שינויים

==בעיות בניתוח נאו קלאסי לגבי בעיות סביבה==

==בעיות בניתוח נאו קלאסי לגבי בעיות סביבה==

# הפרדה בין זרם למאגר. הסיפור הנאו קלאסי מתייחס רק לבעית זרם הזיהום. הרמה של זיהום בשנה היא זרם. לעומת זאת, כמות השפכים שכבר נשפכה, היא מאגר. גם אם המפעל אינו מזהם יותר (לדוגמא עקב פשיטת רגל), בעיית הזיהום של מאגר השפכים שלו, לא בהכרח נעלמה.

# זמן וקצב. אם יש קצב בו האגם מטהר את עצמו (בהנחה האופטימית שהזיהום אכן מיטהר ולא מחלחל או מגיע למקום אחר בו יגרום לבעיות נוספות). אזי רק זיהום מתחת לרמה של קצב זה תוותר יציבה. אחרת, כמות הזיהום באגם תלך ותגדל.  

 

# אי הפיכות. במודל של מפעל מזהם, אם המפעל יגרום לזרם גדול מידי של זיהום בנהר, ויקבל כתוצאה מכך קנס גבוה מידי, כל שעליו לעשות הוא להקטין את זרם הזיהום. כיוון שמדובר בנהר (שמייצג זרם ולא מאגר), הבעיה נפתרת על ידי "העלמות הזיהום". אבל אם מסתכלים גם על מאגר -לדוגמא אגם סגור הנמצא במורד הנהר, הרי שאי אפשר להתעלם ממאגר השפכים. מאגר קטן של זיהום, יכול לזהם אגם גדול. בעוד שקל יחסית למנוע את המגע בין המאגר המזוהם (סך מי השפכים) לבין המאגר הלא מזוהם (האגם), הרי שהפרדה בינהם לאחר שהתערבבו היא קשה הרבה יותר. הדבר מהווה דוגמא לקיומו של החוק השני של ה[[תרמודינמיקה]], שכן הפרדה בין שני מאגרים שהתערבבו פרושה עליה באנתרופיה, והפרדה בינהם פרושה השקעת אנרגיה, ללא תלות בטכנולוגיה שתופעל לקיום ההפרדה הזו.  

# אי וודאות. המודל הנאו קלאסי מניח שמתי שהוא (כלומר בזמן שיהיה שוק משוכלל עם הפנמת עלויות) נתייצב על לרמת זיהום, שממנה כבר לא משתלם יותר לזהם. אבל יש 4 סוגים של אי וודאות בתחום.  

 

בעיה נוספת היא '''אי הפרדה בין זרם למאגר'''. הסיפור הנאו קלאסי מתייחס רק לבעית זרם הזיהום. הרמה של זיהום בשנה היא זרם. לעומת זאת, כמות השפכים שכבר נשפכה, היא מאגר. גם אם המפעל אינו מזהם יותר (לדוגמא עקב פשיטת רגל), בעיית הזיהום של מאגר השפכים שלו, לא בהכרח נעלמה.

 

עוד בעיה בניתוח הנאו קלאסי היא '''חוסר התייחסות לזמן ולקצב'''. אם יש קצב בו האגם מטהר את עצמו (בהנחה האופטימית שהזיהום אכן מיטהר ולא מחלחל או מגיע למקום אחר בו יגרום לבעיות נוספות). אזי רק זיהום מתחת לרמה של קצב זה תוותר יציבה. אחרת, כמות הזיהום באגם תלך ותגדל.  

 

בעיה חשובה נוספת היא '''אי הפיכות'''. במודל של מפעל מזהם, אם המפעל יגרום לזרם גדול מידי של זיהום בנהר, ויקבל כתוצאה מכך קנס גבוה מידי, כל שעליו לעשות הוא להקטין את זרם הזיהום. כיוון שמדובר בנהר (שמייצג זרם ולא מאגר), הבעיה נפתרת על ידי "העלמות הזיהום". אבל אם מסתכלים גם על מאגר -לדוגמא אגם סגור הנמצא במורד הנהר, הרי שאי אפשר להתעלם ממאגר השפכים. מאגר קטן של זיהום, יכול לזהם אגם גדול. בעוד שקל יחסית למנוע את המגע בין המאגר המזוהם (סך מי השפכים) לבין המאגר הלא מזוהם (האגם), הרי שהפרדה בינהם לאחר שהתערבבו היא קשה הרבה יותר. הדבר מהווה דוגמא לקיומו של החוק השני של ה[[תרמודינמיקה]], שכן הפרדה בין שני מאגרים שהתערבבו פרושה עליה באנתרופיה, והפרדה בינהם פרושה השקעת אנרגיה, ללא תלות בטכנולוגיה שתופעל לקיום ההפרדה הזו.  

 

עוד בעיה היא '''אי וודאות'''. המודל הנאו קלאסי מניח שמתי שהוא (כלומר בזמן שיהיה שוק משוכלל עם הפנמת עלויות) נתייצב על לרמת זיהום, שממנה כבר לא משתלם יותר לזהם. אבל יש 4 סוגים של אי וודאות בתחום.  

##ראשית, גם אם היינו יודעים לתמחר את המשאב הסביבתי, איננו יודעים את הנקודה שבה זיהום נוסף יגרום לו נזק בלתי הפיך (אי וודאות בערך הקריטי של המאגר).

##ראשית, גם אם היינו יודעים לתמחר את המשאב הסביבתי, איננו יודעים את הנקודה שבה זיהום נוסף יגרום לו נזק בלתי הפיך (אי וודאות בערך הקריטי של המאגר).

## שנית, לא תמיד אנו יודעים את רמות הזיהום הנוכחיות, כלומר, גם אם היינו יודעים את הערך הקריטי, איננו יודעים כמה אנו קרובים אליו (אי וודאות בגודל המאגר המזהם).  

## שנית, לא תמיד אנו יודעים את רמות הזיהום הנוכחיות, כלומר, גם אם היינו יודעים את הערך הקריטי, איננו יודעים כמה אנו קרובים אליו (אי וודאות בגודל המאגר המזהם).