גורמים אפשריים לטרנסקסואליות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפסיכולוג ריי בלנשרד טען כי אין רק מניע אחד לטרנסקסואליות וייתכנו מניעים נוספים כמו אוטוגינאפיליה. אנשים שהחלו תהליך טרנסקסואליות (לרוב בגלל אי התאמה לו מלכתחילה בניגוד למי שכן התאימו לו ולא התחרטו) והפסיקו אותו לצמיתות כמה שנים מאוחר יותר הוא קיטלג כפואו-טרנסג'נדר (faux-transgender).

ערך זה הוא החלק הרביעי בסדרת ערכים בנושא התפתחות התחושה המגדרית

גורם אותנטי מוצע

נון קונפורמיות מגדרית בילדות הכוללת דיספוריה מגדרית בילדות עם עקביות לאחר הילדות (עד לגיל ההתבגרות או עד לגיל הבגירות - תלוי בגישה) כך שהנון קונפורמיות המגדרית והדיספוריה המגדרית לא דעכו (לא התקיים desistance) היא המצב היחיד הנחשב בקרב מטפלים מסוימים רקע אותנטי לטרנסקסואליות במובן של טיפול הורמונאלי (במבט מסוים, בעיקר בהקשר זכרים, אולי מעיד על אינטרסקסואליות שנכון לטכנולוגיה הנוכחית בלתי אפשרי או קשה לאתרה), שכן, אם יתבצע, לא אמור יהיה להיפסק באופן קבוע ולא תובע עליו חרטה בכלל ובגיל בגירות בפרט (אלא אם מדובר על חרטה על הליך נקודתי מן ההליך הכולל).
בכדי למנוע אבחנה שגויה, גם במקרים אלה נדרש הליך RLE בטרם יבוצעו ניתוחים כל שהם. החוק בעניין גיל התחלת הטיפול ההורמונלי משתנה ממדינה למדינה וכל מקרה נבדק לגופו (ככלל מדובר בגיל בגירות או גיל הסכמה).

על אף שסביר להניח שמקור הדיספוריה המגדרית בילדות במקרה כזה הוא אינטרסקסואליות-מוחית, כלומר אזור מוחי המכונן תחושה מגדרית (כרגש מתמשך) דומה לזה המופיע בדרך כלל אצל מי שלא עברו כל זיכור (ויריליזציה, כמוסבר בפרק "תשתית ביולוגית לגיבוש תחושה מגדרית"), השיח על גישת-טיפול אחרת מלבד שינוי גופני עם הורמונים לפחות שנויה במחלוקת ויש המגדירים אותו כ"מאפשר טיפולי המרה". יצוין כי יש מוסכמה בקרב מטפלים שלא לנתח תינוקות וילדים אינטרסקסואליים או שיש ספק שהם אינטרסקסואליים.

גורמים לא אותנטיים מוצעים

חוקרים שונים הציעו כי ייתכנו מספר דרכים נוספות, פסיכולוגיות ותרבותיות בעיקרן ("גורמים פסיכו-חברתיים"), לטרנסקסואליות; בניגוד לגורם העיקרי והאותנטי-עקבי שלכאורה תמיד יצדיק טרנסקסואליות, לפחות חלק מן הגורמים להלן עשויים להביא אדם למצב שנדמה לו שהוא צריך להתחיל תהליך טרנסקסואליות ולחיות כך וייתכן כי גם יתחילו בפועל (לפחות עם הורמונים ואפשר שגם עם ניתוחים) אך ככלל יתחרט עליו מאוחר יותר בחייו; בין גורמים אלה.

אוטוגינאפיליה

לפי הפסיכולוג ריי בלנשרד גם התנהגות אוטוגינאפילית (פטיש מיני במסגרתו אדם, בדרך כלל הטרוסקסואל, מעורר מינית מדמיונו את עצמו כאשה) עשויה לגרום לכך[1]. רעיונותיו של בלנשרד ובפרט המונח שתבע "אוטוגינאפיליה" ספגו ביקורת מן המדענית והפעילה לזכויות טרנסג'נדרים ג'וליה סרנו[2], כמו גם מהרופא צ'ארלס מוסר אשר טען כי הוא מצד אחד סבור שאוטוגינאפיליה היא תופעה קיימת אך מטיל דופי בהתנהלותו המחקרית של בלנשרד בחקירתה[3].

