47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יצירת דף עם התוכן "'''הברונים השודדים''' (באנגלית: Robber barons) הוא כינוי גנאי שניתן לקבוצה בולטת של אנשי עסקים מסו..."
'''הברונים השודדים''' (באנגלית: Robber barons) הוא כינוי גנאי שניתן לקבוצה בולטת של אנשי עסקים מסוף מלחמת האזרחים ועד סוף המאה ה-19 בארצות הברית שהואשמו בשימוש בניצול [[קשרי הון שלטון]], שחיתות ושיטות נוספות כדי להתעשר, לצבור כוח פוליטי, למנוע תחרות ולשמור על [[מונופול|מונופולים]] או [[קרטל|קרטלים]] שלהם עד תחילת המאה ה-20. מקורו של הכינוי הוא מימי הביניים, אז ניתן כינוי דומה לבעלי אדמות גרמנים שגבו סכומי עתק מספינות שעברו בנחלותיהם, לאורך הנהר ריין. הכינוי זכה לפופולריות בעקבות שם ספרו של ההיסטוריון מתיו ג'וזפסון מ-1934, תקופת השפל הגדול.
בתחילה הכינוי הוחל תחילה בעיקר על יזמים ואנשי עסקים שהיו קשורים בתעשיית הרכבת בארצות הברית. לדוגמה איל הפלדה והרכבות אנדרו קרנגי, איל הרכבות קורנליוס ואנדרבילט, לילנד סטנפורד, בעל חברת רכבות וסנטור, ג'יימס ג'. היל, בעליו של קו גרייט נורת'רן. בהמשך נוספו לרשימת הברונים השודדים עשירים נוספים בתעשיות נוספות שצברו כסף, כוח מונופוליסטי וכוח פוליטי. לדוגמה ג'ון ד. רוקפלר, שהיה היזם החשוב ביותר בתעשיית הנפט בארצות הברית במאה ה-19, והצליח להשיג [[מונופול]] ו[[מונופסון]] בתחום. ג'יימס ביוקנן דיוק, מייסד "חברת הטבק האמריקנית". ומאוחר יותר נוסף גם הבנקאי הנודע ג'יי. פי. מורגן, שהצליח ללכד חלק ניכר מהעשירים האחרים ב"טראסטים" של תעשיות שונות שאפשרו להם לשתף פעולה זה עם זה, לחסום או לאיים על מתחרים ולזכות בעוד כוח פוליטי וכלכלי.
הכוח הפוליטי של ה"ברונים", שצמח בחלק מהמקרים עקב חוזי ממשלה על רקע מלחמת האזרחים בארצות הברית, או הרצון הממשלתי בהקמת קווי הרכבת שחצו את ארצות הברית, התרגם לעושר כלכלי וכוח כלכלי רב. במקרים נוספים הכוח הכלכלי הראשוני התאפשר תודות ל[[יתרונות לגודל]] של עסקים תודות להמצאות חדשות כמו הרכבת והטלגרף שאפשרו לתאגידים לגדול לגדלים שהיה קשה לקיים קודם לכן. הכוח הכלכלי של העסקים תורגם להשפעה על הממשלה, בתי המחוקקים והשופטים בארצות הברית שאפשרו לברונים השודדים לפגוע במתחרים , ספקים, צרכנים, ולשמור ולהעצים את כוחם הכלכלי והפוליטי במשך מספר עשורים. דבר זה הדגים בפני חוקרי כלכלה בעיה מובנית בקפיטליזם - התחרות הכלכלית נוטה להצמיח לעיתים קרובות מתחרים חזקים יותר מאחרים, ולאלו יש יתרונות מובנים בשיטה כמו גישה קלה יותר למימון, גישה למוסדות השלטון ועוד. במהרה יזמים שצמחו תודות לתחרות הכלכלית, מוצאים שיטות לחסום תחרות זו ולשלוט בשוק. לילנד סטנפורד, לדוגמה, היה מושל וסנטור לשעבר מקליפורניה, ניצל את קשריו הפוליטיים כדי להביא את קליפורניה לחוקק חוקים שאסרו על תחרות עם חברת הרכבות שלו וכך הצליח לגרוף רווחים עצומים.
