שינויים

==שבירת השיח==

==שבירת השיח==

השיח בין הנאו קלאסיים לבין מתנגדיהם המפורסמים - המרקסיסטים והקיינסיאנים, הינו שיח "תקוע" למדי. כל צד מחופר בעמדה שלו, יוצא מתוך הנחות היסוד שלו, ויש הסכמה מועטה על עובדות ותהליכים. מצב זה אינו בריא לאיש. דיון על מערכות עשוי לשבור קפאון זה, היות והוא אינו בהכרח מצדד באף צד של הוויכוח (ולמעשה סביר שלפי ניתוח זה לכל צד יש טענות מוצדקות וגם מוטעות.

השיח בין הנאו-קלאסיים לבין מתנגדיהם המפורסמים - המרקסיסטים והקיינסיאנים, הינו שיח "תקוע" למדי. כל צד מחופר בעמדה שלו, יוצא מתוך הנחות היסוד שלו, ויש הסכמה מועטה על עובדות ותהליכים. מצב זה אינו בריא לאיש. דיון על מערכות עשוי לשבור קפאון זה, היות והוא אינו בהכרח מצדד באף צד של הוויכוח (ולמעשה סביר שלפי ניתוח זה לכל צד יש טענות מוצדקות וגם מוטעות.

מצד שני ניתוח של מערכות מאפשר לנו להתבונן בטיעונים של כל צד ולראות מהיכן הם באו. כלומר, על ידי ייצוג מסויים של פרמטרים X של מערכות, והשוואת פרמטרים מסויימים Y לאפס, נוכל להגיע לתמונת העולם כפי שהיא מוצגת על ידי מחנה מסויים. היות והפרמטרים Y אינם אפס, ואת הפרמטרים X, Y שמייצגים את טווח האפשריות של המערכת אנו מחפשים.

מצד שני ניתוח של מערכות מאפשר לנו להתבונן בטיעונים של כל צד ולראות מהיכן הם באו. כלומר, על ידי ייצוג מסויים של פרמטרים X של מערכות, והשוואת פרמטרים מסויימים Y לאפס, נוכל להגיע לתמונת העולם כפי שהיא מוצגת על ידי מחנה מסויים. היות והפרמטרים Y אינם אפס, ואת הפרמטרים X, Y שמייצגים את טווח האפשריות של המערכת אנו מחפשים.

==הקשרים אינם לינאריים בהכרח==

==הקשרים אינם לינאריים בהכרח==

בניתוח מערכתי הקשרים הם דינמיים ולאו דווקא לינאריים. עובדות אלו בלבד מאפשרות אולי להתנגד במסגרת זו לרוב הניתוח הנאו קלאסי (אבל גם לניתוחים הקיינסיאניים או המרקסיסטיים).  

בניתוח מערכתי הקשרים הם דינמיים ולאו דווקא לינאריים. עובדות אלו בלבד מאפשרות אולי להתנגד במסגרת זו לרוב הניתוח הנאו-קלאסי (אבל גם לניתוחים הקיינסיאניים או המרקסיסטיים).  

עד כאן אמירות לגבי ההשפעה של מערכות על הדרך בה אנו מנתחים את הכלכלה. מכאן כמה אמירות על הכלכלה עצמה.

עד כאן אמירות לגבי ההשפעה של מערכות על הדרך בה אנו מנתחים את הכלכלה. מכאן כמה אמירות על הכלכלה עצמה.

==סכום אפס או יחסי אי תלות==

==סכום אפס או יחסי אי תלות==

הראיה המרקסיסטית נוטה לחשוב על העולם במונחים של משחקי סכום אפס- אם מישהו מרוויח, הרי זה משום שמישהו אחר מפסיד. לעומתה הראיה הקפיטליסטית והנאו קלאסית נוטה לחשוב על העולם מיתוס של צמיחה - מצבם של כולם יכול להשתפר, והרווחה של מישהו אחד לא באה על חשבונו של מישהו אחר.  

