שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 7: שורה 7:  
מלך צרפת לואי העשירי, אסר על עבדות בצרפת בשנת 1315. מלך ספרד, קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה עשה כמותו בממלכת ספרד ב-1542, אבל החוק לא היה תקף במושבות ספרד. Lourenço da Silva de Mendouça שהיה תושב ברזיל, נסע לרומא , והגיש עצומות לוותיקן בהן תאר  את אכזריות העבדות בשנת 1682, בתמיכת המסדר הקפוצ'יני הדבר הביא את אינוקנטיוס האחד עשר להחלטה משנת 1686 שבה הכנסייה הקתולית מגנה גינוי רשמי את סחר העבדים. כמו כן האפיפיור גרגוריוס השישה עשר תקף באופן נמרץ את העבדות ב 1839.  
 
מלך צרפת לואי העשירי, אסר על עבדות בצרפת בשנת 1315. מלך ספרד, קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה עשה כמותו בממלכת ספרד ב-1542, אבל החוק לא היה תקף במושבות ספרד. Lourenço da Silva de Mendouça שהיה תושב ברזיל, נסע לרומא , והגיש עצומות לוותיקן בהן תאר  את אכזריות העבדות בשנת 1682, בתמיכת המסדר הקפוצ'יני הדבר הביא את אינוקנטיוס האחד עשר להחלטה משנת 1686 שבה הכנסייה הקתולית מגנה גינוי רשמי את סחר העבדים. כמו כן האפיפיור גרגוריוס השישה עשר תקף באופן נמרץ את העבדות ב 1839.  
   −
כתנועה חברתית, התנועה לביטול העבדות החלה בעיקרה בסוף המאה ה-18 כאשר קוויקרים מאנגליה ומארצות הברית החלו לערער על מוסריות העבדות. James Oglethorpe שהיה נדבן, איש פרלמנט ופעיל החברתי בבריטניה, היה בין הראשונים שניסחו טיעונים בשם עידן הנאורות נגד העבדות. כמייסד של מושבת ג'ורג'יה הוא אסר על העבדות שם מטעמים הומניטריים. הוא גם טען נגד העבדות בפרלמנט הבריטי. הוא גם עודד את חבריו Granville Sharp ו-חנה מור (Hannah More) לתמוך במאבק זה בעקשנות. זמן קצר לאחר מותו, ב-1785, שארפ ומור איחדו כוחות עם ויליאם וילברפורס (William Wilberforce) ואחרים והקימו את Clapham Sect, קבוצת רפורמיסטים נוצרים ששאפו לבטל את העבדות כמו גם רפורמות נוספות. בשנת 1787 נוצרה בלונדון האגודה לביטול סחר העבדים (the Society for Effecting the Abolition of the Slave Trade).  
+
כתנועה חברתית, התנועה לביטול העבדות החלה בעיקרה בסוף המאה ה-18 כאשר קוויקרים מאנגליה ומארצות הברית החלו לערער על מוסריות העבדות. James Oglethorpe שהיה נדבן, איש פרלמנט ופעיל החברתי בבריטניה, היה בין הראשונים שניסחו טיעונים בשם [[עידן הנאורות|הנאורות]] נגד העבדות. כמייסד של מושבת ג'ורג'יה הוא אסר על העבדות שם מטעמים הומניטריים. הוא גם טען נגד העבדות בפרלמנט הבריטי. הוא גם עודד את חבריו Granville Sharp ו-חנה מור (Hannah More) לתמוך במאבק זה בעקשנות. זמן קצר לאחר מותו, ב-1785, שארפ ומור איחדו כוחות עם ויליאם וילברפורס (William Wilberforce) ואחרים והקימו את Clapham Sect, קבוצת רפורמיסטים נוצרים ששאפו לבטל את העבדות כמו גם רפורמות נוספות. בשנת 1787 נוצרה בלונדון האגודה לביטול סחר העבדים (the Society for Effecting the Abolition of the Slave Trade).
 +
 
 +
בתקופה הקולוניאלית יובאו כ-350,000 עבדים לשלוש עשרה המושבות שהפכו עם השנים לארצות הברית. הם היוו פחות מ-5% מכ-12 מיליון העבדים שיובאו מאפריקה ליבשת אמריקה בתקופה הקולוניאלית. רוב רובם של האפריקנים המשועבדים הועברו למושבות הסוכר באיים הקריביים ובברזיל. בשל תנאי החיים הסבירים ביחס לאלו שבאמריקה הלטינית מספר העבדים במושבות גדל במהירות והגיע לכ-4 מיליון עד שנת 1860.  
    