בתחילה זכו העשירים החדשים שצמחו לאחר המלחמה ליחס חם. ונראה שהם מייצגים את רוח התקופה ואת הקפיטליזם החיובי - הם בנו את עושרם במו ידיהם וזכו לעושר רב. בהדרגה הבינו הוגים רבים כי העושר הרב של חלק מהיזמים נגרם בשל היכולת שלהם לאיים או לחסום מתחרים, לשמור על [[מונופול]] מול צרכנים ועל [[מונופסון]] מול ספקים, לתאם מחירים ותאנים רבים נוספים מול מתחרים, לקבל סבסוד בצורות רבות מהמממשל - בצורת מכרזים תפורים, הנחות במיסים, קבלת אדמות בזיל הזול וכו', להפעיל שיטות בריוניות מול עובדים שאיימו בשביתות, להשפיע על אכיפת חוקים ועל שופטים ושוטרים כדי לאכוף חוקים בצורה שנוחה להם ועוד. כתגובה לכך קמה התנועה הפרוגרסיבית בארצות הברית, שזכתה לפופלאריות הן במפלגה הרפובליקינית, והן במפלגה הדמוקרטית, עם הזמן מונופולים נשברו על ידי הממשלה ושיטות שונות של עסקים לחסום תחרות או להנות מסיוע הממשלה כדי לזכות ביתרונות לא הוגנים נחסמו. דוגמה אחת לצעדים אלה כוללים את [[הממונה על ההגבלים העסקיים|חוק ההגבלים העסקיים]] שקובע שהגבל עסקי הוא דבר לא חוקי. החוק באנגלית נקרא - אנטי-טרסט - על שם הטרסטים שהוקמו על ידי הברונים השודדים כדי להגן על עסקייהם.
==היחס לברונים==
הכינוי "ברונים שודדים" שימש את הסופר מרק טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא. ברוח התפישה המקובלת אז כתב טווין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה". טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על אנדרו קרנגי כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן." מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים... מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."
ויליאם הנרי ואנדרבילט היה אחד הדוברים הבוטים ביותר של הלך הרוח של "הברונים השודדים". בתגובה לטענה שהמונופוליזם, בשל חוסר התחרותיות, מונע מן הציבור שירות איכותי הגיב במשפט "הרכבות לא מנוהלות לשם טובת "הציבור היקר" -- אלו הם הבלים -- הן נבנו על ידי משקיעים שמצפים לקבל את מירב התשואה." הוא אף הרחיב ואמר שכמנהל חברת רכבות אין לו כל עניין בביטחונם של נוסעיו או בנוחותם. (נאמר בראיון ל-Chicago Daily News ב-9 באוקטובר 1882).
היחס לברונים השודדים, שתחילה הייתה בו בעיקר הערכה לתנופה היזמית הבוטה שלהם, נמסך בהדרגה גם בביקורת חריפה. אנשים החלו לשים לב לניצול הבוטה שלהם את הסובסידיות הממשלתיות ואת הקרקעות שהוענקו בחינם לחברות הרכבות. רעיון התמיכה הממשלתית ביזמים, כדי לעודד "שיפורים פנימיים" היה אחד מסעיפי המצע הבולטים של המפלגה הרפובליקנית, מפלגתו של לינקולן והתומכת המסורתית בממשלה 'גדולה', ששלטה בארצות הברית משך שנים רבות אחרי מלחמת האזרחים. הניצול הבוטה של הסובסידיות, כמו זה שביצע ג'יי קוק בחברת נורת'רן פסיפיק פושטת הרגל, היה גורם נוסף שהעצים את ראיית "הברונים השודדים" באור שלילי. תור הזהב של "הברונים השודדים" הסתיים בשלהי המאה ה-19. בתחילה ניסו מחוקקים וממשלות להלחם בברונים השודדים, אולם הם גילו כי הברונים מסוגלים להתעלם מחוקים שנחקקו מולם תודות להשפעתם הפוליטית על שופטים. בהמשך התגלו שערויוות שונות שאפשרו צעדים תקיפים יותר מולם וכוחם נשבר - בין היתר בשל מוות של חלק מהם ומודעות ציבורית לנזק שנגרם לדוגמה השערוריה שנוצרה בתחום המזון עקב הספר [[הג'ונגל]] של אפטון סינקלר, וכן על רקע צמיחתה של התנועה הסוציאליסטית בעולם ובארצות הברית שהביאה לאיום על הסדר הקפיטליסטי. הצעדים הברורים ביותר מול ברונים שודדים היו חוקים נגד [[הגבלים עסקיים]] ששברו רבים מהמונופולים וקבעו חוקים שנועדו להגביל את היכולת של עסקים לשתף פעולה זה עם זה כדי למנוע תחרות.