טראומה

יש הטוענים כי חלק ממי שהפסיקו שינוי גופני בעקבות דיספוריה מגדרית לא באמת התאימו לטרנסקסואליות מלכתחילה כך שרקעם לתהליך לא היה אותנטי והם ביטאו מצב אחר כל שהוא כגון הפרעת זהות דיסוציאטיבית (בהקשר המגדרי וייתכן שגם כבר בילדות) שהטריגר לה היה גורם נפשי טראומתי כל שהוא ושהיא למעשה מעין מנגנון הגנה פסיכולוגי לטראומה זו (כמקובל לחשוב לגבי הפרעות דיסוציאיטיביות באופן כללי) ולכן לא מדובר במצב של שינוי סביר של תחושה מגדרית, אלא בפיצול נפש האדם לשתי זהויות כלליות, כחלק מהדיסוציאציה, אם כי באופן השונה קמעה מן המתרחש עם מצב קלאסי של הפרעת זהות דיסוציאטיבית[4] אשר במסגרתה האישיות (persona) מתפצלת בדרך כלל ל-3 תתי-אישיויות או הרבה יותר מכך וללא מודעות מלבד בפצל האישיות העיקרי, שהוא פצל האישיות המקורי של האדם טרם הטראומה.[5][4].

האשה דבי קרמר שחייתה כגבר 15 שנים דיווחה כי החלה שינוי בעקבות הפרעת דחק פוסט טראומטית שנבעה מהתעללות מינית שחוותה מאביה בנערותה אך בגיל 60 היא חזרה בה מן השינוי[6].

יש להבחין בין מי שהתחרטו על תהליך השינוי ולא רצו לשוב לחיות כטרנסקסואלים לבין מי שהפסיקו את התהליך באופן זמני (retransition)[7] מסיבות פרגמטיות כגון זלזול סביבתי או קושי חברתי-כלכלי ועוד בהשלמת התהליך.

תרבות

ישנן מספר סברות בשאלה מדוע במדינת תאילנד יש, כך לפי הערכות, יותר טרנסג'נדרים מברוב מדינות העולם[8]. לפי סברה אחת, תאילנד, הן מבחינה תרבותית ומערכת מגדרית ייחודיות[9][10] והן בשל סובלנות הדת השלטת במדינה כלפי טרנסג'נדרים - דת הבודהיזם האורתודוקסי - טהרוואדה) מאפשרת לאדם, כביכול יותר ממדינות אחרות, לבטא התנהגות מגוונת מגדרית[8] וזאת במגוון אופנים של קרוס דרסינג, ביטוי דראגיסטי ולאו דווקא דרך שינוי גופני בלתי הפיך. לפי סברה שנייה אשר עשויה להתבסס על קודמתה, הסיבה לאחוז הגבוה של טרנסג'נדריות היא לאו דווקא רצון אותנטי של חלק מאנשים לשנות את מראם או מינם, אלא דחק כלכלי של בנים הומוסקסואליים מאזורים עניים בתאילנד שהתהליך נגיש להם ועושים שינוי כל שהוא (אף כזה שעיקרו קרוס דרסינג) במטרה להתפרנס לפחות באופן זמני וממניע הישרדותי מזנות שהיא חלק ממערך רחב יחסית של תיירות מין במדינה[8].

הרעיון לפיו הומופוביה גורמת למיעוט ממקרי הטרנסג'נדריות

לפי הפסיכולוג ג'יי מייקל ביילי (J. Michael Bailey)[11] ככל שחברה נוטה לסבול פחות זוגיות הומוסקסואלית (כמו חברות דתיות-אברהמיות) כך מעט סביר יותר למצוא בהן טרנסג'נדריות מאשר "הומוסקסואליים נשיים", שכן לפי ביילי, הטרנסג'נדריות היא לפחות לעיתים מעין "מנגנון הגנה" פסיכולוגי מפחד טבוע שמטרתו להביא את האדם להיתפש כיותר "תקין פוליטית" בחברתו וכפחות "מאיים" מגבר הנמשך לגבר ובכך גם להקים זוגיות הנחשבת ל"תקינה פוליטית" יותר בחברתו (גבר-אשה)[11]. הפסיכולוג קנת' צוקר נתן אנקדוטה לפיה הורים מסוימים של ילדים נון קונפורמים מגדרית בהם טיפל אמרו לו "לפחות הוא לא הומו" וכי מעניין איך התרבות מעצבת תפישות שונות של הורים על הטרנסג'נדריות של ילדיהם[12] (להרחבה ראו להלן על טרנסג'נדריות באיראן).
השערות דומות לפיהן ג'נדריזם ("סקסיזם") והומופוביה מהווים גורם במידת מה לטרנסג'נדריות (כולל אצל נשים הומוסקסואליות) הועלו על ידי חוקרים שונים והפסיכולוגית דבורה דייויס ערכה דיון בעמדות כאלה[13].