בעקבות המהפכה הצרפתית, בוטלה העבדות בשנת 1794 בכל מושבותיה של צרפת. עם זאת, ב-1802 נפוליאון החזיר את העבדות. ב 1804 התרחש מרד עבדים בסנטו דומינגו הצרפתית. בעקבות המרד קמה האיטי והעבדות בה נאסרה. נפוליאון ניסה לכבוש מחדש את האי אבל משלחת צבאית ששלח נכשלה, בעיקר בגלל תחלואה בקדחת צהובה. למרות עצמאותה האיטי נותרה מדינה עניה מאד מאז ועד היום.  
 
בעקבות המהפכה הצרפתית, בוטלה העבדות בשנת 1794 בכל מושבותיה של צרפת. עם זאת, ב-1802 נפוליאון החזיר את העבדות. ב 1804 התרחש מרד עבדים בסנטו דומינגו הצרפתית. בעקבות המרד קמה האיטי והעבדות בה נאסרה. נפוליאון ניסה לכבוש מחדש את האי אבל משלחת צבאית ששלח נכשלה, בעיקר בגלל תחלואה בקדחת צהובה. למרות עצמאותה האיטי נותרה מדינה עניה מאד מאז ועד היום.  
   −
המהפכה האמריקאית ומגילת הזכויות של ארצות הברית לא אסרו את העבדות ולא העניקו זכויות לשחורים. המדינות הצפוניות בארצות הברית אסרו על עבדות בתחומן בשנת 1804 דבר שהחל לייצר מתחים עם מדינות הדרום.  
+
בארצות הברית מרבית העבדים עסקו בחקלאות, כאשר 90% מהעבדים השחורים התרכזו במושבות הדרומיות. במרבית מדינות הצפון שיעור העבדים היה נמוך מאשר במדינות הדרום, אחת הסיבות לכך היא הגידול הבדלים בענפי הכלכלה ותעוש רב יותר של החקלאות בצפון. בהתאם לכך ולהבדלים שונים בין המושבות והמדינות היו חוקים שונים ביחס לעבדות. במערב התיכון, לא הייתה קיימת עבדות כבר בימיה הראשונים של ארצות הברית. במסצ'וסטס החליט בית המשפט העליון של המדינה ב-1783: "החוקה סולדת לחלוטין מן הרעיון שבני האדם נולדו עבדים". במדינת ניו יורק נאסרה העבדות רק ב-1827, וגם אז הותרה עבור עבדים שנולדו לפני 1799.  למרות ביטול העבדות, העבדים המשוחררים היו כפופים להפרדה גזעית ולאפליה במושבות הצפוניות. באותן שנים, העבדות במדינות הדרום נותרה חוקית. המהפכה האמריקאית ומגילת הזכויות של ארצות הברית לא אסרו את העבדות ולא העניקו זכויות לשחורים. עש שנת 1804 כל המדינות הצפוניות בארצות הברית אסרו על עבדות בתחומן, דבר שהחל לייצר מתחים עם מדינות הדרום.
   −
ב-1807, לאחר מאבק פוליטי ממושך, נחקק בבריטניה (שכללה גם את אירלנד באותה תקופה) חוק האוסר על סחר בינלאומי בעבדים, אם כי הותרה עדיין בעלות על עבדים. החל מ-1808 החוק נכנס לתוקף גם במושבות הבריטיות באמריקה הצפונית. בעשורים שלאחר חקיקתו יצאה בריטניה, באמצעות הצי הבריטי החזק, למאבק בסחר העבדים הטרנס אטלנטי. ב-1833 נאסרה העבדות במושבות האימפריה הבריטית במסגרת Slavery Abolition Act. הדבר נגע בעיקר למטעי הסוכר באיים הקריביים. עם זאת  דבר זה לא כלל את הודו, שהיתה המושבות הגדולה והחשובה ביותר. באותו זמן בריטניה החלה ללחוץ על מדינות אחרות לבטל את העבדות כליל. ב-1848 העבדות בוטלה מחדש בכל מושבותיה של צרפת.  
+
ב-1807, לאחר מאבק פוליטי ממושך, נחקק בבריטניה (שכללה גם את אירלנד באותה תקופה) חוק האוסר על סחר בינלאומי בעבדים, אם כי הותרה עדיין בעלות על עבדים. החל מ-1808 החוק נכנס לתוקף גם במושבות הבריטיות באמריקה הצפונית. באותה שנה הקונגרס האמריקני הטיל איסור על סחר בעבדים אפריקנים. בעשורים שלאחר חקיקתו יצאה בריטניה, באמצעות הצי הבריטי החזק, למאבק בסחר העבדים הטרנס אטלנטי. ב-1833 נאסרה העבדות במושבות האימפריה הבריטית במסגרת Slavery Abolition Act. הדבר נגע בעיקר למטעי הסוכר באיים הקריביים. עם זאת  דבר זה לא כלל את הודו, שהיתה המושבות הגדולה והחשובה ביותר. באותו זמן בריטניה החלה ללחוץ על מדינות אחרות לבטל את העבדות כליל. ב-1848 העבדות בוטלה מחדש בכל מושבותיה של צרפת.  
    