הכינוי, ברונים שודדים ממשיך לשמש לעיתים בהתייחסות ליזמים הבולטים בתחומי ייצור, תעשייה ויזמות חדשים גם כיום.
==ראו גם==
* [[כלכלה בקומיקס]]
* [[הגבלים עסקיים]]
* [[מונופול]], [[מונופוסון]]
* [[יתרונות לגודל]]
==קישורים חיצוניים==
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Robber_baron_(industrialist) הברונים השודדים] בויקיפדיה האנגלית
בתחילה הכינוי הוחל תחילה בעיקר על יזמים ואנשי עסקים שהיו קשורים בתעשיית הרכבת בארצות הברית. לדוגמה איל הפלדה והרכבות אנדרו קרנגי, איל הרכבות קורנליוס ואנדרבילט, לילנד סטנפורד, בעל חברת רכבות וסנטור, ג'יימס ג'. היל, בעליו של קו גרייט נורת'רן. בהמשך נוספו לרשימת הברונים השודדים עשירים נוספים בתעשיות נוספות שצברו כסף, כוח מונופוליסטי וכוח פוליטי. לדוגמה ג'ון ד. רוקפלר, שהיה היזם החשוב ביותר בתעשיית הנפט בארצות הברית במאה ה-19, והצליח להשיג [[מונופול]] ו[[מונופסון]] בתחום. ג'יימס ביוקנן דיוק, מייסד "חברת הטבק האמריקנית". ומאוחר יותר נוסף גם הבנקאי הנודע ג'יי. פי. מורגן, שהצליח ללכד חלק ניכר מהעשירים האחרים ב"טראסטים" של תעשיות שונות שאפשרו להם לשתף פעולה זה עם זה, לחסום או לאיים על מתחרים ולזכות בעוד כוח פוליטי וכלכלי.
הכוח הפוליטי של ה"ברונים", שצמח בחלק מהמקרים עקב חוזי ממשלה על רקע מלחמת האזרחים בארצות הברית, או הרצון הממשלתי בהקמת קווי הרכבת שחצו את ארצות הברית, התרגם לעושר כלכלי וכוח כלכלי רב. במקרים נוספים הכוח הכלכלי הראשוני התאפשר תודות ל[[יתרונות לגודל]] של עסקים תודות להמצאות חדשות כמו הרכבת והטלגרף שאפשרו לתאגידים לגדול לגדלים שהיה קשה לקיים קודם לכן. הכוח הכלכלי של העסקים תורגם להשפעה על הממשלה, בתי המחוקקים והשופטים בארצות הברית שאפשרו לברונים השודדים לפגוע במתחרים , ספקים, צרכנים, ולשמור ולהעצים את כוחם הכלכלי והפוליטי במשך מספר עשורים. דבר זה הדגים בפני חוקרי כלכלה בעיה מובנית בקפיטליזם - התחרות הכלכלית נוטה להצמיח לעיתים קרובות מתחרים חזקים יותר מאחרים, ולאלו יש יתרונות מובנים בשיטה כמו גישה קלה יותר למימון, גישה למוסדות השלטון ועוד. במהרה יזמים שצמחו תודות לתחרות הכלכלית, מוצאים שיטות לחסום תחרות זו ולשלוט בשוק. לילנד סטנפורד, לדוגמה, היה מושל וסנטור לשעבר מקליפורניה, ניצל את קשריו הפוליטיים כדי להביא את קליפורניה לחוקק חוקים שאסרו על תחרות עם חברת הרכבות שלו וכך הצליח לגרוף רווחים עצומים.
