מרקסיזם
מרקסיזם הוא הגותו של קרל מרקס אשר לפי השקפתו, המציאות היא קונפליקטואלית, בין שני כוחות מרכזיים - מדכאים ומדוכאים. המדכאים (המעמד הבורגני) הם בעלי אמצעי הייצור והמדוכאים (מעמד הפועלים, הפרולטריון) הם אלה שאינם בעלי אמצעי הייצור. בשלב הנוכחי הבורגנות מדכאת את הפרולטריון.
לפי השקפתו המטריאליסטית של מרקס, מבנה העל הוא השתקפות של התשתית הכלכלית, דהיינו, התודעה היא תוצר של הוויה. מרקס טען שהמהפכה בוא תבוא, בין השאר כתוצאה מכך שהקפיטליזם יביא אותה על עצמו, בהיותו מכיל סתירה פנימית שאינה ניתנת ליישוב.
מעמד הפועלים, לכשיתאחד ויגיע למצב בו לא יוכל עוד לחיות (מרקס מתאר זאת בכך שמעמד הפועלים לא יפסיד דבר "למעט כבליו"), ישתחרר מהתודעה הכוזבת וישנה את תנאי חייו באמצעות מהפכה שתמוטט את הסדר החברתי הקיים: במהפכה זו ישתלט מעמד הפועלים על אמצעי הייצור ויקים את החברה הסוציאליסטית, בה אין מנצלים ומנוצלים, קניין פרטי, כסף, מדינה או משפחה.
עיקרי המרקסיזם פורסמו בשנת 1848 על ידי קרל מרקס ופרידריך אנגלס, במניפסט הקומוניסטי. תקופה זו, של אמצע המאה ה-19, נחשבת לתחילת צמיחת המרקסיזם. הייתה זו תאוריה אחת מבין כמה תאוריות סוציאליסטיות (ראו סוציאליזם מוקדם).
במשך השנים לא שמר המרקסיזם על צורתו המקורית וזכה לביקורות ופיתוחים רבים. התשתית החשיבתית של המרקסיזם, אמנם לא בצורתו הטהורה, הוסיפה להתקיים, ומורשת המרקסיזם מתקיימת ברוב הזרמים הביקורתיים. גישה זו מיושמת כיום בתחומים שונים (למשל סוציולוגיה, חקר תרבות, חינוך ומשפחה).
עלייתה ונפילתה של ברית המועצות כדוגמה ליתרונות וחסרונות של המרקסיזם
באוקטובר 1917 עלתה המפלגה הבולשביקית (קומוניסטית) לשלטון ברוסיה. מטרתה המוצהרת היתה לשחרר את רוסיה ואת העולם מכל דיכוי. ברוסיה אז בעלי החוות שדדו את האיכרים, בעלי המפעלים שדדו וניצלו את העובדים, המשטר שדד וניצל את העמים הילידים בתוך רוסיה. המפלגה הכריזה מספר פעמים שמטרתה היא לבטל את כל סוגי השוד והניצול. אולם המפלגה הבולשביקית, דרך מרקס ולנין אימצה את הרעיון הקפיטליסטי של צמיחה כלכלית בלתי מוגבלת וכמות מוצרים מקסימלית כבסיס לאושר. רעיון זה (מטריאליזם) שנוצר בצורתו הנוכחית במאה ה-18 בעיני רבים היה דווקא הסיבה לדיכוי. ובאמת תנועות עממיות רבות טענו זאת.