המושבה נובה סקוטיה (כיום חלק מקנדה) הפכה למקום מקלט לעבדים שברחו ממדינות אמריקה הלטינית ומארצות הברית (דרך "רכבת החופש"). החוקים נגד מסחר בעבדים השפיעו על המושבה ב 1772 וב-1778. ב-1788 מתנגד העבדות James Drummond MacGregor החל לפרסם ספרות נגד עבדות בקנדה. בשנת 1790 John Burbidge שחרר את עבדיו. בהנהגת Richard John Uniacke , המושבה נובה סקוטיה סרבה להפוך את העבדות לחוקית ב 1778 וכן ב 1808. שני השופטים הראשיים Thomas Andrew Lumisden Strange ו- Sampson Salter Blowers היו בעלי תפקידי מפתח בשחרור עבדים מבעליהם. עד סוף המלחמה של 1812 והגעתם של פליטים שחורים נשארו מעט מאד עבדים במושבה. בשנת 1807 נאסר הסחר בעבדים במושבות הבריטיות ובשנת 1833 נאסרה העבדות כליל.  
 
המושבה נובה סקוטיה (כיום חלק מקנדה) הפכה למקום מקלט לעבדים שברחו ממדינות אמריקה הלטינית ומארצות הברית (דרך "רכבת החופש"). החוקים נגד מסחר בעבדים השפיעו על המושבה ב 1772 וב-1778. ב-1788 מתנגד העבדות James Drummond MacGregor החל לפרסם ספרות נגד עבדות בקנדה. בשנת 1790 John Burbidge שחרר את עבדיו. בהנהגת Richard John Uniacke , המושבה נובה סקוטיה סרבה להפוך את העבדות לחוקית ב 1778 וכן ב 1808. שני השופטים הראשיים Thomas Andrew Lumisden Strange ו- Sampson Salter Blowers היו בעלי תפקידי מפתח בשחרור עבדים מבעליהם. עד סוף המלחמה של 1812 והגעתם של פליטים שחורים נשארו מעט מאד עבדים במושבה. בשנת 1807 נאסר הסחר בעבדים במושבות הבריטיות ובשנת 1833 נאסרה העבדות כליל.  
שורה 19: שורה 21:  
במהלך המאה ה-19 העבדות התפשטה במהירות בברזיל, קובה וארצות הברית. באותו זמן הרפובליקות החדשות בדרום אמריקה, שהיו בעבר קולוניות ספרדיות, התחייבו בהדרגה לביטול העבדות. במהלך מלחמות העצמאות מספרד בשנים 1810-1826, העבדות בוטלה בהדרגה ברוב מדינות אמריקה הליטינית. דבר זה נבע בחלקו בעקבות הלחץ הבריטי. ביטול העבדות היה, בדרך כלל, הדרגתי: ראשית נאסר סחר העבדים הטרנס אטלנטי; לאחר מכן הוחל חוק הרחם החופשי, שהעניק לילדי העבדים את חירותם, ולבסוף בוטלה העבדות סופית, תוך פיצוי בעלי העבדים על אובדנם. ב-1811 הכריזה צי'לה על "חופש לילודים" (freedom of wombs) – כך שילדים של עבדים לא היו יותר עבדים בעצמם. ב-1813 הכריזה United Provinces of the River Plate , קולומביה וונצולאה נקטו בצעד זה ב-1821, אבל ללא ביטול מלא של העבדות. צ'ילה ביטלה את העבדות ב-1823. ב-1851 בוטלה העבדות בקולוביה. בארגנטינה בוטלה העבדות עם החתימה על חוקת ארגנטינה ב-1853. ב-3 מדינות העבדות נמשכה עד לתקופה מאוחרת יותר. העבדות בוטלה בפורטו ריקו ב 1873, ב-1886 בקובה וב-1888 בברזיל (על ידי " Golden Law " ). ברזיל היתה המדינה האחרונה ביבשות אמריקה שבה בולה העבדות.  
 