בתחילה זכו העשירים החדשים שצמחו לאחר המלחמה ליחס חם. ונראה שהם מייצגים את רוח התקופה ואת הקפיטליזם החיובי - הם בנו את עושרם במו ידיהם וזכו לעושר רב. בהדרגה הבינו הוגים רבים כי העושר הרב של חלק מהיזמים נגרם בשל היכולת שלהם לאיים או לחסום מתחרים, לשמור על [[מונופול]] מול צרכנים ועל [[מונופסון]] מול ספקים, לתאם מחירים ותאנים רבים נוספים מול מתחרים, לקבל סבסוד בצורות רבות מהמממשל - בצורת מכרזים תפורים, הנחות במיסים, קבלת אדמות בזיל הזול וכו', להפעיל שיטות בריוניות מול עובדים שאיימו בשביתות, להשפיע על אכיפת חוקים ועל שופטים ושוטרים כדי לאכוף חוקים בצורה שנוחה להם ועוד. כתגובה לכך קמה התנועה הפרוגרסיבית בארצות הברית, שזכתה לפופלאריות הן במפלגה הרפובליקינית, והן במפלגה הדמוקרטית, עם הזמן מונופולים נשברו על ידי הממשלה ושיטות שונות של עסקים לחסום תחרות או להנות מסיוע הממשלה כדי לזכות ביתרונות לא הוגנים נחסמו. דוגמה אחת לצעדים אלה כוללים את [[הממונה על ההגבלים העסקיים|חוק ההגבלים העסקיים]] שקובע שהגבל עסקי הוא דבר לא חוקי. החוק באנגלית נקרא - אנטי-טרסט - על שם הטרסטים שהוקמו על ידי הברונים השודדים כדי להגן על עסקייהם.
==היחס לברונים==
הכינוי "ברונים שודדים" שימש את הסופר מרק טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא. ברוח התפישה המקובלת אז כתב טווין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה". טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על אנדרו קרנגי כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן." מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים... מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."
ויליאם הנרי ואנדרבילט היה אחד הדוברים הבוטים ביותר של הלך הרוח של "הברונים השודדים". בתגובה לטענה שהמונופוליזם, בשל חוסר התחרותיות, מונע מן הציבור שירות איכותי הגיב במשפט "הרכבות לא מנוהלות לשם טובת "הציבור היקר" -- אלו הם הבלים -- הן נבנו על ידי משקיעים שמצפים לקבל את מירב התשואה." הוא אף הרחיב ואמר שכמנהל חברת רכבות אין לו כל עניין בביטחונם של נוסעיו או בנוחותם. (נאמר בראיון ל-Chicago Daily News ב-9 באוקטובר 1882).
היחס לברונים השודדים, שתחילה הייתה בו בעיקר הערכה לתנופה היזמית הבוטה שלהם, נמסך בהדרגה גם בביקורת חריפה. אנשים החלו לשים לב לניצול הבוטה שלהם את הסובסידיות הממשלתיות ואת הקרקעות שהוענקו בחינם לחברות הרכבות. רעיון התמיכה הממשלתית ביזמים, כדי לעודד "שיפורים פנימיים" היה אחד מסעיפי המצע הבולטים של המפלגה הרפובליקנית, מפלגתו של לינקולן והתומכת המסורתית בממשלה 'גדולה', ששלטה בארצות הברית משך שנים רבות אחרי מלחמת האזרחים. הניצול הבוטה של הסובסידיות, כמו זה שביצע ג'יי קוק בחברת נורת'רן פסיפיק פושטת הרגל, היה גורם נוסף שהעצים את ראיית "הברונים השודדים" באור שלילי. תור הזהב של "הברונים השודדים" הסתיים בשלהי המאה ה-19. בתחילה ניסו מחוקקים וממשלות להלחם בברונים השודדים, אולם הם גילו כי הברונים מסוגלים להתעלם מחוקים שנחקקו מולם תודות להשפעתם הפוליטית על שופטים. בהמשך התגלו שערויוות שונות שאפשרו צעדים תקיפים יותר מולם וכוחם נשבר - בין היתר בשל מוות של חלק מהם ומודעות ציבורית לנזק שנגרם לדוגמה השערוריה שנוצרה בתחום המזון עקב הספר [[הג'ונגל]] של אפטון סינקלר, וכן על רקע צמיחתה של התנועה הסוציאליסטית בעולם ובארצות הברית שהביאה לאיום על הסדר הקפיטליסטי. הצעדים הברורים ביותר מול ברונים שודדים היו חוקים נגד [[הגבלים עסקיים]] ששברו רבים מהמונופולים וקבעו חוקים שנועדו להגביל את היכולת של עסקים לשתף פעולה זה עם זה כדי למנוע תחרות.
הכינוי, ברונים שודדים ממשיך לשמש לעיתים בהתייחסות ליזמים הבולטים בתחומי ייצור, תעשייה ויזמות חדשים גם כיום.
==ראו גם==
* [[כלכלה בקומיקס]]
* [[הגבלים עסקיים]]
* [[מונופול]], [[מונופוסון]]
* [[יתרונות לגודל]]
==קישורים חיצוניים==
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Robber_baron_(industrialist) הברונים השודדים] בויקיפדיה האנגלית