שינויים

תור הזהב של "הברונים השודדים" החל להסתיים בשלהי המאה ה-19. עקב מתח חברתי עולה, אי יציבות כלכלית, בעיות כלכליות של הפועלים והחוואים, שביתות, מחאות ושערוריות שהרגיזו את כל חלקי החברה.  

תור הזהב של "הברונים השודדים" החל להסתיים בשלהי המאה ה-19. עקב מתח חברתי עולה, אי יציבות כלכלית, בעיות כלכליות של הפועלים והחוואים, שביתות, מחאות ושערוריות שהרגיזו את כל חלקי החברה.  

באותה תקופה חלק גדול מתושבי ארצות הברית חיו בחוות, ומצבם הורע - למרות השינויים הטכנולוגיים הרבים של אותה תקופה. ראשית בגלל שהם מכרו בשוק חופשי אבל קנו בשוק לא תחרותי – הובלה ברכבות, מוצרי נפט, מיכון חקלאי, מימון היו כולם בשוק מונופוליסטי. סיבה נוספת הייתה ששכלולים טכנולוגים אפשרו להגדיל את התבואה - אבל בגלל שיש ביקוש די קשיח למזון - המחיר לא עלה - היה יותר מזון אבל ולכן מחירו ירד. אופי הכלכלה החקלאית, גם ללא הבצורת שתקפה בשנות ה-80 של המאה ה-19 את המישורים הגדולים, הותירה בידי החקלאים שולי רווח מצומצמים ביותר. שליטת החקלאי על מחיר התוצרת הייתה קטנה ביותר כיוון שזה נקבע בשווקים עם מתחרים רבים אליהם נכנסו מתחרות כארגנטינה, קנדה ורוסיה שדחקו את המחיר עוד מטה וזאת מבלי שהחקלאי יוכל להוריד את עלויות הייצור שלו. התאגידים התעשייתיים הגדולים, שהפכו מונופוליסטיים יותר ויותר, לא הושפעו ואף נהנו מן המצב משום שהעלו את מחירי שירותיהם (בפרט המיכון החקלאי, האחסנה בממגורות וההובלה ברכבות) ללא מגבלה. חקלאים רבים אלצו למכור את אדמתם או למשכן אותה בתמורה להלוואות מהבנקים (שכולם היו בשליטת אילי הון מצפון-מזרח ארצות הברית - בהמשך - רוקפלר וגי' פי מורגן) והפכו לחוכרים של אדמתם. מאידך, הם התקשו להחזיר הלוואות, כיוון שלא היה מספיק כסף במחזור ומחירו היה יקר. באותן שנים חיו כ-90% מחקלאי הדרום על אשראי, רבים מהם ללא יכולת ריאלית להחזיר את ההלוואות שנטלו. בטקסס נאלצו איכרים לחכור ציוד חקלאי, בתמורה למישכון היבולים לטובת ספק הציוד. כך לדוגמה, תירס שנמכר ב-1870 ב-45 סנט לבושל נמכר ב-1889 ב-10 סנט לבושל, בעוד שמחירי הציוד, ההובלה והאחסנה רק עלו.{{הערה|הנתונים מתוך הווארד זין, '''היסטוריה עממית של ארצות הברית''', [[הוצאת בבל]], 2007, עמוד 384}}.

באותה תקופה חלק גדול מתושבי ארצות הברית חיו בחוות, ומצבם הורע - למרות השינויים הטכנולוגיים הרבים של אותה תקופה. ראשית בגלל שהם מכרו בשוק חופשי אבל קנו בשוק לא תחרותי – הובלה ברכבות, מוצרי נפט, מיכון חקלאי, מימון היו כולם בשוק מונופוליסטי. סיבה נוספת הייתה ששכלולים טכנולוגים אפשרו להגדיל את התבואה - אבל בגלל שיש [[גמישות ביקוש|ביקוש די קשיח למזון]] - המחיר לא עלה - היה יותר מזון ולכן מחירו ירד. אופי הכלכלה החקלאית, גם ללא הבצורת שתקפה בשנות ה-80 של המאה ה-19 את המישורים הגדולים, הותירה בידי החקלאים שולי רווח מצומצמים ביותר. שליטת החקלאי על מחיר התוצרת הייתה קטנה ביותר כיוון שזה נקבע בשווקים עם מתחרים רבים אליהם נכנסו מתחרות כארגנטינה, קנדה ורוסיה שדחקו את המחיר עוד מטה וזאת מבלי שהחקלאי יוכל להוריד את עלויות הייצור שלו. התאגידים התעשייתיים הגדולים, שהפכו מונופוליסטיים יותר ויותר, לא הושפעו ואף נהנו מן המצב משום שהעלו את מחירי שירותיהם (בפרט המיכון החקלאי, האחסנה בממגורות וההובלה ברכבות) ללא מגבלה. חקלאים רבים נאלצו למכור את אדמתם או למשכן אותה בתמורה להלוואות מהבנקים (שהיו ברובם בשליטת אילי הון מצפון-מזרח ארצות הברית - בהמשך - רוקפלר וגי' פי מורגן) והפכו לחוכרים של אדמתם. מאידך, הם התקשו להחזיר הלוואות, כיוון שלא היה מספיק כסף במחזור ומחירו היה יקר. באותן שנים חיו כ-90% מחקלאי הדרום על אשראי, רבים מהם ללא יכולת ריאלית להחזיר את ההלוואות שנטלו. בטקסס נאלצו איכרים לחכור ציוד חקלאי, בתמורה למישכון היבולים לטובת ספק הציוד. כך לדוגמה, תירס שנמכר ב-1870 ב-45 סנט לבושל נמכר ב-1889 ב-10 סנט לבושל, בעוד שמחירי הציוד, ההובלה והאחסנה רק עלו.{{הערה|הנתונים מתוך הווארד זין, '''היסטוריה עממית של ארצות הברית''', [[הוצאת בבל]], 2007, עמוד 384}}.