הראיה המרקסיסטית נוטה לחשוב על העולם במונחים של משחקי סכום אפס- אם מישהו מרוויח, הרי זה משום שמישהו אחר מפסיד. לעומתה הראיה הקפיטליסטית והנאו-קלאסית נוטה לחשוב על העולם מיתוס של צמיחה - מצבם של כולם יכול להשתפר, והרווחה של מישהו אחד לא באה על חשבונו של מישהו אחר.  

כלכלת מערכות לא מסכימה בהכרח עם אף אחד מהצדדים. הרווחה של האנשים הינה פונקציה של תפקודים של מערכות, ולכן הסתכלות על כמות המוצרים שהם צורכים אינה מלמדת אותנו בהכרח על הרווחה שלהם. כמו כן כאשר מסתכלים על רווחה צריך לשאול האם אנו מכלילים בפנים גם עמים אחרים, את דורות העתיד או יצורים חיים אחרים. מצד שני הסתכלות כזאת אינה מטריאליסטית, שכן מערכות יכולות להיות חברתיות או נפשיות.  

כלכלת מערכות לא מסכימה בהכרח עם אף אחד מהצדדים. הרווחה של האנשים הינה פונקציה של תפקודים של מערכות, ולכן הסתכלות על כמות המוצרים שהם צורכים אינה מלמדת אותנו בהכרח על הרווחה שלהם. כמו כן כאשר מסתכלים על רווחה צריך לשאול האם אנו מכלילים בפנים גם עמים אחרים, את דורות העתיד או יצורים חיים אחרים. מצד שני הסתכלות כזאת אינה מטריאליסטית, שכן מערכות יכולות להיות חברתיות או נפשיות.  

התבוננות במערכות דוחה מהר מאוד את החשיבה הנאו קלאסית על רווחה או על התנהלות כלכלית כלשהי כעל דבר אוטונומי שתלוי רק באדם עצמו, ולא בשום דבר אחר, או על יחסי אי-תלות בין התנהלות כלכלית או אחרת של אדם אחד יחסית לאנשים אחרים.   

התבוננות במערכות דוחה מהר מאוד את החשיבה הנאו-קלאסית על רווחה או על התנהלות כלכלית כלשהי כעל דבר אוטונומי שתלוי רק באדם עצמו, ולא בשום דבר אחר, או על יחסי אי-תלות בין התנהלות כלכלית או אחרת של אדם אחד יחסית לאנשים אחרים.   

ומצד שני, התבוננות במערכות אינה תומכת ברעיון של משחק סכום אפס תמידי וכולל. יש עודפים ויש שיווי משקל רבים. יכולים בהחלט להיות מצבים בהם יש עליה ברווחה של כל המעורבים.  

ומצד שני, התבוננות במערכות אינה תומכת ברעיון של משחק סכום אפס תמידי וכולל. יש עודפים ויש שיווי משקל רבים. יכולים בהחלט להיות מצבים בהם יש עליה ברווחה של כל המעורבים.  

==בעיית העושר==

==בעיית העושר==

דוגמה לחשיבה ביקורתית המבוססת על גישה של מערכות לכלכלה היא ההתייחסות ל"בעיית העושר", נקודה חשובה זו דווקא עולה גם בניתוח מרקסיסטי ונאו מרקסיסטי ואצל כלכלנים השואבים את השראתם מקיינס.

דוגמה לחשיבה ביקורתית המבוססת על גישה של מערכות לכלכלה היא ההתייחסות ל"בעיית העושר", נקודה חשובה זו דווקא עולה גם בניתוח מרקסיסטי ונאו-מרקסיסטי ואצל כלכלנים השואבים את השראתם מקיינס.

בחשיבה מרקסיסטית ונאו מרקסיסטית הבעייה מופיעה בשם "[סבוטאג'] בתהליכי הייצור" (ראו ביכלר וניצן להסבר טוב בעברית) כאשר האגירה של ההון ואמצעי ייצור בידי מעטים, מאפשרת לבעל הון ל"חבל" בייצור- כלומר להוציא כסף מהזרימה המערכתית ולהשתמש בו להשקעה ספקולטיבית או לאגירה בלבד- לרוב כ[נשק מעמדי] במשא ומתן על רווחיו מול תנאי העובדים ו/או חובתו למדינה (מסים והגבלות תכנון וסביבה) בעוד שהמונחים ההוליסטיים-אקולוגיים כמו "זרימה" לא ממש מופיעים בדיון המרקסיסטי בעניין הרי שההקשר ברור.