איראן היא מדינה אסלאמית-שיעית שבה הומוסקסואליות אסורה במגוון עונשים כולל עונש מוות, אולם ב-1980 האייתוללה ח'ומייני הוציא פתווה המתירה שינוי גופני בעקבות דיספוריה מגדרית בתנאי והשינוי הגופני בזכרים יכלול ניתוח סירוס (מצד אחד, הסרת איברי המין הזכריים ומצד שני יצירת פתח מין בעל צורה נקבית) כך שיכיל על המנותח\ת את חוקי השריעה של מינו או מינה החדשים, כולל היתר לקיים יחסי מין עם בני המין הקודם[14]. בעקבות כך, הומוסקסואלים איראנים רבים בוחרים לעבור את הניתוח, ככלל בעקבות לחץ פסיכולוגי-חברתי מצד "מטפלים" שלהם או בני משפחתם. חלק ניכר מההומוסקסואלים וההומוסקסואליות האיראנים שעברו תהליך זה התחרטו עליו וטוענים כי הם מרגישים שחלק מהותי מגופם נלקח מהם כמו הומוסקסואלים שאיבר מינם נכרת בניתוח סירוס או הומוסקסואליות שעברו כריתת שדיים (מסטקטומיה) וטיפולים הורמונליים שגרמו לשינוי קיצוני של קולן ושינוי צמיחת השיער בגופן לצמיתות[15].

טרנסג'נדרית בארצות הברית עם הכיתוב "XY" על כף ידה להפגנת עמדתה כי אין סתירה הכרחית בין היות האדם זכר מבחינה גנטית אך בעל תחושה מגדרית נשית, בינומית או חריגה ומראה הנתפש כ"נשי" (וההפך).

מקרים נדירים ביותר של הפסקה זמנית או קבועה של טרנסקסואליות

לחיות כטרנסקסואל פירושו לחיות בתהליך מתמשך של שינוי הגוף והמראה כך שיתאים יותר לתחושתו המגדרית או לחלופין זהותו המגדרית של הפרט; תהליך הכולל בדרך כלל נטילת הורמונים במהלך כל החיים (למשל, אחת ליום או אחת לשבוע) ולעתים כולל גם ניתוחים שונים. אם טרנסקסואלית הותחלה ממניע אותנטי ייתכן והפרט יידרש להפסיק את התהליך באופן זמני מסיבה רפואית או חוקית (זהותו המגדרית לא תשתנה) או אם טרנסקסואליות הותחלה ללא סיבה אותנטית כפי שפורט ייתכן ותופסק באופן קבוע; כך או כך אלו מקרים נדירים ביותר.

מתוך כל מי שאי פעם התחילו תהליך טרנסקסואליות, ישנו מיעוט מוחץ של אנשים שהפסיקו את התהליך באופן זמני או מוחלט ומקרים מעטים כאלה - בפרט אלה מהם של הפסקה מוחלטת מלמדים כי לפחות בחלק מהמקרים הסיבות לטרנסקסואליות הן דרך להתמודד עם מצביות נפשיות ייחודית ולא תחושה מגדרית "הפוכה" מבוססת ועקבית.

הפסקה של התהליך, בין אם זמנית ובין אם מוחלטת מכונה במונח הכללי א-שינוי (detransition).

הפסקה זמנית של השינוי מכונה לעתים חזרה-לשינוי (retransition)[7] ויכולה לנבוע מקשיים שונים בהמשך התהליך בתקופה נתונה, כמו קשיים כלכליים במימון התהליך במדינות שבהן אין מערכת רווחה המממנת לאזרח את התהליך, קשיים חברתיים ובדידות ללא פיצוי הולם, זלזול סביבתי רחב היקף וקשיים נוספים.

הפסקת טרנסקסואליות (זמנית או קבועה), על אף היותה נדירה ביותר, נצפתה באנשים מרקעים חברתיים וגילאים שונים[16]; הן בקרב מי שהחלו בתהליך השינוי בגיל ההתבגרות[17][12][18] והן בבגרותם[19].

