שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 5,656 בתים ,  14:57, 29 באוגוסט 2019
שורה 65: שורה 65:  
מורגן כיהן כחבר דירקטוריון במונופול התקשורת AT&T אשר שלט בכל הטלפוניה בארצות הברית, בג'נרל אלקטריק וב-46 תאגידים נוספים. ג'ון ד. רוקפלר, שמוקם אחריו ברשימת המשפיעים על הכלכלה האמריקאית, ישב ב-37 דירקטוריונים.{{הערה|שם=zin345|1=}}
 
מורגן כיהן כחבר דירקטוריון במונופול התקשורת AT&T אשר שלט בכל הטלפוניה בארצות הברית, בג'נרל אלקטריק וב-46 תאגידים נוספים. ג'ון ד. רוקפלר, שמוקם אחריו ברשימת המשפיעים על הכלכלה האמריקאית, ישב ב-37 דירקטוריונים.{{הערה|שם=zin345|1=}}
   −
==היחס לברונים==
+
==העידן המוזהב או העידן מצופה הזהב ==
 
הכינוי "ברונים שודדים" שימש את הסופר מרק טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא. ברוח התפישה המקובלת אז כתב טווין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה". טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על אנדרו קרנגי כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן." עם זאת טויין כתב ספר ביקורתי עם שותף בשם The Gilded Age: A Tale of Today. הספר שיצא בשנת 1873 תאר את השחיתות הפוליטית שהיתה בזמנו והפך לרב מכר. הוא אף העניק לתקופה זו את שמה - "העידן מצופה הזהב" (במקום העידן המוזהב")  Gilded Age. [https://en.wikipedia.org/wiki/The_Gilded_Age:_A_Tale_of_Today]
 
הכינוי "ברונים שודדים" שימש את הסופר מרק טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא. ברוח התפישה המקובלת אז כתב טווין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה". טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על אנדרו קרנגי כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן." עם זאת טויין כתב ספר ביקורתי עם שותף בשם The Gilded Age: A Tale of Today. הספר שיצא בשנת 1873 תאר את השחיתות הפוליטית שהיתה בזמנו והפך לרב מכר. הוא אף העניק לתקופה זו את שמה - "העידן מצופה הזהב" (במקום העידן המוזהב")  Gilded Age. [https://en.wikipedia.org/wiki/The_Gilded_Age:_A_Tale_of_Today]
    
מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים... מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."
 
מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים... מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."
   −
ויליאם הנרי ואנדרבילט, בנו של קורנליוס ואנדרבילט, היה אחד הדוברים הבוטים ביותר של הלך הרוח של "הברונים השודדים". בתגובה לטענה שה[[מונופול|מונופוליזם]], בשל חוסר התחרותיות, מונע מן הציבור שירות איכותי, הגיב במשפט "הרכבות לא מנוהלות לשם טובת "הציבור היקר" -- אלו הם הבלים -- הן נבנו על ידי משקיעים שמצפים לקבל את מירב התשואה." הוא אף הרחיב ואמר שכמנהל חברת רכבות אין לו כל עניין בביטחונם של נוסעיו או בנוחותם. (נאמר בראיון ל-Chicago Daily News ב-9 באוקטובר 1882).
+
ויליאם הנרי ואנדרבילט, בנו של קורנליוס ואנדרבילט, היה אחד הדוברים הבוטים ביותר של הלך הרוח של "הברונים השודדים". בתגובה לטענה שה[[מונופול|מונופוליזם]], בשל חוסר התחרותיות, מונע מן הציבור שירות איכותי, אמר בשנת 1882 :"הרכבות לא מנוהלות לשם טובת "הציבור היקר" -- אלו הם הבלים -- הן נבנו על ידי משקיעים שמצפים לקבל את מירב התשואה." הוא אף הרחיב ואמר שכמנהל חברת רכבות אין לו כל עניין בביטחונם של נוסעיו או בנוחותם. {{הערה|נאמר בראיון ל-Chicago Daily News ב-9 באוקטובר 1882}}.
 +
 
 +
התירוץ האינטלקטואלי של אותה תקופה למצב הפוליטי-כלכלי של כלכלה ריכוזית היה עיוות של הדארוויניזם בשם "[[דארוויניזם חברתי]]" שבו העשירים טענו שהעניים נועדו כביכול לעוני בגלל שהם "לא כשירים". זו אחת הסיבות שבאיזורים חקלאיים יצא לדרווין שם רע - עד היום.  כאמור גם ג'י. פי מורגן ואנשי האליטה הכלכלית האמינו כי הריכוזיות הכלכלית הגדלה היא מצב טבעי שנובע מכך שהגדולים יותר שורדים (והחלשים דינם להעלם)  
 +
 
 +
ב-1866 החליט בית המשפט העליון בארצות הברית כי הפרשנות של החוקה היא כזו שתאגיד הוא אישיות משפטית ולכן יש זכויות חוקתיות להרוויח כסף ואסור למדינה להפריע לו. ב-1890 העבירו בקונגרס חוק לפיו קנוניות נגד הסחר הן דבר בלתי חוקי, אבל באותה תקופה הנשיאים היו חלשים מאוד ולכן החוק נאכף רק נגד איגודים מקצועיים. ולא נגד הטרסטים.  
    
