שחיתות חוקית

שחיתות חוקית או שחיתות מוסדית הוא השפעה שיטתית ואסטרטגית שהיא חוקית, או אף נחשבת אתית (מוסרית) בזמן נתון, הפוגעת באפקטיביות של מוסד חברתי על ידי הסטתו ממטרתו. פעולה כזו מותרת לכאורה על פי החוק היבש אך אם תתפרסם תספוג ביקורת ציבורית ודרישה להעניש את מבצעיה בשל היותה בלתי מוסרית או אנטי חברתית, כלומר גורמת לפגיעה מערכתית בחברה. נכון לשנת 2014, הספרות המקצועית בנושא השחיתות החוקית היא מעטה.

מאפיין בולט של שחיתות חוקית הוא הידיעה עליה בקרב משרדי ממשלה (לפחות אלו של שתי הישויות המעורבות בה) אשר בכירים בהם נמנעים במכוון למנוע אותה, מתוך אינטרס חומרי אישי (כמו האינטרס לעבוד יחד בעתיד עם אותם מושחתים ולהרוויח עוד ועוד כסף וכדומה). או מתוך אינטרס אחר - לדוגמה תקווה לזכות בכוח פוליטי.

מצד אחד הפרט או הגוף (חברה) פועל על פי החוק היבש, מצד שני פעולתו תזכה לביקורת ציבורית ואף תאיים על חייו אם תתגלה אך מצד שלישי הפרט הוא אדם בעל כוח רב (כמו היכולת לממן סוללת עורכי דין ואולי להשתיק את מבקריו).

ככלל, כסף המושג בשחיתות חוקית נלקח באופן מכוער מקופת המדינה (קופת האוצר) או שהוא גורם להפסד כספי למשק (לדוגמה קיבוע של מונופול או אוליגופול) ובמקרים מסויימים הוא יכול לגרום לסיכון חיים של אנשים (לדוגמה שחיתות הנוגעת לתחומים של בריאות הציבור א קיימות - כמו תאונות דרכים, זיהום ותכנון ארוך טווח) ; ללא התחשבות בנזקים שהדבר יגרום לשאר האוכלוסיה וללא הישענות על עקרונות מוסר אוניברסליים, נפוצים או חברתיים-פרקטיים.

דוגמאות לשחיתות חוקית

דוגמה נפוצה לשחיתות חוקית היא תופעת הדלת המסתובבת - אנשים שעבדו כפקידים בשירות הציבורי ועסקו ברגולציה של עסקים, ולפעמים גם פוליטיקאים שקיימו הליכי חקיקה או תקינה מול גופים גדולים, מקבלים החלטה שנוחה לגופים אלה - כמו זכייה במכרז, סבסוד מצד המדינה, ביטול חוקים שעלולים לפגוע בתאגיד ועוד. בהמשך מתמנים אנשים אלה לתפקידים בכירים באותן חברות ונהנים משכר גבוה. דוגמה לכך היא חשב כללי מטעם המדינה שהגיע להסכם שנוי במחלוקת עם משפחת עופר, במה שנודע כשיטת השקשוקה, והניב לחברה רווח של כ-חצי מיליארד ש"ח, ומונה בשנת 2007 להיות מנכ"ל החברה.

דוגמאות לשחיתות חוקית הן עשיית רווח תוך גריפת הון מקופת המדינה על ידי אישור הלוואה בריבית של כספי ציבור, תיאום עקיף של דרישת תשלום תמלוגים נמוכים במיוחד או ביצוע פעולה לא-כספית כמו תפעול שדה תעופה פרטי הגורם זיהום רעש לרבבות תושבים ופועל מכורח החוק היבש שנשאר זהה בגלל לוביזם בין טייסים עשירים לבין מחוקקים למרות התנגדות תושבים) בהסתמך על החוק היבש באותה מדינה.

בישראל ישנו זיהום רעש רב מרכבות משא הגורמות להד קיצוני החודר לבתי מגורים לאורך כל היממה (בגלל תקנות בנייה גרועות וקבלנים חמדניים שבונים קירות דקים וחלונות דקים כברירת מחדל); זאת למרות שרכבת ישראל יכולה לפצל קרונות ליותר רכבות (על ידי העסקה של עוד נהגים) ובכך למנוע זיהום רעש אך בכיריה נמנעים מכך, ספק ממניע ממוניסטי.

מניעים לשחיתות חוקית

המניע לשחיתות חוקית הוא חומרניות (אנוכיות וחמדנות) והפועלים לפיה יכולים לנסות לתרצה עם תפישה ממוניסטית. מניעים אחרים יכולים להיות תאווה לכוח או לפרסום.