הפסקה מוחלטת של תהליך שינוי יכולה להיגרם ממגוון סיבות ויכולה לכלול רכיב של חרטה על התהליך[20]; חרטה על התהליך עשויה לכלול הבעת צער (בעיקר אם היה שינוי בלתי הפיך שהפרט התחרט עליו) אך אין הכרח לכך.

  • הבדרן בריאן בלוביץ' חי כאשה טרנסית בשם נטליה\"טיש" (עם נטילת הורמונים בלבד, ללא ניתוחים) אך לאחר 15 שנים הפסיק את התהליך; בלוביץ' טען שאינו מתחרט על התקופה זו ושהיא הייתה עבורו תקופה מלאת שמחה[21]. בלוביץ' פרסם את סיפורו בספרו אשר יצא בספטמבר 2018.

רגש חרטה אפשרי

חלק מאלו הנדירים ביותר המפסיקים תהליך טרנסקסואליות לכאורה באופן זמני או קבוע מביעים רגש חרטה ותוארו לכך מספר סיבות אפשריות; לפי אחת העדויות השינוי הגופני גרם ליותר בעיות מאשר פתר[22], כולל פגיעה ביכולת להיקשר חברתית עם אנשים אחרים[22]. יש מתחרטים שחוו תופעות לוואי גופניות ונפשיות בשל טיפול הורמונלי[23]. גם אכזבה מניתוח לשינוי מין היא גורם אפשרי לחרטה כללית לכך[24][25]. הכותבת קייטי הרצוג מציינת כי באתר YouTube ישנו מספר הולך וגדל של סרטונים של מתחרטים המנסים להסביר מה הביא אותם להתחרט[16]; אחד המתחרטים סיפר כי בנערותו הסיק שבשביל לבטא את נשיותו הוא צריך לחיות כטרנסג'נדרית אך עם הזמן ולמרות התמיכה הרבה ממשפחתו וסביבתו בתקופה שחי כטרנסג'נדרית, הסיק כי השינוי מיותר עבורו בכדי לבטא את מיוחדותו מבלי חרדה לפיה הוא צריך להתאים את גופו להתנהגותו[26].

  • דבי קרמר שחייתה כגבר 15 שנים דיווחה כי החלה שינוי בעקבות הפרעת דחק פוסט טראומטית שנבעה מהתעללות מינית שחוותה מאביה בנערותה אך בגיל 60 הביעה חרטה על השינוי[27].
  • וולט הייר אשר חי 8 שנים כאשה טרנסקסואלית ועבר שני ניתוחים מהותיים בתהליך (ניתוח עליון ותחתון) הביע חרטה והפך לאקטיביסט המסייע למי שמעוניינים לחזור לחיות על פי הייעוד המגדרי המקורי שלהם. לטענתו, המניע שלו לטרנסקסואליות היה סוג של הפרעת זהות דיסוציאטיבית[4]. לפי הייר, אין מספיק תמיכה רפואית, פסיכולוגית וחוקית לאנשים המעוניינים לחזור לחיות על פי ייעודם המגדרי המקורי[28].

פולמוס

העיסוק בנושא הפסקה זמנית או קבועה של טרנסקסואליות נחשב למחלוקתי ופוליטי מאוד.

אדם בשם ג'יימס קספיאן טען כי אוניברסיטת באט' ספה באנגליה סירבה לו להגיש עבודת תזה בנושא חרטה על טרנסקסואליות בטענה כי הנושא "אינו תקין פוליטית" - המקרה זכה לחשיפה רבה[29][30].

מכיוון שהפסקת טרנסקסואליות תיתכן גם במתבגרים עלה חשש ממצב בו רופאים לכאורה "ממהרים" לתת הורמונים ואף לבצע ניתוחים לשינוי מין בילדים ומתבגרים אז לפי דעה יש לשקול גישות אחרות לילדים או מתבגרם אשר מבטאים התנהגות מגוונת מגדרית או נון קונפורמיות מגדרית[12] (המחלוקת בהקשר זה תוארה בפרק עצמאי לעיל).
אשה אחת שהתחילה תהליך שינוי מנקבה לזכר (FTM) אשר גרם לשינוי קיצוני של קולה, לשינוי פרמננטי של צמיחת שיער גופה ושעברה מסטקטומיה הביעה צער על כך שהמערכת הרפואית הניחה שרק בגלל שהיא אמרה שהיא טרנסג'נדרית היא טופלה באופן מיידי בהורמונים וניתוחים מבלי שאיש יפקפק במניעיה וכי כואב לה על שאיבדה את גופה שלא אהבה בתור נערה ועל שלא התמודדה אחרת עם תחושותיה דאז[12] (חותם-זמן בסרטון המקור; 50:30). ההתייחסות לבנים או בנות עשויה להיות שונה לפי גישה טיפולית נתונה וכן לפי הדעה לפיה בקרב בנות תיתכן שכיחות גבוהה יותר של מניע לשינוי FTM מטראומה.