היחס לברונים השודדים, שתחילה הייתה בו בעיקר הערכה לתנופה היזמית הבוטה שלהם, נמסך בהדרגה גם בביקורת חריפה. אנשים החלו לשים לב לניצול הבוטה שלהם את הסובסידיות הממשלתיות ואת הקרקעות שהוענקו בחינם לחברות הרכבות. רעיון התמיכה הממשלתית ביזמים, כדי לעודד "שיפורים פנימיים" היה אחד מסעיפי המצע הבולטים של המפלגה הרפובליקנית, מפלגתו של לינקולן והתומכת המסורתית בממשלה 'גדולה', ששלטה בארצות הברית משך שנים רבות אחרי מלחמת האזרחים. הניצול הבוטה של הסובסידיות, כמו זה שביצע ג'יי קוק בחברת נורת'רן פסיפיק פושטת הרגל, היה גורם נוסף שהעצים את ראיית "הברונים השודדים" באור שלילי.  
 
היחס לברונים השודדים, שתחילה הייתה בו בעיקר הערכה לתנופה היזמית הבוטה שלהם, נמסך בהדרגה גם בביקורת חריפה. אנשים החלו לשים לב לניצול הבוטה שלהם את הסובסידיות הממשלתיות ואת הקרקעות שהוענקו בחינם לחברות הרכבות. רעיון התמיכה הממשלתית ביזמים, כדי לעודד "שיפורים פנימיים" היה אחד מסעיפי המצע הבולטים של המפלגה הרפובליקנית, מפלגתו של לינקולן והתומכת המסורתית בממשלה 'גדולה', ששלטה בארצות הברית משך שנים רבות אחרי מלחמת האזרחים. הניצול הבוטה של הסובסידיות, כמו זה שביצע ג'יי קוק בחברת נורת'רן פסיפיק פושטת הרגל, היה גורם נוסף שהעצים את ראיית "הברונים השודדים" באור שלילי.  
   −
תור הזהב של "הברונים השודדים" הסתיים בשלהי המאה ה-19. בתחילה ניסו מחוקקים וממשלות להלחם בברונים השודדים, אולם הם גילו כי הברונים מסוגלים להתעלם מחוקים שנחקקו מולם תודות להשפעתם הפוליטית על שופטים. בהמשך התגלו שערוריות שונות שאפשרו צעדים תקיפים יותר מולם וכוחם נשבר - בין היתר בשל מוות של חלק מהם ומודעות ציבורית לנזק שנגרם. לדוגמה השערורייה שנוצרה בתחום המזון עקב הספר [[הג'ונגל]] של אפטון סינקלר, וכן על רקע צמיחתה של התנועה הסוציאליסטית בעולם ובארצות הברית שהביאה לאיום על הסדר הקפיטליסטי. הצעדים הברורים ביותר מול ברונים שודדים היו חוקים נגד [[הגבלים עסקיים]] ששברו רבים מהמונופולים וקבעו חוקים שנועדו להגביל את היכולת של עסקים לשתף פעולה זה עם זה כדי למנוע תחרות.  
+
הנשיאים של אותה תקופה אמרו דברים כמו - רתפורז הייז "זו אינה עוד ממשלת העם של העם ולמען העם זוהי ממשלת התאגידים של התאגידים ולמען התאגידים" או גורבר קליבלנד שאמר "התאגידים נעשים במהירות אדוני העם.. קומוניזם הוא דבר מתואב וסכנה לשלום ולממשלה המאורגנת אבל הקומוניזם של שילוב הון ועושר כפועל יוצא של תאוות בצע חסת מצרים ואנוכיות החותר בזדון תחת הצד והיושרה של מוסדות חופשיים אינו מסוכן פחות מהקומוניזם של עוני עוני נדכא ועמל".
 +
 
 +
==שביתות, ביקורת וצעדי נגד==
 +
תור הזהב של "הברונים השודדים" החל להסתיים בשלהי המאה ה-19. עקב מתח חברתי עולה, אי יציבות כלכלית, בעיות כלכליות של הפועלים והחוואים, שביתות, מחאות ושערוריות שהרגיזו את כל חלקי החברה.
 +
 
