− | בסוף המאה ה-19 החלה מגמה של ייעור הארץ בעצי אקליפטוס במטרה לייבוש ביצות שהיוו בית גידול ליתושים שגרמו למחלות מסוכנות כמו מלאריה. {{הערה|שם=lib}} הטמפלרים היו הראשונים שנטעו עצים במושבותיהם. עם זאת שיקום היערות בישראל החל רק לאחר בשלהי מלחמת העולם הראשונה בעקבות כיבוש ישראל על ידי הצבא הבריטי. באותה תקופה חלקים גדולים מישראל היו חשופים וללא יערות. ב-1926 חוקקו הבריטים את "פקודת היערות" האוסרת כריתת עצים ונטילת מוצרי יער ללא אישור ומגדירה שמורות יער. הבריטים הם גם הראשונים שהחלו לנטוע עצים בכמויות גדולות בישראל. {{הערה|שם=kkl1}} | + | בסוף המאה ה-19 החלה מגמה של ייעור הארץ בעצי אקליפטוס במטרה לייבוש ביצות שהיוו בית גידול ליתושים שגרמו למחלות מסוכנות כמו מלאריה. {{הערה|שם=lib}} הטמפלרים היו הראשונים שנטעו עצים במושבותיהם. עם זאת שיקום היערות בישראל החל רק לאחר בשלהי מלחמת העולם הראשונה בעקבות כיבוש ישראל על ידי הצבא הבריטי. באותה תקופה חלקים גדולים מישראל היו חשופים וללא יערות. מחלקת הייעור של ממשלת המנדט הבריטי עסקה בנטיעת יערות. ב-1926 חוקקו הבריטים את "פקודת היערות" האוסרת כריתת עצים ונטילת מוצרי יער ללא אישור ומגדירה שמורות יער. הבריטים הם גם הראשונים שהחלו לנטוע עצים בכמויות גדולות בישראל. {{הערה|שם=kkl1}} |
| הגלים השונים של העליה הציונית לישראל תרמו גם הם לנטיעת היערות, בעיקר על ידי [[קרן קיימת לישראל]] (קק"ל). עד לשנת 1920 עסקה קק"ל בנטיעת עצי זית, אקליפטוס, קזוארינה, ברוש, ושיטה. התצפיות והניסיון שנרכשו אז בגידול עצי-יער וקליטתם, הביאו את החוקרים למסקנה שיש לתת עדיפות לאורן ירושלים. הסיבות העיקריות לכך היו הצלחה גדולה בריבוי השתילים במשתלות, קליטה מהירה של האורן ב[[קרקע]] ושרידות גבוה שלו. {{הערה|שם=kkl1}} טיעונים נוספים לטובת האורן היו שהוא גדל בסוגים רבים של קרקע ואקלים, הוא גדל מהר והוא קל לטיפול. בנוסף האורן מפריש שרף המגן עליו מפני מזיקים ומפני מחלות. השרף שוקע ברווחים שבגזע ומונע ריקבון שלו וחדירה של מזיקים לתוך הגזע. גם המחטים, העלים של האורן, מכילות שרף ולכן עזים לא אוכלות אותן. מאמצי היעור הוכתרו בהצלחה - בתוך כמה שנים נקלטו היטב עצי האורן שניטעו, הם צמחו לגובה וכיסו שטחים גדולים ביערות צפופים. {{הערה|מאמר בשם "מדבריות האורנים" , מעובד על פי המאמר של אמוץ דפני (1987), "אורן ירושלים", עלון למורי הביולוגיה, חוברת ד, עמ' 110}} | | הגלים השונים של העליה הציונית לישראל תרמו גם הם לנטיעת היערות, בעיקר על ידי [[קרן קיימת לישראל]] (קק"ל). עד לשנת 1920 עסקה קק"ל בנטיעת עצי זית, אקליפטוס, קזוארינה, ברוש, ושיטה. התצפיות והניסיון שנרכשו אז בגידול עצי-יער וקליטתם, הביאו את החוקרים למסקנה שיש לתת עדיפות לאורן ירושלים. הסיבות העיקריות לכך היו הצלחה גדולה בריבוי השתילים במשתלות, קליטה מהירה של האורן ב[[קרקע]] ושרידות גבוה שלו. {{הערה|שם=kkl1}} טיעונים נוספים לטובת האורן היו שהוא גדל בסוגים רבים של קרקע ואקלים, הוא גדל מהר והוא קל לטיפול. בנוסף האורן מפריש שרף המגן עליו מפני מזיקים ומפני מחלות. השרף שוקע ברווחים שבגזע ומונע ריקבון שלו וחדירה של מזיקים לתוך הגזע. גם המחטים, העלים של האורן, מכילות שרף ולכן עזים לא אוכלות אותן. מאמצי היעור הוכתרו בהצלחה - בתוך כמה שנים נקלטו היטב עצי האורן שניטעו, הם צמחו לגובה וכיסו שטחים גדולים ביערות צפופים. {{הערה|מאמר בשם "מדבריות האורנים" , מעובד על פי המאמר של אמוץ דפני (1987), "אורן ירושלים", עלון למורי הביולוגיה, חוברת ד, עמ' 110}} |