הרופאה והסקפטיציסטית הרייט הול הפצירה בעמיתיה להיות זהירים בהתאמת הטיפול ובכל מקרה לשקול טיפול מדיקלי (כלומר בהורמונים ו/או ניתוחים) רק כאשר המעוניין בו הגיע לגיל בו הוא יכול לתת מה שכינתה "הסכמה מודעת אמיתית" לטיפול זה[31]. הול הציעה כי ייתכן שקבלה חברתית רבה יותר של שונות מגדרית וספקטרום מגדרי אולי יפחיתו הצורך בטיפול מדיקלי כזה[31].

הפעילה לזכויות טרנסג'נדרים ברין טנהיל פירסמה מאמר ביקורתי בו האשימה עיתונאים רבים בכך שאינם בודקים מספיק את הרקע של מי שעברו הפסיקו את התהליך ומציגים מקרי חרטה באופן פומפוזי הנותן מצג שווא על הנתון בשטח לפיו אכן רק מיעוט מוחץ מן הטרנסקסואלים בכללותם יעברו הליך זה (לערך בין 1-4% לכל היותר).

השערות קצה על שינוי זהות מגדרית מגובשת מהשפעות ביוכימיות בתר-לידתיות

לעיתים נדירות נשמעת הטענה לפיה שינויים ביוכימיים או פרמקולוגיים בתר-לידתיים יכולים לשנות את התחושה או את הזהות המגדרית בבני אדם בוגרים שזהותם מינית זו כבר גובשה. השאלה המדעית האם הדבר אפשרי אמנם פתוחה, אך נחשבת לשאלת-קצה, אשר המחקר עליה מועט, מוגבל מתקנות אתיקה, עמום, או כולל מידע פסאודו-מדעי רב.

בשנת 1974, דיווחה האנדוקרינולוגית ג'וליאן אימפרטו-מקגינלי על תסמונת נדירה[32][33] של נשים נקביות למראית-עין, שבגיל 12 עברו זיכור (אך לכאורה לא לפניכן). אימפרטו-מקגינלי דיווחה כי זיכור זה השפיע על זהותן המגדרית וחלקן הזדהו כגברים הטרוסקסואליים. אמינות דיווחיה של אימפרטו-מקגינלי ספגה ביקורת מצד הפסיכולוג השנוי במחלוקת ג'ון מאני[34].