כמו כן גם מצבם של הפועלים הלא מאוגדים הורע – בגלל כוח המיקוח של העסקים הגדולים ובגלל שלא יכלו כבעבר ללכת למערב או לעבוד בחוות.  חלק מהעובדים החלו בניסיונות שביתות כדי להקים [[איגודים מקצועיים]]. בניסיון לשבור שביתות מנהלי מפעלים שכרו כוחות של בריונים שהלכו מכות עם הפועלים. כאשר זה לא עבד - הביאו את הצבא.  

כמו כן גם מצבם של הפועלים הלא מאוגדים הורע – בגלל כוח המיקוח של העסקים הגדולים ובגלל שלא יכלו כבעבר ללכת למערב או לעבוד בחוות.  חלק מהעובדים החלו בניסיונות שביתות כדי להקים [[איגודים מקצועיים]]. בניסיון לשבור שביתות מנהלי מפעלים שכרו כוחות של בריונים שהלכו מכות עם הפועלים. כאשר זה לא עבד - הביאו את הצבא.{{הערה|כלכלה בקומיקס}}

התסיסה החברתית נמשכה, היא הובילה בין היתר לצמיחת מפלגות חדשות. בשנים 1874 עד 1889 קמה מפלגה בשם "Greenback Party" בעלת אידאולוגיה אנטי-מונופוליסיטית.[https://en.wikipedia.org/wiki/Greenback_Party] המפלגה קמה על ידי ארגון חקלאים המכונה בשם The Grange, שפועל עד היום באיזורים הכפריים בארצות הברית ומתמקד בעידוד משפחות לחבור יחד כדי לשפר את מצבן הכלכלי ובעידוד מדיניות שתומכת בכך.[https://en.wikipedia.org/wiki/National_Grange_of_the_Order_of_Patrons_of_Husbandry] המפלגה שנודע גם בשם Greenback Labor Party רצתה לקדם ברית בין עובדים לבין חוואים, והוסיפה בהמשך צעדי רפורמה למצע שלה כמו תמיכה ביום עבודה של 8 שעות והתנגדות לכך שהמדינה או כוחות משטרה פרטיים יוכלו לדכא שביתות של פועלים. המפלגה שקעה לקראת המחצית השניה של עשור 1880 אבל המצע הבסיסי שלה נוצר מחדש בקרב [[המפלגה הפופוליסטית]]  - People's Party הידועים בשם "הפופוליסטים" שקמו בתחילת המאה ה-20. מפלגה זו, שהיתה חזקה באזורים חקלאיים (בעיקר איכרי הדרום), קמה על רקע מצוקת החקלאים בתקופה זו. [https://en.wikipedia.org/wiki/People%27s_Party_(United_States)] תעמולתם (הפופוליסטית, ומכאן הכינוי) הופנתה בחריפות כנגד המונופולים והטראסטים של צפון-מזרח ארצות הברית, הבנקים הגדולים, ראשי תאגידי הענק ובראשם תאגידי הרכבות, שהיו בעלי קרקעות חקלאיות רבות - "הברונים השודדים". הביקורת שלהם היתה בעלת קשת רחבה - היא נעה מטענות נגד ה[[קפיטליזם]] ומדיניות תקן הזהב ועד [[תאוריות קונספירציה]] לפיהן עושים בעלי הממון יד אחת כנגד החקלאים. חלק מרכזי ממצעה של מפלגה זו דרש לבסוף להדפיס כסף - ודבר זה הרתיע פועלים עירוניים ואת שאר הציבור מלתמוך במפלגה - מחשש ל[[אינפלציה]]. במערכת הבחירות לנשיאות של 1892 הייתה המפלגה השלישית בגודלה וצברה 9% מקולות המצביעים ו-22 אלקטורים. במערכת הבחירות לנשיאות של 1896 ניצבה מאחורי מועמד המפלגה הדמוקרטית, ויליאם ג'נינגס ברייאן, שאימץ את עיקרי המצע הפופוליסטי. כישלונם של החקלאים לשלב כוחות עם הפועלים, בעלי העסקים הקטנים והמובטלים העירוניים, שחלקו עמם קווים מאפיינים רבים, גרמו להתמוססות המפלגה. האג'נדה של שתי המפלגות האלה - של צעדים ממשלתיים לריסון כוחם של התאגידים, יושמה, בצורה חלקית, על ידי הפרוגרסיביים.  

