיכרים של 1861" שבה בוטלה הצמיתות ברוסיה. כמו כן היו תנועות לביטול העבדות של צוענים ב-ולאכיה ובנסיכות מולדובה.
===ביטול העבדות בעולם הערבי והמוסלמי===
עבדות היתה דבר נפוצה ומקובלת בעולם הערבי והמוסלמי במשך זמן רב. ערבים תפסו או קנו שחורים מאפריקה לפחות משנת 600 לספירה, וכלכלת עבדים היתה נפוצה מאד, כולל שווקי עבדים. מבחינה דתית לא היתה מגבלה מעשית על החזקה או סחר בעבדים. בימי הביניים המוסלמים ערכו פשיטות גם על מדינות אירופה כדי להשיג עבדים, ובאופן זה מעל מיליון אירופאים הגיעו לעבדות. [https://en.wikipedia.org/wiki/Arab_slave_trade] הסחר בעבדים במזרח התיכון נמשך עד לשלהי המאה ה-19 ולפעמים גם עד המאה ה-20.
;ביטול העבדות באימפריה העותומנית:
עבדות באימפריה העותומנית הייתה קיימת בכל זמן קיומה. עקב לחץ של מדינות אירופה ורוסיה הטורקים להגביל אל הסחר בעבדים במהלך המאה ה-19. בשנת 1830 שוחררו העבדים הלבנים, כולל צ'רקסים שנהגו למכור את ילדיהם ויוונים שמרדו נגד הטורקים בשנת 1821. [https://en.wikipedia.org/wiki/Slavery_in_the_Ottoman_Empire]
הקיסרים העותומנים החלו להגביל יבוא של עבדים חדשים על ידי הגבלות מתוך השריעה המוסלמית. בשנת 1890 חתמה האימפריה העותומנית יחד עם עוד 16 מדינות על "אמנת בריסל לדיכוי העבדות".(Brussels Conference Act of 1890) [https://en.wikipedia.org/wiki/Brussels_Conference_Act_of_1890]
באיסטנבול המכירה של נשים שחורות וצ'רקסיות בוצעה באופן פומבי עד לקיום החוקה בשנת 1908. במהלך המאה ה-19 וה-20 בוצעו מהלכים הדרגתיים של דיכוי ואיסור העבדות במדינות מוסלמיות בגלל לחץ מצד מעצמות מערביות כמו אנגליה וצרפת, וכן בגלל לחץ של תנועות מוסלמיות לביטול העבדות ולחצים כלכליים.[https://en.wikipedia.org/wiki/History_of_slavery_in_the_Muslim_world]
הטורקים הצעירים אימצו עמדה נגד עבדות בתחילת המאה ה-20. הסולטן עבדול חמיד השני שחרר את עבדיו האישיים בשנת 1909 אבל קרובי משפחתו המשכיו להחזיק עבדים. מוסטפא כמאל אטטורק סיים את העבדות החוקית בטורקיה אבל בצורה הדרגתית. בשנת 1933 טורקיה אשררה את האמנה של חבר הלאומים משנת 1926 בדבר דיכוי העבדות. בשנות ה-30 עדיין דווח על מכירות של נערות באופן בלתי חוקי. [https://en.wikipedia.org/wiki/Slavery_in_the_Ottoman_Empire]
;ביטול העבדות באיראן:
בתחילת המאה ה-19 היה באיראן עדיין סחר בעבדים שחורים ולבנים, דבר שהיה קיים מזה מאות שנים. ב-1828 המלחמה עם רוסיה הפסיקה את יבוא העבדים הלבנים – צ'רקסים וגאורגים. תחת לחץ של האימפריה הבריטית הוחלט להפחית את יבוא העבדים דרך האוקיינוס ההודי. עד 1870 יבוא של לאיראן נפסק כמעט לגמרי. עם זאת העבדות בתוך איראן היתה עדיין נפוצה תחת שושלת השושלת הקאג'ארית גם במהלך המאה ה-20. בשנת 1929, בעקבות לחץ בינלאומי, רזא ח'אן ביטל את העבדות באיראן. [https://en.wikipedia.org/wiki/Slavery_in_Iran]
;ביטול העבדות בסעודיה ובמדינות המפרץ:
באמנת ג'דה משנת 1927, בין הממשל הבריטי לבין איבן סעוד הוסכם לדכא את העבדות בערב הסעודית. צו משנת 1936 אסר על יבוא של עבדים למדינה אלא אם ניתן היה להוכיח שהם היו עבדים קודם לכן. בשנת 1962 נאסר על כך סחר בעבדים או החזקת עבדים בסעודיה. [https://en.wikipedia.org/wiki/History_of_slavery_in_the_Muslim_world]
בשנת 1953 שייחים מקטר שהיו בהכתרת אליזבט השנייה בבריטניה לוו בעבדים, וכך גם בביקור חמש שנים מאוחר יותר.
עד שנת 1969 רוב המדינות המוסלמית אסרו על עבדות, אם כי זו המשיכה להתקיים במדבריות עיראק, ועדיין התקיימה בערב הסעודית, תימן ואומאן. אלו אסרו על עבדות בתחומן בשנת 1970. המדינה האחרונה שהפסיקה מבחינה רשמית את העבדות בתחומה היתה מאוריטניה בשנת 1981.
==ביטול העבדות החוקית ברחבי העולם==
בשנת 1948 עבדות הוכרזה כבלתי חוקית במסגרת [[ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם]]. מאוריטינה היתה המדינה האחרונה בעולם שהכריזה על ביטול העבדות בצו נשיאותי בשנת 1981.
כיום עבדות של ילדים ומבוגרים וכן עבודה בכפייה הן בלתי חוקיות כמעט בכל המדינות, וכן הן נוגדות את החוק הבינלאומי. עם זאת מתקיים [[מסחר בבני אדם]] למטרות עבודה ולמטרות ניצול מיני (סחר בנשים לזנות ולמטרות אחרות) ודבר זה ממשיך להשפיע על מיליוני ילדים ומבוגרים ברחבי העולם.