כאשר המפלגה הקומוניסטית עלתה לשלטון היא נתקלה מיד ב-2 בעיות מרכזיות:
1. התברר שהערים, התעשייה, הצמיחה הכלכלית התלויה בהם, תלויים ישירות בשוד האיכרים. במשך כ-1,000שנה מאז היווצרות המשטר הפאודלי ברוסיה בעלי החוות המלכים והנסיכים השונים שדדו את האיכרים קודם באמצעות שוד ישיר ואחר כך בעיקר באמצעות הפיכת הקרקע לרכוש ולקיחת תשלום על שימוש בה. באמצעות השוד והניצול הזה נבנו הערים, התעשייה. ובאמת ב-1917 הרוב המוחץ של מעמד הפועלים בערים היו איכרים שנאלצו ללכת לעיר לעבוד שם כי לא נתנו להם חלקת קרקע מספיקה למחייה. הם רצו לחזור לכפר, לקהילה שלהם. לאפשר להם לעשות זאת היה פשוט ממוטט את התעשייה והמרקסיזם הרי היה בעד התעשייה והפיתוח. בעלי המפעלים שגרו בערים שאבו את אמצעי המחייה מהפועלים. בעלי מקצועות חופשיים כמו שחקנים, סופרים, עורי דין התפרנסו מי זה שמכרו את שרותיהם בעיקר לבעלי ממון שונים כי לאיכרים לא היה כסף לשלם להם והם גם לא כל כך חשבו שזה נחוץ. בעלי הממון קבלו את רווחיהם משוד האיכרים והעובדים. עובדי המדינה קבלו את כספם מהמדינה והיא מהאיכרים ומהפועלים. בקיצור, הפסקת שוד וניצול האיכרים נתינת אפשרות לחזור לכפרים, היתה פשוט גורמת להעלמות הערים, וכל מה שבתוכם.
2. מתנגדי המשטר הקומוניסטי החליטו להלחם בו וכדי לנצח אותם היה צורך בצבא חזק. הצבא האדום ב-1920 הגיע ל-5 מיליון בני אדם. את כולם היה צריך להאכיל, לחמש, להלביש. בשביל כל זה היה צורך בערים ובתעשייה. היה צריך לקחת את כל זה מהאיכרים ומהפועלים.
כדי לפתור את זה המפלגה הבולשביקית ניסתה כל מני אמצעים כמו הפרודרזוורסטקה, אבל הם גרמו ללא מעט סכסוכים איתם. עד שמלחמת האזרחים נמשכה אפשר עוד היה להצדיק את זה, אבל לאחר סיומה כדי למנוע את הסכסוך נאלצו הבולשביקים להחזיר במידה מסוימת את המדיניות שהיתה קודם מה שנקרא נא"פ - להחזיר את המסחר את המיסוי. למרות זאת ההקלה היחסית שנתה לאיכרים - נתינת הזכות על כל האדמות במדינה מיסים יחסית קלים, גרמה לירידה דרסטית באוכלוסייה העירונית ברוסיה ולירידה לא פחות דרסטית בצמיחה הכלכלית ביחס למה שהיה בתקופת הצאר וביחס למדינות אירופה. כך זה נמשך בשנים 1921 - 1929. כבר אז שמו לב מנהיגי המפלגה הבולשביקית שאם מעמידים את הרווח המקסימלי כמטרה איכרית, עדיף לתת משכורת שונה לעובד ולמנהל אחרת אף עובד לא ירצה ללמוד ולהפוך למנהל. צריך לתת משכורת שונה לעובד מצטיין ולא מצטיין כדי שהם ירצו להצטיין. צריך גם בנקים כדי לתת הלוואות למפעלים כדי שהם יוכלו לקום על הרגליים ואחר כך להחזיר אותם עם ריבית - זו היתה הדרך הפשוטה והיעילה בותר להקים מפעלים שבאמת יתנו רווח. כדי לקבל כסף לבניית מפעלים לייצור נשק כדאי למכור דברים כמו לחם ונפט לחו"ל ובשביל זה צריך לעשות הסכמי מסחר וגם להחזיק כלכלנים כדי לעשות זאת בצורה הרווחית ביותר. כל זה מומש כבר בשנות ה-20 וכך ברית המועצות התקרבה לקפיטליזם.
בסוף שנות ה-20 שמו לב הבולשביקים שכמות המפעלים ולכן גם היכולת הצבאית שלהם נחותה לחלוטין ביחס למדינות אירופה. לכן החליטו על תיעוש מהיר. הנ"פ בוטל. האיכרים הוכנסו למשקים קהילתיים שנקרא קולחוזים והוטלו עליהם מיסים גדולים כדי לספק את כל מה שהיה צריך בשביל התיעוש: אוכל לעובדים, חומרי גלם. איכרים עשירים יותר שלטענת המפלגה ניצלו עבודת אחרים, נשלחו בכוח לעבודות בנייה במפעלים האלה. באמצעות התיעוש נוצר הפוטנציאל שאפשר אחר כך לנצח את גרמניה הנאצית אבל המחיר לאוכלוסייה ולטבע היה גבוה מאוד. האלמנטים הקפיטליסטיים שהוכנסו בשנות ה-20 נשארו, פרט לכך שהאיכרים היו עכשיו צריכים למכור את עודף תוצריהם כקולחוז.