התסיסה החברתית נמשכה, והובילה לצמיחת מפלגות חדשות. בשנים 1874 עד 1889 קמה מפלגה בשם '''"Greenback Party"''' בעלת אידאולוגיה אנטי-מונופוליסיטית.[https://en.wikipedia.org/wiki/Greenback_Party] המפלגה קמה על ידי ארגון חקלאים המכונה בשם The Grange, שפועל עד היום באיזורים הכפריים בארצות הברית ומתמקד בעידוד משפחות לחבור יחד כדי לשפר את מצבן הכלכלי ובעידוד מדיניות שתומכת בכך.[https://en.wikipedia.org/wiki/National_Grange_of_the_Order_of_Patrons_of_Husbandry] המפלגה, שנודעה גם בשם Greenback Labor Party רצתה לקדם ברית בין עובדים לבין חוואים, והוסיפה בהמשך צעדי רפורמה למצע שלה כמו תמיכה ביום עבודה של 8 שעות והתנגדות לכך שהמדינה או כוחות משטרה פרטיים יוכלו לדכא שביתות של פועלים. המפלגה שקעה לקראת המחצית השניה של עשור 1880, אבל המצע הבסיסי שלה נוצר מחדש בקרב המפלגה הפופליסטית.

 

'''[[המפלגה הפופוליסטית]]''' - People's Party הידועים גם בשם "הפופוליסטים" שקמו בתחילת המאה ה-20. מפלגה זו, שהיתה חזקה באזורים חקלאיים (בעיקר איכרי הדרום), קמה על רקע מצוקת החקלאים בתקופה זו. [https://en.wikipedia.org/wiki/People%27s_Party_(United_States)] תעמולתם (הפופוליסטית, ומכאן הכינוי) הופנתה בחריפות כנגד המונופולים והטראסטים של צפון-מזרח ארצות הברית, הבנקים הגדולים, ראשי תאגידי הענק ובראשם תאגידי הרכבות, שהיו בעלי קרקעות חקלאיות רבות - "הברונים השודדים". הביקורת שלהם היתה בעלת קשת רחבה - היא נעה מטענות נגד ה[[קפיטליזם]] ומדיניות תקן הזהב ועד [[תאוריות קונספירציה]] לפיהן בעלי הממון עושים יד אחת כנגד החקלאים. חלק מרכזי ממצעה של מפלגה זו דרש לבסוף להדפיס כסף - ודבר זה הרתיע פועלים עירוניים ואת שאר הציבור מלתמוך במפלגה - מחשש ל[[אינפלציה]]. במערכת הבחירות לנשיאות של 1892 הייתה המפלגה השלישית בגודלה וצברה 9% מקולות המצביעים ו-22 אלקטורים. במערכת הבחירות לנשיאות של 1896 ניצבה מאחורי מועמד המפלגה הדמוקרטית, ויליאם ג'נינגס ברייאן, שאימץ את עיקרי המצע הפופוליסטי. כישלונם של החקלאים לשלב כוחות עם הפועלים, בעלי העסקים הקטנים והמובטלים העירוניים, שחלקו עמם קווים מאפיינים רבים, גרמו להתמוססות המפלגה. האג'נדה של שתי המפלגות האלה - של צעדים ממשלתיים לריסון כוחם של התאגידים, יושמה, בצורה חלקית, על ידי הפרוגרסיביים.  

התסיסה הציבורית נמשכה - דוגמה לשביתות המוניות היא [[שביתת פועלות הטקסטיל במנהטן]] בשנת 1909, דוגמה לאלימות חמורה הייתה [[הטבח בלאדלו]] בשנת 1914 שבו חיילים ושכירי חרב של חברות כרייה ירו במקלעים על אוהלים של משפחות כורי פחם.

התסיסה הציבורית נמשכה - דוגמה לשביתות המוניות היא [[שביתת פועלות הטקסטיל במנהטן]] בשנת 1909, דוגמה לאלימות חמורה הייתה [[הטבח בלאדלו]] בשנת 1914 שבו חיילים ושכירי חרב של חברות כרייה ירו במקלעים על אוהלים של משפחות כורי פחם.