בשנת 1996 דיווחו החוקרים בסאנאט ק. פורי (Basanat. K. Puri, פסיכיאטר בריטי מ-Hammersmith Hospital and Imperial College London) יחד עם עמיתו ל. סינג (L. Singh), ניתוח מקרה בו מטופל שסבל מדבר ששני החוקרים הגדירו כ"לקות למידה גבולית" (borderline learning disability) ולצד זאת (וייתכן שללא כל קשר לכך) הפגין גם פטישיזם טרנסווסטי וכמיהה לשינוי מין, נטל את התרופה פימוזיד (Pimozide) שהיא תרופה אנטי פסיכוטית טיפוסית במינון של 2 מ"ג ליום ובמשך כל תקופת נטילתה במינון שצוין נעלמו כל ההתנהגויות שציינו החוקרים[35]. החוקרים הוסיפו כי לאחר שנה, כאשר המינון המקורי הורד ל-1מ"ג ליום חזרו תופעות אלה אך כאשר הוחזר ל-2 מ"ג ליום, שוב חדלו תופעות אלה[35]. החוקרים סיכמו כי יש לשקול מתן פימוזיד במקרים של "דיספוריה מגדרית מפוקפקת" (doubtful gender dysphoria);
עבודתם של פורי וסינג לא חפה מביקורת; הפעילה הטרנסג'נדרית ברין טנהיל ציינה שניתוח המקרה שפרסמו פורי וסינג מתפרסם לעיתים על ידי קבוצות שוליים טרנספוביות כ"הוכחה" לטענה חסרת הבסיס המדעי כי טרנסג'נדריות היא ודאי מחלה נפשית (כאמור נטען כי קיימים גורמים שונים, אותנטיים ולא אותנטיים לכאורה לטרנסקסואליות כך שאין הכרח שמדובר בתופעה אחת ויחידה אלא בקבוצת תופעות שאין ביניהן כל קשר הכרחי[4][31])[36] וכן נטען שישנה קונספירציה של תקשורת ליברלית למנוע מידע על מקרה זה כדי לגרום ל"נישוי" הציבור[36]. טנהיל מסבירה מדוע ההיקשים הללו ואחרים מניתוח מקרה זה הם אבסורדיים בהשוואתו; "אם לאדם כאבה הבטן ואותו הזמן הסירו לו את התוספתן אין זה אומר שלכל מי שתכאב הבטן תהיה הצדקה להסרת התוספתן" (בכך ציינה טנהיל את הכלל המדעי מתאם אינו בהכרח משקף סיבתיות). הפעילה לקידום טרנסג'נדריות זיניה ג'ונס (Zinnia Jones) פירסמה מאמר בו ניתחה את ההיקשים האבסורדיים שנעשו על ידי קבוצות שנאה והפריכה מיתוסים שונים שנקשרו בדיווח (כמו הטענה שישנה מגמה להסתירו)[37]. נכון לשנת 2018 ממצא זה של פורי וסינג לא שוחזר באופן מובהק וממילא נוגע רק למטופל הספציפי שלהם שייתכן שבכלל סבל מהפרעה דילוזיונלית או הפרעה אחרת שהעיבה על תפקודו הכללי ובמקרה התבטאה לפחות גם בהיבט המגדרי כמו שיכלה להתבטא בכל היבט אחר[37]; ג'ונס מציגה עוד כמה ניתוחי מקרה נדירים דומים שהוצגו לאורך השנים ומראה איך אלו לא שוחזרו לציבור הטרנסקסואלי הכללי[37].