לאחר מלחמת העולם השנייה ברית המועצות היתה במירוץ חימוש עם הגוש הקפיטליסטי. זה וגם האידאולוגיה שלה דרשו צמיחה כלכלית מירבית. הסיסמה היתה לעקוף את העולם הקפיטליסטי בכמות הייצור. עם זאת ככל שעבר הזמן כך יותר שמו לב שלהשגת המטרה של צמיחה כלכלית מקסימלית וכמות מוצרים מקסימלית לנפש (מטריאליזם) השיטה הקפיטליסטית נוחה יותר.
האירוע שסביר להניח הכריע את גורל המערכת הסוציאליסטית, כנראה התרחש בערך ב-1975 למרות שלא רבים שמו לב אליו - הפיכת העבודה האנושית לזניחה עקב מיכון. עד 1975 חוסר הנחת מהניגוד הזה לא היה קובע כי מנגד מנהיגי ברית המועצות יכלו לומר שהם עוזרים בשחרור העמים הקולוניאליים ושרמת חייהם של האיכרים בוייטנאם או ברומניה עלתה עקב המעבר למשטר הסובייטי. עם זאת לאחר 1975 בערך עקב התגברות המיכון, ההבדל בין האנשים המנצלים למנוצלים נשחק - כולם הפכו ל-"פרזיטים על חשבון המכונות". העוני עכשיו נגרם יותר על ידי השפעת המכונות האלה.
אם כן עכשיו, אחרי 1975, בערך, המחנה הסוציאליסטי והקפיטליסטי היו 2 מחנות ששניהם הכריזו כמטרה לייצר ולצרוך כמה שיותר, שניהם חיו בעיקר בזכות ניצול מכונות רק שהמחנה הקפיטליסטי היה לאין ערוך יעיל יותר בהשגת המטרה מאשר הסוציאליסטי. ובאמת איכר היה צריך למכור את תבואתו לפי מחיר מוכתב על ידי המדינה למרות שהיה יכול לקבל יותר עם היה מוכר לפי המחיר שהוא היה קובע למטרה זו. אותו הדבר היה אפשר לומר על כל מפעל, חנות, מסעדה. מנהל בכיר בתעשייה ידע שהוא יכול היה לקבל הרבה יותר אם היה הופך לבעל המפעל. הדבר הוביל ל-2 תופעות:
1. הקמת שוק שחור וכלכלה שחורה. לחנויות הרגילות בהם קנו אזרחים לא מעורבים בה, זרקו את השאריות מה שהוביל למחסור. אותו הדבר לגבי תאטרונים מסעדות ועוד.
2. רפורמות חוקיות של הממסד במטרה לפתור את הבעיה: תמריצים כלכליים למייצרים יותר, נתינת אפשרות למסחר. כך זה נמשך והתגבר עד שב-1985 הבינו המנהיגים שאם הם רוצים צמיחה כלכלית פיתוח ועוד טכנולוגי בקצב המהיר ביותר עדיף להם לעבור לקפיטליזם והם עשו את זה.
אפשר להסיק מסקנה שמצד אחד קשה לשלב צמיחה כלכלית עם כלכלה לא קפיטליסטית ומצד שני קשה לשלב כלכלה בלי צמיחה כלכלית עם קיום הנשק בעולם. ייתכן והשרות הגדול ביותר שנתנה ברית המועצות לעולם היה עיכוב בצמיחה הכלכלית בעולם. נכון לשנת 2019, האנושות והביוספירה נמצאת על סף הכחדה עקב הצמיחה הזאת וייתכן שללא העיכוב הזה הם כבר לא היו קיימות.