במהלך המאה ה-19 העבדות התפשטה במהירות בברזיל, קובה וארצות הברית. באותו זמן הרפובליקות החדשות בדרום אמריקה, שהיו בעבר קולוניות ספרדיות, התחייבו בהדרגה לביטול העבדות. במהלך מלחמות העצמאות מספרד בשנים 1810-1826, העבדות בוטלה בהדרגה ברוב מדינות אמריקה הליטינית. דבר זה נבע בחלקו בעקבות הלחץ הבריטי. ביטול העבדות היה, בדרך כלל, הדרגתי: ראשית נאסר סחר העבדים הטרנס אטלנטי; לאחר מכן הוחל חוק הרחם החופשי, שהעניק לילדי העבדים את חירותם, ולבסוף בוטלה העבדות סופית, תוך פיצוי בעלי העבדים על אובדנם. ב-1811 הכריזה צי'לה על "חופש לילודים" (freedom of wombs) – כך שילדים של עבדים לא היו יותר עבדים בעצמם. ב-1813 הכריזה United Provinces of the River Plate , קולומביה וונצולאה נקטו בצעד זה ב-1821, אבל ללא ביטול מלא של העבדות. צ'ילה ביטלה את העבדות ב-1823. ב-1851 בוטלה העבדות בקולוביה. בארגנטינה בוטלה העבדות עם החתימה על חוקת ארגנטינה ב-1853. ב-3 מדינות העבדות נמשכה עד לתקופה מאוחרת יותר. העבדות בוטלה בפורטו ריקו ב 1873, ב-1886 בקובה וב-1888 בברזיל (על ידי " Golden Law " ). ברזיל היתה המדינה האחרונה ביבשות אמריקה שבה בולה העבדות.  
   −
התנועה לביטול העבדות המשיכה לפעול בצורה נמרצת בארצות הברית, ודבר זה הוביל בסופו של דבר למלחמת האזרחים בה. בשנת 1865 נאסרה העבדות בארצות הברית בתיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית (עם היתר להמשיך עבדות של אסירים).  
+
התנועה לביטול העבדות המשיכה לפעול בצורה נמרצת בארצות הברית, ועבדים רבים נמלטו לצפון בסיוע ארגון "מסילת הרכבת המחתרתית". ב-1850 העביר הקונגרס את חוק העבדים הנמלטים שהקל על בעלי עבדים לשבות את עבדיהם לשעבר. ב־22 במאי 1856 תקף סנטור דמוקרטי דרומי עם מקל סנטור צפוני רפובליקני. ב-1857 קבע בית המשפט העליון כי אין בכניסתו של עבד למדינה שהעבדות בה אסורה כדי לשחרר אותו מבעלות אדונו. כניסתו של אברהם לינקולן לבית הלבן ב-1861 הובילה למשבר חריף עם מדינות הדרום. לינקולן לא תבע לכפות את שחרור העבדים בדרום, אך הוא עמד בתוקף על כך שהעבדות תוגבל רק למקומות שבהן היא כבר קיימת. הדבר הוביל לפרישת מדינות הדרום ופרוץ מלחמת האזרחים בארצות הברית. בשנת 1865 נאסרה העבדות בארצות הברית בתיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית (עם היתר להמשיך עבדות של אסירים).  
    
במזרח אירופה עוד התקיימה שיטת ה[[צמיתים]] בעיקר ברוסיה. הצעדים הראשונים לביטול שיטת הצמיתות בוצעו בתקופת אלכסנדר הראשון בשנת 1803. בין השנים 1816 ל–1819 בוטלה שיטת הצמיתות בגוברניות הבלטיות (בשטחי לטביה ואסטוניה של היום). במהלך השנים היה אחוז תושבי רוסיה בעלי מעמד צמית קבוע יחסית ועמד על כ-45% במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19. על פי מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1859, היו במעמד זה כ-23.1 מיליון תושבים - כ-37%. בחלק מהגוברניות לא היו צמיתים כלל. לעומת זאת היו כ-69% מתושבי גוברניית סמולנסק צמיתים. בשנת 1861 הכריז אלכסנדר השני על רפורמת האיכרים של 1861 שבה בוטלה הצמיתות ברוסיה. כמו כן היו תנועות לביטול העבדות של צוענים ב-ולאכיה ובנסיכות מולדובה.  
 
במזרח אירופה עוד התקיימה שיטת ה[[צמיתים]] בעיקר ברוסיה. הצעדים הראשונים לביטול שיטת הצמיתות בוצעו בתקופת אלכסנדר הראשון בשנת 1803. בין השנים 1816 ל–1819 בוטלה שיטת הצמיתות בגוברניות הבלטיות (בשטחי לטביה ואסטוניה של היום). במהלך השנים היה אחוז תושבי רוסיה בעלי מעמד צמית קבוע יחסית ועמד על כ-45% במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19. על פי מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1859, היו במעמד זה כ-23.1 מיליון תושבים - כ-37%. בחלק מהגוברניות לא היו צמיתים כלל. לעומת זאת היו כ-69% מתושבי גוברניית סמולנסק צמיתים. בשנת 1861 הכריז אלכסנדר השני על רפורמת האיכרים של 1861 שבה בוטלה הצמיתות ברוסיה. כמו כן היו תנועות לביטול העבדות של צוענים ב-ולאכיה ובנסיכות מולדובה.  

תפריט ניווט