בחשיבה מרקסיסטית ונאו-מרקסיסטית הבעייה מופיעה בשם "[סבוטאג'] בתהליכי הייצור" (ראו ביכלר וניצן להסבר טוב בעברית) כאשר האגירה של ההון ואמצעי ייצור בידי מעטים, מאפשרת לבעל הון ל"חבל" בייצור- כלומר להוציא כסף מהזרימה המערכתית ולהשתמש בו להשקעה ספקולטיבית או לאגירה בלבד- לרוב כ[נשק מעמדי] במשא ומתן על רווחיו מול תנאי העובדים ו/או חובתו למדינה (מסים והגבלות תכנון וסביבה) בעוד שהמונחים ההוליסטיים-אקולוגיים כמו "זרימה" לא ממש מופיעים בדיון המרקסיסטי בעניין הרי שההקשר ברור.

התייחסות דומה שמעתי לאחרונה מפרופסור רובינשטיין, שהתייחס לדיון בבעיית העוני (ציטוט חופשי) "כשאנו מסתכלים על תהליכים מבניים במשק הישראלי יש לנו בעיית עושר שהיא חמורה בהרבה לכלל החברה מאשר בעיית העוני. הריכוז של הון רב כל כך בידי חבורה מצומצמת של בעלי חברות ומשקיעים הינו בעל השפעה כלכלית מזיקה ובין השאר מפר את האיזון בין כח קנייה והשקעה בייצור, ריכוז כזה של ההון גם יוצר חוסר יציבות בכל הקשור למימון פעולות כלכליות נחוצות... ריכוז כזה של ההון פועל נגד ההתפתחות הכלכלית וסופו שיביא למשבר והלאמות, למצער הלאמות כאלה מתרחשות לרוב אחרי פגיעה חמורה בכלל הציבור ותוך ספיגת נזקים כלכליים על ידי המדינה..." גם בביקורת של רובינשטיין אנחנו יכולים לחוש את הבעייתיות שבהפרעה ל"זרימה" של ההון, ריכוז השליטה במשאבים רבים בידי פרטים וקבוצות מפר איזון ומשפיע לרעה על המערכת- שוב, המושגים המערכתיים לא מופיעים במפורש, אולם הבעיה מתוארת כבעיה מערכתית.  

התייחסות דומה שמעתי לאחרונה מפרופסור רובינשטיין, שהתייחס לדיון בבעיית העוני (ציטוט חופשי) "כשאנו מסתכלים על תהליכים מבניים במשק הישראלי יש לנו בעיית עושר שהיא חמורה בהרבה לכלל החברה מאשר בעיית העוני. הריכוז של הון רב כל כך בידי חבורה מצומצמת של בעלי חברות ומשקיעים הינו בעל השפעה כלכלית מזיקה ובין השאר מפר את האיזון בין כח קנייה והשקעה בייצור, ריכוז כזה של ההון גם יוצר חוסר יציבות בכל הקשור למימון פעולות כלכליות נחוצות... ריכוז כזה של ההון פועל נגד ההתפתחות הכלכלית וסופו שיביא למשבר והלאמות, למצער הלאמות כאלה מתרחשות לרוב אחרי פגיעה חמורה בכלל הציבור ותוך ספיגת נזקים כלכליים על ידי המדינה..." גם בביקורת של רובינשטיין אנחנו יכולים לחוש את הבעייתיות שבהפרעה ל"זרימה" של ההון, ריכוז השליטה במשאבים רבים בידי פרטים וקבוצות מפר איזון ומשפיע לרעה על המערכת- שוב, המושגים המערכתיים לא מופיעים במפורש, אולם הבעיה מתוארת כבעיה מערכתית.