 +
באותה תקופה חלק גדול מתושבי ארצות הברית חיו בחוות, ומצבם הורע - למרות השינויים הטכנולוגיים הרבים של אותה תקופה. ראשית בגלל שהם מכרו בשוק חופשי אבל קנו בשוק לא תחרותי – הובלה ברכבות, מוצרי נפט, מיכון חקלאי, מימון היו כולם בשוק מונופוליסטי. סיבה נוספת הייתה ששכלולים טכנולוגים אפשרו להגדיל את התבואה - אבל בגלל שיש ביקוש די קשיח למזון - המחיר לא עלה - היה יותר מזון אבל ולכן מחירו ירד . כמו כן גם מצבם של הפועלים הלא מאוגדים הורע – בגלל כוח המיקוח של העסקים הגדולים ובגלל שלא יכלו כבעבר ללכת למערב או לעבוד בחוות.  חלק מהעובדים החלו בניסיונות שביתות כדי להקים [[איגודים מקצועיים]]. בניסיון לשבור שביתות מנהלי מפעלים שכרו כוחות של בריונים שהלכו מכות עם הפועלים. כאשר זה לא עבד - הביאו את הצבא.
 +
 
 +
הדברים החלו להשתנות כאשר לאחר ההתנקשות בנשיא מקינלי בספטמבר 1901, מונה הרפובליקאי  [[טדי רוזוולט]] לנשיאות , בגיל 42 הוא היה הנשיא הצעיר ביותר בתולדות המדינה. בזמן זה החלה תקופת עליית הרעיונות של [[הפרוגרסיבים]] הוא החל לשבור את הטראסים. רוזוולט היה ליברל מסוג חדש - עד כה הליברלים דאגו שהממשלה תהיה חלשה כדי לשמר את חירות הפרט. הליברלים של המאה ה-20 רצו ממשלה עם יותר סמכויות, כדי להגן על הציבור מפני תאגידים גדולים. רוזוולט טען כי "אנחנו צריכים עוצמה ציבורית כמשקל נגד לעוצמה פרטית" (של התאגידים הגדולים).  
 +
 
 +
הציבור החל להתעורר גם תודות לעיתונאים אמיצים שחשפו שחיתויות וכונו "[[גורפי בוץ]]" לדוגמה גיי'קוב רוס שתיעד את המצב הגרוע של אנשים עניים בניו יורק ששילמו שכר דיור גבוה מספיק כדי לתחזק את הדירות אבל לא עשו כן. גורף בוץ אחר היה [[אפטון סינקלר]] שכתב את הרומן "[[הג'ונגל]]" על תעשיית הבשר. דבר יצר מהומה ציבורית ואפשר לרוזוולט להעביר חוקים כמו "חוק המזונות והתרופות הטהורים" משנת 1906, שהספיק תופעות כמו ערבוב בשר עכברושים לקופסות עם כיתוב של בשר בקר.
 +
 
 +
ב-1909 הווארד טאפט הפך לנשיא והמשיך ללחוץ על הטרסטים. בשנת 1911 הוא פירק את סטנדרד אויל- אפשר להבין את הגודל שלה אם מסתכלים על החברות שיצאו ממנה  מוביל, אקסון, צסברו פונדס, שברון, אמוקו, וצ'ייס (הבנק של רוקפלר). עם זאת ריסוק הטרסים לא ריסק את כוחם הכלכלי והפוליטי בגלל התנהלות כ[[אוליגופול]]. מורגן היה עדיין חזק מאוד ושלט בתאגידים בשווי 22 מיליארד דולר - מספיק כדי לקנות את כל מערב ארצות הברית.
 +
 
 +
ב-1912 רוזוולט פרש מהמפלגה הרפובליקנית, והקים את "המפלגה פרוגרסיבית" שלא העריכה ימים. בבחירות לנשיאות הרפובליקאים התפצלו בין רוזוולט לבין המפלגה הרפובליקאית. וודארו וילסון הדמוקרט עלה במקומו והמשיך עם מדיניות פרוגרסיבית כמו - מס הכנסה פרוגרסיבי ב-1913 - 1% על שכר נמוך ו-7% על שכר גבוה. בשנת 1913 קמה מערכת "הבנק הפדרלי" בנסיון למנוע [[ריצות על הבנקים]]. בשנת 1914 נחקק  חוק ה[[אנטי טראסט]] של קלייטון , כדי למנוע מראש מונופולים ואוליגופולים.  
    
הכינוי, ברונים שודדים ממשיך לשמש לעיתים בהתייחסות ליזמים הבולטים בתחומי ייצור, תעשייה ויזמות חדשים גם כיום.
 
הכינוי, ברונים שודדים ממשיך לשמש לעיתים בהתייחסות ליזמים הבולטים בתחומי ייצור, תעשייה ויזמות חדשים גם כיום.

תפריט ניווט