סימוכין

  1. ^ Blanchard R (October 1989). "The concept of autogynephilia and the typology of male gender dysphoria". The Journal of Nervous and Mental Disease. 177 (10): 616–23
  2. ^ International Journal of Transgenderism, 12:176–187, 2010; The Case Against Autogynephilia Julia M. Serano
  3. ^ Journal of Homosexuality Volume 57, 2010 - Issue 6, Blanchard's Autogynephilia Theory: A Critique, Charles Moser MD PhD Pages 790-809
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Walt Heyer and Ana Samuel – Rethinking Transgenderism; Love and Fidelity Network; Official YouTube channel
  5. ^ הערה: הטרמינולוגיה "פצל אישיות" או "פצלי אישיות" הוצגה על ידי הפסיכולוג הישראלי פרופ' אלי זומר (הנחשב לסמכות בין לאומית בתחום הפרעות זהות דיסוציאטיביות) אשר הציג במחקריו מדוע נכון לראות ב"זהויות השונות" פצלים של אישיות אחת ולא אישייויות שונות כאשר במצב ספק דיסוציאטיבי הכולל חרטה כזו (כפי שדיווח וולט הייר), המודעות אחידה; מידע נוסף אודות הייר במקור עוקב.
  6. ^ mailonline.com; "I'm not meant to be a bloke': Woman who changed gender to become a man called Lee 15 years ago says sex swap was a huge mistake and wants to switch back"; by Lara Keay; published: 16:03 GMT, 4 November 2018.
  7. ^ 7.0 7.1 Detransition, Retransition: "What Providers Need to Know", by Julie Graham, MS, MFT, Director, Gender Health SF, San Francisco Department of Public Health
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Why are there so many Ladyboys in Thailand?, by David Bonnie; Aug 11, 2014.
  9. ^ JSTOR: "An Explosion of Thai Identities: Global Queering and Re-Imagining Queer Theory", by Peter A. Jackson Culture, Health & Sexuality Vol. 2, No. 4, Critical Regionalities: Gender and Sexual Diversity in South East and East Asia (Oct. - Dec., 2000), pp. 405-424 Published by: Taylor & Francis, Ltd.
  10. ^ ראו עוד על מחקריו של פרופסור על זהויות מיניות בתאילנד Peter A. Jackson בקישור זה: https://researchers.anu.edu.au/researchers/jackson-pa
  11. ^ 11.0 11.1 Bailey JM (2003). The Man Who Would Be Queen: The Science of Gender-Bending and Transsexualism. Washington, D.C: Joseph Henry Press.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 "Transgender Kids: Who Knows Best?", a BBC Documentary, 12 January 2017, 59min
  13. ^ Deborah L. Davis Ph.D. Laugh, Cry, Live, "Are Transgender Women Just Reinforcing Sexist Stereotypes? - Would transgender women exist if men were free to wear dresses?, Posted Sep 15, 2015
  14. ^ BBC news: The gay people pushed to change their gender By Ali Hamedani BBC Persian 5 November 2014
  15. ^ The gay people pushed to change their gender; access date: 2014-11-04
  16. ^ 16.0 16.1 thestranger.com, Features Jun 28, 2017 The Detransitioners: They Were Transgender, Until They Weren't by Katie Herzog
  17. ^ The Atlantic - "When Children Say They’re Trans; Hormones? Surgery? The choices are fraught—and there are no easy answers", by Jesse Signal, July/August 2018 issue,
  18. ^ Max Margan, for Daily Mail Australia; "'I'm just not sure that I am a girl': Teen who began gender transition at 12 reveals WHY he changed his mind and wanted to go back to being a boy"; PUBLISHED: 01:40 GMT, 11 September 2017 {{|}} UPDATED: 02:41 GMT, 11 September 2017.
  19. ^ RT; "I Want My Sex Back" - Documentary; RT official YouTube channel
  20. ^ http://www.sexchangeregret.com (Walt Heyer).
  21. ^ PAPER; Transformation; "Inside One Person's Journey From Man to Woman and Back Again"; by Jacob Tobia; 03 April.
  22. ^ 22.0 22.1 McFadden, Joan (16 September 2017). "'Transition caused more problems than it solved'". The Guardian. Retrieved 1 November 2017.
  23. ^ news.com.au; "‘It sounds weird’: How this girl became a boy, then changed her mind", by Kirsty Johnston, MAY 1, 201712:26PM
  24. ^ publicdiscourse.com, Regret Isn’t Rare: The Dangerous Lie of Sex Change Surgery’s Success JUNE 17, 2016, By Walt Heyer0
  25. ^ The Federalist; "What Two Former Trans Men Want You To Know About All The Lies by Taylor Fogarty, October 11, 2017.
  26. ^ WHY I Transitioned / Detransitioned !!; FrankView official YouTube channel
  27. ^ mailonline.com; "I'm not meant to be a bloke': Woman who changed gender to become a man called Lee 15 years ago says sex swap was a huge mistake and wants to switch back"; by Lara Keay; published: 16:03 GMT, 4 November 2018.
  28. ^ Walt Heyer (16 November 2017). "While Three Transgenders Celebrate Election Victories, Detransitioners Tell A Different Story". The Federalist. Retrieved 8 December 2017.
  29. ^ The Guardian: "University turned down politically incorrect transgender research".
  30. ^ BBC News: "Bath Spa University blocks transgender research", 25 September 2017.
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 Gender Dysphoria in Children Gender transitions are becoming more and more common. Adults can make informed decisions about hormone treatments and gender reassignment surgeries, but what about children?, by Harriet Hall, September 11, 2018
  32. ^ סקירה עמוקה של הדיווח באתר הקרן למחקר אורולוגי (USRF).
  33. ^ סיכום נושאי מאת איילה מלאך-פיינס, "פסיכולוגיה של המינים", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה; Guevedoces, "תסמונת פין בגיל 12".
  34. ^ Sin, Science, and the Sex Police: Essays on Sexology & Sexosophy Hardcover (chapter 4, part 9) – December 1, 1998, by John Money
  35. ^ 35.0 35.1 Aust N Z J Psychiatry. 1996 Jun;30(3):422-5. The successful treatment of a gender dysphoric patient with pimozide. Puri BK1, Singh I
  36. ^ 36.0 36.1 LGBTQ Nation: 3 weird new myths about transgender people debunked, Monday, January 23, 2017
  37. ^ 37.0 37.1 37.2 Gender Analysis, Myth: Pimozide and gender dysphoria, Posted on December 30, 2016 by Zinnia Jones

הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=גורמים_אפשריים_לטרנסקסואליות&oldid=121915"