התמודדות ומניעה של שחיתות חוקית

מניעת שחיתות היא דבר אפשרי בעיקר במדינות דמוקרטיות וליברליות. במדינות דיקטטוריות כמו מדינות ערב, ברית המועצות או רוסיה של פוטין, עיתונאים פעילים וחושפים של שחיתות עלולים להרגיז גורמים שקרובים לשלטון, גורמים אלה לא מהססים לפגוע בחושפי שחיתותיות על ידי הטרדות, איומים, פברוק של האשמות ואף מעשי כליאה או רצח. לרוב אין עיתונות חופשית שמאפשרת לפרסם מידע על מקורבים לשלטון וחושפי שחיתות כמו גם עיתונאים או גופים נגד שחיתות נמצאים בסכנה. באופן כללי במדינות לא דמוקרטיות כמו סוריה, בני משפחה של השליט או מקורבים אחרים, שולטים על עמדות מפתח בפוליטיקה, בתקשורת ובכלכלה וכאשר הם מנתבים כספים לטובתם (לדוגמה דואגים שחברה בבעלותם תזכה במכרז ממשלתי) - הדבר כלל לא נחשב כדבר לא חוקי ולעיתים אף נתפס כדבר נורמטיבי באותה מדינה, אם כי באופן טבעי הם אינם ששים לתאר כיצד בוצע הדבר.

שקיפות ודברים כמו נתונים פתוחים כמו יוזמות תקציב פתוח נחשבות דרכים שמקשות על ביצוע של שחיתות באופן כללי.

דרך פעולה אפשרית לצמצם את השחיתות החוקית מראש את התופעה היא צמצום כללי בתופעות כגון עומס מידע, שחיקה פסיכולוגית וכן צמצום בשעות העבודה לנפש כך שאנשים יהיו חופשיים יותר לאסוף ידע כללי על תהליכים כלכליים ותרבותיים וללמוד עוד על הדרכים בהן מושחתים מסתירים שחיתות ובכך להבטיח את מניעתה בזמן פנוי ← מצבים שניתן יהיה להגיע אליהם דרך הגברת האוטומציה בכל סקטור כלכלי (כגון גידול, ייצור ושיווק).

עיתונות חופשית שמבקרת את מוקדי הכוח בחברה, הן מול הממשלה והן מול עסקים גדולים נחשבת דבר חיוני למאבק בשחיתות חוקית. לעיתונאים יש כלים כמו עיתונות חוקרת, הגנה על מקורות מידע והגנה משפטית מטעם העיתון שמאפשרים להם לחשוף מקרים של שחיתות, תוך שיש להם יתרונות על פני אזרחים רגילים - עורך טוב ימנע מהעיתונאי לצאת בהאשמות מופרזות שעלולות לגרור תביעת דיבה, לעיתון יש אלפי ואולי מאות אלפי קוראים כך שהוא יכול לפרסם בקלות רבה יותר את השחיתות, כמו כן לעיתון ולעורך שלו (או לכלי תקשורת אחר) יש מוניטיון וקוראים שמביעים אמון בכלי התקשרות ולכן סומכים על כך שהידיעות על השחיתות הן אמיתיות ובעלות משמעות. עיתונים מעסיקים לפעמים חוקרים ומקיימים עיתונות חוקרת שיכולה לחשוף שחיתות בצורה שבני אדם רגילים יתקשו לעשות - שכן העיתוני החוקר אינו מסכן את פרסנתו כאשר הוא חושף מידע כזה - שכן הוא אינו עובד בענף שבו קיימת שחיתות. חוקים להגנה על מקורות מידע מאפשרים לעובדים לחשוף מקרי שחיתות תוך הגנה כלשהי על פרנסתם.

באופן אידאלי כאשר משתתגלה שחיתות חוקית, אלו האחראים לה יספגו ביקורת ציבורית כבדה ויסתכנו בתביעה אזרחית ואף בעונש חוקי על נזק מוכח לפי פרשנות אפשרית מצד מערכת שיפוט נתונה. עם זאת, במקרים רבים הדבר לא מתרחש. סיבות לכך הן שלאנשים שונים יש לפעמים נורמות שונות, וכן בגלל שטרדות אישיות של פרנסה , בעיות בריאות ועוד משאירות חלק מהציבור עייף או אדיש. במדינות שבהן יש שחיתות רבה, כמו הודו לדוגמה, האזרחים מיואשים ממניעת השחיתות שכן היא "בכל מקום" וקשה לדעת באיזה מושחתים לטפל קדם.

ביקורת ציבורית נרחבת כולל הטרדה חוקית (מארב לאחראים, צילומם בוידאו תוך הטחת מעשיהם בהם) וכן הגשת תביעות אזרחיות, הן דרכים אפשריות להרתיע מפני שחיתות חוקית.

ראו גם

• שחיתות, קשרי הון-שלטון
• מאפיה חוקית
• ממוניזם
• בנקאות, שכר בכירים
• קפיטליזם, אנטי-ריבית
• מגש הכסף, שיטת השקשוקה

קישורים חיצוניים

• שחיתות חוקית, מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2014